לטענת התובע, פסק הדין לא שם קץ לסכסוך, והצדדים הניצים המשיכו לנהל משא ומתן, שכן, כאמור, המנוח חוג'יראת טען לזכויות מכוח עיבוד רב שנים של הקרקע, אותן הגדירו הצדדים כזכויות אריסות. 5. לגרסת התובע, בעקבות המו"מ שהתנהל, ובסיוע אנשים מכובדים, "הושג הסכם בין הצדדים לפיו התחייב המנוח אדיב ג'רוס ז"ל לוותר לטובת המנוח עלי אברהים חוג'יראת ז"ל על 300 מ"ר ללא כל תמורה, ולהעביר לו עוד 280 מ"ר במחיר מופחת של 80,000 ₪, כך שבסה"כ יקבלו יורשי המנוח עלי חוג'יראת ז"ל מקרקעין בשטח של 580 מ"ר מחלקו של המנוח אדיב ג'רוס ז"ל, הגובלים עם חלקו של המנוח עלי חוג'יראת ז"ל בחלקה האמורה, ונחתם הסכם בכתב למימוש ההסכמות וההתחייבויות הנ"ל" (וראו סעיף 8 לכתב התביעה). על הטענה כי "נחתם הסכם בכתב למימוש ההסכמות וההתחייבויות הנ"ל" חזר התובע אף בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, מוצג ת/1). התובע לא צרף לכתב התביעה העתק מההסכם שלטענתו נכרת בין שני המנוחים, ואת ההסבר לכך מסר בסיפא לסעיף 8 לכתב התביעה: "הסכם זה מוחזק ככל הנראה אצל הנתבע מס' 4 ואין לתובע או לאחיו עותק ממנו ואינם יכולים להשיגו אך ניתן להוכיח ע"י עדים את עובדת חתימתו וקיומו". גם על טענה זו חזר התובע בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/1). 6. הנתבע מס' 4 הוא אחיינו של התובע, ולטענת התובע, הנתבע מס' 4 עשה מעשה של "הטעיה ו/או תרמית ו/או מתוך קנוניה עם המנוח אדיב ג'רוס" וכרת עמו חוזה בתאריך 25.4.2001. לפי חוזה זה העביר המנוח ג'רוס לנתבע מס' 4 את השטח של 580 מ"ר (הוא השטח שלטענת התובע היה על המנוח ג'רוס להעביר למנוח חוג'יראת, שבאותה עת היה עוד בין החיים). למעשה טענת התובע היא, שהנתבע מס' 4 לא היה זכאי לקבל את השטח של 580 מ"ר משום שלא היה אריס ואינו יורש של המנוח חוג'יראת, ובכריתת החוזה מתאריך 25.4.2001, גזל את זכויות העזבון. 7. על רקע טענות התובע, הגיש התובע את התביעה שלפני, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים 1 עד 3, הם יורשי המנוח ג'רוס, להעביר על שמו את הקרקע שבמחלוקת, אותם היה זכאי העזבון לקבל מהמנוח ג'רוס. במקביל מתבקש הסעד ההצהרתי, כי החוזה שנכרת בין המנוח והנתבע מס' 4 "בטל ומבוטל ואין לו כל תוקף משפטי". ג. טענות הנתבעים 1 עד 3 8. הנתבעת מס' 1 היא אלמנת המנוח ג'רוס, ומכוחו של צו קיום צוואה שניתן לאחר פטירתו, נרשמה הנתבעת מס' 1 כבעלת הזכות ב- 417/1000 חלקים במקרקעין. על זכות הבעלות הרשומה על שם הנתבעת מס' 1 נרשמה הערת אזהרה לטובת שני בניה, הם הנתבעים 2 ו- 3. 9. עמדת הנתבעים 1 עד 3 היא, כי הזכויות בשטח של 580 מ"ר הועברו לנתבע מס' 4, על פי הסכם שנכרת בין המנוח ג'רוס והנתבע מס' 4, ובנסיבות הבאות (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע מס' 2, מוצג נ/1) : " ... לאחר זכייתנו בפסק הדין החלטנו להקים על השטח שבבעלותנו, ובו זכינו בפסק דין, עסק משפחתי. אלא מכובדים בשם הנתבע מס' 4 ובשם אביו יוסף עלי חוג'יראת אכן פנו לאבי וביקשו לא לגדוע את עצי הזית אותם נטע הנתבע מס' 4 ו/או אביו יוסף עלי חוג'יראת בשטח נשוא התביעה. וכדי