פציעה בעין בגלל פתיחת פקק של בקבוק - אחריות למוצרים פגומים

להלן פסק דין בנושא פציעה בעין בגלל פתיחת פקק של בקבוק - אחריות למוצרים פגומים: פסק-דין 1. התובע, בהיותו בן 10 שנים ביקש לפתוח בקבוק משקה תוסס אשר, לטענת התביעה, יוצר או שווק על ידי הנתבעת - חברת "טמפו" תעשיות בירה בע"מ. התובע, שרצה לפתוח את הבקבוק על מנת לגלות את הסימן המסתתר מתחת לפקק, על מנת להשתתף בתחרות פרסים, התקשה בפתיחת הבקבוק. וכך הוא מתאר בבית המשפט את מאמציו: "לקחתי את הבקבוק וניסיתי לפתוח עם היד לא הצלחתי, ניסיתי עם מגבת וגם לא הצלחתי, לאחר מכן ניסיתי עם מגבת מלופפת על הבקבוק ובעזרת הפלייר לפתוח את הבקבוק, לא נשמע רעש שיחרור של הגזים ואז ניסיתי רק עם פלייר בלי מגבת, ניסיתי פעמיים ולא הצליח. אח"כ ניסיתי עם השיניים, פעם אחת כדי שלא ישברו לי השיניים, לאחר מספר שניות נשמע רעש שיחרור של גזים אך הבקבוק עדיין לא נפתח ואז הפקק פרץ החוצה, חלק מטבעת הפתיחה כנראה גם עף, אז שמתי תמצית תה שאמא שלי נתנה לי." (עמ' 9 לפרוטוקול) הוריו שהיו מצויים עימו בבית באותה עת לא נחלצו לעזרתו במאמציו לפתוח את הפקק. אימו מעידה על עצמה כי ביקשה ממנו להמתין "עד שאביו יתפנה", אביו לא היה פנוי באותה עת כיוון ששהה בחדר השירותים ועל כן בחר התובע להמשיך במאמציו הנואשים לפתוח את הבקבוק. בסופו של דבר הועף הפקק ופגע בעינו. 2. כתוצאה מן הפגיעה לקתה אחת מעיניו של התובע. הרופאים שנתבקשו על ידי הצדדים לחוות את דעתם בעניינו נחלקו בדעותיהם: בעוד שהמומחה מטעם התובע סבור היה כי נגרמה לו נכות צמיתה של % 25(בחוות דעת משלימה % 30), היה סבור המומחה מטעם הנתבעת כי לתובע נותרה נכות בשיעור % 9 בלבד. המומחה שנתמנה על ידי בית המשפט, פרופ' מרין, בא לכלל הערכה כי נכותו הצמיתה של התובע מגיעה לשיעור כולל של % 14.25 לצמיתות. להשקפתו, חדות הראיה בעין, במצבה היום, אינה מקנה אחוזי נכות, אולם בשל העכירות בעדשה סובל התובע מהפרעה כתוצאה מאור חזק ומסנוור. מצב האישון להערכת פרופ' מרין, מהווה פגם קוסמטי ומגביר סינוור. פרופ' מרין הביא גם בחשבון סיכונים של סיבוכים בעתיד. את נכותו בגין מצב האישון העריך המומחה ב % 5, את נכותו בגין עכירויות העדשה העריך ב % 5 נוספים וכך גם את הסיכונים לעתיד ובסך הכל, כאמור, % 14.25 נכות צמיתה. פרופ' מרין היה סבור כי "הנער לא מוגבל בחיי היום יום בעבודה כלשהיא פרט לעבודה באור השמש או באור מסנוור אחר". המחלוקת 3. התובע סבור כי בנסיבות העניין חל הכלל "הדבר מדבר בעדו" ולפיכך על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא היתה רשלנות מצידה שגרמה לתאונה. עוד הוא טוען, בכתב התביעה, כי הנתבעת התרשלה בכל הנוגע לשיטות העבודה שהנהיגה, בשל שלא נקטה אמצעי זהירות סבירים. בסיכומיו - מבקש התובע לסמוך על טענה נוספת שלא נכללה בכתב התביעה כאילו מוטלת על הנתבע אחריות מכח חוק אחריות למוצרים פגומים התש"ם - 1980. הנתבעת התכחשה, בכתב ההגנה, לכל טענות התביעה וכפרה בחבותה ובאחריותה. לגרסתה, התובע בעצמו הוא אשר גרם, במעשיו, לתאונה ומכל מקום תרם תרומה מכרעת לאירוע הנזק עד אשר ניתק כל קשר סיבתי בין מעשיה או מחדליה לבין התאונה. זאת ועוד זאת: הנתבעת שיגרה להורי התובע הודעה לצד שלישי בשל שלגירסתה ארעה התאונה בשל רשלנותם, משלא מנעו מן התובע מלנסות ולפתוח את הבקבוק בעצמו, בהתחשב בגילו ובאופיו הבלתי יציב, ומשנמנעו בעצמם מלסייע לו בפתיחת הבקבוק. טענה נוספת שנשמעה מפי הנתבעת, כאילו לא הוכח כי הבקבוק נשוא המשפט הוא אכן מתוצרתה - אין בה ממש. מן העדויות שבאו במשפט ניתן ללמוד ברורות כי אכן הבקבוק מולא על ידי הנתבעת וכי הפקק בו