טענת הרחבת דירה שלא כדין ברכוש המשותף

לטענת המערער, המשיב ניכס לעצמו חלקים מהרכוש המשותף שלא כדין, והרחיב את דירתו שלא כדין ברכוש המשותף. על רקע דברים אלה פרץ סכסוך עמוק ומר בין המערער והמשיב. אעיר, כי במהלך הדיון ביקשתי לבחון את האפשרות להביא את הצדדים ל"שלום בית", אך הדבר לא עלה בידי. באי כוח המשיב דחו את הצעתי, והמערער התנה את הסכמתו בהתנצלות של המשיב. 3. מכל מקום, בתביעתו שהוגשה לבית משפט קמא, טען המשיב, כי המערער ממרר את חייו ומשמיצו ופוגע בשמו הטוב. תביעתו של המשיב התייחסה למספר מכתבים שהמערער שלח לדיירים אחרים בבית המשותף, הם מכתבים מתאריכים 15.12.2010, 19.1.2011,15.5.2011. כמו כן התייחסה התביעה למכתב שתלה המערער במקום בולט בבניין בתאריך 29.5.2011 (אשר צורף כנספח 4 לכתב התביעה), ולדברים שצעק המערער ממרפסת ביתו בקול בתאריכים 7.6.2011, 8.6.2011 ו- 10.6.2011, אשר הוקלטו על ידי המשיב. לא אעבור על פרסומים אלה אחד לאחד, ורק אציין, כי בפרסומים אלה האשים המערער את המשיב בביצוע עבירות פליליות, השתייכות לארגון פשע, אי תשלום הדמים לנציגות הבית המשותף, ועוד. 4. בית משפט קמא מצא, כי הפרסומים האמורים אכן מהווים לשון הרע כלפי המשיב, אשר אינם חוסים בצל הגנת אמת הפרסום או בצל הגנת תום הלב. על כן, וכאמור, בפסק הדין חויב המערער לפצות את המשיב. 5. המערער אינו משלים עם פסק הדין, ועל כן הגיש את הערעור שלפני. בהודעת הערעור, כמו גם בטיעון בעל פה, טען המערער, כי אין מדובר בפרסומים המהווים לשון הרע, שכן הם פרסומי אמת, הנובעים מכך שהמשיב אכן הפר את החוק ובנה תוספת לדירתו על שטח שהוא רכוש משותף של כל דיירי הבית שלא כחוק. לטענת המערער, הוא התרשם, שכבר בתחילת ההליכים בבית משפט קמא, התרשמה השופטת שהמערער הוא אדם בעייתי, ועל כן מצאה לחייבו, ופסקה כי עליו לפצות את המשיב בסכום גבוה. לטענת המערער, בית המשפט קמא התרשם לשלילה מכך שהוא מדבר בקול רם, אך לטענת המערער נובע הדבר מכך שבמהלך שירותו הצבאי נפגע בשמיעתו, ועל כן הוא נוטה לדבר בקול רם. לטענת המערער, ההקלטות שבוצעו על ידי המשיב הן בבחינת האזנות סתר אסורות, שכן בעת ההקלטה המערער היה מצוי בביתו שלו, ואף סכום הפיצוי שנפסק בסופו של דבר אינו מידתי וחורג מסכומי הפיצויים שבתי המשפט נוהגים לפסוק בתביעות איסור לשון הרע בין שכנים. 6. לעומת טענות המערער, טען בא כוח המשיב, כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. לטענת בא כוח המשיב, המערער מתעמר במשיב ובבני משפחתו מזה תקופה ארוכה, ואין לגלות כלפי גישה סלחנית כלשהי, והפיצוי שנפסק לזכות המשיב בבית משפט קמא, אינו מהווה אלא מקצת מהנזקים שנגרמו בפועל למשיב. 7. בדיון שהתקיים, פרס המערער את מלוא המסכת הקשורה לסכסוך בין הצדדים, לרבות טענותיו כי המשיב מתנכל לבנו של המערער אשר מפאת מצבו הבריאותי אינו יכול לטפל בענייניו בעצמו. המערער שב והעלה את כל טענותיו על התנהגות המשיב, אשר לדעת המערער אינה חוקית, וחזר על כך, שלא היה בפרסומי שפרסם אלא דברי אמת, ועל כן אין לראותם כפרסומים פוגעים, המקנים עילת תביעה לפי החוק לאיסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965. עוד התייחס המערער להליכים אחרים שהתקיימו בין הצדדים, בעקבות בקשה שהוגשה על ידי המשיב, למתן צו נגד המערער, לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב - 2001. 