בתביעתו עותר שיינתן פסק דין המצהיר, כי הוא זכאי להירשם כבעלים במקרקעין המזוהים כחלקה 43 בגוש 18466, המצויים בתחום השיפוט של המועצה האזורית משגב (להלן - "המקרקעין"). 2. המקרקעין מצויים באזור שעבר הסדר מקרקעין. כעולה מנסח הרישום של המקרקעין, לוח הזכויות הועתק לספר המקרקעין בתאריך 4.7.1965. ואולם, ככל שהדבר אמור בזכות הבעלות במקרקעין אלה, נרשם בספר המקרקעין, שהבעלות "בסכסוך". 3. תביעתו המקורית של התובע הוגשה נגד פקיד ההסדר ונגד רשם המקרקעין. ואולם, על פי הוראתי התביעה תוקנה וצורפה לה הנתבעת מס' 1, שעל פי מסמכי ההסדר הוגשה מטעמה תזכורת לתביעה לפקיד ההסדר עוד בתאריך 29.9.1947. צירוף זה נעשה כדי לנסות ולברר את זכויות הקניין בין כל המעוניינים במקרקעין. ואולם, ניסיונות בא כוח התובע לאתר את הנתבעת מס' 1 לא נשאו פרי, ואף תחליף המצאה שבוצע, לא סייע באיתור הנתבעת מס' 1. על כן תביעת התובע נשמעה לגופה במעמד הנתבעת מס' 2 בלבד. 4. אעיר, שלא נתברר מדוע פקיד הסדר המקרקעין לא העביר את התביעות הסותרות לבית המשפט במהלך הליכי הסדר המקרקעין, כחובתו על פי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקניין), 1928 (שעמדה בתוקף לפני שחוקק הנוסח החדש, הידוע כפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט - 1969). לא יהיה זה נועז להניח, שאילו התביעות הסותרות הועברו לבית המשפט במהלך הליכי ההסדר, ניתן היה לבררן באופן טוב יותר. 5. טענת התובע היא, כי אביו המנוח, חמד נאיף X ע"ה, רכש את הזכויות במקרקעין, המוכרים אף בשם "אלת'אוואני") בשנת 1933. התובע מוסיף, כי מאז ועד היום החלקה מעובדת על ידי בני משפחתו. התובע אף מצביע על כך, שבתזכורת התביעה שאביו המנוח הגיש לפקיד ההסדר, עת הגיש את תביעתו לפקיד ההסדר בשנת 1947, תבע אביו זכויות בעלות גם בחלקה 20 בגוש 18466, וחלקה 20 אכן נרשמה בבעלותו. מטעם התובע העידו שכנו, מר סלמאן נסר-אלדין, שמסר כי המקרקעין, הגובלים במקרקעין שבבעלות מר נסר אל-דין, עובדו משך כל השנים על ידי בני משפחת התובע. כמו כן העידו מטעם התובע מר יוסף X, הוא אחיו של התובע, ומר איוב X, הוא בנו של התובע. התובע עצמו לא העיד, ובנו הסביר זאת בכך שלאור מצבו הבריאותי, ומחלת השיטיון בה לקה, אין הוא מסוגל להעיד. 6. מטעם הנתבעת מס' 2 הוגשה תעודת עובדת ציבור, שנערכה על ידי מר נזאר לוי, המשמש כעוזר לפקיד ההסדר. בהעדר ראיות מטעם הנתבעת מס' 1, שיש בכוחן לסתור את העדויות העדים מטעם התובע, הנני סבור, כי יש להכריע את הדין על פי המסמכים שצורפו לתעודת עובד הציבור. על כן, להלן אסקור את העובדות כפי שהן עולות מתעודת עובד הציבור והמסמכים שצורפו לה. 7. מתעודת עובד הציבור עולות העובדות הבאות: (א) הליכי הסדר המקרקעין החלו בשנת 1946, ובתאריך 29.9.1947 הגיש אביו המנוח של התובע, מר חמד נאיף מוחמד X ע"ה, תזכורת תביעה לפקיד ההסדר. בתזכורת התביעה תבע המנוח את הבעלות בחלקות 20 ו- 43 בגוש 18466. (ב) ביחס למקרקעין שבמחלוקת (חלקה 43) אבין המנוח של התובע טען כי רכש את זכויותיו בשנת 