תושבת חיפה, איחרה בתשלום חובותיה מס' פעמים בשנים האחרונות, ולאחר בדיקה התחוור לה, כי חויבה בריבית פיגורים והצמדה ביתר. לפי חוות דעת המומחה מטעם המבקשת, רואה החשבון עמית קידר, חויבה המבקשת בסכום של 2.32 ₪ ביתר, ובהסתמך על נתוני התקציב של שנת 2009 גבתה המשיבה ביתר, לפי הנטען, סך של 1,455,412 ₪ לשנה, שהם 3,382,208 ₪ לשנתיים (כולל ריבית והצמדה). ב. המבקשת מסתמכת בטענותיה, בין היתר, גם על כללי תאגיד המים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011, וכן כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותים, מים וביוב, והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009. ג. המשיבה טענה, שאין למבקשת כל עילה כנגד התאגיד ואין מקום לאישור התובענה הייצוגית, וכי חוות הדעת עליה נסמכת הבקשה מבוססת על הנחות שגויות. המשיבה מבהירה בתגובתה, שאין היא גובה ריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980, אלא את ריבית החשב הכללי (פיגורים) כדין, לפי סעיף 33 של כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009, וסעיפים 30-31 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011, והוראות חוזר מנהל רשות המים 2/11. לתגובת המשיבה מצורף תצהיר מנהל חטיבת הכספים של המשיבה, וכן מצורפת חוות דעת רואה החשבון עקיבא זינגר. ד. לתשובת המבקשת ביחס לתגובת המשיבה צורפה חוות דעת משלימה של רואה החשבון עמית קידר העומד על האמור בחוות דעתו הראשונה, אך מוסיף, שגם אם חישבה המשיבה את הריבית לפי ההנחות שבחוות הדעת של רואה החשבון מר זינגר, עדיין קיימת ריבית ביתר מעבר לריבית המותרת לפי כללי המים. ה. ביום 21.3.13 התקיימה ישיבת קדם משפט בה התבררו עקרונות החישוב והובהרו המחלוקות שבין הצדדים. בהמשך לכך, ביקשו הצדדים להאריך את המועד לצורך מיצוי המשא ומתן לבירור המחלוקת, ועל יסוד בקשה מוסכמת הארכתי למשיבה, ביום 20.6.13, את המועד להגשת הודעת החדילה. ו. מן האמור בהודעת החדילה עולה, שבעוד המשיבה סבורה, על יסוד בדיקותיה, כי למבקשת לא נגרם כל נזק, נותרה המבקשת בעמדתה ללא שינוי. הוסכם בין הצדדים, שהם יוכלו לטעון בנוגע להיקף הנזק שנגרם (אם בכלל) למבקשת ולקבוצה אותה היא מייצגת. ז. מהות הודעת החדילה: כבר בראשית אפריל 2013, הנחתה המשיבה את החברה לאוטומציה, לחדול, מטעמי זהירות, מגביית ריבית בכל החודש הקלנדרי בו חל המועד לתשלום דרישת החשבון לאחר הוצאת דרישת התשלום לצרכן. זאת, כך נכתב בהודעת החדילה: "... הגם שהתאגיד מוותר בכך על הריביות לאחר תקופת ה"גרייס" בת 15 הימים, ריביות, אשר אין חולק כי הן מגיעות לו כדין. כך גם אין אפשרות כי התאגיד יגבה ריביות על תקופת ה"גרייס"". עוד נכתב בפרק "מהות החדילה": "בכוונת התאגיד לפעול להעברת תוכנת הנהלת החשבונות ("בילינג") מחישוב ריבית על בסיס חודשי לחישוב ריבית על בסיס יומי, מהלך אשר מחייב החלפה של כל תוכנת הנהלת החשבונות של התאגיד ואשר עתיד לארוך חודשים ארוכים ולעלות לתאגיד