8. כיוון שהעניין שנדון בתביעה הם הפרסומים שנעשו, לגביהם נטען כי הם פרסומי לשון הרע, אתמקד בעניין זה, ולא אפליג למרחבים השונים אליהם הפליג המערער בטיעונו, הנוגעים להליכים שהתקיימו בין הצדדים לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת או להליכים שהתקיימו בוועדה המקומית לתכנון ולבניה. בבית משפט קמא, המערער לא הכחיש כי הוא היה זה שכתב את המכתבים לדיירי הבית המשותף. אף אין מחלוקת, כי ההקלטות שבוצעו על ידי המשיב, אכן היו הקלטות של דברים שנאמרו על המשיב על ידי המערער. 9. ככל שהדברים אמורים בטיבם של הפרסומים העומדים בבסיס תביעת המשיב, הנני סבור, כי פרסומים אלה הם פרסומים פוגעים, שנועדו להשפיל את המשיב ולבזותו. גם אם המערער סבור שהתנהגותו של המשיב אינה תואמת את הוראות החוק, כי אז פתוחה בפניו הדרך למצות את זכויותיו בהליכים משפטיים מתאימים. משלוח מכתבים, בהם הוא מאשים את המשיב בביצוע עבירות פליליות או בהשתייכות לארגוני פשע, אינם הדרך הנכונה. כיוון שהמערער אינו מיוצג על ידי עורך דין, ואין הוא בקיא בהלכות הנוגעות להגנות הקיימות בחוק איסור לשון הרע, בחנתי את הפרסומים הנזכרים בכתב התביעה על רקע הגנות אלה. כמו בית משפט קמא, הנני סבור שאין מקום להחיל את ההגנות על פרסומים אלה. בהתייחס לטענת המערער כי פרסם דברי אמת אעיר, שהדברים הנראים בעיניו של המערער כאמת, אינם "אמת" שמותר לו לפרסם, ובוודאי שאינו רשאי לכנות את המשיב בכינויי גנאי שונים ולשייכו לארגוני פשע. 10. אף את טענת המערער, כי המשיב ביצע האזנות סתר אין לקבל. כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, מדובר בדברים שהמערער צעק ממרפסת דירתו "אל עבר הרחוב". מקום בו אדם מקליט דברים שאדם אחר צועק "אל עבר הרחוב", אין מדובר באזנת סתר האזנת סתר. לפיכך, ככל שמדובר בשאלת האחריות, הנני סבור שאין להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא. 11. שונה המצב ביחס לפיצוי שנפסק לחובת המערער. לדעתי, הפיצוי שנפסק גבוה ואינו מידתי. המשיב אכן נפגע מהפרסומים שפרסם עליו המערער, אך היקף הפרסומים היה מצומצם. גם קריאותיו של המערער ממרפסת ביתו, לא עברה את הסביבה הקרובה לבית. על כן, הנני סבור, כי יש להפחית הפיצוי שנפסק לזכות המשיב, ולפיכך, לאחר ששקלתי הנסיבות הצריכות לעניין הנני סבור, כי יש להעמיד הפיצוי על סכום של 12,000 ₪. במקביל, יתוקן אף סכום הוצאות המשפט. 10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מקבל את הערעור במובן זה, שהפיצוי למשיב יעמוד על סכום של 12,000 (שניים עשר אלף) ₪, כערכו בתאריך פסק דינו של בית משפט קמא. (ב) הוצאות המשפט שנקבעו בבית משפט קמא יעמדו על סכום כולל של 5,000 ₪. סכום זה כולל את שכר טרחת עורכי הדין, והוא אף מתחשב בכך שהמערער זכה, באופן חלקי, בערעור. (ג) ככל שהמערער הפקיד עירבון להבטחת תשלום הוצאות הערעור, תחזיר לו מזכירות בית המשפט את העירבון שהופקד. בניהמקרקעיןהרחבת דירהרכוש משותף