עלויות סיעוד לנפגעי תאונת דרכים

המחלוקת בשאלת גובה הנזק התמקדה בהערכת עלויות הסיעוד והתאמת הדיור ובשאלת אופן תשלום הפיצוי כאשר התובע עתר לפסיקת הפיצוי בגין ראשי הנזק האמורים על דרך של תשלום עיתי ואילו הנתבעים טענו כי בנסיבות העניין אין הצדקה לסטיה מהנוהג של פסיקת פיצוי חד-פעמי. ##להלן פסק דין בנושא עלויות סיעוד לנפגעי תאונת דרכים:## מבוא 1. בפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים"). 2. התובע, יליד 1923, נפגע באופן קשה ביותר בתאונת דרכים שארעה ביום 4.1.09, בהיותו כבן 86. 3. התאונה ארעה בעת שהתובע ערך קניות בשוק הסיטונאי ברמלה ומשאית שהיתה נהוגה על ידי הנתבע מס' 1, נסעה לאחור ופגעה בו. 4. הנתבעת מס' 2, ביטחה את השימוש ברכב הפוגע. 5. הנתבעים הודו בחבות על פי החוק. המחלוקת בשאלת גובה הנזק מתמקדת בהערכת עלויות הסיעוד והתאמת הדיור ובשאלת אופן תשלום הפיצוי כאשר התובע עותר לפסיקת הפיצוי בגין ראשי הנזק האמורים על דרך של תשלום עיתי ואילו הנתבעים טוענים כי בנסיבות העניין אין הצדקה לסטיה מהנוהג של פסיקת פיצוי חד-פעמי. מהות הפגיעה והנכות 6. ממקום התאונה הובהל התובע לבית חולים אסף הרופא כשהוא סובל משברים מרוסקים וסימני קטיעה בשתי הרגליים. לאחר ביצוע פעולות החייאה, התובע עבר ניתוח לקטיעת שתי הרגליים, מעל לברכיים. לאחר הניתוח התובע פיתח דלקת ריאות ונזקק להנשמה, ובהמשך עבר הטרייה בגדם רגל ימין בשל פצע נקרוטי. 7. התובע הועבר ביום 29.1.01, לאשפוז שיקומי בבית חולים "רעות", שם קיבל טיפול רב תחומי לשיפור התפקוד בכסא גלגלים. בעת האשפוז השיקומי, התובע שב ולקה בדלקת ריאות ונזקק לחמצן ואינהלציות. 8. ביום 5.4.09, התובע שוחרר מאשפוז, כשהוא נזקק עדיין למחולל חמצן קבוע במשך היום והלילה, המשך פיזיותרפיה אמבולטורית וביקורת המרפאה השיקומית לצורך התאמת פרוטזות קוסמטיות. בהמשך, מצבו הנשימתי של התובע השתפר והטיפול בחמצן ובאינהלציות, הופסק. 9. בהסכמת הצדדים מונתה ד"ר אילנה פרבר כמומחית מטעם בית המשפט בתחום השיקומי. 10. ד"ר פרבר ציינה בחוות דעתה כי התובע מתלונן על כאבי פנטום לאורך שתי הרגליים, גם ביום וגם בלילה, מתקשה לישון, מתקשה לשבת בכסא גלגלים בגלל הכאבים, וסובל ממצב רוח ירוד מאוד שכן מאדם מתפקד ופעיל, הפך לשבר כלי. 11. ד"ר פרבר קבעה את נכותו של התובע בשיעור של 100%, בגין קטיעה של שתי הרגליים מעל לברכיים וציינה כי: "מצבו הכללי תקין, ללא צורך בחמצן וללא סימני אי ספיקה נשימתית. מרותק לכסא גלגלים, אינו עצמאי ברוב הפעולות היומיומיות וזקוק לעזרה. סובל מכאבי פנטום קשים. בעקבות התאונה ותוצאותיה, סובל ממצוקה נפשית ניכרת וזקוק לטיפול נפשי וכן זקוק לטיפול תרופתי נגד כאבי פנטום". 12. ד"ר פרבר קבעה את צרכיו הרפואיים והשיקומיים של התובע, כדלקמן: "טיפול רפואי תרופות וטיפול רפואי- זקוק לתרופות נגד כאבי פנטום, לשם כך יש להפנותו למרפאת כאב או מרפאת שיקום עם ניסיון טיפול בקטועים. טיפול פסיכיאטרי כל 3-4 חודשים. טיפול נפשי-תמיכתי – פעם בשבוע במשך שנה. טיפול נפשי-תמיכתי למשפחתו, פעם בשבועיים במשך שנה. אין צורך בפיזיוטרפיה או ריפוי בעיסוק. ציוד ואביזרים לובש שתי תותבות קוסמטיות, אין צורך להחליפם. מיטה עם מנגנון הפעלה חשמלי ומזרן נגד פצעי לחץ, אותו מחליפים כל 3 שנים. כסא גלגלים וכסא שירותים, החלפה כל 5 שנים. כסא גלגלים ממונע לניידות בחוץ. כרית לכסא גלגלים, החלפה כל 3 שנים. מנוף להעברות. מכשיר ATP (Active Passive Trainer) להפעלת הידיים. פנרוז עם שקיות שתן 1-2 ליום". דיור זקוק לדירה בקומת קרקע ללא מדרגות או מצוידת במעלית, עם התאמה לכניסה עם כסא גלגלים, מעברים רחבים, חדר רחצה ושירותים מרווח. תחבורה זקוק להסעות. עזרת הזולת זקוק לעזרה סיעודית מלאה במשך 24 שעות ביממה, כולל עזרה בעבודות משק בית". 