סכומים כבדים ביותר". ח. צויין עוד בהודעת החדילה, שגם אם יתברר שמערכת הנהלת החשבונות לא תאמה מי מבין הוראות כללי תאגידי מים וביוב (אם אמנם כך), הרי נעשה הדבר בשגגה ובתום לב. המדובר, כך נטען, בעניינים מקצועיים סבוכים בתחום התוכנה בהם נסמך התאגיד על החברה לאוטומציה. משנמסר למשיבה תחילה שאין מקום להגשת הודעת חדילה, סמכה המשיבה על הנחייתה. מסבירה המשיבה, שהואיל ומדובר בנושא סבוך, לקח זמן רב לנתח את הנתונים, דבר שהביא לכך שהודעת החדילה נעשתה (מטעמי זהירות) רק לאחר הדיון בבית המשפט, מה גם שהיה רצון להציג בפני בית המשפט הסכם מלא ומקיף בין המבקשת למשיבה (דבר שלא הסתייע). הודעת החדילה נתמכת בתצהירו של מנכ"ל המשיבה אינג' נור אלדן. ט. בסיכומיו לענין שיעור הגמול ושכר הטרחה טוען ב"כ המבקשת, כי לפי הפסיקה יש לראות בהודעת החדילה משום הודאה של הרשות שהגבייה נעשתה שלא כדין. ב"כ המבקשת מסתמך על חוות דעתו של רואה החשבון קידר, לפיה ריבית הפיגורים ביתר שגבתה המשיבה, היא בשיעור של 23.6% מתוך כלל ריביות הפיגורים שגבתה המשיבה. לפי הדו"ח הכספי של המשיבה, ריבית הפיגורים שנגבתה בשנת 2011 עומדת על 3,181,000 ₪, תקופת התביעה הרלוונטית היא 31.10.10 עד 31.10.12, ומכאן, ניתן להעריך שגביית ריבית הפיגורים שבוצעה על ידי המשיבה בתקופה הרלוונטית עומדת על 6,362,000 ₪. לפיכך, גביית היתר בתקופת ההשבה עמדה על 1,501,432 ₪, ובצרוף ריבית פיגורים: 1,839,264 ₪. י. מוסיף ב"כ המבקשת, שבבקשתה להארכת המועד להגשת הודעת החדילה מודה המשיבה עצמה, מספר פעמים בפה מלא, כי הבקשה עוסקת בעניינים מקצועיים סבוכים ובמסכת עובדתית מורכבת שבירורה אורך זמן לא מבוטל. המשיבה עצמה, שהמידע אמור לעמוד לרשותה בלחיצת כפתור, מודה שהתקשתה בפיענוח הפגמים, ומה תאמר על כך המבקשת שהיא תובעת חיצונית שנאלצה להשקיע זמן ומאמץ למטרה זו? ב"כ המבקשת טוען עוד, שהמבקשת נהגה בתום לב ובאופן ראוי כשביצעה פנייה מוקדמת כפולה טרם הגשת התובענה, והגישה תביעה ראויה בצירוף חוות דעת חשבונאית, לאחר בדיקת הנושא לעומק ו"פיענוח" צפונות מערכת הגבייה של המשיבה, ואף טרחה והגישה חוות דעת משלימה, כל זאת למרות הסיכון שתחוייב בהוצאות. י"א. המבקשת עותרת לפסוק לזכותה גמול בסך של 60,000 ₪, שכר טרחת עו"ד לבא כוחה בסך 294,000 ₪ בתוספת מע"מ, והחזר הוצאות חוות דעתו של רואה החשבון קידר בתוספת מע"מ (חשבון שכר הטרחה של רואה החשבון קידר מיום 25.6.13 ע"ס כולל של 29,323 ₪ מצורף לסיכומי ב"כ המבקשת). י"ב. שונה עמדת ב"כ המשיבה, הסבור שהתועלת שנוצרה לכל הציבור כתוצאה מהודעת החדילה היא קטנה, ואינה עולה על עשרות אלפי שקלים בלבד. המשיבה מודה, כי מנגנון תוכנת הנהלת חיובי החשבונות (בילינג) שבה עושה היא שימוש, הפועל על בסיס ריבית חודשית, יכול ליצור עיוותים לרעת חלק מן המאחרים בתשלום, אם כי הוא גם פועל לטובת חלק אחר מקרב המאחרים בתשלום. מסביר ב"כ המשיבה, שנוצרה גביית יתר של ריבית בקנה מידה קטן לרעת המבקשת, אם כי עיוותים