עתירה נגד החלטת יחידת הטיפול במבקשי מקלט לפיה נדחתה בקשתו של העותר לזהותו כנתין סודני ובעקבות כך חוייב העותר לעזוב את הארץ בתוך 7 ימים. העובדות הצריכות לעניין העותר נעצר בתאריך 12/8/2008 על ידי כוחות הביטחון סמוך לגבול ישראל-מצרים וטען כי הוא נתין סודן שנמלט מארצו עקב המלחמה המתנהלת בה. בעקבות שימוע שנערך לעותר, הוצאו נגדו צווי משמורת והרחקה, אך ביום 15/9/08 שוחרר ממשמורת בכפוף לתנאים מגבילים. בהחלטת השחרור צוין כי העותר הינו אזרח סודן. ביום 15/6/2011 פנתה עורכת דינו של העותר ליחידת המסתננים בבקשה לקבלת אשרת שהייה בישראל, בהסתמך על היותו אזרח סודן. בשלב זה נערך בירור ביחידת המסתננים וזה העלה כי העותר לא עבר כל הליך זיהוי ולכן זומן לראשונה לראיון והצגת מסמכים. ביום 12/7/2011 נערך לעותר ראיון ראשון ביחידת המסתננים ומעברי הגבול של המשיב, לצורך זיהויו. במסגרת הראיון נשאל העותר שאלות שונות ורבות על פרטיו האישיים, מוצאו, אזור מגוריו ועוד. בעקבות הראיון החליט המשיב שלא לזהות את העותר כנתין סודן. בהחלטתו ציין כי העותר לא הגיע לראיון עם מסמכים שמאמתים את זהותו וכי תעודת המורד לשחרור סודן שהציג חשודה כמזויפת. עוד קבע כי מבטאו לא תאם את מבטא נתיני סודן, כי העותר טעה בציון שם הכפר בו נולד וכי לא ידע לציין פרטים על אשתו. כמו כן סבר שלא השיב נכונה על מרבית השאלות הכלליות שנשאל על סודן. לבסוף, כשנשאל האם יוכל להשיג מסמכים מקוריים כגון דרכון סודני ותעודת זהות, השיב כי יזמין את המסמכים דרך לוב. אף שהוחלט שלא לזהותו כנתין סודני, ונוכח בקשתו, ניתנה לעותר האפשרות להציג מסמכים נוספים מסודן ונקבע לו זימון לראיון נוסף. במשך תקופה ממושכת, הראיון של העותר נדחה בשל אילוצי המשיב. בפרק המתנה זה, קיבל העותר רישיון זמני לישיבה מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. ביום 20/11/2012 נערך לעותר ראיון זיהוי נוסף ביחידת הטיפול במבקשי מקלט. במסגרת ראיון זה נשאל שאלות רבות ומקיפות על מוצאו. בעקבות ממצאי הראיון קבע המשיב כי העותר לא הצליח לבסס טענותיו בנוגע לאזרחותו הסודנית. בהחלטתו ציין כי נמצאו סתירות בין הראיון הראשון לראיון השני. כך למשל, בראיון הראשון טען העותר שאחיו שוהה בישראל, אך משהתבקש בראיון השני לציין את שם אחיו, טען כי מדובר בבן דוד. בנוסף, בראיון הראשון סיפר כי יש לו שלושה אחים, ואילו בראיון הנוסף סיפר כי יש לו אח אחד. עוד ציין בהחלטתו, כי התגלו סתירות לעניין פרטי אשתו, שמות ילדיו ועוד. לבסוף, מצא המשיב כי מסמכים שהגיש העותר אינם מאמתים את זהותו הסודנית. לפיכך, ביום 29/11/2012 הגיע למסקנה כי העותר לא ביסס טענתו להיותו נתין סודן. בקשתו נדחתה והוא נדרש לעזוב את הארץ תוך 7 ימים מיום קבלת התשובה. מכאן העתירה שלפניי. בנקודה זו ראוי לציין, העותר שוהה עתה בישראל מכוח צו שיפוטי האוסר הרחקתו או השמתו במשמורת עד לברור העתירה. כמו כן, לאחר הגשת העתירה ניתנה לעותר ההזדמנות נוספת להציג מסמכים שונים שיתמכו בבקשתו. העותר הגיש מסמכים נוספים כאמור ב-28.02.2013, אולם חוות דעת של המחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל קבעה כי קיימים סימנים המחשידים את האותנטיות שלהם. טענות הצדדים בא כוח העותר סבור כי החלטת המשיב לבטל את זיהויו של העותר כסודני הינה החלטה שרירותית. זאת הוא