13. במסגרת תשובות לשאלות הבהרה, התבקשה ד"ר פרבר להתייחס לשאלת תוחלת חייו של התובע והשיבה כי: "אין קיצור בתוחלת החיים בגלל קטיעה של רגליים בעקבות תאונת דרכים. מצבו הכללי יציב כעת, לכן אינני רואה סיבה לקיצור תוחלת החיים של התובע מעבר לתוחלת החיים של בני גילו". תשלום עיתי או תשלום חד - פעמי 14. התובע טוען כי בנסיבות העניין יש מקום לפסוק את הפיצוי בגין ראשי הנזק של הוצאות הסיעוד והדיור, על דרך של פסיקת תשלום עיתי וזאת נוכח תוחלת החיים הקצרה אשר בהתחשב בגילו המבוגר של התובע - כבן 87 - עומדת על כ- 5.2 שנים נוספות. 15. ד"ר פרבר ציינה בחוות דעתה כי התובע אינו סובל ממחלות רקע והשיבה כי בנסיבות העניין, אין קיצור בתוחלת החיים הצפויה. לטענת התובע, הגם שלא צפוי קיצור בתוחלת החיים כך שלכאורה, אין ערפול בסוגיה זו, הרי דווקא בשל תוחלת החיים הקצרה יחסית, יש מקום לפסיקת תשלום עיתי שכן היה והתובע יחיה מעבר לתוחלת החיים הצפויה, יוותר ללא יכולת לממן את צרכי הסיעוד והדיור הנובעים מפגיעתו. ב"כ התובע הדגיש בסיכומיו כי כל שנת חיים נוספת, מעבר לתוחלת החיים הסטטיסטית, מהווה בנסיבות העניין, כ- 20% מסכום הפיצוי לעתיד. לטענת הנתבעת, בהעדר קיצור בתוחלת החיים, אין מקום לסטייה מהכלל המושרש של פסיקת הפיצויים על דרך של תשלום חד - פעמי. הנתבעת עומדת על כך כי פסיקת פיצוי על דרך של תשלום עיתי, החורגת מעקרון סופיות הדיון, ננקטה רק בנסיבות מיוחדות בהן שררו ערפול וחוסר ודאות ביחס לתוחלת החיים הצפויה. 16. סמכותו של בית המשפט לחרוג משיטת הפיצוי החד - פעמי ולנקוט בדרך של פסיקת הפיצויים, בחלק מראשי הנזק, על דרך של תשלום עיתי, מעוגנת בסעיף 6 לחוק ובתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), התשל"ח-1978. בתי המשפט עשו שימוש בסמכותם זו במקרים בהם דובר בפגיעות חמורות וכאשר התעורר קושי מיוחד בהערכת תוחלת חייו של הנפגע ו/או בהערכת צרכיו העתידיים, ראה לעניין זה, רע"א 4932/97 אסרף נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג (5) 129, א. ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה שלישית, תש"ס-1999, עמ' 658-662. כן ראה ע"א 4710/02 גלמבוצקי אסתר נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב (לא פורסם, 28.11.02), שם אושרה פסיקת פיצוי בגין הוצאות שהות במוסד וסיעוד לתובעת שנפגעה קשות, בהיותה כבת 73, על דרך של תשלום עיתי. 17. בעניין הערכת תוחלת חייו של נפגע, אין לי אלא להפנות לדבריו של כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין בע"א 10842/02 ביטוח חקלאי נ' הגר סייג (לא פורסם, 20.9.06): "סוגיה זו - קשה היא. קשה היא במישור העקרוני וקשה היא גם במישור היישומי. תחושה של אי נוחות מלווה את העיסוק במועד פטירתו הצפוי של אדם, אי נוחות בשל מהות העניין וגם בשל היומרה - לכאורה הטמונה בכך. את מועד פטירתו של אדם - אדם בריא ואדם שנפגע בגופו - איש אינו יכול לחזות". כן ראיתי להפנות לדבריה של כב' הנשיאה גילאור בת.א. (חיפה) 1152/05 פלונית נ' ש. ב. (לא פורסם, 6.9.10): "הכרעה בדבר קיצור תוחלת חיים של נפגע, יהא גילו ומצבו אשר יהא - תמיד טמונים בה קושי, אי נעימות ובעיקר אי ודאות. כמו שאמרה ד"ר פרבר בעדותה - לא לנו ניתנה הנבואה והדברים יפים לרופאים ושופטים כאחד". 18. מן הכלל אל הפרט - ד"ר פרבר חיוותה דעתה כי לא צפוי קיצור בתוחלת החיים של התובע. יחד עם זאת והגם שלכאורה אין ערפול וחוסר וודאות בשאלת תוחלת החיים הרי לאחר שיקול נוסף, סבורה אני כי יש טעם רב בטענת ב"כ התובע כי דווקא היותה של תקופת תוחלת החיים הצפויה, קצרה יחסית - כחמש שנים בלבד - יוצרת בעייתיות בפסיקת הפיצויים בדרך של תשלום חד פעמי. אל לנו לשכוח כי תוחלת החיים צפויה הינה בגדר נתון סטטיסטי גרידא. היה והתובע יחיה, מעבר לתוחלת החיים הצפויה, הרי שיוותר ללא מקורות מימון לצרכים הנובעים מפגיעתו וכשמדובר בתקופה עתידית קצרה לא ניתן להתעלם מהאפשרות האמורה ואף לא ניתן לצפות כי התובע יוכל להיערך לאפשרות זו על דרך של ניהול כספי הפיצויים והשקעתם. מאידך, נראה כי פסיקת הפיצוי על דרך של תשלום עיתי, אינה פוגעת באינטרס לגיטימי כלשהו של הנתבעים אשר ידרשו לפצות את התובע לאריכות ימיו בלבד. 19. בת.