"על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע. "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו. "מחלת מקצוע" היא מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות, והמבוטח לקה בה עקב עבודתו/ עיסוקו במשלח ידו. פסק דין 1. ביום 22.7.14 דחה הנתבע את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת מקצוע – כאבים בברכיים. בהחלטת הדחייה צוין : "עפ"י המסמכים הרפואיים שבידינו והבירורים שנערכו, מתברר, כי המצב ממנו הינך סובל (כאבים בברכיים) התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך, וכי אין לראות בתנאי עבודתך כתשתית למיקרוטראומה שגרמה למצב זה". כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו. בישיבה מקדמית שהתקיימה בהליך, הבהיר ב"כ התובע כי עסקינן לטענתו הן במחלת מקצוע לפי סע' 12 לתוספת השניה חלק ב', לנוכח תהליך העבודה שגרם לחיכוך בברך במהלך תקופה ממושכת והן למיקרוטראומה, לנוכח כריעה חוזרת על הברכיים. ב"כ התובע טען כי מרשו סובל ממחלת אוסטאוארטיטיס של הברכיים. 2. לטענת הנתבע, כמפורט בכתב ההגנה מטעמו, התובע אינו סובל מליקוי הנמנה על מחלת מקצוע כהגדרתה בחוק, ואף אין בעבודתו כדי ליצור תשתית עובדתית למיקרוטראומה. 3. בטרם נסקור את גרסת התובע ונכריע בה, נציין כי בכל הנוגע למחלת המקצוע עליה מבקש התובע להתבסס (פריט 12 לחלק ב' של התוספת השניה), הרי שעל מנת ליישם אותה במקרה הנדון, נדרשים התנאים הבאים: "שם המחלה העבודות והליכי היצור 12. בורסיטיס של הברך תהליכי עבודה הגורמים לחיכוך הברך או המרפק במשך תקופה ממושכת. " 4. התובע טוען כי עבד כנגר משך 30 שנים לפחות, כאשר חלק מעבודתו התבצעה כשהוא כורע על ברכיו. כן טוען התובע כי עבודתו כללה הרמת משקלים כבדים, עליה במדרגות, טיפוס על סולמות והפעלת מאמץ על הרגליים. לטענתו, משנת 1994 עבד במקביל לעבודתו בנגריה, בהרכבת ארונות מטבח מיובאים, כך שנדרש למשך 4 שעות ביום, לכל הפחות, להתכופפות וכריעת ברכיים לצורך התקנת ארונות מטבח מתחת לשיש תוך הפעלת לחץ על הברכיים והפיקות. נציין כי התובע העלה טענות נוספות במסגרת סע' 15 לתצהירו, אולם חזר בו מהן בפתח ישיבת ההוכחות, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 31.5.16 (עמ' 4). עוד טוען התובע כי עבודתו היתה כרוכה בעמידה לפרקי זמן ארוכים תוך אימוץ הרגליים והרמת משקלים כבדים. 5. הנתבע לעומת זאת, טוען כאמור כי לתובע לא נגרמה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"). לטענתו, לא אירעו לתובע תוך כדי עבודתו אירועים תאונתיים זעירים חוזרים ונשנים הדומים במהותם היכולים לשמש תשתית עובדתית למיקרוטראומה, זאת, כיוון שפעולותיו היו מגוונות מאוד ונעדרות רציפות. בכל הנוגע לטענה בדבר מחלת מקצוע, נטען כי התובע לא הציג ולו מסמך רפואי אחד המוכיח כי נגרם לו ליקוי מסוג "בורסיטיס של הברך", מה גם שלא הוכיח כי תהליכי עבודתו גרמו לו לחיכוך הברך במשך תקופה ממושכת. 6. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית עליו נחקר בישיבת ההוכחות שהתקיימה בהליך. כן נשמעה עדותו של מר ג'מאל סאיג, בעל נגרייה שהעסיק את התובע, אשר הוזמן לבקשת הנתבע. דיון והכרעה 7. בכל הנוגע לחלק התביעה שעניינו הכרה על פי תורת המיקרוטראומה, גדר המחלוקת בין הצדדים, נסובה אודות שאלת קיומן של תנועות חוזרות ונשנות ברציפות. זאת, לנוכח ההלכה הפסוקה ולפיה: "הכרה בפגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה מחייבת קיום תשתית עובדתית מוכחת וכן ביסוס רפואי לגבי אותה תשתית" (דב"ע (ארצי) נ/90-0 אריה אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 20 (1996)). לצורך ביסוס אותה תשתית עובדתית, על הנפגע להוכיח כי במהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, והצטברותן הביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו (דב"ע (ארצי) מח/77-0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538, 540 (1988)). כמו כן נקבע, כי התנועות שבעקבותיהן נגרמות פגיעות זעירות, "אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו במקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר ..." (עב"ל 313/97 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999)). כמו כן, נקבע כי יש "לאבחן בין סדרה של פעולות זהות או דומות במהותן לבין פעולות שונות ומגוונות. אלה האחרונות לא תקנינה את כרטיס הכניסה לסיווגן כמיקרוטראומה (עבל (ארצי) ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5.