משחדלה השותפות לפעול ובידי המשיבה נותרו חמש המחאות שלא כובדו על ידי הבנק עליו נמשכו, הגישה המשיבה בקשה לביצוע ההמחאות בלשכת ההוצאה לפועל. בהתנגדות שהוגשה מטעם המערער, טען המערער כי לא חתם על ההמחאות, וכי אלה נחתמו על ידי מר זבולון כהן, שהיה בעל השליטה בחברת כהן (מ.ז.) חברה לבניין בע"מ, שהייתה שותפתו של המערער בשותפות. נוכח הטענה שנטענה, הצדדים הגיעו להסדר דיוני, ולפיו יותר למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן, ומנגד, תינתן למערער הרשות להתגונן. 3. בכתב התביעה המתוקן זנחה המשיבה את תביעתה בעילת השטרות שסורבו, ותחת זאת תבעה את חוב השותפות על פי כרטסת הנהלת החשבונות שניהלה. מעת שתוקן כתב התביעה, תביעת המשיבה כוונה אל המערער בתור מי שהיה שותף בשותפות, וחב בחובותיה. יצויין, כי כנגד החברה השותפה (חברת כהן (מ.ז.) חברה לבניין בע"מ) ניתן פסק דין, המחייבה לשלם את מלוא החוב למשיבה. 4. להוכחת תביעתה הגישה המשיבה את כרטסת הנהלת החשבונות שהתנהלה אצלה, וכן העיד מטעמה מר זבולון כהן, הוא מנהל החברה השותפה עם המערער בשותפות. בפסק הדין קיבל בית המשפט את רובה של תביעת המשיבה, וחייב את המערער לשלם למשיבה את סכום החוב, השווה לסכום החוב הנקוב בשיקים שהוגשו לביצוע, וזאת חרף העובדה שעל פי כרטסת הנהלת החשבונות הסכום היה גבוה יותר. 5. אציין, כי לקראת הדיון בערעור, הגיש המערער בקשה להתיר לו להגיש ראיות נוספות, אך בקשתו נדחתה. בקשת המערער התייחסה למסמכים שונים, שלטענתו הוחזקו על ידי רואה החשבון שלו, ואשר לא הייתה לו אפשרות להגישם, כי "במהלך ניהול המשפט בפני הערכאה קמא לא עלה בידי המערער לצרף את המסמכים עקב ריבוי הניירת וחילופי רו"ח ויועץ מס". 6. המערער אינו משלים עם פסק הדין, ולטענתו פסק הדין הושג על יסוד קנוניה שנרקמה בין המשיבה ובין מר זבולון כהן, שלו קשרים עם אחד מבעלי המניות של המשיבה. המערער טוען, כי כרטסת הנהלת החשבונות עליה סמכה המשיבה את תביעתה, הוכנה במיוחד לצורך המשפט, וכדי להוציא ממנו סכומי כסף שאין הוא חייב בתשלומם. לטענת המערער, הסחורה הנקובה בכרטסת לא סופקה לשותפות, וכדי להראות את מופרכותה של הכרטסת, מצביע המערער על כך, שבכרטסת נרשם כאילו המשיבה סיפקה לשותפות סחורה לאתר בניה בעיר רחובות, והרי אפילו העד מטעמה, מר זבולון כהן, העיד כי השותפות לא ביצעה עבודות ברחובות. עוד טוען המערער, כי מפליא הדבר, שהשותפות הגישה בקשתה לביצוע ההמחאות שסורבו רק ביחס לחמש המחאות, בה בשעה שיש המחאה שישית שסורבה, ומקשה בא כוח המערער ושואל, אם אכן השותפות הייתה חייבת סכומי כסף כל שהם למשיבה, כי אז כיצד זה, שהמשיבה לא כללה בבקשתה לביצוע ההמחאות גם את ההמחאה השישית. עוד מוסיף בא כוח המערער וטוען, כי כמופיע בכרטסת, לאחר התאריך 21.5.2007, נרשמו חיובים שונים בכרטסת, ואולם, במהלך המשפט לא הציגה המשיבה כל חשבוניות המתייחסות לחיובים שנרשמו לאחר תאריך זה ואף לא תעודות משלוח, היכולות להעיד על כך, שסחורה אכן סופקה לשותפות. בא כוח המערער מוסיף וטוען, כי לפי סכום החוב שהמשיבה טוענת לו, כי אז המשיבה סיפקה לשותפות כמות עץ שיכולה להספיק לבניית עיר שלמה, ולא מספר בניינים בודדים כפי שנבנו בפועל, ואין בדבר אלא נסיבה נוספת המצביעה על כך שטענות המשיבה בדבר החוב שהשותפות נותרה חייבת לה, הן טענות מופרכות. 7. לעומת טענות בא כוח המערער, טוענת באת כוח המשיבה, כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. לטענת באת כוח המשיבה, פסק דינו של בית משפט קמא ניתן על יסוד המסמכים שהמשיבה הגישה כראיות, ועדותו של מר זבולון כהן, כאשר מטעם המערער לא הוגשו מסמכים כלל. באת כוח המשיבה מציינת, כי המערער הודה בכך שהשותפות נהגה לרכוש סחורה מאת המשיבה. לטענת באת כוח המשיבה, הערעור הוא ערעור סרק, שנועד לתקוף ממצאים עובדתיים, שנקבעו על ידי בית המשפט בין היתר על יסוד מידת האמון שהיה נכון ליתן בעדים שהופיעו לפניו, ובעניין זה, בית המשפט העדיף את עדותו של מר זבולון כהן על פני עדותו של המערער. באת כוח המשיבה מוסיפה וטוענת, כי טענות המערער בנוגע לאותנטיות של כרטסת הנהלת החשבונות הן טענות חדשות, שלא נשמעו קודם לכן, ולטענתה, מדובר בכרטסת הנהלת חשבונות שהמשיבה ניהלה ב"זמן אמת". 8. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. ערעורו של המערער אכן מופנה כלפי קביעות עובדתיות שנקבעו בפסק הדין, ואשר בית משפט קמא סמך אותן הן על כרטסת הנהלת החשבונות שהציגה המשיבה והן על עדותו של מר זבולון כהן, אותה מצא בית המשפט כעדות מהימנה. לעומת הראיות מטעם המשיבה, המערער לא הגיש כרטסת הנהלת חשבונות מטעמו, ועדותו לא התקבלה על ידי בית המשפט. על בסיס הראיות שהיו לפניו, ואשר אין מקום להתערב בהן, מצא בית המשפט, שהמשיבה אכן סיפקה לשותפות את הסחורה הנטענת, לאתרי הבניה השונים בהם עבדה השותפות. בית המשפט לא קיבל את טענת המערער, כי החובות לשותפות נוצרו לאחר שהשותפות כבר חדלה מלפעול, ולכן היו מספר טעמים. ראשית מצא בית המשפט, שהמערער לא יכול היה למסור גרסה עקבית ביחס למועד בו השותפות חדלה מלפעול. שנית, בית המשפט מצא, כי גם לאחר המועדים השונים שהמערער נקב בהם, השותפות שילמה למשיבה סכומי כסף שונים על חשבון החוב. 9. ככל שהדברים אמורים בטענת המערער, כי השותפות חוייבה בגין סחורה שכביכול סופקה לאתר בניה בעיר רחובות, בה בשעה שהשותפות כלל לא עבדה שם, כי אז גם בכך אין כדי לשנות את תוצאת פסק הדין. בעדותו אישר מר זבולון כהן, שאין הוא זוכר שהשותפות ביצעה עבודות בעיר רחובות, ומכאן מתבקש, שאין לחייב את השותפות בגין סחורה שסופקה לאתר בנייה באותה עיר, חיוב המסתכם בסכום נומינלי של 12,716 ₪. ואולם, עובדה זו לא נעלמה מעיניו של בית משפט קמא, ובפסק הדין קבע, כי הוא מקבל את עדותו של מר זבולון כהן, שהעיד מטעם המשיבה, גם בעניינים שעדותו אינה נוחה למשיבה. מטעם זה לא פסק בית משפט למשיבה את סכום החוב על פי כרטסת הנהלת החשבונות אלא על פי חמשת השיקים שבתחילה שימשו להגשת הבקשה לביצוע שטר. 10. עם כל הכבוד למערער, בחנתי טענותיו כי הכרטסת הוכנה לצורך המשפט, ולא מצאתי כי לטענה זו הונח בסיס ראוי בחומר הראיות שהוגש לבית משפט קמא. כפי שציינה באת כוח המשיבה, המערער אף לא טרח להמציא כרטסת הנהלת חשבונות נגדית מטעמו, מה עוד, שהמערער עצמו הודה במהלך המשפט, כי בכרטסת שהוצגה מטעם המשיבה, נרשמו פירעונם של שיקים שהשותפות מסרה למשיבה בגין סחורה שהשותפות קיבלה מהמשיבה. טענתו העיקרית של המערער הייתה, כי אין הוא חייב לשלם למשיבה דבר, משום שהסחורה הנקובה בתעודות המשלוח לא סופקה לאתרים שהשותפות עבדה בהם, ואולם, התברר כי טענה זו אינה נכונה. כאמור, בית משפט קמא העדיף את עדותו של מר זבולון כהן, שאישר כי הסחורה סופקה לאתרים בהם עבדה השותפות, זולת האתר ברחובות. 11. בסופו של דבר, צודקת באת כוח המשיבה בטענתה, כי מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים. הכלל הוא, שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים, במיוחד בממצאים שנקבעו על בסיס מידת האמון שבית המשפט היה מוכן ליתן בעדויות העדים שהעידו לפניו, אלא בנסיבות מיוחדות. במקרה שלפני, לא מצאתי כי התקיימו נסיבות המצדיקות התערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. כאמור, גם טענת המערער בנוגע לחיוב בגין סחורה שסופקה לאתר בעיר רחובות, לא נעלמה מעיני בית המשפט, והוא הביא עובדה זו בחשבון. 12. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור. (ב) הנני מחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות המשפט בערעור בסך 7,000 ₪. (ג) ככל שהמערער הפקיד עירבון להבטחת הוצאות הערעור, תעביר המזכירות סך 7,000 ₪ מתוך העירבון למשיבה, באמצעות באת כוחה (עו"ד סיוון קאופמן), ואת היתרה תחזיר המזכירות למערער באמצעות בא כוחו (עו"ד איאד אגברייה).דיני חברותשותפות