א. 1152/05 הנ"ל, כמו גם בת.א. (באר שבע) 3124/97 שלמה יפת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.8.08), ננקטה דרך של פיצול פסיקת הפיצויים לצרכי סיעוד וטיפול, באופן שנפסק פיצוי חד - פעמי עד לסוף תוחלת חייהם הצפויה של הנפגעים ונקבע כי באם יאריכו ימים מעבר לתוחלת החיים הצפויה כי אז ישולם להם תשלום עיתי לכיסוי צרכי הסיעוד והטיפול. בענייננו - לא ראיתי ללכת בדרך זו המאיינת אמנם את הסיכון בהותרת התובע ללא מקורות מימון, היה ויאריך ימים מעבר לתוחלת החיים הצפויה אך מאידך אינה מביאה בחשבון את הסיכון שלא יזכה להגיע לתוחלת החיים הסטטיסטית. 20. מהנימוקים האמורים ונוכח תוחלת החיים הקצרה יחסית, בהתחשב בגילו המבוגר של התובע, סבורה אני כי פסיקת הפיצויים על דרך של תשלום עיתי, מאזנת בין האינטרסים של שני הצדדים: התובע מזה והנתבעים מזה - כך שהתובע יזכה לפיצויים לאריכות ימיו, לא פחות ולא יותר. לפיכך, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הוצאות הסיעוד והתאמת הדיור, בדרך של תשלומים עיתיים. עזרה וסיעוד 21. אין חולק כי התובע זקוק לעזרה סיעודית מלאה, משך 24 שעות ביממה ועזרה זו ניתנת לו מאז שחרורו מבית החולים, על ידי מטפל זר. 22. בתו של התובע, גב' ענת דוידוב (להלן: "ענת"), פרטה בתצהירה את ההוצאות החד פעמיות שנדרשו לצורך קבלת רשיון להעסקת עובד זר לרבות אגרות רישיון, תשלומים, עמלות לחברת הסיעוד וחברת כח האדם ורכישת ארון ומצעים עבור המטפל. הוצאות אלה מסתכמות כמפורט בסעיף 24 לתצהיר, ת/1, בסך של 7,635 ₪. 23. אשר לעלות החודשית, ענת ציינה בתצהירה כי שכרו של המטפל עומד על סך של 3,200 ₪ לחודש כאשר על סכום זה מתווספים דמי כיס בסך של 100 ₪ לשבוע ועלות נוספת של 230 ₪ לשבוע, במידה והמטפל נשאר בשבת. ענת הוסיפה ופרטה את העלויות עבור ביטוח רפואי, חופשה שנתית, ימי הבראה וחג (סעיף 23 לתצהיר, ת/1). בחקירתה הנגדית העידה ענת כי מעבר לשכר שהמטפל מקבל מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), במסגרת גמלת סיעוד, הינם משלמים לו שכר בגבולות של 1,800-1,900 ₪ לחודש ובתוספת סך של 230 ₪, עבור כל שבת בה הינו נשאר לטפל בתובע. ענת אישרה בעדותה כי המטפל נשאר במרבית סופי השבוע אך הוסיפה וציינה כי על אף שבתחילה המטפל העדיף להישאר, על מנת לקבל שכר נוסף, הרי שהוא נשחק ומבקש לצאת לחופשת סוף שבוע אלא שהמשפחה נתקלת בקושי למצוא מטפל מחליף מתאים ולכן המטפל הזר נשאר גם בשבת (עמ' 14 לפרוטוקול). 24. בעניין על?ת הסיעוד, הוגשה מטעם התובע חוות דעתו של מר ניר הריס, ת/4, אשר ציין כי העלות החודשית של העסקת מטפל זר לרבות שכר, ביטוח רפואי, תנאים סוציאליים, עמלות משרד, אגרות, החלפות חג, החלפות סופי שבוע על ידי עובד ישראלי והוצאות כלכלה עודפות שהוערכו בסך של 1,000 ₪ לחודש, מסתכמת בסך של 9,480 ₪ לחודש. בעדותו ציין מר הריס כי בטעות נכללה בחישוב החודשי אגרה שנתית, כך שבהתחשב בסכום היחסי של האגרה, מדובר בסך של 9,185 ₪ לחודש. 25. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתה של גב' רותי שפירא, נ/6, על פיה עלות העסקת עובד זר, מסתכמת בסך של 4,523 ₪, כולל אגרות אך לא כולל הוצאות המחייה של העובד בבית המטופל והחלפות בסופי שבוע. בחוות דעתה המשלימה, נ/7, התייחסה גב' שפירא לחוות דעתו של מר הריס וציינה כי הטענה בדבר הצורך ביציאת העובד לחופשה בסופי שבוע, אינה עומדת במבחן המציאות מאחר והמטפל המועסק על ידי התובע בפועל, אמר לה מפורשות שהוא מבקש לצאת לחופשת סוף שבוע אחת לחודש בלבד. 26. בחישוב הפיצוי בגין עלות העסקת מטפל זר, ראיתי להבחין בין ההוצאות בעבר, בגינן יפסק פיצוי בהתאם להוצאות שהוצאו בפועל לבין הפיצוי לעתיד כאשר השנוי מתמקד בעניין עלות העסקת המטפל בסופי השבוע. מהראיות עולה כי ברובם המכריע של סופי השבוע, המטפל המועסק על ידי התובע, לא יצא לחופשה כך שעלות העסקתו בסוף השבוע הסתכמה בסך של 230 ₪ לשבוע. מאידך, סבורה אני כי בפסיקת הפיצוי לעתיד, יש להתחשב בזכאותו של המטפל לצאת לחופשת סוף שבוע. מדובר