תביעות לפיצויים כספיים בגין תקיפה

תקיפה לפי פקודת הנזיקין יכולה להתבצע בשלל מקומות: בבית ספר, בעבודה, ברחוב וכדומא. כאשר אדם תוקף במתכוון אדם אחר, תוך שימוש באלימות פיזית אשר גורמת לחבלות גוף,עומדת בפני הנפגע האפשרות להגיש תביעה אזרחית, לבית המשפט לקבלת פיצוי על נזק נפשי ונזק פיזי שנגרם לו. מהי תקיפה לפי פקודת הנזיקין: תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח נגד גופו של אדם כשהתוקף גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שש לו הכוונה והיכולת לבצע את זממו. פסק דין פלילי כראיה בתביעה אזרחית על תקיפה : בסעיף 42א (א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971‏ נקבע: ‏ "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". ‏ פיצויים עונשיים על תקיפה : באשר לעניין הפיצויים העונשיים, בתי המשפט פוסקים מפעם לפעם פיצויים כאלה (המכונים לעיתים גם פיצויים "לדוגמה", פיצויים "מוגדלים", או פיצויים "מוגברים"), כדי להביע על ידי כך מורת רוח מיוחדת מהתנהגות הכרוכה בפגיעה בכבוד האדם מתוך כוונה רעה וזדונית ולשדר על ידי כך מסר של הוקעה והרתעה כלפי התנהגות פוטנציאלית מסוג זה (ראו לדוגמה, ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, פ"ד כז(2) 225, 237-243; ע"א 670/79 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מא(2) 169, 205; קציר, דיני הנזיקין בעמ' 709-710). ‏ פיצוי עונשי אינו משקף הערכה של הנזק שגרם המזיק לניזוק על ידי עוולה, אלא בא להעניש את המזיק על התנהגותו המזיקה ובכך לבטא סלידה ממנה. הוא מקפל בתוכו מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד (ע"א 802/87 נוף נ' אבנרי, פ"ד מה(2) 489, 494; ע"א 259/89 הוצאת מודיעין בע"מ נ' ספירו, פ"ד מו(3) 48, 57). ‏ עוולת התקיפה הינה אחד התחומים המובהקים המשמשים כר לפסיקת פיצויים עונשיים לצד העוולות של לשון הרע והסגת גבול. סבורני שפסיקת פיצויים בגין גרימת נזק על ידי אלימות מכוונת יש לתת ביטוי לאשמה המוסרית הגדולה של התוקף, בדרך של הגדלת הפיצוי. ‏ כך, למשל, נאמר בע"א 216/54 שניידר נ' גליק, פ"ד ט' 1331, 1335, בעניינו של אדם שהתנפל על שכנתו בפראות והיכה אותה מכות נמרצות בראש ובגוף: ‏ "השיקול המכריע בקביעת הפיצויים הכלליים במקרה זה היה... שהתקפת המערער על המשיבה היתה זדונית, ללא התגרות מידית שקדמה לה, והיא בוצעה בפראות ובצורה שהיתה מכוונת להשפיל את כבוד המשיבה קבל עם ועדה. בית המשפט רשאי להביא בחשבון גורמים מיוחדים כאלה, כגון כוונתו הרעה של התוקף ובושת שסבל הנתקף, בקבעו פיצויים עונשיים (punitive damajes)"). ‏ באותה רוח הוגדלו הפיצויים בגין הנזקים הכלליים שנגרמו לאדם שהותקף בצורה ברוטלית (ראה ע"א 259/58 אהרון נ' אשואל, פ"ד יג 814) ובמקרים נוספים של תקיפה (ראה ע"א 256/62 רחמני נ' משיח, פ"ד יז 552, 559 וכן רע"א 918/91 עזאני נ' שמעון, תק-על 91 (1) 1242). ‏ משפט פליליאלימותפיצוייםתקיפה