לשמור על שכנות טובה איתם בהיות ביתם קיים סמוך לשטח נשוא התביעה, ועל אף זכייתנו בפסק הדין, להגיע להסכם שימנע את אי הנעימות בין שתי המשפחות וישמור על שכנות טובה. אבי בשל טוב ליבו ובכדי לכבד את רצון מכובדי הכפר שפנו אליו ובכדי לשמור על שכנות טובה, הואיל להסכים לבקשת המכובדים, ולחתום על הסכם שנערך עם הנתבע מס' 4 בלבד, על אף זכייתו בפסק הדין." 10. הנתבעים 1 עד 3 מצביעים על כך, שהתובע אינו מציג מסמך בכתב על ההסכם שלטענתו נכרת בין המנוח חוג'יראת והמנוח ג'רוס, ולטענתם המנוח ג'רוס היה זכאי למכור זכויות במקרקעין לכל אדם, ואין לתובע כל זכות להתערב בכך. ד. טענות הנתבע מס' 4 11. הנתבע מס' 4 הוא אחיינו של התובע, והוא דווקא מאשר את העובדה, שהתנהל מו"מ בין סבו, המנוח חוג'יראת, ובין המנוח ג'רוס, ולפיו הסכים המנוח ג'רוס להעביר למשפחת חוג'יראת שטח של 580 מ"ר. לטענת הנתבע מס' 4, מכיוון שהקרקע המוחזקת על ידו היא הקרקע הסמוכה לקרקע בה החזיק המנוח ג'רוס, אמר לו סבו (המנוח חוג'יראת) כי יחתום על חוזה עם המנוח ג'רוס ויקבל ממנו את הזכות בשטח של 580 מ"ר. בעניין זה טען הנתבע מס' 4 בסעיף 9 לכתב ההגנה: " ... ההסכם שנעשה הוא הסכם לכל דבר ועניין, כאשר הסכם זה מהווה הקניית זכות במקרקעין, ומעולם לא נתקבל מסמך אחר הסותר ו/או המבטל את תוקפו החוקי המלא. בנוסף יובהר במדויק, כי השטח הנ"ל שהועבר מאת המנוח ג'רוס לנתבע מס' 4 ביוזמת המנוח עלי חוג'יראת, אינו מהווה חלק מעיזבון המנוח עלי חוג'יראת. ההסכם שנעשה הינו לפתרון סכסוך משפטי כבד בין שתי המשפחות, והנתבע מס' 4 זכה לאמונו הרב של הסבא אשר החליט מרצונו החופשי כי חלק זה יועבר אליו בהיותו סמוך מאוד לביתו של הנתבע מס' 4, וחלק זה אמור לשרת את הנתבע מס' 4 בלבד". על הצהרה זו חזר הנתבע מס' 4 אף בתצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/2). ה. התובע משנה חזית 12. כאמור, בכתב התביעה טען התובע, כי בין המנוח חוג'יראת והמנוח ג'רוס נכרת הסכם בכתב בדבר העברת השטח למנוח חוג'יראת, וכי ההסכם מוחזק על ידי הנתבע מס' 4, וניתן להוכיחו בעדים. טענה זו הכתיבה במידה רבה את מהלך חקירת העדים, שכן אלה התבקשו להעיד, האם ראו את ההסכם שנכרת. 13. ואולם, במהלך שמיעת הראיות התברר, כי בין שני המנוחים לא נערך כל מסמך בכתב. אף אחיו של התובע העידו, כי ההסכמות שהושגו בין שני המנוחים היו הסכמות בעל פה. (עדות מר מוחמד חוג'יראת, עמ' 16 לפרוטוקול שורה 23: "אני לא ראיתי הסכם"; עדות טאהר חוג'יראת, בעמ' 19 לפרוטוקול, שורה 4: "... הם הסכימו בעל פה.") 14. נראה הדבר, כי נוכח העובדה שהתברר לתובע שככל הנראה לא נכרת הסכם בכתב בין המנוחים, שינה המנוח את גרסתו, ובשלב סיכום הטענות, נטענה בשמו טענה אחרת. הטענה שנטענה בשלב הסיכומים היא, שהמנוחים אכן הסכימו על כך שהמנוח ג'רוס יעביר את קרקע בשטח 580 מ"ר למנוח חוג'יראת, וההסכם שנכרת בין המנוח ג'רוס והנתבע מס' 4, הוא למעשה ההסכם שאמור היה להיחתם על ידי המנוח חוג'יראת. לטענת התובע, הנתבע מס' 4 עשה מעשה מרמה או למצער מעשה חסר תום לב, ובמקום לרשום בחוזה את שם סבו, רשם בו את שמו שלו. 15. בא