כוסה נחתם במפעליה. האחריות 4. כיוון שאין עוד מחלוקת, כאמור, כי הבקבוק שווק על ידי הנתבעת יש צורך להכריע בשאלה אם אכן נתקיימה התרשלות מצידה בתהליכי הייצור, המילוי, הסגירה והשיווק. העד שמואל ניב, מהנדס מכונות במקצועו ומנהל מפעל בנתבעת, התייחס בחוות דעתו הכתובה (מוצג נ/2) להליכי הייצור של בקבוק דוגמת זה שגרם לתאונה. במסמך האמור הוא מציין כי ההברגה בפיית הבקבוק היא של כ 630 מעלות. בניצב להברגה מצויים ארבעה חריצים שתפקידם לשחרר את הלחץ הפנימי בבקבוק, במהלך פתיחתו. הפקק בבקבוק היה עשוי אלומיניום עם שיכבת אטימה פלסטיק פנימית ונצמדה לו טבעת מיוחדת ל"הוכחת פתיחה", המתקלפת בעת הפתיחה הראשונה. מכונות מיוחדות מערגלות את פקק האלומיניום בהתאם לתבריג המצוי בפיית הבקבוק. מומנט הפתיחה של הבקבוק לאחר סגירת הפקק נועד להיות בין - 4 פאונד/אינצ' ל-10 פאונד/אינצ'. 5. אשר לביקורת איכות הייצור במפעל כותב העד ניב כך: "המפעל בודק את מומנט הפתיחה של הפקקים מספר פעמים כל משמרת. כיוון שבדיקה זו היא הרסנית היא נעשית באופן מדגמי בלבד, אולם כאשר מתגלה בקבוק שאינו סגור כהלכה עוצרים את תהליך הסגירה ומכונאי בודק את מכונות הסגירה ומתקן את הטעון תיקון לפי הצורך. מלאי הבקבוקים שבין שתי הבדיקות האחרונות נאסף." לאחר סגירת הבקבוקים בפקקים, הם עוברים למינהרות חימום, נלחצים זה לזה במנהרת פיסטור - עד שהלחץ הפנימי עולה בכל בקבוק לכ- 5 אטמוספרות. על פי הנחתו של העד בר, במצב זה כל פקק שאינו סגור כראוי משתחרר. תכולת הגז במשקאות של הנתבעת נמוכה מהמקסימום המותר בתקן הישראלי והדבר נבדק בכל 30 דקות. על פי עדותו של בר עוצמת הסגירה של הפקק עשויה כך שתאפשר לכל אדם לפתוח אותו על ידי הפעלת כח סביר. כאמור, מצויים בפיית הבקבוק 4חריצים ניצבים ודרכם משתחרר הלחץ הפנימי בבקבוק בעת פתיחת הפקק. המשך סיבוב הפקק משחרר את הפקק לחלוטין. החריצים נועדו לשחרר את הלחץ הפנימי מהבקבוק בלא שיופעל כוח על הפקק. בעדותו בבית המשפט, הוסיף העד ניב, כי כל עוד לא משוחררת ההברגה אין הפקק יכול לצאת כלפי מעלה והשאלה היא רק איזה לחץ הופעל על הבקבוק בעת המקרה. 6. העד אלי עזרי, המשמש כטכנולוג ראשי ומנהל בקרת האיכות בנתבעת, סיפר על הליכי יצור הבקבוק במפעלי הנתבעת ועל הדרך בה נוצר הפקק. גם הוא העיד על בדיקה מדגמית ועל הליך החימום אותו עוברים כל הבקבוקים. אשר לבקבוק נשוא המשפט, בדק אותו העד ומצא כי הפקק חבול בשל ש"כנראה פתחו אותו באמצעות כלי חד"; הוא מעיד כי שימוש במכשיר בפתיחת הפקק גורם לעיוותים במבנה הגאומטרי שלו ולשיחרור ספונטני של הפקק מהבקבוק, תחת השיחרור התקני של הגז דרך חריצי השחרור. מסקנתו היא: "אין שום סיבה שתיגרום להעפה של הפקק אלא אם שונתה התבנית של הפקק או שהפקק לא היה פקק טוב. 7. השאלה הראשונה הצריכה תשובה לענין האחריות, היא השאלה אם נתקיימו התנאים לפעולתה של הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: הפקודה) המעבירה את חובת הראיה אל הנתבע. אחד היסודות החיוניים לישומה של ההוראה הינו כי "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו". במקרה זה לא ניתן לקבוע, על פי הנסיבות, אם הפגם נגרם דווקא בעת שהבקבוק היה בשליטתה של הנתבעת. העדות האחת אשר באה במשפט נוגעת לעלילותיו של הבקבוק בעת שהתובע טיפל בו דווקא. אין כל ראיה לנזק שנגרם לפקק קודם לכן בהיותו בשליטת הנתבעת. אשר על כן אין החזקה שבסעיף 41לפקודה ואף לא זו שבסעיף 38 לפקודה יכולות לסייע לו לתובע. (השווה: ת.