תאונת דרכים רכבת

לפניי תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק). התובעת ילידת 1956, טוענת כי נפגעה בתאונת דרכים שארעה לה ביום 2.2.2017 (התאונה). הנתבעת 1 היא מפעילת תאגיד להסעת נוסעים ברכבות. הנתבעת 2 הייתה המבטחת לעניין השימוש ברכבת בה נסעה התובעת ביום התאונה. בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה באופן הבא: "ביום 2.2.17, בשעה 02:00 לאחר חצות או בסמוך לכך, עלתה התובעת על רכבת הנוסעת מתחנת נהריה לנתב"ג במטרה לנסוע לנופש בבולגריה" וכי : "במדרגה האחרונה כשהעלתה את המזוודה החלה הרכבת לנוע ואז איבדה שיווי משקלה, עיקמה את הרגל. בערך בשעה 02:13 חשה כאבים עזים, פנתה למפקח שהיה על הרכבת, בשם מוטי לוין, הוא כתב דו"ח ותיעד את האירוע. הוא הגיש לה עזרה ראשונה ברכבת ואמר לה שהרכבת היא מס' 7 ושתשמור כרטיס הנסיעה. משהגיעה לנתב"ג, ביקשה עזרה ראשונה בנמל התעופה ושם אמרו לה שאם יטפלו בה יפנו אותה לביה"ח, מילאו דו"ח ולקחו אותה בכיסא גלגלים עד המטוס. נסעה בחברת ישראייר ושהתה בורנה עד 5.2.17 ובעצם היתה מרותקת לכיסא גלגלים כל הנסיעה לורנה. מששבה לארץ החמיר מצבה והופנתה לביה"ח ... שם אובחן שבר ..." ו- "הרגל גובסה ...". התובעת טענה כי עקב התאונה היא נאלצה להיעדר מעבודתה עד ליום 30.4.2017, כשבמהלך תקופה זו רגלה הייתה מגובסת. לטענתה, משכורתה שולמה לה באותה תקופה על חשבון ימי המחלה, אך לאחר מכן התשלומים קוזזו וכתוצאה מכך, שכרה בחודש מאי 2017 עמד על 190 ₪. התובעת הוסיפה וטענה, כי הרופא המטפל בה המליץ לה על שימוש במדרסים, על גבס קל, על הימנעות מהפעלת משקל על הרגל ועל הרמת הרגל. עוד טוענת התובעת, כי במצבה כאמור, כשהיא עובדת מול קהל, נאלצת היא להיעדר מעבודתה באופן תדיר. ועוד, התובעת גם נזקקה לטיפולי פיזיותרפיה, וביום 9.5.2017 היא נבדקה על ידי רופא תעסוקתי אשר קבע כי החל מחודש מאי 2017 ביכולתה לשוב לעבודה משרדית בלבד וללא הליכה ועמידה ממושכות. לא זו אף זו, התובעת טוענת כי מאז התאונה היא תלויה בעזרת זולתה במרבית הפעולות היומיומיות. מומחה רפואי אשר מונה מטעם בית המשפט קבע לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% מיום התאונה ועד 1.5.2017, ו- 30% מיום 2.5.2017 עד 1.8.2017. המומחה הוסיף וקבע, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה. התובעת ביקשה כי תפוצה בגין נזקיה הבאים: סך של 27,165 ₪ בגין הפסדי שכר מלאים למשך 3 חודשים , וסך של 8,149 ₪ בגין תקופת הנכות הזמנית השנייה. עוד ביקשה התובעת כי תפוצה בסכום גלובלי בסך של 50,000 ₪ בגין הפסדי שכר העתידיים, שייגרמו לה עקב הפגיעה בכושר השתכרותה שתיגרם לה עקב המגבלה ברגלה, על אף שלא נקבעה בגינה נכות רפואית צמיתה. בגין ראש הנזק של כאב וסבל, התובעת ביקשה כי ייפסק לה סך של 17,671 ₪ [ 10% מהסכום המקסימאלי המגיע על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976]. בגין ראש הנזק של עזרת צד ג', התובעת עתרה לפסיקת פיצוי בסך של 25,000 ₪ לעבר ועוד 25,000 ₪ לעתיד. בראש להוצאותיה הרפואית לעבר ולעתיד, התובעת ביקשה פיצוי בסך של 20,000 ₪. בגין הוצאות נסיעותיה לטיפולים, התובעת ביקשה פיצוי בסך של 8,000 ₪. הנתבעות כפרו בעצם אירוע התאונה. לטענת ן, אין זה מתקבל על הדעת, כי התובעת תסבול משבר בעקבות התאונה וחרף זאת תמשיך בנסיעתה כרגיל. ולחילופין, וככל שארעה התאונה כנטען על ידי התובעת, הרי שמדובר, לטענת הנתבעות, בנזק של מה בכך, ותעיד על כך העובדה כי התובעת המשיכה בנסיעתה כרגיל, ורק לאחר חזרתה לארץ היא פנתה לקבלת טיפול. גם התיעוד הרפואי הקיים בעניינה של התובעת מעיד על קלות פגיעתה, ובין היתר צוין, כי מדובר בשבר קטן, אשר גם המומחה מטעם בית המשפט לא ראה לקבוע לתובעת נכות צמיתה כלשהי בגינו. עוד טענו הנתבעות, כי הגם שלתובעת ניתנו תעודות מחלה, והגם שהמומחה מטעם בית המשפט קבע לה נכויות זמניות, עדיין אין בכך כדי ללמד על הפסדי השכר הנטענים. לטענתן, הימנעות התובעת מלצרף אישור מטעם המעסיק על היעדרותה מהעבודה ומלצרף תלושי שכר לתקופות אי הכושר הנטענות, מלמדת על כך כי לא נגרמו לה הפסדי שכר כלשהם. אחרת, חזקה עליה כי לא הייתה מונעת ראיות אלו מבית המשפט. באשר להפסדי שכרה העתידיים הנטענים, הנתבעות ביקשו לדחות את דרישתה של התובעת מכל וכל. לטענתן, התאונה לא הותירה אצל התובעת כל מגבלה ואין לפגיעתה כל השפעה על כושר השתכרותה. הנתבעות טענו כי התובעת לא צירפה כל ראיה להוכחת הפסדיה המיוחדים הנוספים הנטענים בגין עזרת צד ג' ובגין ההוצאות הרפואיות. על כן, אין מה לפצותה בגין ראשי נזק אלה. באשר לכאב וסבל, הנתבעות טענו כי היה והתביעה תתקבל, הרי שיש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק על סך של 7,500 ₪, וזאת בהינתן קלות פגיעתה של התובעת. מסך נזקיה כאמור יש לקזז תשלום תכוף על סך 4,000 ₪, אשר שולם לתובעת. הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות על כלל נספחיהם, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 36,000 ₪ בצירוף 13% בגין שכר טרחת עורך דין ומע"מ כחוק בגינו, ובצירוף אגרת פתיחה. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות סיום התיק אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה. רכבתתאונת דרכים