בין המערער והמשיב התקיימו בזמנים הרלבנטיים יחסי "עורך דין - לקוח", במסגרתם טיפל המשיב בתיקי הוצאה לפועל שונים שהמערער הפקיד בידו. בין הצדדים הוסכם, שהאגרות וההוצאות הכרוכים בטיפול בהליכי ההוצאה לפועל ימומנו בשלב הראשון על ידי המשיב, ולאחר שייגבה סכומי כסף מהחייבים, יהיה זכאי לגבות מתוכם את סכומי הכסף שהוציא, בצירוף שכר טרחתו. 3. לצורך הטיפול בתיקי ההוצאה לפועל חתם המערער על יפוי כוח, המסמיך את המשיב לטפל בתיקים אלה, וכן מסר לו רשימה של התיקים. ברשימת התיקים שמסר המערער למשיב הופיעו שני תיקים המתייחסים לחייב בשם פחרי, ואין מחלוקת שהמערער ביקש מהמשיב שלא לטפל בתיקים אלה. יצויין, כי לאותו פחרי נפתח "תיק איחוד", ופחרי קיים את צו התשלומים שניתן עליו. עד לחודש נובמבר 2006, קיבל המערער תשלומים מתיק האיחוד באופן ישיר. החל מחודש נובמבר 2006, הוא החודש בו מסר המערער את תיקי ההוצאה לפועל לטיפולו של המשיב, הועברו הסכומים שנגבו מפחרי למשיב. 4. בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא טען המערער, כי ביקש מהמשיב שלא לטפל בתיקי פחרי, משום שפחרי פנה אליו וטען בפניו שמצבו הבריאותי אינו תקין, וביקש את הסכמת המערער להשהות את גביית החוב. המערער טוען, כי מתוך היכרותו ויחסיו החבריים עם פחרי, נעתר המערער לבקשתו של פחרי, ואף חתם על מסמך שפחרי הניח לפניו, ולפיו הוא מסכים לעיכוב הליכי הגביה המתנהלים נגדו. ואולם, לימים, כאשר פנה המערער לפחרי, וביקש לדעת אם מצבו השתפר והוא יכול לחדש את תשלום החוב, כעס עליו פחרי וגידף אותו, וטען שחרף הסכמתו לעכב את הליכי הגביה, המערער המשיך לגבות ממנו סכומי כסף. לטענת המערער, דבריו של פחרי הפתיעו אותו ופגעו בו עד מאוד, ורק בעקבות הדברים שפחרי הטיח בו, התברר למערער שהמשיב פעל בתיקי פחרי, וגבה סכומי כסף שונים, חרף הוראת המערער שלא לעשות כן. עוד טען המערער, כי התברר לו, שהמשיב לא העביר לו את סכומי הכסף שנגבו מפחרי. 5. המערער הוסיף וטען, כי כאשר ביקש מהמשיב שיעביר לו את סכומי הכסף שקיבל מתיקי פחרי, התנה זאת המשיב בניכוי סכומי כסף שהוצאו על ידו בטיפולו בתיקיו האחרים של המערער, ובתשלום שכר טרחה, אך המשיב לא הסכים לכך. בעניין זה טען המערער, ועל כך חזר אף בא כוחו במהלך הערעור, כי מכיוון שהמשיב טיפל בתיקי פחרי למרות שקיבל הוראה מפורשת שלא לטפל בתיקים אלה, אין הוא זכאי לגבות מהסכומים שהתקבלו אצלו את הוצאותיו בתיקים אחרים או את שכר הטרחה. במילים אחרות: לגישתו של המערער, על המשיב להמשיך ולממן את ההוצאות בתיקי ההוצאה לפועל השונים, ולגבות המגיע לו מסכומי הכסף שיתקבלו באותם תיקים, ואת הסכומים שקיבל מתיקי פחרי, עליו להעביר למערער באופן מלא. 6. לעומת טענות המערער טוען המשיב, כי לא פעל בתיקי פחרי. לטענת המשיב, כיוון שחובותיו של פחרי אוחדו, ופחרי שילם תשלומים שוטפים לתיק האיחוד שנפתח , הועבר למשיב הסכום המגיע למערער, בלא שהיה על המשיב לנקוט בפעולות כלשהן. 7. מכל מקום, בתביעה שהוגשה מטעם המערער לבית המשפט קמא, עתר המערער לכך שבית המשפט יחייב את המשיב לשלם לו פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לו, עקב כך שהמשיב פעל בתיקי פחרי בניגוד להוראות המערער. למעשה, מדובר בסכום הכסף שהמשיב נטל כדי לכסות את הוצאותיו ושכרו ובפיצויים שהמערער תבע על הפגיעה שנפגע בכבודו ובשמו הטוב, עקב כך שפחרי מייחס לו הפרת הסכמתו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל נגדו. 8. הפיצויים שתבע המערער מאת המשיב, בגין ראשי הנזק השונים, הם כדלקמן: (א) עיכוב כספים שלא כדין 2,500 ₪. (ב) פיצוי בגין עיכוב הסכום הנ"ל, ומניעת השימוש בכסף 15,000 ₪. (ג) פיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב של המערער 50,000 ₪. (ד) הוצאות והתחייבויות לבא כוחו (הוא בנו של המערער) 10,000 ₪. (ה) עגמת נפש, כעס ואכזבה 10,000 ₪. (ו) הפסד זמן ובזבוז ימי עבודה 5,000 ₪. (ז) פגיעה באוטונומיה ו/או פיצוי בגין הפרת הסכם 20,000 ₪. (ח) פיצויים כלליים 20,000 ₪ סך הכול 132,500 ₪. עם זאת, "לצרכי אגרה והחשת בירור התביעה", העמיד המערער את תביעתו על סכום של 60,000 ₪. 