סימן מסחר מוכר היטב - סעיף 46א(א) לפקודת סימני המסחר

סעיף 46א(א) לפקודת סימני המסחר: "סימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, יזכה את בעליו בשימוש ייחודי בסימן לענין טובין שלגביהם הוא מוכר היטב בישראל או לענין טובין מאותו הגדר". ואילו סעיף 1 לפקודה מגדיר הפרה של סימן מסחר, בין היתר, כך: "שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך- .... (3) בסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן או לענין טובין מאותו הגדר" כאן המקום להדגיש כי "בניגוד לעוולת גניבת עין, בכל הנוגע להפרת סימן מסחר אין צורך להוכיח קיומו של מונטין לבעל הסימן. די בעצם השימוש בסימן דומה. השאלה העיקרית המתעוררת בהקשר של הפרת סימן מסחרי היא שאלת הדמיון המטעה בין סימן התובע לסימן הנתבע, אשר מבסס את החשש שציבור הצרכנים יבלבל בין סחורת התובע לסחורת הנתבע" (ראה ת"א 19922-10-10 מזרח ומערב יבוא ושיווק בע"מ נ' מזרח ומערב מזון בע"מ ואח' (6.1.14) (להלן: "פרשת מזרח ומערב"); רע"א 1400/97 פיקנטי תעשיות מזון (ישראל) בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (29.4.97) (להלן: "פרשת פיקנטי"). יפים לכאן דבריה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בפרשת פיקנטי לפיהם: "כאשר אדם משתמש בסימן זהה לחלוטין, שאלת ההטעיה אינה מתעוררת, אך כאשר מדובר בסימן דומה, המבחן לקיומו של דמיון זה הוא מידת הסכנה שהציבור יטעה לחשוב שמדובר בסימן המסחרי הרשום והמוגן" .סימן מסחרי