א. 335/83 (נצרת) עמר נ' פיניציה בע"מ מפי כבוד השופט אור וע"א 184 168/88פ"ד מה (2) 457), מפי כב' השופט מלץ). למירב, ניתן להניח לטובת התובע כי נתבררו במשפט גורמים מתחרים באשר לאירוע הנזק שמקצתם לפחות אינם נגועים ברשלנות מצד הנתבעת. שאלה זו עוד תידון בהמשכם של דברים, אך אפילו נניח בשלב זה את האמור, לזכותו של התובע, כי אז המסקנה המתבקשת היא כי אין בידי התובע להוכיח, במקרה זה, את פרטי רשלנותה של הנתבעת. ריבוי גורמים שמקצתם לפחות אינו מצביע על רשלנות אין בו די להוכחת קיומה של רשלנות על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש). חוק האחריות למוצרים פגומים התש"ם - 1980 8. נותר עוד לבחון, אם עלה בידי התובע להוכיח, כי מוטלת על הנתבע חובה לפצותו מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם 1980(להלן: החוק). סעיף 2(א) לחוק מורה: "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן הנפגע) ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן." אין כאמור, ולא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעת יצרה את המוצר נשוא המשפט והיא באה בגדר ההוראה המתייחסת ליצרן. השאלה הצריכה בירור אם אכן היה המוצר פגום בעת ששווק על ידי הנתבעת. לעניין זה משמשות בחוק שתי חזקות. מחד גיסא, עומדת החזקה האמורה בסעיף 3(ב) לחוק כי "המוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין". העד ניב, בחוות דעתו הכתובה קבע כי פתיחת הבקבוק ללא מכשיר עזר היתה מאפשרת ללחץ הפנימי להשתחרר ולכוח שהופעל על הפקק להתאפס. להערכתו עשויים לפעול כוחות מוגזמים היוצרים לחץ פנימי גבוה בבקבוק לפני פתיחתו אם שהה הבקבוק באיזור חם באופן חריג סמוך לפני פתיחתו, אם נוער בצורה מוגזמת סמוך לכך, אם נפל בעת הפתיחה או אם נלחץ בחוזקה עד כדי עיוות דפנותיו. במקרה זה, כך הוא מעיד בחוות דעתו, שימוש במכשיר עזר כגון "פלייר" לפתיחת הפקק מעוות את צורתו. על ידי כך מאבד הפקק את הידוקו לפיית הבקבוק, עוד בטרם שיחרור הלחץ הפנימי, והדבר מסכן את יציבות הפקק. אילו לא הופעלו כוחות מוגזמים כאמור, לא היתה, לדעתו, מסתברת העפת הפקק. 8. הערכה זו נתמכת במקרה זה בשתיים: העדויות שבאו במשפט מלמדות על בדיקה מדגמית בצד הליך בדיקה מלא של כל הבקבוקים. ההליך האחרון, המתבצע על ידי חימום וניעור הבקבוקים, בודק את השפעת הלחץ על הפקק בכל אחד ואחד מן הבקבוקים ומביא למעופם של פקקים פגומים. בנסיבות אלה הארוע נשוא המשפט מתיישב יותר עם הפעלת כוחות חריגים, לאחר שעזב הבקבוק את מפעלי הנתבעת, מאשר עם פגם ביצור. שנית, ובמקרה זה חשוב יותר, עדותו של התובע עצמו. זוהי עדות חד משמעית והיא מלמדת כי הוא אכן ניסה לפתוח את הפקק בלהיטות יוצאת דופן תוך הפעלת לחץ פיזי קיצוני וחריג. הנתבע תולה זאת באופיו ההיפר-אקטיבי של התובע כעולה ממוצג נ/. התוצאה היא כי אין תכולה, במקרה זה, לחזקה האמורה בסעיף 3(ב). נהפוך הוא: קמה במקרה הזה החזקה האחרת המוקמת בחוק במסגרת ההגנה הקבועה בס' 4(א) לחוק, על פיה ראוי להניח כי הנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר אחרי שהמוצר יצא משליטת היצרן - זאת כאשר הוכיח היצרן שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו. במקרה זה, לא זו בלבד שהוכח כי אכן עבר המוצר הזה בדיקות בטיחות כאמור, כי אם הוכח גם מפי התובע כי מסתברת האפשרות כי הפגם נוצר בעת שהמוצר היה בשליטתו שלו ובעת שנתקף בדחף קיצוני להפעיל כלפי הפקק לחץ פיזי חמור. והתוצאה: אין בסיס לקביעה, במקרה זה, כי הבקבוק עזב את מפעל הנתבעת כשהוא סגור בפקק פגום. אשר על כן אין מנוס מאשר לדחות את התביעה, וכך אני מחליט. ממילא תידחה גם ההודעה ששיגרה הנתבעת לצד השלישי. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. אחריות על מוצרים פגומיםמוצר