ב (2006)) וכן "...יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מס' רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עב"ל 1012/00 אלי שבח-המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6.ג (2002)). 8. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כבר כעת , כי לדעתנו לא מתקיימים התנאים הבסיסיים לקיום התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרה בתביעה זו. מסקנתנו מבוססת על גרסתו העובדתית של התובע בתצהירו לצד התרשמותנו מן העולה בחקירתו הנגדית , כמו גם עדותו של מר סאיג ויתר הראיות שהוצגו בפנינו. מעבר לכך שבעדותו, נטה לדעתנו התובע להגזמות אשר יתאימו לצרכי תביעתו, הרי שממילא מתיאור אופי עבודתו של התובע עולה תמונה ולפיה במהלך עבודתו ביצע התובע פעולות שונות ומגוונות הכרוכות בהפעלת אזורים שונים ומגוונים בגוף, ולאו דווקא עבודה מאסיבית וממושכת הכרוכה בכריעה על הברכיים, או במאמץ מיוחד שהופעל על הברכיים, כנטען. יתרה מכך, כפי שיוצג להלן, לצד טענתו בדבר כריעה ממושכת על ברכיו, טען התובע במפורש כי עבד בעמידה במשך מספר רב של שעות במהלך היום. בסע' 13 לתצהיר עדותו, תיאר התובע כי עבודתו כללה בין היתר "עבודת ייצור והרכבת ארונות מטבח", "עבודת חיתוך עצים בעמידה ולמשך מספר רב של שעות בממוצע במשך יום עבודה". לצד עבודת החיתוך הממושכת בעמידה, טען התובע גם כי עסק ב"איסוף העצים והרכבתם לפי מידות.. והכל מתבצע בכריעת ברכיים וזאת למשך מספר שעות". לטענתו, "גם בשלב התקנת ארונות המטבח בבתי הלקוחות, רוב הפעולות מתבצעות בכריעת ברכיים ובתנוחות לא נוחות למשך מספר שעות ביום, תוך הפעלת לחץ על הפיקות לרבות חיכוך הפיקות עם הרצפה למשך מספר שעות". גם כאן, לצד תיאור של שעות ממושכות בהן כרע על ברכיו, טען התובע כי: "עבודתי כללה בין היתר הרמת משקלים כבדים והעברתם מהמחסן לשולחנות הייצור ואחר כך הורדה לאיסוף העצים והרכבת השלד ואחר כך העברה לצביעה ולאחר מכן למשאית ואחר כך הורדה לבתי הלקוחות ועלי יה במדרגות..". עוד טען התובע כי: "עבודתי כללה הרכבת ארונות מטבח מעל למשטחי שיש וזאת תוך כדי טיפוס על סולמות והפעלת מאמץ על הרגליים תוך כדי נשיאת משקלים כבדים לצורך הרכבתם". בהמשך תצהירו, לצד ניסיון להדגיש את שעות העבודה הממושכות בהן עבד לטענתו כשהוא כורע על ברכיו, טען התובע (סע' 17): "עבודתי היתה כרוכה בעמידה לפרקי זמן ארוכים במשך תקופה ארוכה..." (ההדגשות אינן במקור). 9. כפי העולה מן האמור בתצהירו, מדובר בעבודה מגוונת ביותר, אשר כללה ביצוע עבודות נגרות על כל השלבים הכרוכים בכך, החל מהרמת העצים, חיתוכם במשור, הרכבה ראשונית בנגריה, התקנת פרזול ולעתים גם העמסה ללקוחות והרכבה אצל הלקוח. גם עבודות ההרכבה היו מגוונות, וכללו בין היתר, עבודה של הרכבת מטבח מתחת לשיש, על הרצפה, לצד עבודות הרכבה מעל לשיש, בגובה, באמצעות סולם. מובן וברור אם כן, כי מדובר במגוון רחב של פעולות, אשר חרף העובדה כי מרביתן דורשות מאמץ, הרי שאלה אינן פעולות זהות, אף לא במהותן. 10. בחקירתו, הוסיף התובע וציין כי ביצע מגוון רחב עוד יותר של פעולות כגון עבודות של צביעה, הדבקה, קידוח חורים במקדח עומד, התקנת קנטים וכו'. (פרוטוקול עמ' 5 שורה 17 ואילך). כן עולה מעדותו כי: "על המסור אני עומד, כשאני צובע אני עומד אך יש עומס. כשאני מרכיב את הארונות, את הפלטות בחלק מהזמן אני על הרגליים, רוב הזמן. כשאני מרכיב פלטה אני עומד. כשאני מעמיס סחורה אני עומד וגם כשאני פורק אני עומד אך מדובר במשקל ". (פרוטוקול עמ' 6 שורה 20 ואילך, ההדגשה אינה במקור). לצד זאת, טען התובע כי: "מתוך כל היום הייתי על הברכיים בין 3-4 שעות, לפעמים שעתיים ולפעמים בכלל, יש שעות שאין עבודה". 