בקשה חדשה למתן מעמד לעותרת מכוח היותה בת זוגו של העותר. בהמשך להחלטה זו נדרשה העותרת לעזוב את ישראל. הרקע העובדתי העותר הינו אזרח ישראל תושב תל-אביב. העותרת הינה אזרחית רוסיה, ועל פי הנטען הינה בת זוגו של העותר ומתגוררת עמו. העותרת נכנסה לישראל בחודש אוגוסט 2010 ובתאריך 29.5.11 הגישו השניים בקשה להתחיל בהליך המדורג להענקת מעמד לעותרת, מכוח היותה ידועה בציבור של העותר, בהתאם לנוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין (נוהל מספר 5.2.2009) (להלן: "הנוהל"). ב-14.12.11 ניתנה על ידי המשיב החלטה הדוחה את בקשת העותרים להתחיל בהליך מדורג לקבלת מעמד בישראל והעותרת נדרשה לעזוב את הארץ. על החלטה זו הוגשה השגה, שנדחתה אף היא מן הטעם שהעותרים לא הוכיחו את כנות הקשר ביניהם. נגד החלטה זו הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה (עת"מ 34042-03-12), וזו נדונה ביום 3.6.12 לפני כב' השופטת מרים סוקולוב, אשר קבעה כלהלן: "טוב עשו העותרים שקיבלו את הצעת בית המשפט כפי שפורטה בפרוטוקול למחוק את עתירתם מאחר וכפי שהבעתי את דעתי החלטתו של המשיב במקרה זה ובנסיבות שפורטו סבירה ותקינה. אשר על כן, אני מוחקת את העתירה לפנים משורת הדין אינני פוסקת במקרה זה הוצאות למדינה. צו הביניים שניתן ביום 22.4.12 ישאר בתוקפו למשך 60 יום מהיום. האגרה תוחזר לעותרים בהתאם לתקנות" בהסתמך על פסק דין זה, הוגשה על ידי העותרים ביום 23.07.12 בקשה חדשה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל מכוח הנוהל, אך זו נדחתה בטענה כי הוגשה בטרם חלפה שנה מיום הגשת הבקשה הקודמת בניגוד לסעיף ג.15 לנוהל. ערר שהגישו על החלטת הדחייה נדחה אף הוא. ההחלטה לדחות את השגתם על דחיית בקשתם היא נושא העתירה שלפני. בכתב העתירה המתוקן צומצמה המחלוקת בין הצדדים לשאלת פרשנותו של פסק דינה של כב' השופטת סוקולוב מול הוראת סעיף ג.15 לנוהל, כפי שעודכן ביום 14.6.12. סעיף ג.13 לנוהל שחל בעת הגשת בקשתם המקורית של העותרים הורה כלהלן: "במידה וסורבה הבקשה בתחילת ההליך או במהלכו מנימוקים ביטחוניים או פליליים, ניתן יהיה להגיש בקשה חדשה רק בחלוף שנה מיום בו ניתנה ההחלטה האחרונה בבקשה (סרוב הלשכה, דחיית ערעור/ דחיית עתירה לבית המשפט)". סעיף ג.15 לנוהל שעודכן טרם הגשת הבקשה המתוקנת של העותרים למשיב משמיט את הצורך בקיומו של נימוק ביטחוני או פלילי בהגבלת אפשרותם של מסורבים להגיב בקשה מחודשת: "במידה וסורבה הבקשה בתחילת ההליך או במהלכו, ניתן יהיה להגיש בקשה חדשה רק בחלוף שנה מיום בו ניתנה ההחלטה האחרונה בבקשה (סרוב הלשכה/דחיית ערעור/דחיית עתירה לבית משפט)". טענות הצדדים לטענת העותרים, סעיף ג.15 לא חל בעניינם ולפיכך שגה המשיב שדחה את בקשתם. להשקפתם, פסק דינה של כב' השופטת סוקולוב פתח בפניהם את האפשרות להגיש בקשתם המתוקנת בטרם חלוף שנה ממועד ההחלטה האחרונה, וזאת בהסתמך על חלקו האופרטיבי של פסק הדין שהותיר על כנו לתקופה בת 60 ימים את צו הביניים המונע הרחקת העותרת מישראל. בהתאם לכך, העותרים סבורים כי בקשתם החדשה היא בבחינת המשך לבקשה קודמת שיש לדון בה לפי הנוהל הישן, אשר קבע תקופת צינון רק ממניעים בטחוניים או פליליים. לחלופין, הם טוענים כי התאריך הקובע להגשת הבקשה הוא מועד זימון התור על ידם בלשכת המשיב (04.06.12), טרם השינוי בנוהל ולא מועד הגשת הבקשה בפועל (23.7.12), אשר אינו בשליטתם, אף שלא הוגשו ראיות בעניין זה. לבסוף, לגישתם אף אם חל בעניינם סעיף ג.15 לנוהל הרי שבהתאם לחריגים לו, במידה שחל שינוי נסיבות מובהק או שהבקשה סורבה על הסף בהעדר מלוא המסמכים, תתאפשר הגשת בקשה חדשה גם טרם חלפה שנה מההחלטה האחרונה. לטענת המשיב, אין בפסק דינה של כב' השופטת סוקולוב זכר להגשת בקשה חדשה ולמעשה הוארך צו הביניים בעניינה של העותרת על מנת לאפשר לה להתארגן ליציאה מהארץ. בקשתם החדשה של העותרים הוגשה לאחר השינוי בנוהל ולפיכך הוא חל עליהם. כמו כן, לא ניתן