9. בפסק דינו דחה בית משפט קמא את תביעת המערער. בית המשפט קמא קבע, כי לא עלה בידי המערער להוכיח את תביעתו. בית המשפט העדיף את עדות המשיב, לגביה קבע כי הותירה רושם מהימן, ולעומת זאת, בהתייחסו לעדות המערער, קבע כי הייתה מבולבלת, בלתי סדורה והותירה רושם, שהמערער מנסה לגלגל לפתחו של המשיב את שלל כישלונותיו העסקיים. 10. בערעור שלפני טוען המערער, כי שגה בית המשפט בקביעת העובדות ובמסקנותיו. בא כוח המערער, מצביע על כך, שהמשיב אישר שהמערער הורה לו שלא לטפל בתיקי פחרי, וחרף זאת טיפל בהם, ועל כן לא היה זכאי לגבות את הוצאותיו ואת שכרו מהתקבולים שהתקבלו מתיקים אלה. בא כוח המערער אף מצביע על תצהיר מזכירתו של המשיב, מתוכו עולה, כך לטענת בא כוח המערער, שהמשיב לא קיים את ההוראה שקיבל מהמערער. עוד טוען המערער, כי ראשי הנזק להם עתר בכתב התביעה הוכחו על ידו, ועל כן יש לדעתו מקום להתערב בפסק הדין. אציין, כי קראתי את תצהירה של מזכירתו של המשיב, ולא מצאתי בו את שבא כוח המערער מבקש למצוא בו. נהפוך הוא: מתצהיר זה עולה, שהמערער קיבל מידע שוטף על מצב תיקי ההוצאה לפועל שמסר לטיפולו של המשיב, ואף ידע שהתשלומים מתיק האיחוד שנפתח לפחרי, מועברים באופן שוטף אל המשיב. 11. לעומת טענות המערער טען המשיב, כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. לטענת המשיב, ערעורו של המערער מתייחס לקביעות עובדתיות, הנסמכות על מידת המהימנות שבית המשפט היה מוכן לייחס לעדים שהופיעו לפניו, ואין כל עילה להתערב בממצאים אלה. 12. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, בכתב ובעל פה, הנני סבור שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. ראשית לכל, מקובל עלי, שאם מספריהם של תיקי פחרי הופיעו ברשימה שהמערער מסר למשיב, היה המשיב זכאי להבין, כי עליו להודיע ללשכת ההוצאה לפועל שהוא מייצג את המערער בתיקים אלה. אם לא תאמר כך, כי אז נשאלת השאלה, מדוע בכלל מסר המערער למשיב את מספריהם של תיקי פחרי. שנית, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא, אשר קיבל את עדות המשיב, כי המשיב לא פעל בתיקי פחרי, וכי התקבולים מתיקים אלה התקבלו אצלו, משום שתיקי פחרי היו כלולים באיחוד תיקים. 13. לעומת זאת, קשה לקבל את עמדת המערער, שהיה על המערער להמשיך ולממן את ההוצאות השונות בתיקים האחרים שהמשיב טיפל בהם עבור המערער, ולא היה זכאי לגבות סכומים שהוצאו על ידו, מתוך התקבולים שהתקבלו אצלו מתיקי פחרי. נראה הדבר, שהמחלוקת בעניין זה, שעל פי כתב התביעה ערכה הכספי מגיע כדי סכום של כ- 2,500 ₪, היא שגרמה למערער להגיש את תביעתו, ולהעצים את נזקיו עד כדי סכום של 132,500 ₪. 14. רשימת ראשי הנזק, אותה ציטטתי לעיל מתוך כתב התביעה, מלמדת על אופיה של התביעה. ניכר שבלהט הכתיבה, נרשמו בכתב התביעה ראשי נזק החופפים אחד את השני, מתוך רצון ליצור מראית עין שלמערער נגרם נזק כבד. ואולם, הכמות אינה עושה איכות. גם אם הייתי מגיע למסקנה שהמשיב פעל בתיקי פחרי בניגוד להוראת המערער, לא היה מקום לחייב את המשיב לפצות את המערער בגין ראשי הנזק שנטענו בכתב התביעה. מכל מקום, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, לא מצאתי פסול בהתנהגותו של המשיב, ואין לדעתי כל עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. 13. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור. (ב) הנני מחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪. (ג) מזכירות בית המשפט תעביר סך 5,000 ₪ מתוך העירבון שהופקד על ידי המערער, ואת היתרה, ככל שתיוותר יתרה, תחזיר למערער באמצעות בא כוחו.לקוחותעורך דין