11. כאמור, התרשמנו כי התובע העניק דגש מיוחד ומופרז לעבודה הכרוכה בכריעה על ברכיו, כמו גם בטענה להרמת משקל שהפעיל לחץ על ברכיו, מתוך הנחה כי מדובר בסוגיה הרלוונטית לתביעה, תוך ציון נתונים (כגון היקף שעות) אשר אינם עקביים ואף אינם מתיישבים עם ההגיון, בשים לב למכלול העבודה המגוונת אשר תוארה על ידו ואשר אינה כרוכה בכריעה על הברכיים. מסקנתנו זו, מקבלת חיזוק מעדותו של מר סאיג, מי ששימש מעסיקו בחלק מן התקופה, ולפיה רק חלק מן העבודות בנגרייה כרוכות בכיפוף, הנמשך למס' דקות. מובן אם כן, כי מדובר בפעולה אשר אינה מהווה חלק משמעותי במהלך יום העבודה השגרתי, כפי שביקש לטעון התובע, באופן אשר יכול לענות על הנדרש לצורך הכרה בו כמקיים תשתית עובדתית למיקרוטראומה. 12. לסיכום, בכל הנוגע לטענת המיקרוטראומה, הרי שהתובע לא עמד בנטל להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות אשר פעלו על מקום מוגדר בגוף, בוודאי לא בכל הנוגע לברכיים ובוודאי שלא ברציפות או לפרקי זמן ממושכים . גם אם כללה עבודתו האינטנסיבית של התובע מאמץ רב עבור הרגליים, הרי שמטבע הדברים ועל סמך תיאור התובע את מגוון העבודות אותן ביצע , לא ניתן לראות בכך כתשתית מספקת למיקרוטארומה לעניין הברכיים. רלוונטי לענייננו האמור בדב"ע (ארצי) מח/77-0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538, 540 (1988): העניין שלפנינו שייך לאותם המקרים בהם קצרה ידו של בית-הדין להושיע במסגרת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- . 1968המערער טוען לפגיעה בעבודה ותובע גמלאות נפגעי עבודה. "פגיעה בעבודה", פירושה או תאונת עבודה או מחלת מקצוע. במקרה דנן אין מדובר במחלת מקצוע לפי רשימת המחלות. אין מדובר גם בתאונה, היינו: באירוע פתאומי, בלתי-צפוי מראש, שארע במקום מסוים ובמועד מסוים. המערער נתלה באפשרות השלישית, בתורת המיקרוטראומה. דא עקא שגם אפשרות זו אינה קיימת בענייננו. לתורה ה"ל - עם היותה פרי של פיקציה משפטית (מבריקה) - חוקיות משלה, שבלעדיה אין לה זכות קיום.... על כך עמד בית-הדין בדב"ע מו/64- 0 (אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם) באומרו כי - "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. בענייננו לא הובא שמץ של הוכחה בדבר פגיעה החוזרת ונשנית מאיזה סוג או מין שהוא. המערער אמנם עשה 'מאמצים פיזיים גדולים כולל הרמת משקלות כבדים', אך אין טענה, שמאמצים אלה, היו זהים במהותם ופעלו בזה אחר זה פעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי. השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים..." מאחר שעולה מכל האמור לעיל כי לא התקיימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, הרי שדין התביעה בעניין זה, להידחות. 14. בכל הנוגע לטענתו הנוספת של התובע, לעניין מחלת מקצוע, הרי שמעבר לכך, שלא מצאנו תיעוד רפואי המגדיר את הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע בברכיו כ"בורסיטיס" של הברך (על מנת שתהייה רלוונטיות למחלת המקצוע המתוארת בפריט 12 לחלק ב' של התוספת השניה), הרי שממילא בהתבסס על מסקנותינו לעניין תשתית עובדתית למיקרוטראומה, מובן כי לא שוכנענו בדבר קיומם של תהליכי עבודה הגורמים לחיכוך הברך במשך תקופה ממושכת, כדרישת פריט 12 לחלק ב' של התוספת השניה. גם אם עבודתו של התובע כללה מפעם לפעם כריעה על ברכיו, במסגרת עבודתו השוטפת, הרי שלא ניתן לקבוע כי מדובר ב"תקופה ממושכת" שכן התרשמנו כאמור כי התובע ביצוע פעולות רבות ומגוונות, מרביתן בעמידה. מכאן, כי לא ניתן היה ליישם את פריט ליקוי 12 הנטען, גם אילו שוכנענו כי מדובר ב"בורסיטיס של הברך". 15. על בסיס כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.ברכייםמחלת מקצוערפואה