להחיל בעניינם את החריג לכלל, כיוון שלא הצביעו על שינוי נסיבות כלשהו, ודאי לא שינוי נסיבות מובהק ממועד בקשתם המקורית. המשיב דוחה את הטענה כי בקשתם המקורית של העותרים נדחתה על הסף בהעדר מסמכים ומבהיר כי ההחלטה המקורית לדחות את בקשתם התבססה על התרשמות שלילית מכנות הקשר שנלמדה לא רק ממסמכים שהגישו, כי אם מראיונות שנערכו להם. עוד הפנה המשיב לסעיף ד לנוהל הקובע כי "בקשות שהוגשו לפני מועד עדכון נוהל זה וטרם נתקבלה החלטה לגביהן - תטופלנה בהתאם לתנאי נוהל זה" וסבור כי מקל וחומר יש להסיק כי בקשות שהוגשו לאחר מועד עדכון הנוהל תטופלנה בהתאם לנוהל. דיון לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי כי דין העתירה להדחות. בקשתם החדשה של העותרים הוגשה ביום 23.7.12, היינו, לאחר מועד כניסתו של הנוהל המעודכן לתוקף ולפיכך חלות עליה הוראות סעיף ג.15 הקובעת תקופת צינון בת שנה בין ההחלטה האחרונה שהתקבלה בבקשה קודמת לבקשה החדשה. בקשת העותרים הוגשה בטרם חלוף מועד זה ולפיכך נדחתה. איני סבורה כי ניתן לראות בבקשה החדשה המשך של בקשתם המקורית של העותרים ונראה כי אף לא מתקיימים החריגים המאפשרים הגשת בקשה בשלב מוקדם יותר בעניינם של העותרים. לפיכך, דין עתירתם להידחות. יחד עם זאת, ראוי היה שנסיבותיו המיוחדות של המקרה, כפי שיפורטו להלן, היו מוצאות ביטוי בהחלטת ועדת ההשגה. זאת, במיוחד מאחר שבקשתם לא נדחתה לגופה, אלא בהסתמך על השינוי בנוהל. ועדת ההשגה שנגד החלטתה מופנית עתירה זו לא הכריעה בשאלה איזה נוהל חל במקרה דנן, אלא קבעה שבהתאם לשניהם אין מקום לקבל את השגתם של העותרים ולבחון את בקשתם החדשה. ביחס לנוהל המעודכן קבעה הוועדה כי מאחר שטרם חלפה שנה מיום ההחלטה האחרונה בעניין בקשתם הקודמת ומאחר שהעותרים לא טענו כי חל חריג שינוי נסיבות מובהק בעניינם, וגם לא הוכיחו שחל שינוי כאמור, הם אינם זכאים להגיש בקשה חדשה. עוד נקבע כי חלוף הזמן כשלעצמו אינו בגדר שינוי נסיבות מובהק. ביחס לתחולת הנוהל הקודם קבעה הוועדה כי ממילא "אינו מאפשר כלל למי אשר נבחנה בקשתו ונמצא כי קשרו אינו כן, להגיש בקשה מחודשת ומשכך - המשיגים כלל אינם יכולים להתלות בנוסח זה ולבקש כי מכוחו תדון בבקשתם החדשה (אף אם הייתה חולפת שנה, ומקל וחומר כאשר בין מחיקת עתירתם לבין הגשת הבקשה חלפו ימים בודדים)" (ראו פסקה 21 להחלטת הוועדה מיום 13.11.12). קביעה זו אינה מתיישבת עם הצהרתה של ב"כ המשיבים לפני בית המשפט בעת"מ 34042-03-12 ואף אינה סבירה. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 03.06.12 לפני כב' השופטת סוקולוב מעלה כי החלק הארי בו הוקדש לשאלת הגשתה של בקשה חדשה על ידי העותרים למשרד הפנים לאחר מחיקת העתירה, על מנת לתמוך אותה במסמכים שיש בהם כדי להעיד על כנות הקשר בניהם. בית המשפט אף יצא להפסקה על מנת לאפשר לב"כ המשיב לבדוק האם מרשה יסכים לבדוק בקשה כאמור בסמוך לאחר מכן. בתשובתה שבה והדגישה ב"כ המשיב את התנגדותה להגשת בקשה כאמור כל עוד העותרת עדיין שוהה בארץ וכן טענה לעניין משקלן של ראיות חדשות שיוגשו בסמוך לדחיית בקשה קודמת, אולם הבהירה חזור והבהר כי "משרד הפנים אינו יכול למנוע להגיש בקשה חדשה" וכן "אין מניעה להגיש בקשה נוספת". הנה כי כן, אף לגרסת המשיב יכלו העותרים להגיש את בקשתם החדשה במועד שהוגשה לו חל הנוהל הקודם. לא ניתן אפוא לטעון כי הגשת הבקשה על ידי העותרים מיד לאחר מחיקת עתירתם הפתיעה את המשיב או נעשתה בחוסר תום לב, אלא שלרוע מזלם, בין מחיקת העתירה להגשת הבקשה החדשה השתנו נהלי המשיב והבקשה החדשה לא עמדה עוד בכלל הצינון שנקבע בסעיף ג.15 ולפיכך לא נבחנה לגופה. בנסיבות מיוחדות אלו ובהתחשב בעובדה שמאז ההחלטה האחרונה בבקשתם הקודמת של העותרים חלפה בינתיים כבר למעלה משנה, הרי שעתה ניתן לבחון את בקשתם החדשה להתחיל בהליך מדורג לגופה. בהתאם לאמור לעיל, צו הביניים האוסר על הרחקת העותרת מן הארץ מוארך ב-60 יום. הסדרת מעמדמשרד הפנים