בכיבוד זכות חוקית לחופשה שבועית שמטרתה לאפשר התרעננות, איוורור ושמירה על כוחותיו הפיזיים והנפשיים של עובד המועסק ושוהה בבית המטופל, משך 24 שעות ביממה, לאורך שנים רבות. גם אם המטפל המועסק בפועל על ידי התובע, היה מעוניין בעבר, להישאר לעבוד גם בשבת על מנת להרוויח שכר נוסף, יש להתחשב בזכאותו ליום חופשה שבועית ויצויין כי עדותה של ענת על פיה בשנה האחרונה, המטפל נשאר בסופי השבוע גם משום שהמשפחה התקשתה למצוא מחליף ראוי, נתמכה בעדותה של גב' שפירא שאישרה בחקירתה הנגדית כי אמרה לענת שתפנה אליה לצורך איתור עובד מחליף לסופי השבוע (עמ' 30 לפרוטוקול). גב' שפירא אישרה בחוות דעתה כי לא ניתן להעסיק עובר זר חלופי בסוף השבוע וכי עלות העסקת מטפל ישראלי מחליף, מסתכמת בסך של כ- 450 ₪ לשבוע, בתוספות תנאים סוציאליים בסך של 80 ₪, דהיינו שמדובר בהוצאה שבועית של כ- 530 ₪. 27. אשר לעלות העסקת העובד הזר, נראה כי הערכת השכר הבסיסי, בחוות דעתו של מר הריס, בסך של 3,850 ₪ לחודש מזה ובחוות דעתה של גב' שפירא, בסך של 3,000-3,400 ₪ לחודש מזה, מהווה את קצות טווח קשת המחירים. בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין עלות העסקת מטפל זר, על בסיס הערכת המחיר של חברת "אמונים - כח אדם זר לגיל הזהב בע"מ" אשר צורפה כנספח ז' לתצהירה של ענת ואשר תואמת את העלויות המשולמות בפועל על ידי התובע. כן מקובל עלי כי יש להתחשב בעלות הוצאות הכלכלה והמחיה של המטפל הזר, המתגורר בבית התובע, והערכת ההוצאה הכרוכה בכך, בסך של כ- 1,000 ₪ לחודש, סבירה בעיני. העלות החודשית של העסקת מטפל זר מסתכמת על כן, כדלקמן: שכר העובד - 3,200 ₪ לחודש. דמי כיס שבועיים - 430 ₪ לחודש (100 ₪ x 43). ביטוח רפואי - 170 ₪. תנאים סוציאליים - 770 ₪. עלות משרד + אגרות - 195 ₪. כלכלה והוצאות יתרות - 1,000 ₪. עלות מטפל ישראלי מחליף בסוף שבוע (450 ₪ + 80 ₪ תנאים סוציאליים x 4.3) - 2,275 ₪. העלות החודשית בגין הוצאות סיעוד, תוערך על כן במעוגל, בסך של 8,000 ₪ לחודש, כאשר סכום זה ישמש אמת מידה לפסיקת הפיצוי בגין הוצאות הסיעוד בעתיד. אשר לעבר, הפיצוי יפסק בהתחשב בהעסקת המטפל הזר בסופי השבוע, בעלות של 1,127 ₪ (230 ₪, בתוספת 32 ₪ תנאים סוציאליים x 4.3), כך שמדובר בעלות חודשית בסך מעוגל של 6,850 ₪. 28. יצויין כי התובע הוכר כזכאי לגמלת סיעוד מלאה, בשיעור של 150% - 16 שעות טיפול שבועיות וזאת החל מיום 1.6.09, כמפורט בתעודת עובד הציבור, ת/5. גמלת הסיעוד לחודש מרץ 2010, הסתכמה בסך של 3,029 ₪ לחודש. על פי חוו"ד אקטוארית ערוכה על ידי שי ספיר מיום 22.3.10, נ/5, השווי המשוערך והמהוון של גמלת הסיעוד מסתכם בסך של 152,384 ₪. יצויין כי גמלת הסיעוד אינה משתלמת ישירות לתובע אלא מועברת על ידי המל"ל לחברת "עמית שירותי סיעוד בע"מ", המוציאה למטפל הזר תלוש שכר על סך ממוצע של כ- 1,800 ₪ (ראה תלושי שכר, ת/6). 29. גב' שפירא הסבירה בחקירתה הנגדית כי המל"ל משלם את גמלת הסיעוד, באמצעות חברת כח אדם המעסיקה את העובד ואישרה כי חלק מגמלת הסיעוד, נותר למעשה בידי חברת הסיעוד ומגלם את ההוצאות והתקורה של חברת הסיעוד. גב' שפירא הוסיפה וציינה כי במספר מקומות בארץ הונהג פיילוט של העסקה ישירה במסגרתו גמלת הסיעוד משתלמת במלואה למשפחה המעסיקה את המטפל הזר בהעסקה ישירה, ללא תיווך של חברת כח אדם. תכנית זו, אינה פועלת, לעת עתה, באזור מגוריו של התובע (עמ' 30 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, כאשר גמלת הסיעוד, אינה משולמת ישירות לתובע אלא לחברת כח האדם הגובה את הוצאות התקורה מתוך הגמלה, אין מקום לניכוי גמלת הסיעוד במלואה מסכום הפיצויים. הפיצוי בגין עלות הסיעוד יפסק על כן בהתחשב בהפרש שבין עלות העסקת המטפל הזר, לסכומים המשולמים למטפל כשכר על ידי חברת הסיעוד, בסך של כ- 1,800 ₪ לחודש. 