מבסס על מספר אדנים: ראשית, החלטת השחרור קבעה מפורשות כי מדובר באדם בעל אזרחות סודנית וחזקה על המשיב כי היו לפניו ראיות התומכות בכך לנוכח העובדה שהיא חתומה על ידי נושא משרה בכירה במשיב; שנית, חלפו שנים רבות מאז קבלת ההחלטה ולא חלו שינויים בנסיבות שהצדיקו את השינוי בהחלטה; לבסוף, סבור העותר כי דרישת המשיב להציג מסמכים מקוריים שאין ברשותו כתנאי לאישור בקשתו היא דרישה בלתי סבירה. לסיכום, סבור העותר כי עמד בנטל ההוכחה להיותו נתין סודן ואין לבחון את מעמדו מחדש. במהלך הדיון ציין בא כוח העותר כי אם יוחלט שלא ליתן לעותר אשרת שהייה בישראל, יסכים לחזור לסודן או למדינה אחרת שמוכנה לקלוט אותו בתנאי שהמשיב ינפיק לו מסמכי נסיעה ותעודות מעבר. עם זאת, לגישתו לא ניתן לשים את העותר במשמורת, משום שחוק הכניסה לישראל מונע שחרור בשל חוסר שיתוף פעולה ואילו העותר שיתף פעולה ולא ניסה להכשיל את פעולה ההרחקה. לטענת המשיב, העותר לא הוכיח שהינו נתין סודן ולפיכך עליו לעזוב את הארץ. לדידו, המשיב הפעיל סמכותו באופן ראוי וסביר, תוך שקילת מכלול העובדות והנתונים שהוצגו בפניו. המשיב סבור שאין לדחות את עזיבתו של העותר לצורך המצאת מסמכי מעבר מטעם המדינה ובאפשרותו להסתייע בגופים ווולונטריים לצורך השגתם. לבסוף, מציין המשיב כי מאחר שהעותר שוהה בישראל שלא כדין ניתן לשימו במשמורת. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו על ידם, החלטתי כי דין העתירה להידחות. טענתו העיקרית של העותר הינה שהמשיב פעל שלא כדין בכך שהחליט לבחון "מחדש" את זהותו והשתייכותו הלאומית, מבלי שחל כל שינוי בנסיבות. טענה זו אינה מתיישבת עם עובדות המקרה שלפני ועם הדין. בדיקת זהותו של העותר נערכה בעקבות פניה של באת כוחו, לקבלת אשרת שהייה בישראל. בעת שבקשתו נבחנה, הסתבר כי מעולם לא נערך לו הליך זיהוי והמשיב החליט לפעול על פי הנוהל לאימות זהותו של העותר. אין לאיש זכות קנויה לקבע טעויות של הרשות המינהלית. העובדה שמחמת טעות לא נבדקה זהותו סמוך לכניסתו הבלתי חוקית לישראל, אינה מהווה נימוק להנצחת הפגם שנפל בהליך הראשוני. ראו לענין זה את פסק הדין ברע"ב 6797/03 מדינת ישראל נ' אלראזק (מיום 2.11.03) בו נדונה טעות של שירות בתי הסוהר, אשר במשך תקופה ארוכה סיווג את המשיב כאסיר פלילי ולא כאסיר בטחוני, טעות אשר הקנתה למשיב זכויות שלא היה זכאי לקבלן. נקבע ע"י כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס: "בהחלט ניתן לשאול היכן היו הרשויות, וכיצד קרתה הטעות בעניין הסיווג. הסיבה לכך לא הובררה. עצם העובדה שאירעה תקלה בפעולתן של הרשויות אינה מקנה זכות למשיב. המשיב אמנם זכה מן ההפקר, אך בנסיבות העניין אין סיבה לומר, למעשה, לרשות המנהלית כי אין היא יכולה לתקן את התקלה שנפלה משזו התגלתה. ברור שהסיכון המצדיק את סיווגו של המשיב כאסיר ביטחוני ממשיך להתקיים. אין אף מקום לומר כי נפגע אינטרס ההסתמכות של המשיב". בית המשפט הדגיש כי במשך כשנה נהנה המשיב מזכויות שלא היה נהנה מהן אלמלא אותה טעות ואין סיבה למנוע מן הרשות המינהלית לתקן את הטעות, שכן המשיב לא שינה מצבו לרעה עקב הטעות, אלא נהנה ממנה, ולכן, שינוי ההחלטה אין בו משום פגיעה באינטרס הסתמכות כלשהו. יפים דברים אלה גם בענייננו. העותר נהנה במשך כארבע שנים מהזכות לשהות בישראל, שלא היה מקבל אלמלא