אלה אינם נובעים מן הפגמים להם טענה המבקשת. העיוותים נגרמו בתום לב גמור, ותוכנת הבילינג היא זאת שהכשילה את המשיבה בנקודה זו. י"ג. עמדת המשיבה היא, שעיוותי המערכת אינם גורמים בהכרח נזק לציבור, שכן הם יוצרים לעיתים גם חיובי חסר. גם אם יקבל בית המשפט את טענת המבקשת שהמקרה שלה מייצג את כלל הקבוצה, הרי שגם המבקשת נהנתה בתקופות מסויימות מגביית חסר. לכן, לטעמה של המשיבה, גביית היתר בנוגע למבקשת היא בשיעור של 2% בלבד מגובה הריבית שהיה עליה לשלם לפי דין, וזאת כמוסבר בטיעוניה של המשיבה. י"ד. המשיבה מאשרת, כי נמצא חוסר התאמה בשיעור זניח של כ-2% בין סך הריבית שהיה צריך להיגבות מן המבקשת, אילו היה החישוב תואם את המסגרת הנורמטיבית, לבין סך הריבית שנגבתה ממנה בפועל, ואולם, כלל הריביות בכל חשבון וחשבון לא עלה על שקלים אחדים. ט"ו. המשיבה מדגישה, שטענותיה של המבקשת כנגדה לא היו מבוססות, אם כי נכון הוא שרואה החשבון מר זינגר מטעם המשיבה הגיע לתוצאה לפיה קיים פער קל בין הסכום שצריך היה להיגבות מן המבקשת לבין הסכום שנגבה ממנה בפועל, ולאחר בדיקה חוזרת נמצא שככל הנראה חוסר ההתאמה נובע מן העובדה שהמערכת מחייבת ריבית על בסיס חישוב חודשי, ולא על בסיס חישוב יומי. לטענת המשיבה, כשהחישוב נעשה על בסיס חודשי הרי שאם הצרכן אינו משלם את החוב במועד, אלא לאחר תום החודש הקלנדרי של מועד התשלום הוא מחוייב בריבית על כל החודש הקודם (לרבות תקופת ה"חסד" של 15 יום לתשלום החשבון). הצד המיטיב הוא, שאם הצרכן מאחר בתשלום, אך התשלום מתבצע עדיין בתוך אותו חודש קלנדרי, אזי היות והמערכת אינה יודעת לחשב ריבית על בסיס יומי, אין היא מחייבת את הצרכן בריבית בגין האיחור של מספר ימים בתוך אותו חודש קלנדרי. גם המבקשת, כך נטען, נהנתה לאורך השנים מאז הקמת התאגיד מזיכויים בגין ריביות ששילמה באיחור של מספר ימים באותו חודש קלנדרי. מאפייני תוכנת הגבייה גרמו למבקשת, בחשבון סופי, לשלם סכום העולה בכ-2% בלבד מעל הריבית שהיא היתה משלמת אילו פעלה התוכנה על בסיס יומי. ט"ז. לטענת המשיבה, אין המבקשת דוגמא מייצגת של קבוצת צרכני המשיבה, הואיל ומרבית המאחרים בתשלום מאחרים רק במספר ימים; אך כאמור, בכל מקרה, הגבייה ביתר אינה משמעותית. המשיבה מצרפת תחשיב של רואה החשבון מר זינגר לתמיכה בטענתה כי הריבית ביתר שנגבתה מן המבקשת היא 2% בלבד. לטענת המשיבה, הסכום שנגבה בפועל מכלל הצרכנים בתקופה הרלוונטית לתביעה (אוקטובר 2010-אוקטובר 2012) עמד בסך הכל על 3,577,000 ₪ שכן בפועל נגבו רק 43% מחיובי הריבית שהנפיקה המשיבה, משמע, את שיעור החסכון לכלל הקבוצה (2%) יש לגזור, לטעמה של המשיבה, מתוך הסכום של 3,577,000 ₪, ואין לקבל את עמדת המבקשת לפיה ריבית הפיגורים שנגבתה ביתר היא 1,501,432 ₪. י"ז. המשיבה מציינת, שמרבית הסכום של ריבית מצרכנים, כמופיע בדו"ח הכספי של המשיבה, קיים רק "על הנייר", הואיל ואינו נגבה בפועל, בין אם משום שהליכי האכיפה אינם נושאים פירות, ובין אם משום שבמסגרת תשלום