30. הפיצוי בגין עלות העסקת מטפל זר בעבר, אשר הוערכה בסך כולל של 6,850 ₪ לחודש, בניכוי חלק השכר אשר שולם לעובד באמצעות גמלת הסיעוד, בסך של כ- 1,800 ₪, מסתכם בסך של 5,050 ₪ לחודש. הפיצוי לעתיד יפסק על בסיס עלות חודשית, בסך של 8,000 ₪ אשר בניכוי חלק השכר המשתלם לעובד הזר על ידי חברת כח האדם, במסגרת גמלת סיעוד בסך של כ- 1,800 ₪, מסתכם בסך של 6,200 ₪ לחודש. 31. הפיצוי בגין הוצאות הסיעוד והעסקת המטפל הזר בעבר, מסתכם על כן, כדלקמן: א. הוצאות חד פעמיות - סך של 7,635 ₪ (סעיף 22 לפסה"ד). ב. העסקת המטפל הזר, בחודשים אפריל-מאי 2009, סך של 6,850 ₪ x 2 = 13,700 ₪. ג. העסקת המטפל הזר, החל מחודש יוני 2009, מועד ההכרה בזכאותו של התובע לגמלת סיעוד בסך של 5,050 ₪ לחודש (1,800 – 6,850) x 16 חודשים = 80,800 ₪. ד. הפיצוי בגין עלויות הסיעוד בעבר, מסתכם בסך של 102,135 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה (1.11.09), סך של 105,111 ₪. 32. אשר לעתיד, הפיצוי בגין הוצאות הסיעוד הוערך כאמור בסך של 6,200 ₪ לחודש, מעבר לגמלת הסיעוד וישולם על דרך של תשלום עיתי, עד לאריכות ימיו של התובע. במידה והפיצוי היה נפסק על דרך של תשלום חד - פעמי, היה מקום להעריכו על בסיס ההנחות התקפות כיום, דהיינו; הנחה כי המטפל הזר אכן יצא לחופשת סוף שבוע ובמקומו יועסק מטפל ישראלי בעלות של 530 ₪ לשבוע ובהתחשב בתשלום גמלת הסיעוד באמצעות חברת כח האדם. יחד עם זאת, היות וראיתי בנסיבות העניין לפסוק את הפיצוי בגין הוצאות הסיעוד והתאמת הדיור, על דרך של תשלום עיתי, יהא מקום להתאים את הפיצוי החודשי לנסיבות היה ואלה תשתננה. לפיכך ראיתי להוסיף ולהורות כי אחת לשלושה חודשים, יערך חישוב ההוצאות שהוצאו בפועל במשך רבע השנה שחלפה. התובע יציג קבלות או אישורי תשלום בדבר העסקת מטפל מחליף בסופי השבוע. בגין כל סוף שבוע בו נשאר המטפל הזר בבית התובע, יקוזז הפרש ההוצאה בסך של 268 ₪ (262 – 530). הפרשי התשלום, היה ויווצרו כאלה, יקוזזו מהתשלום העיתי העוקב. היה ולא יוצגו קבלות או אישורי תשלום עבור העסקת מטפל ישראלי מחליף, יראה הדבר כהסכמה לכך שלא הועסק מטפל מחליף וההפרש האמור יקוזז לגבי כל סוף שבוע לגביו לא יוגשו קבלות או אישורי תשלום. כמו כן ראיתי להוסיף ולהורות כי היה ויחול שינוי בהסדרי תשלום גמלת הסיעוד כך שהגמלה במלואה תשולם ישירות לתובע, יקוזז סכום הגמלה במלואו, כפי שישולם ישירות לתובע, מהפיצוי החודשי, בגין הוצאות הסיעוד. דיור 33. עובר לתאונה התובע התגורר ביחד עם אשתו, בדירת שלושה חדרים בקומה א', על עמודים בבית ללא מעלית, ברחוב ההסתדרות בחולון. אין חולק כי בשל מצבו, התובע נדרש לדיור מותאם בקומת קרקע או בבית עם מעלית המתאימה במידותיה לכסא גלגלים. כן נדרשים חדר מגורים וחדר רחצה נוסף, לשימוש המטפל המתגורר בבית התובע. 34. לקראת שחרורו של התובע מבית החולים, פעלו בנותיו של התובע, ענת וגב' דפנה לניאדו (להלן: "דפנה"), למציאת דירה המתאימה לצרכיו של התובע. ענת ודפנה ציינו בתצהיריהן כי לאחר חיפושים רבים, נמצאה לבסוף דירה מתאימה - דירת חמישה חדרים בקומה שביעית, בבית משותף ברחוב המרגנית 27 בחולון. על פי הסכם השכירות מיום 27.3.09 (נספח ב' לתצהיר, ת/1), דמי השכירות עבור הדירה הסתכמו בסך של 5,000 ₪ לחודש לתקופה שמיום 1.4.09 ועד 31.3.10 וסך של 5,250 ₪ לחודש לתקופה שמיום 1.4.10 ועד 31.3.11. ההסכם כולל אופציה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת. 35. דירתו של התובע, הושכרה לתקופה שהחל מיום 15.6.09. דמי השכירות המתקבלים עבור דירת התובע, עמדו על סך של 2,800 ₪ לשנת השכירות הראשונה וסך של 3,000 ₪, לשנת השכירות השניה (הסכם השכירות צורף כנספח ג' לתצהיר, ת/1). 36. הנתבעת חולקת על הצורך בדירת 5 חדרים וטוענת כי ניתן היה להסתפק בדירת 4 חדרים. כן טוענת הנתבעת כי נוכח מיקומה של הדירה החדשה בשכונת אלון - המכונה גם מתחם ח-300, שהינה שכונת מגורים חדשה שנבנתה בשנים האחרונות, מדובר בעלות שכירות גבוהה יחסית. לטענת הנתבעת, בהתחשב בכך שהתובע התגורר בדירת שלושה חדרים, בבית ישן, ברחוב ההסתדרות שהינו רחוב ראשי בחולון, ניתן היה לשכור דירה מקבילה, בת 4 חדרים, באחת השכונות הותיקות יותר של חולון הדומות ברמת הבנייה והמגורים, לדירתו של התובע. 