1933 מאדם בשם סלמאן יוסף עלי סלאם. כעולה מתזכורת התביעה שהוגשה, המנוח הציג הסכם לפיו רכש את המקרקעין, וההסכם שהציג הוחזר לו. (ג) באותו תאריך ממש, 29.9.1947, הוגשה בשם גב' מארי סלאח אנטון ח'באז תזכורת תביעה ביחס לחלקה 43. בתזכורת תביעה זו נטען, כי הגב' חבאז רכשה את המקרקעין בשנת 1935 מאת סלמאן יוסף עלי סלאח (אשר נזכר אף בתזכורת התביעה שהוגשה מטעם אביו המנוח של התובע). נראה הדבר שלתזכורת התביעה שהוגשה בשם הגב' ח'באז לא צורף הסכם הרכישה, ועל כן ביקש ממנה פקיד ההסדר להמציא את הסכם הרכישה. במסמכים שלפני לא נמצא מסמך, ממנו ניתן ללמוד, שהסכם רכישת הזכויות על ידי הגב' ח'באז אכן הוצג לפקיד ההסדר. (ד) הליכי הסדר המקרקעין במקרקעין לא הסתיימו בתקופת המנדט, וחודשו במהלך שנות ה- 60 של המאה הקודמת. כאמור, לוח הזכויות הועתק לספר המקרקעין בתאריך 4.7.1965, והמקרקעין לא נרשמו בבעלות מי מהטוענים לזכות בהם, ותחת הכותרת בעלות נרשם "בסכסוך". 8. על רקע הראיות שהובאו לפני, הנני סבור כי יש להיעתר לתביעה, ולהורות על רישום אביו המנוח של התובע כבעל הזכויות במקרקעין, מהטעמים הבאים: (א) מתעודת עובד הציבור שהוגשה עולה, שאביו המנוח של התובע רכש את הזכויות במקרקעין בשנת 1933, והציג לפקיד ההסדר הסכם המעיד על הרכישה. לעומת זאת, לתזכורת התביעה שהוגשה בשם הגב' ח'באז לא צורף הסכם הרכישה, ונטען כי הזכויות נרכשו בשנת 1935. (ב) לכאורה עולה, שהן אביו המנוח של התובע והן הגב' ח'באז, רכשו את הזכויות מאותו אדם, הוא סלמאן יוסף עלי סאלם. ככל שמתבקשת המסקנה, שמר סאלם מכר את המקרקעין פעמיים, כי אז יש לתת עדיפות לעסקה הקודמת בזמן, היא העסקה עם אביו המנוח של התובע. יתרה מזאת, יש רישום שאביו המנוח של התובע הציג את הסכם הרכישה בה בשעה שבתביעה הנוגדת לא הוצג הסכם הרכישה. (ג) העדים מטעם התובע העידו על כך, שמשפחת התובע מעבדת את המקרקעין מזה שנים רבות וארוכות. חרף העובדה שמדובר בעדויות הנשמעות מפי עדיו של התובע, הרי העובדה שהנתבעת מס' 1 לא אותרה במרשם האוכלוסין ואף לא אותרה לאחר תחליף ההמצאה שנעשה, מחזקת את העדויות שנשמעו מטעם התובע, כי הנתבעת אינה מוכרת בישוב. 9. התובע הציג הסכם חלוקת עזבון שנעשה בין יורשי אביו המנוח חמד נאיף X ע"ה. ואולם, הסעד המבוקש בתביעה שלפני נוגע לחוליית הרישום הראשונה, דהיינו, רישום זכותו של האב המנוח כבעלים של המקרקעין. ממילא לאחר שהבעלות במקרקעין תרשם בבעלות האב המנוח, ניתן יהיה לרשום את זכויות יורשיו, בין אם על פי צו הירושה שניתן או על פי הההסכם לחלוקת העיזבון. 10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מצהיר כי המנוח חמד נאיף X ע"ה, , זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין המזוהים כחלקה 43 בגוש18466. (ב) הנני מצווה על פקיד הסדר המקרקעין ועל רשם המקרקעין לבצע את כל הפעולות הדרושות לשם רישום הזכות כאמור בסעיף קטן (א) לעיל בספר המקרקעין. (ג) הנני מחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 12,000 ₪. מקרקעיןפסק דין הצהרתי