כוח התובע מחזק את הגרסה החדשה שנשמעה בשלב הסיכומים בכך שלנתבע מס' 4 לא הייתה כל זכות לקבל את המקרקעין מהמנוח ג'רוס, שכן הנתבע מס' 4 מעולם לא היה אריס, הרי בחוזה עצמו נרשם כי ההעברה נעשית ללא תמורה בשל זכות הנתבע מס' 4 כאריס. בא כוח התובע מוסיף, כי הנתבע מס' 4 לא נמנה על יורשי המנוח חוג'יראת, ועל כן כלל לא הייתה סיבה לכך שיקבל את הזכויות במקרקעין, ואם אלה נרשמו על שמו, הרי נובע הדבר מכך שהוא גזל את עזבון סבו. 16. עוד מוסיף בא כוח התובע וטוען, שאם אכן היתה אמת בטענת הנתבע מס' 4, כי הסב המנוח העניק לו את הזכות, כי אז לא הייתה מניעה לכך שאביו של הנתבע מס' 4 יוזמן על ידו להעיד על כך. לטענת בא כוח התובע, חזקה על האב, הקרוב אצל בנו, שהיה בא לתמוך בגרסת בנו. ואולם, מעצם העובדה שהנתבע מס' 4 לא הזמין את אביו לתמוך את גרסתו, יש ללמוד שגרסתו אינה אמת. על טענה זו משיב בא כוח הנתבע מס' 4, שאם עדות אביו של הנתבע מס' 4 אכן הייתה תומכת בגרסת התובע, ועומדת בסתירה לגרסת בנו, כי אז לא הייתה כל מניעה לכך, שהאב יוזמן להעיד מטעם התובע. העובדה שהתובע לא הזמין את אביו של הנתבע לתמוך את גרסת התובע, מלמדת, שגרסתו זו אינה אמת. הימנעותו של אביו של הנתבע מס' 4 מלהעיד מובנת, על רקע העובדה שעליו לעמוד בין התובע (ויתר האחים) מן הצד האחד, ובין בנו, הנתבע מס' 4, מן הצד השני. אין אפוא מקום לזקוף לחובת מי מהצדדים (או לזכותו) את העובדה שאביו של הנתבע מס' 4 נמנע מלהעיד. ו. בחינת עסקאות סותרות 17. למעשה, הפועל היוצא מטיעון התובע במהלך הסיכומים, הוא, שאין בפנינו מצב של עסקאות סותרות. אך כדי לסגור פינה זאת אדון בשאלה זו בקיצור. 18. ככל שעומדות בפנינו שתי עסקאות, האחת שנעשתה בעל פה בין המנוח ג'רוס והמנוח חוג'יראת והשניה שנעשתה בכתב בין המנוח ג'רוס והנתבע מס' 4, כי אז העסקה עם הנתבע מס' 4 גוברת. הטעם לכך הוא, שהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, ומכאן, שאין מקום לקבוע שהמנוח ג'רוס התחייב לעשות עסקה במקרקעין עם המנוח חוג'יראת, ובהחלט יש מקום לקבוע, שלנתבע מס' 4 אכן ניתנה התחייבותו של המנוח ג'רוס. 19. על כן, בחינת העניין על פי דיני העסקאות הסותרות מביאה למסקנה שיש לדחות את תביעת התובע. ז. בחינת החזית החדשה 20. אף הנתבע מס' 4 מסכים, שהייתה הסכמה כלשהי בין שני המנוחים על כך שהמוח ג'רוס יעביר שטח של 580 מ"ר למנוח חוג'יראת, אלא שסבו, המנוח חוג'יראת, ביקש ממנו לחתום על החוזה עם המנוח ג'רוס, כיוון שביתו היה הקרוב ביותר לקרקע שבמחלוקת. הנתבע מס' 4 התקשה להתבטא בשפה העברית, ולעיתים נוצר הרושם כי הוא חושש לענות על השאלות שנשאל. עם זאת, גרסתו של הנתבע מס' 4 הייתה עקבית, לעומת גרסת התובע שהשתנתה במהלך המשפט. 