37. בעניין עלות הדיור, התובע מסתמך על חוות דעתו של השמאי, יעקב בירנבאום מיום 9.3.09, ת/3, על פיה דמי השכירות הראויים לדירה חלופית של חמישה חדרים הינם בסך של 6,000 ₪ לחודש. יצויין כי מדובר בחוות דעת שהוכנה טרם שחרור התובע מבית החולים ומצויין בה כי לצורך בדיקת דמי השכירות נבחנו פרויקטים חדשים במתחם ח-300, הנמצא בסמיכות לאזור מגוריו הקודם של התובע. 38. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של השמאי, חיים בן ארי, נ/8, המציין כי מחירי השכירות בשכונת ח-300, הינם הגבוהים ביותר בחולון וזאת בשל מיקום השכונה רמת הפיתוח ואיכות הבנייה הגבוהה של הבניינים והדירות. השמאי בן ארי מציין בחוות דעתו כי שכר הדירה הממוצע המבוקש עבור דירות 4 חדרים באזור זה הינו 4,725 ₪ לחודש וכי דמי השכירות המבוקשים עבור דירות 4 חדרים, ממוזגות עם חניה צמודה, בשכונות הותיקות יותר בחולון הינם בגבולות של 3,800 ₪ לחודש. 39. דפנה וענת פרטו בתצהיריהן ובעדותן בחקירה נגדית את השיקולים שעמדו ביסוד שכירת דירה חלופית בשכונת ח-300, כשהראשון והעיקרי שבהם הינו היות הדירה מצויה בקרבת מקום מגוריו הקודם של התובע ובמרחק הליכה מבית הכנסת בו נוהג התובע להתפלל מזה שנים רבות. ענת ודפנה ציינה בעדותן כי גם כיום, התובע מבקר בבית הכנסת, פעמיים ביום, בוקר וערב, ומגיע לבית הכנסת כשהוא מובל בכסא הגלגלים, על ידי המטפל (עמ' 11-12 לפרוטוקול ועמ' 18 לפרוטוקול). 40. ענת אישרה בעדותה כי בטרם שחרורו של התובע מבית החולים, פנו, בעצת בא כוחם, לקבלת חוות דעת בדבר עלויות הצרכים הנדרשים ועלות הדיור (עמ' 12 לפרוטוקול). ענת העידה כי במגבלות הזמן הקצר שעמד לרשותם, בטרם שחרור התובע מבית החולים, הדירה שנשכרה היתה הדירה היחידה שנמצאה מתאימה לצרכיו של התובע ובהיותה בטווח המחירים הסביר, כפי שאושר בחוו"ד השמאי בירנבאום, הוחלט על שכירתה (עמ' 11 לפרוטוקול). ענת הוסיפה ופרטה כי בעוד שבדירה הקודמת, אביה ואמה התגוררו בחדר אחד כך שנותר חדר שינה נוסף בו התארחו, מדי פעם, אחות נוספת המתגוררת בירושלים ומגיעה לשבתות או אחד הנכדים (עמ' 10 לפרוטוקול), הרי בדירה החדשה, אמה מתגוררת בחדר נפרד ובנוסף לחדרם של התובע ושל המטפל, נותר חדר פנוי לאירוח. 41. דפנה אשר נטלה חלק פעיל יותר בחיפוש הדירה, העידה כי ביקרה בכעשר דירות, במתחם ח-300, לרבות דירות ארבעה חדרים אך הדירות לא התאימו למגורי נכה בשל קיומם של מעברים צרים בתוך הדירה או בחדרי השירותים והאמבטיה וכי בעלי הדירות לא היו מוכנים לאשר ביצוע שינויים כלשהם (עמ' 11 לפרוטוקול). דפנה העידה כי חיפשה דירות באינטרנט ובאמצעות מתווכים וכי חיפשה דירות גם באזורים אחרים המצויים בקרבת מקום, אך היות ולא נמצאו דירות פוטנציאליות מתאימות, באזורים אחרים מלבד שכונת ח-300, הרי שבפועל ראתה רק דירות בשכונה האמורה (עמ' 17 לפרוטוקול). 42. סבורה אני כי קרבת הדירה החדשה, המצויה בשכונת ח-300, לסביבת מגוריו הקודמת של התובע ולבית הכנסת בו הוא נוהג להתפלל, הינם בגדר שיקולים לגיטימיים וסבירים בהחלטה לשכור דירה בשכונה האמורה. כן מקובל עלי כי נוכח הצורך בעזרה צמודה של המטפל, נדרש חדר שינה נוסף למגורי אשת התובע הזכאית לשקט ולפרטיות בחדר השינה. 43. שוכנעתי כי בנותיו של התובע, ענת ודפנה, פעלו בשקידה ראויה לצורך מציאת דיור חלופי הולם המתאים לצרכיו של התובע כשלעיניהן הצורך בשחרורו המהיר של התובע מבית החולים לצד שיקולים לגיטימיים נוספים כגון קרבת הדירה החדשה למקום המגורים הקודם ולבית הכנסת בו נוהג התובע להתפלל. מאידך, סבורה אני כי יש טעם בטענת הנתבעת כי אין הצדקה לשכירת דירה בת 5 חדרים שכן בעניין זה לא שוכנעתי כי תדירות ביקורי הבת המתגוררת בירושלים, מצדיקה החזקת חדר נוסף פנוי לאירוח. יחד עם זאת, יוזכר כי יש צורך בדירה המתאימה למגורי נכה המרותק לכסא גלגלים, דהיינו שיש צורך במעברים רחבים ובחדר רחצה ושירותים מרווח (ראה לעניין זה חוות דעת ד"ר פרבר בפרק המתייחס לדיור). יתכן וניתן היה למצוא דירת ארבעה חדרים, בשכונת ח-300 או באחת השכונות הסמוכות הותיקות יותר אשר ניתן היה להתאימה לצרכיו של התובע אך מקובל עלי כי הצורך בהתארגנות לשחרורו המהיר של התובע מבית החולים, לא אפשר הימשכות החיפושים עד לאיתור דירה העונה על כל הצרכים לרבות קיום מעלית בעלת פתח רחב מספיק והתאמת המעברים וחדרי השירותים לכסא גלגלים, במחיר נמוך יותר. ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי גם אם היה צורך בהתארגנות מהירה לשחרור התובע מבית החולים ועל כן נשכרה הדירה הנוכחית, הרי שבחלוף הזמן ניתן היה לחפש דירה מתאימה אחרת, בעלות נמוכה יותר. בעניין זה יש לזכור כי מעבר לקושי ואי הנוחות שבטלטול התובע ואשתו שהינם אנשים מבוגרים, לצורך מעבר דירה פעם נוספת הרי שעצם הצורך במעבר דירה כרוך בהוצאות כגון דמי תיווך, הובלה ונקיון שלא לדבר על צורך אפשרי בביצוע שיפוצים והתאמות בדירה החלופית, היה ותימצא כזו ובעניין זה אין להתעלם מהקושי בהשגת הסכמת הבעלים לביצוע שינויים בדירה והעלויות הכרוכות בכך. 44. עוד ראיתי לציין כי בהיות הדירה החדשה במרחק הליכה ברגל, מבית הכנסת בו מבקר התובע, פעמיים ביום, יש משום חסכון בעלויות הניידות הנדרשות לתובע בימות השבוע וזאת בהתעלם מהבעייתיות בהגעה לבית הכנסת, בשבתות וחגים, במידה ומדובר היה בדירה מרוחקת יותר. 45. אשר לטענה כי החזקת הדירה החדשה כרוכה בהוצאות גבוהות יותר כגון ארנונה וועד בית, הרי שבהעדר קבלות המעידות על הפרשי התשלום - טענה זו לא הוכחה. בנסיבות אלה, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפרשי עלות החזקת הדירה ויש לראות גם בהוצאות אלה כמתקזזות כנגד האפשרות להקטנת הנזק על דרך של מציאת דירת ארבעה חדרים המתאימה לצרכיו של התובע. 46. הפיצוי בגין הוצאות התאמת הדירה בעבר, הינו כדלקמן: א. הוצאות חד פעמיות כמפורט בסעיף 20 לתצהירה של ענת בגין; עמלת תיווך סך של 5,544 ₪, הובלה 3,811 ₪, נקיון 800 ₪, שכ"ט עו"ד עבור עריכת הסכם שכירות 1,380 ₪ + 700 ₪ עבור חידוש הסכם השכירות ובסה"כ - 12,235 ₪. ב. דמי שכירות מלאים בגין הדירה החדשה, בסך של 5,000 ₪ עבור חודשיים וחצי עד מועד השכרת דירתו של התובע - סך של 12,500 ₪. ג. הפרש דמי שכירות בסך ממוצע של 2,250 ₪ למשך 15.5 חודשים בעבר, סך של 34,875 ₪. ד. סך הפיצוי בגין עלויות התאמת דיור בעבר, מסתכם בסך של 58,610 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מאמצע תקופה (1.11.09), סך של 60,318 ₪. 47. אשר לעתיד - הפיצוי בגין עלויות התאמת הדיור בסך של 2,250 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה למדד, ישולם על דרך של תשלום עיתי, עד לאריכות ימיו של התובע. ציוד ואביזרים 48. ענת פרטה בסעיף 22 לתצהירה את ההוצאות שנדרשו לצורך רכישת ציוד ואביזרים, כדלקמן: "רכישת כסא שירותים ורחצה - 2,356 ₪. כסא גלגלים קל 13 ק"ג - 6,500 ₪. מיטת פול פאול חשמלי - 6,150 ₪. קרש החלקה - 158 ₪. מזרון טמפור- 7,200 ₪ כרית MATRX לכסא גלגלים - 2,300 ₪. יד עזר - 95 ₪. A.P.T (מכשיר לידיים) - 7,500 ₪. כל הציוד הנ"ל נרכש מחברת קל גל בעלות כוללת של 32,263 ₪. רכישת כסא ממונע 26,300 ₪ פרוטזות קוסמטיות 23,000 ₪ חשבון לקופ"ח עבור ציוד 127 ₪ מחולל חמצן 1,000 ₪ סה"כ 82,690 ₪". הנתבעת באה בטענה כי הציוד והאביזרים נרכשו בסכומים יקרים העולים אף מעבר לעלויות הנקובות בחוות דעת שהוזמנה על ידי התובעים מגב' גינה גולדשטיין. ב"כ הנתבעת הפנה בעניין זה לעלות המזרון שנרכש בסך של 7,200 ₪ לעומת העלויות המפורטות בחוות דעת גב' גולדשטיין בגבולות של 3,500 ₪, כמו גם עלות כסא גלגלים ממונע בסך של 26,300 ₪ בעוד שניתן היה, על פי חוות הדעת האמורה, לרכוש כסא מתאים בעלות של פחות מ- 20,000 ₪, מה גם שבסופו של יום, ענת אישרה בעדותה כי התובע לא הסתגל לכסא הממונע ואינו מסוגל לעשות בו שימוש עצמאי (עמ' 13 לפרוטוקול). 