ערעורי מס הכנסה בדלתיים סגורות בפקודת מס הכנסה קיימת הוראה פוזיטיבית המחייבת שמיעת ערעורים בדלתיים סגורות (סעיף 154 לפקודה). יצוין כי הוראת סעיף 154 שכותרתה "בית משפט של ערעור" נמצאת בחלק ט' שעניינו "שומת הכנסה, החלטה מיסוי השגה וערעור" בפרק השני שכותרתו, "השגה וערעור". וזו לשון הוראת סעיף 154: " (א) ערעורים לפי סעיף 153 יהיו נדונים לפני שופט אחד או יותר, כפי שיקבע נשיא בית המשפט המחוזי באופן כללי או לצרכי ערעור מסויים. (ב) על פי בקשת המערער רשאי בית המשפט שלפניו הוגש ערעור להורות שהערעור, או שלב מסויים של הדיון בו, יהיה נדון במקום מושבו של בית משפט מחוזי אחר. (ג) כל ערעור לפני בית המשפט המחוזי לפי פרק זה יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת לפי בקשת המערער." ניתן לומר כי נוסחו של ס"ק (ג) , עשוי לחייב מסקנה כי ערעור לפי פרק זה, קרי הפרק השני, יישמע בדלתיים סגורות, ככל שבית משפט לא נתן הוראה אחרת, לבקשת המערער. ניתן לדייק כי בערעורים העוסקים בשומת הכנסה, החלטות מיסוי ועניינים לפי הפרק השני לפקודה, הכלל הנוהג הינו, כי אלה יישמעו בדלתיים סגורות והחריג, הינו דיון פומבי. אם לא די בכך, כי אז נדרשת הוראה שיפוטית מפורשת, לפיה הדיון ישמע בדלתיים פתוחות ואף זאת, רק לבקשת המערער. ב-ע"א 2800/97 נתן ליפסון ואח' נ' זרח גהל ואח' (אתר הרשות השופטת, 6.7.99) סקר בית המשפט העליון בהרחבה את תכלית הוראת סעיף 154 לפקודת מס הכנסה על רקע עיקרון פומביות וכך נקבע: "סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] לא נועד להגן על האינטרס הפרטי של הנישום, אלא על אינטרס הציבור. בעניין זה אין מקום למתן פירוש מרחיב, המעדיף את פרטיותו של נישום מס הכנסה על-פני פרטיותו של כל מתדיין אחר. מטרתה של ההוראה הינה גביית מס אמת, ולשם השגת מטרה זו בלבד מנוהל ההליך בבית-המשפט המחוזי (אך לא בערעור על החלטתו בבית-המשפט העליון) בדלתיים סגורות. זאת, על-מנת לאפשר לנישום למסור מידע מלא על עסקו והכנסותיו, מבלי לחשוש לגילוי סודות מסחריים. ראו בג"צ 207/70 יהלומי נ' שר האוצר ואח', פ"ד כה(1) 126, בע' 128. תכלית זו מוגשמת על-ידי סגירת הדלתיים בערכאה הראשונה. איסור הפרסום של פסק-הדין עשוי לחול רק על גילויים שגילה הנישום מיוזמתו בדבר עסקו והכנסותיו." דיון בדלתיים סגורותערעורמיסיםמס הכנסהערעור מס