בהסדר נעשה ויתור על הריבית. לכן, לפי 2% מתוך הסכום של 3,577,000 ₪ השווי הכספי של החיסכון בגביית ריבית מכלל הקבוצה, לפי תחשיב המשיבה, הוא: 71,540 ₪ בלבד. י"ח. טוענת המשיבה, כי הפיצוי בגין גמול ושכר טרחת עו"ד נמוכים איפוא בהרבה מאלה המתבקשים על ידי המבקשת. המשיבה מדגישה את עובדת היותה גוף ציבורי וכל סכום שייפסק לחובתה ייצא מכיסו של כלל הציבור. כמו כן סבורה המשיבה, שאין בנסיבות התנהלותו של ההליך כדי להצדיק חריגה מן הפסיקה המקובלת לגבי גמול ושכר טרחת עו"ד, ובאשר להוצאות חוות דעת המומחה שמטעם המבקשת טוענת המשיבה, שחוות דעת המומחה היתה מופרכת/ומבוססת על ספקולציה חסרת בסיס. לסיכום סבורה המשיבה, שגם בהתחשב בעלויות ניהול ההליך אין לפסוק לזכות המבקשת סכום כולל העולה על 20,000 ₪. י"ט. בתשובה לטיעוני המשיבה עומדת המבקשת על טענתה שנגרמו לצרכני התאגיד נזקים משמעותיים העומדים על מיליוני שקלים, ויש להביא בחשבון את "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, מניעת ההפרה העתידית, החשיבות הציבורית של הבקשה, היקפה ואיכותה של הפרת הדין, אופן ניהול ההליך והמאמץ הנדרש לאיתור הפגמים..." (סעיף א' (3) בתשובת המבקשת). כ. המבקשת חולקת על חוות דעתו הנוספת של מר זינגר שצורפה לסיכומיה של המשיבה בנוגע לגמול ושכר טרחה. ב"כ המבקשת מדגיש, שמעיון בחוות הדעת של מר זינגר עולה כי היא מתבססת על תאריכי תשלום שונים מאלה המופיעים במערכת הגבייה של המשיבה. מכאן, שלא רק מועדי היווצרות החוב שגויים, אלא גם תעריפי התשלום שבמערכת הגבייה אינם תואמים את המציאות באופן שיטתי, ורק בזכות הבקשה תוקן המצב. מכאן החשיבות הציבורית שבבקשה והתיקון שבא בעקבותיה. כ"א. המבקשת חולקת, כאמור כבר לעיל, על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה מר זינגר, ומצרפת חוות דעת משלימה של רואה החשבון מטעמה מר קידר, חוות דעת שנועדה הן להסביר כי לא נפל כל פגם בחוות דעתו המקורית, והן להצביע על מספר פגמים עובדתיים בחוות דעת מר זינגר המעידים על כך שהנזק לצרכניה של המשיבה עומד על עשרות אחוזים. מצורפת גם חשבונית בגין העלות הנוספת של חוות הדעת המשלימה על סך 7,080 ₪. כ"ב. ב"כ המבקשת מצביע בתשובתו על כך, שלפי סעיף 33 לכללי תאגידי המים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009, מועד החיוב הוא היום הראשון שלאחר תום התקופה שנקבעה לתשלום החיוב בהודעת החיוב ששלחה המשיבה, ולכן אין לחשב את ריבית הפיגורים החל מן המועד האחרון לתשלום (אלא מן היום שלאחריו). לטענת ב"כ המבקשת ערך מר זינגר את חישוב ריבית הפיגורים החל מן המועד האחרון לתשלום שננקב בחשבונות המשיבה, ובכך יש משום טעות. כ"ג. פגם נוסף בחוות דעת מר זינגר, שעליו מצביע ב"כ המבקשת, הוא שמר זינגר כתב כי חשבון 9-10/2011 שולם רק ביום 16.2.12 בעוד שבפועל חשבון זה שולם כבר ביום 1.2.12, ולאחר מכן שילמה המבקשת את אותו חשבון בכפל שוב ביום 16.2.12. עוד מפנה ב"כ המבקשת לכך, שרואה החשבון קידר מבהיר שלפי