21. לעומת הנתבע מס' 4, גרסת התובע מבוססת בעיקרה על ההשערה, שלא יתכן שאביו המנוח ביקש מהנתבע מס' 4 לחתום על החוזה עם ג'רוס. התובע טוען, שהנתבע מס' 4 אינו נמנה על יורשי המנוח חוג'יראת, ומעולם לא נחשב כאריס, ועצם העובדה ששמו מופיע בחוזה שנכרת עם המנוח ג'רוס, היא הראיה שהוא עשה מעשה תרמית כלפי סבו ודודיו או למצער עשה מעשה חסר תום לב, בכך שרשם בחוזה את שמו שלו כקונה, ולא את שם סבו. 22. טענת התרמית טעונה, כידוע, ראיות בעלות משקל כבד. לא ניתן להכתים אדם בכתם התרמית בהבל פה, כפי שמנסה התובע לעשות במשפט זה. התובע לא הניח לפני ראיות המלמדות על כך שהנתבע מס' 4 עשה מעשה תרמית, והשערותיו של התובע אינן יכולות למלא מקומן של הראיות החסרות. על רקע הראיות שלפני, אין מחלוקת בין התובע והנתבע מס' 4 שהייתה הסכמה בין המנוח חוג'יראת למנוח ג'רוס להעביר קרקע בשטח של 580 מ"ר, ואולם, אין כל ראיה שיכולה לסתור את גרסת הנתבע מס' 4, כי כרת את החוזה עם ג'רוס, על פי בקשת סבו. 23. על כן, אף אם אבחן את מערכת היחסים בין הצדדים לאור הטענה החדשה שנטענה על ידי התובע במהלך הסיכומים, עדיין ידו של הנתבע מס' 4 על העליונה. 24. כזכור, התובע טוען לזכויות בקרקע שבמחלוקת מכוח הסכם חלוקת העזבון שנכרת בין חמשת בניו של המנוח חוג'יראת. התובע מבסס תביעתו על כך, שהקרקע שבמחלוקת היא חלק מנכסי העזבון, האמורים להתחלק בין יורשי המנוח חוג'יראת. ואולם, על פי ההסכם שנעשה בין יורשי המנוח חוג'יראת, המקרקעין ירשמו בבעלות התובע, באופן זמני, על מנת שבעתיד הוא יחליט כיצד לחלקם בין היורשים. עם כל הכבוד, ההנחה שהקרקע שבמחלוקת היא חלק מנכסי העזבון, היא הנחה שגויה, ודוק: החוזה בין הנתבע מס' 4 והמנוח ג'רוס, נעשה בתאריך 25.4.2001, שלושה חודשים לפני פטירת המנוח חוג'יראת. כיוון שגם התובע וגם הנתבע מס' 4 מסכימים, שהיה הסכם כלשהו בין שני המנוחים, על העברת הקרקע, מתבקשת המסקנה, שאם המנוח ג'רוס התחייב להעביר את הקרקע למנוח חוגיראת, היה מעמיד, בזמן אמת, את המנוח חוג'יראת, על כך שנכדו מבקש לגזול את זכויותיו. העובדה שההסכמה שהייתה בין שני המנוחים יצאה אל הפועל על ידי חתימת החוזה שנכרת בין המנוח ג'רוס והנתבע מס' 4, היא המחזקת את גרסת הנתבע מס' 4, כי פעל על פי בקשת סבו. כיוון שעסקה זאת נעשתה עוד לפני פטירת המנוח חוג'יראת, הרי שכל זכות שהייתה למנוח חוג'יראת כלפי המנוח ג'רוס, מוצתה בהסכם שנכרת עם הנתבע מס' 4. המסקנה המתבקשת מכך היא, שבעת פטירת המנוח חוג'יראת, הקרקע שבמחלוקת כבר לא הייתה נכס מנכסי העיזבון, ולעיזבון אף לא הייתה זכות לקבל בעתיד. 25. בא כוח התובע טען, כי "זעקת ההגינות" מחייבת קבלת התביעה. אין אני מקבל טענה זו, שכן לא התרשמתי שחלות במקרה שלפני הנסיבות המיוחדות בהן ניתן להפעיל את הדוקטרינה של "זעקת ההגינות", המיועדת לפטור מקרים בהם עסקה נעשתה בלא מסמך בכתב, אך הצדק זועק ודורש להכיר בכך שנעשתה חרף העדר דרישת הכתב. עוד הוסיף בא כוח התובע וטען, כי יש להורות "ביצוע בקרוב" של החוזה, במובן זה שהחוזה שנכרת בין המנוח ג'רוס והנתבע מס' 4 ייחשב כחוזה שנכרת עם המנוח חוג'יראת. גם כאן לא מצאתי מקום להפעיל את הדוקטרינה של "ביצוע בקירוב", שכן לא מצאתי שיש מקום להחיל אותה על נסיבות המקרה שלפני. ח. סוף דבר 26. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה. (ב) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 1 ולנתבע מס' 4 הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום של 15,000 ₪ לכל אחד. משא ומתןסכסוך