הטעות, ומשכך כמו בענין אלראזק אין לראותו כמי שאינטרס ההסתמכות שלו נפגע. ולגופו של ענין. העותר טוען כי , בהיותו בן 7 עברה משפחתו להתגורר בלוב, שם למד, נשא אשה ונולדו לו שלושה ילדים. לטענתו, החליט להסתנן לישראל ולנטוש את משפחתו בשל העובדה שלוב אינה מדינה דמוקרטית, והיחס אליו מצד אזרחי המדינה היה משפיל ומאיים. במהלך הראיון ביום 12.7.2011, שנערך בערבית ובאנגלית, נשאל העותר מספר פעמים אם הבין את השאלות והשיב בחיוב. את העובדה שלא היה לו כל מידע על ארץ מוצאו סודן, והטעות בציון שם האזור בו נולד, תירץ העותר בכך שלא התגורר בסודן מאז היותו ילד. אולם, אין בכך כדי להסביר את העובדה שלא ידע מה היה מקום לידתן של אמו ואשתו, מלבד הגדרה כללית "סודן". כאשר התבקש להציג מסמכים שיתמכו בזהותו הסודנית, הציג תעודת מורד של התנועה לשחרור סודן SLM שנחשדה כמזוייפת, מאחר שניתן היה לראות שהתמונה הושתלה בה, ובמקום בו אמור היה להכתב שמו של בעל התעודה נראה היה שמישהו עבר עם עט על הכתוב. בסיכום הראיון פורטו הנקודות המחשידות את העותר כמי שאינו אזרח סודן, תוך התייחסות לשמות שמסר והעדר מוחלט של ידע בקשר לסודן. לנוכח האמור לעיל, נקבע כי העותר לא זוהה כנתין סודן. למרות האמור לעיל, הוחלט לזמנו לראיון נוסף ולאפשר לו להגיש מסמכים נוספים. בראיון שנערך לו בתאריך 20.11.2012, ביקש העותר שהראיון יערך בשפה האנגלית, בנימוק שגדל בלוב ואינו דובר ערבית. כאשר התבקש להבהיר את בקשתו, לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בלוב הינה ערבית, השיב "אני מדבר האווסה אני מדרפור, דרפורים לא מדברים ערבית". יצויין כי בדיון שהתקיים לפני שינה העותר טעמו בפעם השלישית וטען, כי הוא דובר ערבית בניב השגור בצפון אפריקה. למותר לציין שבעת הראיון לא היה בידי העותר מסמך כלשהו שיוכל לאשש את טענתו בדבר זהותו ולטענתו איבד את תעודת סיום האוניברסיטה ביחד עם כל מסמכיו. בהמשך טען שיש לו אח המתגורר בישראל ואף הציג את הויזה שלו והבהיר כי אחיו מזוהה כסודני, ולכן חשוב שהמראיין ידע עובדה זו. אולם, כאשר התבקש למסור את שמו של אחיו, השיב כי אינו יודע, מכיוון שמדובר בבן דודו. אולם, בכך לא תמו התמיהות באשר לפרטיהם של בני משפחתו. בראיון הראשון מסר העותר כי שם אשתו UMUK IDRISS ABDU MAJID ואולם בראיון מיום 20.11.2012 השם שמסר היה UMO ABDELMAGID SULEIMN. כאשר עומת עם הסתירה, השיב "אני מכיר את אשתי אני אומר אמת". באשר לאחיו (ברבים) מסר העותר כי בניגוד לטענתו בראיון הראשון, לפיה יש לו שלושה אחים, יש לו אח אחד בלבד והסביר את הסתירה בכך שלא הובן וכוונתו היתה שיש לו שלושה ילדים וכי השמות שמסר כשמות אחיו הם שמות ילדיו. דא עקא שבראיון הקודם מסר שמות שונים של ילדיו ושוב תירץ את הסתירה באי הבנה, ואף הכחיש כי ציין את שמות ילדיו כאייסאטו, טאטא ואבובקר. גם באשר למסמכים שהיו או לא היו ברשותו, התגלו במשך הראיון תהיות רבות. כך לדוגמא טען העותר כי הוציא תעודה SLM בלוב כדי להוכיח את זהותו, אלא שבהמשך הסביר שהיו ברשותו תעודת לידה ודרכון אותו הוציא בשגרירות סודן בלוב. אם כך נשאלת השאלה לשם מה נזקק לתעודת SLM לצורך זיהוי. אולם בכך לא תמו השאלות שלא זכו למענה. לדברי העותר את תעודת ה- SLM הוציא "לפני שנה בלוב", בעוד שאין חולק כי הוא שהה בישראל מאז שנת 2008. יתרה מכך, לגרסת