הנתונים שהציב מר זינגר בחוות דעתו (בתיקונים הרלוונטיים שצוינו לעיל) עומד שווי הנזק בגין ריבית הפיגורים שנגבתה ביתר, על 13%. כ"ד. באשר לאבחנה שעשתה המשיבה בין ריבית הפיגורים המופיעה בפנקסיה של המשיבה לעומת ריבית הפיגורים כפי שנגבתה בפועל, טוען ב"כ המבקשת שאם נגבתה מן הצרכן ריבית פיגורים בתוספת מע"מ, הרי הנזק שנגרם לצרכן הוא הריבית שנגבתה ממנו ביתר, בצירוף מע"מ (משמע: "השורה התחתונה"). לדעת המבקשת, אין להבחין בין ריבית שחוייבה בפנקסי המשיבה, לבין הריבית שנגבתה בפועל, הואיל וגם הריבית שטרם נגבתה רשומה בפנקסי התאגיד, כך שהמשיבה רשאית להפעיל את האמצעים שבסמכותה כדי לגבות ריבית זו, ובנוסף העקרון הוא שהחדילה כוללת תיקון של חובות העבר. כ"ה. לפי חוות דעת מר קידר אשר מצורפת לתשובתה של המבקשת בנוגע לגמול ושכר טרחה, ריבית היתר שגבתה המשיבה מצרכניה הוא 1,902,084 ₪ (ובתוספת ריבית פיגורים: 2,330,065 ₪). לדעת רואה החשבון קידר אם מתקבלת העמדה שלפי חוות דעת מר זינגר (בשים לב לנתונים שאותם מתקן מר קידר) כי אז ריבית היתר שגבתה המשיבה מצרכניה מסתכמת ב - 1,047,758 ₪ (ובתוספת ריבית פיגורים: 1,283,510 ₪). כ"ו. הבאתי עד כאן, בתמצית, מתוך טיעוניהם של שני הצדדים. בבואי לקבוע את שיעור הגמול ושכר הטרחה עליי להנחות את עצמי בהתאם להוראות סעיפים 22 ו-23 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. אין לי ספק, כי הגשת התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית, היו כרוכות בטרחה והשקעת משאבים, לרבות סיכון בחיוב בהוצאות. המשיבה עצמה מאשרת בפיסקה ג' של הבקשה להארכת מועד להגשת הודעת החדילה, ס"ק 5, כי "המדובר בעניינים מקצועיים סבוכים בתחום התוכנה..". ובהמשך: "העובדה כי המדובר בעניינים סבוכים ביותר מביאה לכך שלוקח זמן רב לנתח את הנתונים". גם בהמשך, בפיסקה ד', ס"ק 9, כותבת המשיבה: "המדובר במסכת עובדתית מורכבת ביותר אשר בירורה אורך זמן לא מבוטל". כ"ז. מעיון בטיעוניהם המפורטים של שני הצדדים עולה, שקיימת מחלוקת מקצועית בין חוות דעת המומחה מטעם המבקשת מר קידר, לבין המומחה מטעם המשיבה מר זינגר, אך בסופו של דבר, גם לגירסת המשיבה בוצע כתוצאה מהגשת תובענה זו, שינוי בתוכנת המחשב של המשיבה (באופן שחישוב ריבית הפיגורים ייעשה על בסיס יומי ולא חודשי). מכאן שחישוב ריבית הפיגורים יהא מדוייק יותר. כ"ח. מקובל עליי שאי-ביצוע התאמת התוכנה לפיה חישבה המשיבה את ריבית הפיגורים המגיעה נבע מתוך שגגה. התיקון שבוצע הוא פרי התובענה והמשאבים שהושקעו בה. אין ספק שכתוצאה מן ההליך זוכה הקבוצה המיוצגת לחסכון בלתי מבוטל, כך שהגשת התובענה הביאה תועלת לקבוצה. כ"ט. ער אני לכך שקיימת מחלוקת קוטבית בין חוות הדעת של המומחה מטעם המבקשת לבין חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבה לגבי שיעורו של החיסכון. בשים לב למפורט בחוות הדעת המשלימה של מר קידר (נספח 1 של התשובה לטיעוני המשיבה בענין הגמול), ומכתבו של מר קידר מיום 