טעתה הוועדה עת ניכתה מצב קודם בהעדר אינדיקציה ואסמכתאות לכך כשהיה עליה לזקוף את הנכות המלאה על חשבון הפגיעה. 2.2 הוגש אישור רפואי עדכני מד"ר קרת מתאריך 9.4.13 שהיה ער לכל התלונות הקדומות בדבר כאבי גב. קיימות חמש תלונות אודות כאבי גב בשנת 2008, ושתי תלונות משנת 2010. אולם הוועדה עצמה מבהירה ביחס לאלה כי אין בעבר כל ממצא/קביעה לפיה סבל מהגבלה כלשהי בתנועות - בהעדר הגבלה לא היה מקום כי הוועדה תנכה בגין מצב קודם מהנכות שקבעה. 3. טענות המשיב: 3.1 וועדה רפואית לעררים מיום 13.11.11 שדנה בנושא נכות זמנית של המערער ציינה כי היא מצאה הגבלה קלה בתנועות גב תחתון שמהווה החמרה ממצב קודם. 3.2 הוועדה נשוא הערעור התכנסה בתום תקופת הזמניות. וועדה מדרג ראשון קבעה 10% נכות וניכתה את כולם בגין מצב קודם. המערער הגיש לוועדה מדרג ראשון חוו"ד של ד"ר גיל סווירי מיום 7.6.12 בו קבע המומחה מטעם המערער, כי למערער מצב קודם ועל כן ניכה מחצית הנכות בגין מצב זה. 3.3 המערער הגיש ערר בנקודה אחת בלבד, ניכוי המצב הקודם. טענה זו הועלתה במסגרת כתב הערר מיום 26.8.12 ומכתב ב"כ המערער מה- 21.1.13 שביקש לדון בהעדר המערער. 3.4 במסגרת ישיבתה הראשונה של הוועדה לעררים מתאריך 30/1/13, ציינה הוועדה כי יש לבדוק את המערער ופירטה האמור במכתב ד"ר סווירי בעניין ניכוי מצב קודם. בישיבתה השניה של הוועדה מיום 1/5/13 הציג המערער מסמך רפואי נוסף מד"ר קרת לפיו אין להפחית מצב קודם - מסמך זה סותר מסמך קודם מטעם המערער שקבע כאמור כי יש לנכות מחצית הנכות בגין מצב קודם (מכתבו של ד"ר סווירי). 3.5 הוועדה הרפואית לעררים ערכה למערער בדיקה קלינית. הוועדה מתייחסת למסמך ד"ר קרת ומסבירה מדוע אינה מקבלת מסקנתו לפיה אין לנכות מצב קודם. הוועדה מצביעה על ממצא קודם של הקרנה לרגל ימין וממצאי בלטי דיסק שהיו עוד קודם לתאונה לרבות ביקורים רבים אצל רופאים בשל כך. הוועדה מציינת כי אומנם לא קיימת תרשומת על הגבלה בתנועה, אך מסיקה מהאמור כי קיימת החמרה מסוימת של ממצאים שהיו קיימים ומנכה מחצית מהנכות בגין מצב קודם. הפסיקה קבעה כי הוועדה מוסמכת לקבוע בהסתמך על תיעוד רפואי וניסיון וידע רפואי כי ניתן להניח הנחה מבוססת לפיה לו נבדק הנפגע בפני הוועדה לפני קרות האירוע הייתה נקבעת לו נכות (פסק דין נורדיה). לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה במסמכים הרפואיים שהוצגו מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. הוועדה התכנסה בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 30/1/13 שמעה הוועדה את תלונות ב"כ המערער (סעיף 19 לפרוטוקול), אשר ציין כי אין מחלוקת שהמערער סבל מכאבי גב עובר לתאונה, אולם כאבים אלה אינם מאפשרים ניכוי מצב קודם, כאשר ניכוי זה מתבצע רק עת קיימת הגבלה בתנועות שלא נמצאו אצל המערער בעבר ועל כן יש לזקוף את כל הנכות לתאונה הנדונה. בפרק סיכום ומסקנות (סעיף 23 לפרוטוקול) מציינת הוועדה כי היא מבקשת את תיקו הרפואי האורטופדי והכללי של המערער טרם התאונה, לרבות זימון המערער לבדיקה ומוסיפה כי הוגש מכתב של ד"ר סווירי המציין כי המערער סובל מכאבי גב מזה כ- 8 שנים, כאשר על פי בדיקתו הוא סבור שיש להעניק למערער נכות בגובה 20% עם המלצה לנכות מחצית מהנכות על חשבון מצב קודם. הוועדה מתכנסת לישיבתה המסכמת בתאריך 1.5.2013 ושמעה תלונות המערער ובא כוחו. ב"כ המערער חזר על דבריו שנאמרו במסגרת ישיבתה הקודמת של הוועדה כשהמערער טען בפני הוועדה שהוא סובל מכאבי גב שמקרינים לרגל ימין. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "מתהלך ללא צליעה וללא עזרת אביזרים אורטופדיים, מתפשט ומתלבש ללא עזרה עולה, יורד על מיטת בדיקה ללא עזרה מסוגל לעמוד על קצות אצבעות ועקבים. יושב על מיטת הבדיקה עם רגליים ישרות כשכפות רגליו מונחות על 1/3 דיסטאלי של השוקיים, תנועות סיבוביות והטיה לצדדים מלאות ומלוות בכאב. היקף שרירי ירכיים 46 ס"מ דו"צ ושוקיים 37 ס"מ דו"צ, בעת בדיקה של מבחן הרמת רגל ישרה טוען שיש לו אומנם כאבים ב- 600, אך בהשוואה להרמת רגל בכפוף הכאבים פחותים. אין גרעון מוטורי פרוקסימלי ודיסטאלי, אין הפרעה בהחזרים. לציין הלרודוזה המותנית שמורה ולמרות שמפגין קושי רב בהתכופפות ובתנועות בתנוחת עמידה בעת שיושב במיטה מסוגל לשבת ללא כיפוף הברכיים. C.T. סימנים של בקע בגובה l5-S1 עם לחץ על השורש ובלט דיפוזי L4-L5 עם היצרות פתחי שורשים דו"צ. יש לציין שמצד שמאל הלסג הוא שלילי." 