49. משפחתו של התובע פעלה לרכישת אביזרים, על פי המלצת הגורמים המטפלים בבית חולים רעות לרבות המלצה לרכישת כסא גלגלים ממונע כמפורט בדו"ח "פיזיותרפיה - שחרור" מבית חולים רעות, מיום 29.1.09. עצם העובדה שהתובע אינו מצליח לעשות שימוש עצמאי בכסא הממונע, אין בה כדי לשלול סבירות עצם רכישת הכסא בהתאם להמלצת הגורמים המטפלים. יצויין כי הוצאות שהוצאו בעבר נתמכות בקבלות. מאידך, בהתחשב בגילו המבוגר של התובע והעובדה כי נרכשו אביזרים באיכות טובה ביותר, ספק אם תידרשנה החלפות. בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין רכישת ציוד ואביזרים, בעבר ובעתיד, על דרך של הערכה גלובלית, בסך של 85,000 ₪, בערכי היום. הוצאות נסיעה וניידות 50. אין חולק כי התובע זקוק להסעות. יחד עם זאת יש לזכור כי מדובר בפיצוי בגין הוצאות ניידות מעבר לאלה שהתובע היה נדרש להן, במהלכם הרגיל של החיים ואלמלא פגיעתו. לתצהירה של ענת צורפו קבלות בודדות בגין הוצאות נסיעה. בנסיבות אלה ובהתחשב בקרבת דירתו החדשה של התובע, למקום מגוריו הקודם, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הוצאות ניידות יתרות, בעבר ובעתיד, בסכום גלובלי של 40,000 ₪. הוצאות רפואיות 51. אשר להוצאות רפואיות, בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, התובע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. יתרה מכך, על פי סעיף 41 (ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, הועברה האחריות למימון טיפול רפואי בנפגעי תאונות דרכים מהמבטחים לקופות החולים. יחד עם זאת, סביר ומקובל עלי כי התובע נדרש ועלול להידרש בעתיד, לתשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי לרבות טיפול פסיכיאטרי וטיפול נפשי - תמיכתי וטיפול במרפאת כאב, כפי שהומלץ על ידי ד"ר פרבר וכן תשלום דמי השתתפות לרכישת תרופות. בנסיבות העניין, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות, בעבר ובעתיד, בסכום גלובלי של 10,000 ₪. כאב וסבל 52. התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל על בסיס 100% נכות ו- 92 ימי אשפוז, המסתכם בסך של 106,650 ₪. סיכום וניכויים 53. סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל בראשי הנזק השונים, לרבות פיצוי בגין הוצאות סיעוד והתאמת דיור בעבר, מסתכם בסך של 407,079 ₪. על הסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות המשפט. מהסכום האמור, לאחר תוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק, ינוכו התשלומים התכופים ששולמו, כדלקמן: סך כולל של 25,000 ₪, ביום 1.4.09. סך כולל של 35,000 ₪, ביום 16.4.09. סך כולל של 112,815 ₪, ביום 20.10.09. התשלומים התכופים ינוכו, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל תשלום ועד ליום פסק הדין. היות והפיצוי בגין הוצאות הסיעוד, נפסק מעבר לתשלומי גמלת הסיעוד, אין מקום לניכוי גמלת הסיעוד. 54. בנוסף לסכומים האמורים, תוסיף הנתבעת ותשלם לתובע פיצוי עיתי חודשי, בגין הוצאות הסיעוד והתאמת הדיור, בסך של 8,450 ₪ לחודש לאריכות ימיו של התובע, וזאת בהתאם להוראות המפורטות בסעיפים 32 ו- 47 לפסה"ד. הפיצוי העיתי בגין הוצאות הסיעוד והתאמת הדיור, כאמור לעיל, ישולם אחת לשלושה חודשים, החל מיום 1.10.10, בצרוף הצמדה למדד. התשלומים העיתיים, בסך של 25,350 ₪ (3 x 8,450), ישולמו ארבע פעמים בשנה; ב- 1 בינואר, 1 באפריל, 1 ביולי ו- 1 באוקטובר, לאריכות ימיו של התובע, כאשר חישוב ההצמדה למדד מיום פסה"ד ועד ליום התשלום וניכוי הפרשי התשלום, כמפורט בסעיף 32 לפסה"ד, אם יהיו כאלה, יעשה במועדים האמורים. את שכר הטרחה בגין התשלומים העיתיים ראיתי לפסוק בסכום חד פעמי שיתווסף על שכ"ט שנפסק בגין הפיצוי החד - פעמי. בנסיבות העניין, ראיתי להעמיד את שכר הטרחה בגין התשלומים העיתיים, בסך של 60,000 ₪, בצרוף מע"מ כחוק. 55. הפיצוי החד - פעמי, ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. התשלומים העיתיים ישולמו החל מיום 1.10.10 ואילך, כאשר סכום הפיצוי העיתי, לתקופה שהחל מיום 1.1.10, ישולם בד בבד עם ביצוע תשלום הפיצוי החד - פעמי על פי פסה"ד. תאונת דרכיםסיעוד