12.7.13, סבורני, כי ריבית הפיגורים שביתר במהלך תקופת התביעה (31.10.10 - 31.10.12) עולה בהרבה על הסכום של 71,540 ₪ לו טוענת המשיבה, ולהלן אסביר את הדברים. ל'. בחוות דעתו של רואה החשבון ע. זינגר, שצורפה לתגובת המשיבה לבקשת האישור, חושבה ריבית הפיגורים החל מיום לאחר תום התקופה שנקבעה לתשלום, וזאת כפי שהורה סעיף 33 של כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), תש"ע-2009, שהיה בתוקף עד ליום 1.4.2012. אולם, בחוות דעתו שצורפה לטיעוני המשיבה לעניין גמול ושכר טרחה, ריבית הפיגורים חושבה החל מיום תום התקופה שנקבעה לתשלום, ולא ביום לאחר תום התקופה, וזאת לגבי התקופה שקדמה ליום 1.4.2012. אציין, למען הסדר, שמתוך ששת החשבונות שבפיגור בתקופה הרלוונטית של 24 החודשים נשוא התביעה, על חמישה חשבונות חלה הוראת סעיף 33 הנ"ל, שבכללים של התש"ע-2009. רק על החשבון של חודשים מאי-יוני 2012 חלה הוראת סעיפים 31-30 של כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011, כשלפי סעיפים אלה חישוב ריבית הפיגורים הינו ממועד החיוב עד תשלומו בפועל. בנוסף, בחוות דעתו ערך רואה החשבון מטעם המשיבה את חישוב ריבית הפיגורים לגבי התשלום בגין חודשים ספטמבר-אוקטובר 2011, כשהוא מתייחס לכך שיום התשלום הוא 16.2.2012, ואולם מעיון בתדפיס המערכת הממוחשבת של המשיבה לגבי שנת 2012 (נספח א' לתשובת המבקשת לתגובת המשיבה), עולה כי בוצע תשלום של 112.19 ₪ לגבי החודשים הנ"ל ביום 1.2.2012 (ולא ביום 16.2.2012), וזאת כפי שמפורט בחוות דעתו של רואה החשבון מטעם המבקשת. ל"א. בחוות הדעת של רואה החשבון מטעם המשיבה, שצורפה לטיעוני המשיבה לעניין גמול ושכר טרחה, נלקחו בחשבון תקופות שאינם במסגרת 24 החודשים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור, המהווים בהתאם להוראת סעיף 21 של חוק תובענות ייצוגיות את התקופה הרלוונטית לצורך הערכת ההשבה לפי בקשת האישור, אילו היתה בקשת האישור נדונה לגופה. עם זאת, למרות שהסכומים הנ"ל אותם כלל רואה החשבון מטעם המשיבה מתייחסים לתקופה שטרם התקופה הרלוונטית לבקשת האישור, עדיין ניתן להיווכח מהם כי הטעויות בחיוב ריבית הפיגורים על-ידי המערכת הממוחשבת בה עשתה שימוש המשיבה, לא תמיד היו לרעת הנישום, ולעיתים הן היו לטובתו, כפי שטוענת המשיבה בסעיף 2 לטיעוניה לעניין גמול ושכר טרחה. שכן, לגבי החיובים של חודשים ינואר-פברואר 2010 ומאי-יוני 2010, היתה צריכה להיגבות ריבית פיגורים (בשיעור של 0.15 ₪ ו-0.31 ₪ ובצירוף מע"מ) , ואילו מערכת המִחשוב של המשיבה לא חייבה את המבקשת בריבית פיגורים בגין התשלומים הללו, אשר לא שולמו במועדם. ל"ב. כאמור לעיל, סבורני כי ריבית הפיגורים שנגבתה ביתר במהלך תקופת התביעה (31.10.10 - 31.10.12) עולה בהרבה על הסכום של 71,540 ₪ לו טוענת המשיבה. עם זאת, סבורני כי הסכומים אינם מגיעים לסכומים להם טוענת המבקשת, שכן המשיבה הצביעה על כך שלעתים נוצרו טעויות במערכת לטובת הנישום. בנוסף, איני סבור שיש לחשב את