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה מתקשה לקבל את מסקנתו של ד"ר קרת בחוות דעת מיום 9/4/13 שנכותו בעבר הייתה של 0% במיוחד בהתייחס לעובדה שביקר 5 פעמים בשנת 2008 בשל כאבי גב אצל אורטופד ועוד פעמיים בשל אותה סיבה ב- 2010 טרם התאונה. לציין שגם אז (2010) כאבי הגב הקרינו לרגל ימין. יש לציין שעובדה זו מעידה על כך שהלחץ על השורש הימני היה כבר קיים טרם התאונה. יחד עם זאת ובשל העובדה שלא צוין שקיימת הגבלה בתנועות יתכן וקיימת החמרה מסוימת עקב התאונה. מצבו קיום תואם נכות בשיעור 10% 37 10 (ב) שמפנה לסעיף 37 7 (א) ובניכוי מחצית על חשבון מצב קודם. ולפיכך הוועדה לא מקבלת את חוות הדעת של ד"ר סווירי לא נמצאה... בעת הבדיקה כפי שתיאר בבדיקתו." (ההדגשה הוספה א.ק.) 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). 14. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). במקרה דנא, קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה. 15. המערער במקרה דנא, הציג שני מסמכים רפואיים סותרים. מסמך אחד התייחס לניכוי מצב קודם (מסמך ד"ר סווירי מתאריך 7.6.12) ומסמך שני הקובע כי אין לנכות מצב קודם (מסמך ד"ר קרת מתאריך 9.4.13). מכאן שהמערער עצמו הגיש שני מסמכים התומכים בשתי אסכולות רפואיות שונות וסותרות זו את זו. הוועדה במקרה דנא מבהירה כי המערער סבל משך שנים מכאבי גב שהקרינו לרגל ימין וכי עובדה זו מעידה על כך שהלחץ על השורש הימני שמצאה אצל המערער היה כבר קיים טרם התאונה. לציין, כי ד"ר קרת בחוו"ד מציין כי בדיקת אי.אם.גי שביצע המערער בעבר עובר לתאונה סביב כאבי הגב מהם סבל יכולים לרמוז על פגיעה שורשית בעוד הוועדה מציינת כי העובדה שהמערער סבל מכאבים עם הקרנה לרגל מעידה על קיומו של לחץ על השורש הימני קביעה זו של הוועדה הסותרת קביעת ד"ר קרת הינה רפואית המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה. לעניין זה נקבע, כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת 'חובת הנמקה עניינית ומנומקת'".(דב"ע נא/ 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד פד"ע כג 169). יודגש לעניין זה, כי אמנם הלכה זו חלה בעת מדובר בחוות דעת רפואית, הרי קל וחומר במקרה שבפנינו, שהמדובר בסך הכל במסמך רפואי ולא בחוות דעת. הוועדה מוסיפה ומבהירה כי בשל העובדה שלא צוין שקיימת הגבלה בתנועות יתכן וקיימת החמרה מסוימת עקב התאונה - קביעתה זו של הוועדה הינה אף היא קביעה רפואית המתבססת על ניתוח הממצאים שעמדו בפניה וביה"ד לא יתערב בה כאשר קביעתה זו מאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה. הלכה פסוקה היא כי החלטת וועדה רפואית אם לזקוף החמרה במצב תחלואי לתאונה שהוכרה או לחשבון התפתחות טבעי של מחלה, המחמירה במשך הזמן, היא קביעה רפואית ביסודה, שאינה נושא לערעור. דב"ע נב/99-01 דבורה שדה נ' המל"ל. 16. במקרה דנא פעלה הוועדה בהתאם להילכת נורדיה (בר"ע 1475/04 אמיר נורדיה נ' המל"ל) שקבעה כי אומנם נקבע כי במקרה של מצב קודם על וועדה רפואית לנכות אחוזי נכות רק אם הנפגע סבל מנכות עובר לתאונה. דע עקא,, שברוב המקרים לא נקבעת נכות עובר לתאונה ועל הוועדה לקבוע בהסתמך על התיעוד הרפואי ועל הנסיון והידע הרפואי של חבריה, האם ניתן להניח הנחה מבוססת לפיה לו נבדק המבקש בפני וועדה לפני קרות האירוע, היתה נקבעת לו נכות. 17. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. 18. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 19. אין צו להוצאות. 20. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. מצב קודם