העותר הוא יליד 1968, ואולם בתעודה נרשם כי הינו יליד 1969, גם כאן תשובתו היתה כי מדובר בטעות. עוד יצויין כי בתעודה האמורה להוכיח את זהותו של העותר נכתב כי נולד בניאלה ולא בארטמטה כפי שטוען העותר ותשובתו "אמרתי כבר, הבחור עושה טעויות...". זו היתה גם תשובתו באשר לשוני בשם שנרשם בתעודה. על פי הרשום בכרטיס המסמך ניתן לאדם בשם סולימן סעיד אבקר אדם ולא לעותר. באשר לשאלה איך הונפק הכרטיס בלוב בשנת 2011, בעוד העותר שוהה בישראל, השיב הלה כי לפעמים הם נותנים אותו לשלוש שנים. יוער כי בתחילת הראיון טען העותר שהתעודה הונפקה בשנה שעברה (כפי שאכן צויין על התעודה). הרושם המתקבל מעיון בראיונות הוא שהעותר מתחמק ממתן תשובות לשאלות מהותיות, וכי אין פרט עובדתי בעל משמעות שלא נתגלעו בו סתירות ופירכות. לנוכח האמור לעיל, בדין קבע המשיב כי העותר לא הוכיח את זהותו הסודנית והורה על הרחקתו מישראל. בטרם נשמעה העתירה, נעשה נסיון נוסף להוכיח את זהותו של העותר והוא הציג מסמך המתיימר להיות תעודת לידה מסודן על שם סיירי אבו בכר וכן תעודה נוספת מסודן על שם סיירי מחמד סלימאן אבו בכר. התעודה נשלחה לבדיקת מז"פ. בתום הבדיקה קבעה המומחית כי נמצאו סימנים המחשידים את האותנטיות של טופס התעודה ומילויה, מאחר שכל ההדפסות הוכנו בשיטת הזרקת דיו ונמצאה שגיאת כתיב בכותרת באנגלית. כמו כן נמצא ששתי ה"חותמות" שבתעודה מזוייפות בזיוף מלא, מאחר שהודפסו בשיטת הזרקת דיו ולא הוטבעו על ידי חותם. גם בבדיקת התעודה השניה נמצאו סימנים המחשידים את האותנטיות של המסמך. ההדפסות הוכנו בשיטת לייזר צבעוני והחותמות אף הן הודפסו בשיטת לייזר צבעוני ולא הוטבעו בדיו על ידי חותם. עוד צויין כי לא נמצא על התמונה שבתעודה המשך של "החותמת" העגולה שמודפסת ליד שוליה התחתונים של התמונה. המומחית הבהירה כי לנוכח העובדה שאין באוסף המעבדה דוגמאות של תעודות כגון התעודות שהוצגו על ידי העותר, לא ניתן לחוות דעה החלטית לגבי אמיתות טפסי התעודות. כנגד הערה זו העלה ב"כ העותר שורה ארוכה של טענות, אלא שהעובדה שאין במעבדה טופס של תעודת לידה סודנית, ומשכך אין הבודקת יכולה לקבוע אם מדובר בטופס המשמש כתעודות לידה, אינה שוללת את הקביעה לפיה המסמך המתיימר להיות תעודת לידה זוייף, וזאת לנוכח העובדה ש"החותמות" הודפסו בשיטת הזרקת דיו ולא הוטבעו בדיו על ידי חותם ויתר הממצאים שצויינו על ידי לעיל. באשר לטענה לפיה אין המשיב רשאי להורות על החזקתו של העותר במשמורת, לנוכח שיתוף הפעולה שלו והסכמתו לעזוב את ישראל, מדובר בטענת סרק, מאחר שהעותר העלה שורה של תנאים שבהתקיימם יהיה מוכן לעזוב את ישראל, וגם נסיונותיי "לחלץ" ממנו הסכמה לעזיבת ישראל מרצון נתקלו בתשובות משונות ותנאים. באשר לשיתוף הפעולה בקביעת זהותו, סבורה אני כי הצגת מסמכים כוזבים וטענות סותרות אינם מתיישבים עם ההגדרה "שיתוף פעולה" ומדובר בנסיון בוטה להטעיית המשיב. מן המקובץ עולה כי לא עלה בידי העותר להוכיח את זהותו והשתייכותו, ובניגוד לטענת בא כוחו, נטל הראיה להוכחת זכאותו למקלט מוטל על שכמו של העותר, ומשכך בדין הורה המשיב על הרחקתו של העותר מישראל. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות העתירה ללא צו להוצאות. על מנת לאפשר לעותר להתארגן, אני מעכבת את ביצוע ההרחקה עד לתאריך 15.12.2013.משרד הפניםמבקשי מקלט מדיני