שיעור ההשבה התיאורטי בצירוף ריבית פיגורים, אלא בצירוף הצמדה וריבית רגילה כחוק. ל"ג. כמו כן יש ליתן את הדעת לכך, שהיקף ההשבה התיאורטי הוא שיקול אחד מבין מכלול השיקולים שעל בית המשפט ליתן עליהם את דעתו בבואו לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו בעת שהרשות הגישה הוגעת חדילה. ל"ד. ער אני לכך שמדובר בתביעה להשבת הסכומים שנגבו ביתר ב-24 חודשים שקדמו לתביעה, ומכאן טענת המשיבה שאחוז הגבייה בפועל של הריבית (נספח ב' של טיעוני המשיבה לענין גמול ושכר טרחת עו"ד) הוא 43% בלבד, ואולם, יחד עם זאת, יש להביא בחשבון שכתוצאה מהודעת החדילה על המשיבה גם לבטל את כל חיובי ריבית היתר אשר בפנקסיה, וכן יש להתחשב בהשלכה של החיסכון גם במבט לעתיד לבוא. ל"ה. בד בבד יש להביא בחשבון, שהודעת החדילה הביאה לקיצור ההליך המשפטי ולחיסכון בזמן, גם אם נכון הוא שההודעה הוגשה לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט, ולאחר שבית המשפט אישר הארכת מועד לצורך הגשת הודעת החדילה. ל"ו. עוד יש להביא בחשבון, שכספיה של המשיבה הם כספי הציבור ויש לנהוג בזהירות ולאזן כראוי בין האינטרס הלגיטימי והראוי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי. עיינו ב-עע"ם 2395/07 אכדיה סופטור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל, בפיסקה 32 (לא פורסם, 27.12.2010): "מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך כזה." ובהמשך, שם: "יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה." ל"ז. בהציבי שיקולים אלה במלואם לנגד עיניי, ולאחר שעיינתי בחוות הדעת המקצועיות ובטיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים, שעשו מלאכתם נאמנה ועשו כמיטב יכולתם לבירור השאלות שבמחלוקת, אני מעריך את הגמול המגיע למבקשת בסכום של 10,000 ₪ ואת שכר הטרחה המגיע לב"כ המבקשת בסכום כולל של 75,000 ₪ (הסכום כולל בתוכו מע"מ). המבקשת זכאית גם להחזר ההוצאות הסבירות שנדרשו לצורך הליך זה. אין ספק שחוות הדעת המקצועיות של רואה החשבון מטעם המבקשת היו דרושות, ואת הסכום הסביר בו יש לחייב את המשיבה בגין השתתפותה בהוצאות אלה אני מעמיד על סך כולל של 16,000 ₪ (הסכום כולל בתוכו מע"מ). ל"ח. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1. אני מאשר את הודעת החדילה שהגישה המשיבה, ולפיכך אני דוחה את התביעה, ואת הבקשה לאישורה כייצוגית. 2. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת גמול בסכום של 10,000 ₪, ושכ"ט עו"ד לב"כ המבקשת בסכום כולל של 75,000 ₪ (הסכום כולל בתוכו מע"מ). כמו כן, תשלם המשיבה למבקשת סך כולל של 16,000 ₪ (הסכום כולל בתוכו מע"מ) בגין השתתפותה בהוצאות חוות הדעת של רואה החשבון שמטעם המבקשת. המשיבה תשלם את הסכומים הנ"ל במשרד ב"כ המבקשת בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין (הפגרה כלולה במניין הימים), שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ריביתריבית פיגוריםחוב