תביעות לשון הרע

תביעות בגין פרסומים העלול להשפיל אדם או תאגיד להפכו למטרה לשנאה וללעג, לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו ברדיו בטלוויזיה בעיתון בעל פה, אינטרנט, בכתב או בדפוס, ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר אשר עלול לעלות לכדי עוולה של לשון הרע

ניתן לקבל פיצוי גם אם לא הוכח נזק ממשי
תכליתם של הפיצויים במקרה של לשון הרע, היא לעודד את רוחו של התובע הנפגע בגין לשון הרע ולתקן את הנזק לשם הטוב, ככל שמדובר בתביעה המוגשת לפי חוק איסור לשון הרע או על פי חוק הגנת הפרטיות, אין צורך שיוכח קיומו של נזק ממשי ולפי החוק בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם לנפגע סכום שלא יעלה על חמישים אלף שקלים כפיצוי ללא הוכחת נזק
תביעת לשון הרע - היסוד הנפשי
הכללים מנחים באשר ליסוד הנפשי הנדרש בעבירת פרסום לשון הרע כפי שנקבעו בפסיקת בית המשפט הם כי העבירה הקבועה בחוק איסור לשון הרע היא עבירה התנהגותית של פרסום, הכרוכה בהתקיימותם של שני פרטים, היסוד הנפשי הקבוע הוא יסוד נפשי מיוחד, משמע, המחוקק התנה את פליליותו של פרסום המשמיץ אדם אחר, בכך שהמעשה נעשה בכוונה לפגוע. המפרסם לשון הרע מבלי שהתלוותה למעשיו כוונה לפגוע אינו עובר עבירה פלילית, ויהיה אחראי בשל עוולה אזרחית בלבד, עוד נפסק כי אין להחיל את כלל הצפיות על עבירת לשון הרע. כדי להוכיח את היסוד הנפשי שבעבירה יש להוכיח כי לפרסום נלוותה כוונה של ממש לפגוע, ואין די בצפייה בדרגה קרובה לוודאות של אפשרות הפגיעה עקב הפרסום. כדי ללמוד על כוונה או היעדר כוונה, יש לבדוק את כלל הראיות הנסיבתיות הסובבות את המעשה ובכלל זה תוכן הפרסום והקשר הדברים, הכוונה לפגוע איננה מחייבת כי הפרסום יהיה מתוך כוונה אחת ויחידה לפגוע. הכוונה לפגוע יכולה להיות אחת מתוך כמה כוונות שלשמן בוצע הפרסום

כיצד מנתחים ביטוח במסגרת תביעת לשון הרע
על פי פסיקת בית המשפט ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם להגדרות בחוק איסור לשון הרע, בשלב השלישי, בהנחה שנעברה המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בחוק, השלב האחרון הוא שלב הפיצויים

לשון הרע במשפט העברי
בדברי ההסבר להצעת חוק לשון הרע, התשכ"ב-1962 מובא תיאור איסור לשון הרע במשפט העברי, היקפו של איסור זה והסנקציות האזרחיות והפליליות המצויות בו מתוך פסוקי המקרא, מקורות הלכה התלמודית וזו שלאחריה העוסקים בדיני איסור לשון הרע בספר תהילים "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מירמה". האיסור של פגיעה בשמו הטוב של האחר והוצאת לשון הרע על זולתו הינו מן החמורים בתלמוד, על גישה המחמירה של המשפט העברי ללשון ניתן ללמוד גם מדבריו של הרמב"ם, שאף מי שמספר בגנות חברו דברים שהם אמת עובר על לאו של לשון הרע

הגנות המפרסם לשון הרע
חוק איסור לשון הרע מבחין בין הגנות מוחלטות הגנת אמת דיברתי הדורשת התקיימות רכיב של "עניין ציבורי" והגנות המותנות בתום לבו של המפרסם. ההגנות משקפות נקודות איזון בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי תוך מתן משקל רב לחופש הביטוי, כאשר מתקיימים המצבים המנויים בסעיפים אלה. על-כן ההגנות המקובצות בסעיף 15 אינן עשויות מעור אחד. חלק מן ההגנות מתייחסות לחובה החלה על המפרסם או לעניין אישי כשר. חלקן מתייחסות להבעת דעה. כמו כן מצויות הגנות נוספות בעלות רציונלים שונים ההגנות השונות מגנות על אינטרסים שונים. כל הגנה היא תוצר של נקודת איזון נפרדת, על-כן כל הגנה והגנה תתפרש בהתאם לאינטרסים המונחים בבסיסה

תביעת לשון הרע - תלונת שווא על אדם
בית המשפט דן בתביעת לשון הרע בגין הגשת תלונה למשטרה ופסק כי כאשר בבסיס התלונה עומד רצון אישי לפגיעה באדם עליו מתלוננים וזאת מטעמים אישיים החיצוניים לנשוא התלונה יש בכך לפגום ברכיב תום הלב הנדרש לצורך הגנה תום הלב בתביעת לשון הרע כאשר עסקינן בתלונות המוגשות לרשות מוסמכת וממונה אין מקום לבחון האם התלונה הוגשה מטעמים של רצון לנקמה או שינאה או כיוצא באלו אלא יש לבחון את תום הלב המכוון לפניה עצמה, אולם כאשר מוגש ע"י הנתבע רצף של תלונות לגורמים שונים שתועלתם בבדיקת התלונה נתונה בספק, במקום פנייה למשטרה שתחקור בעניין, וברור כי הפניות לא נעשו על מנת לתקן עוול ציבורי אלא אך ורק כדי לפגוע, הרי שאין מקום למתן גושפנקת תום הלב לפירסומים שכאלה, שהרי אין פה רצון אמיתי למנוע עוולות מהציבור אלא זדון לב ורצון להרע בלבד להבדיל מרצון לביעור הרע

התיישנות תביעת לשון הרע
תביעת לשון הרע היא תביעת נזיקין ולכן תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים מיום שנוצרה עילת התביעה - פרסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע