עתירה להורות לבטל את ההוראה שניתנה לעותרת לצאת מישראל ולהעניק לה מעמד על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי מס' 5.2.08. ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: העותר כבן 63 חי שנים רבות בארה"ב, חזר ארצה לאחר אסון במשפחתו וגירושיו מאשתו. העותרת, ילידת פיליפינים, כבת 55, הגיעה לישראל כעובדת סיעודית בשנת 1999 (לפני כ- 14 שנה), בהיותה אלמנה ואם ל- 5 ילדים. לגירסת העותרים הם הכירו כשנתיים לאחר הגעת העותרת ארצה, והם נישאו ב8.9.2006 בנישואי פרגוואי. בתאריך 23.1.05 נפטר מעסיקה האחרון של העותרת, אך היא לא עזבה את הארץ, אלא נותרה במשך כשנתיים כשוהה בלתי חוקית. ב- 13.12.06 הגישו העותרים בקשה למעמד בישראל עבור העותרת על סמך נישואי פרגוואי מיום 8.9.06. העותרת קיבלה אשרת תייר מסוג B2 ולשלושה חודשים. ב- 14.5.07 ניתנה לה אשרת B1 לחצי שנה. הראיון הראשון נערך לעותרים ב- 6.11.08. הגם שנתגלו סתירות לגבי נסיבות ההכרות, החל מ- 13.1.09 שהתה העותרת בישראל באשרת א/5 במסגרת ההליך המדורג. מידי שנה האריך המשיב את רישיון הישיבה. ביום 22.3.12 נערך לעותרים ראיון לבחינת כנות הקשר. ב- 26.8.12 נמסרה להם ההחלטה כי ההתרשמות מכנות הקשר שלילית, הבקשה נדחתה והעותרת נתבקשה לצאת את הארץ תוך 30 יום. ב- 9.10.12 הוגשה השגה לוועדת ההשגה לזרים. ההשגה נדחתה ע"י יו"ר ועדת ההשגה בהחלטה מיום 27.11.12 (להלן: "ההחלטה בהשגה"). יו"ר ועדת ההשגה קבע כי: "אף אם קיים קשר כלשהו ואף אם מתגוררים העותרים בפועל יחד אין קשרם עולה כדי קשר זוגי". טענות הצדדים 2. לטענת העותרים, החלטת יו"ר ועדת ההשגה שגויה, שכן בפועל בני הזוג נשואים ומתגוררים יחד. המסקנה שהקשר אינו עולה כדי קשר זוגי, מבוססת רק על אי התאמות קלות בתשובות במסגרת הראיון שנערך להם. העותרים נשואים כבר 6 שנים וגרים תחת קורת גג אחת, מתוכן 4 שנים העותרת היא תושבת זמנית. העותרת עובדת ומפרנסת את בן זוגה. את כל אחת מהסתירות ניתן להסביר ולתרץ. בני הזוג כלל לא תיאמו עמדות לא שיננו תשובות אחידות והדבר מלמד על תום ליבם ועל העדר כל תרמית. הוסף לכך כי גם בני זוג שאין מחלוקת באשר לכנות הקשר ביניהם, אינם מסוגלים תמיד לתת תשובות זהות ואחידות לכל שאלה ושאלה, כפי שאף עולה בשעשועוני טלוויזיה שונים. במקרה דנן כל אי הדיוקים והסתירות לכאורה אינם משמעותיים וניתן להבינם ולהסבירם מהקשר הדברים ומערכת היחסים בין בני הזוג. עוד יש לציין כי העותרים צירפו לעתירתם תצהירים שונים של חברים ומכרים ישראלים של העותר, המכירים את בני הזוג שנים רבות, וכן תצהיר של אחד מאחיו המתגורר בארה"ב אשר שהה בביקור בארץ. העותרים מדגישים כי התוצאה של החלטת המשיב תהיה שהקשר ביניהם ינותק, העותרת תאלץ לחזור לארץ מוצאה והם ייאלצו להתגרש. תוצאה כזו אינה הומנית ותפגע קשות בעותר, שהוא אזרח ישראלי המבקש לחיות את שארית חייו בארץ עם בת זוגו מזה שנים רבות. 3. המשיב לעומת זאת טען, כי אין בידיו לבדוק אמיתות וכנות של קשר, אלא באמצעות ראיון. לדעת המשיב נטל ההוכחה להוכיח את כנות הקשר הזוגי מוטל על העותרים. גם בתי המשפט פסקו כי אחד הכלים המרכזיים שיש בידי המשיב הוא השימוש בשימוע. הראיון מהווה ראיה מנהלית אשר המשיב רשאי להסתמך עליה. דגש רב שם המשיב על העובדה שהעותר לא ידע מה גובה משכורת בת זוגו, למרות שציין שהם חיים מהכנסותיה מעבודתה, והשיב שהוא לא שואל שאלות כאלה. סתירה נוספת היא שהעותר אמר שבחודש האחרון אשתו בחופש מהמקום בו עבדה והיא לא יוצאת לעבוד. לעומת זאת העותרת ציינה כי בחודש האחרון נחה ממקום עבודתה הרגיל, ורק ניקתה בתים. עוד הצביע המשיב על סתירות בתשובות גם לגבי היום שלפני הראיון. העותרת טענה שבשובה הביתה העותר לא היה בבית, הוא הביא מכונת כביסה לאח שלו, ואילו העותר ציין שהוא היה בבית כל היום והיא יצאה לקניות והלכה לחברה שלה. כאשר היו יחד בבית ראו טלוויזיה ואכלו ארוחת ערב. גם לגבי מתנות שקנו ליום הולדת אליו הלכו בסוף השבוע נמצאו סתירות. העותר אף לא ידע את שמה של החברה אשר את יום הולדתה חגגו. כמו כן ידע רק את שמות שלושה מחמשת ילדי בת זוגו, החיים בפיליפינים. המשיב אמנם מציין כי העותר מסר בעל פה התייחסות ביחס לחלק מהסתירות המהותיות, אך ההסברים ניתנו בדיעבד. עוד נטען שאפילו בהסברים התגלו סתירות, למשל לגבי מקום מגוריו של אחי העותר. פעם נאמר שהוא שוהה בכלא, והכתובת הרשמית היא בבית העותרים ואילו במקום אחר נטען כי האח מתגורר רוב ימות השנה בבית חולים לחולי נפש, וכשהוא משוחרר הוא מתגורר בקרוואן סמוך לביתם של העותרים. זאת גם בניגוד לגרסת העותרת שבמהלך הראיון ציינה כי האח מתגורר בחולון. במקום אחר העותר השיב כי כל היום אינו עושה דבר, הוא רק יושב בבית עם אחיו וחברים. לדעת המשיב גם אם ניתנו הסברים, אין הם סותרים את הטענה כי לעותרים אין מעורבות של ממש זה בחיי זה, הגם שהם גרים תחת קורת גג אחת. דיון ומסקנות 4. החלטת המשיב מבוססת על סתירות שעלו בתשובות שנתנו העותרים לשאלות שנשאלו בראיון. אכן אין חולק כי ראיון הוא כלי חשוב ובסיסי לבחינת כנות הקשר (עת"מ ת"א 2268/09 אפיה ואח' נ' משרד הפנים היועמ"ש לממשלה (3.12.09 ). עם זאת, יש להתייחס למסגרת הנסיבתית כולה. במקרה דנן, לאחר שעיינתי בראיון, התרשמותי היא כי אכן התגלו סתירות ע"י המשיב, אלא שבחלק נכבד מהן מדובר בנושאים שוליים, שלא בהכרח מעידים על אי כנות הקשר, ובחלק אחר ניתן להבין את הסתירות לכאורה בהתחשב ברקע למתן התשובה. מדובר בנישואין שניים של שני אנשים שאינם צעירים, אשר פער הגילאים ביניהם אינו גדול או חריג. קשר כזה אינו מבוסס תמיד על תפיסות רומנטיות, אלא על הצרכים שהחיים הבוגרים על קשייהם הובילו אליהם. לכן ניתן להבין שכל אחד מבני הזוג, מטעמיו, מוצא את החיובי בקשר שיכול להתאפיין בפשרות וויתורים הדדיים. בבג"צ 1173/07 אנדריי יון נ' משרד הפנים (לא פורסם) מיום 2.12.09 (כב' השופטת פרוקצ'ה), נקבע כי יחסיהם של בני הזוג המקיימים יחסי נישואין אינם גזורים מעור אחד: "יש להיות ערים לעובדה כי במגוון הקשרים האפשריים הקיימים בין בני אדם, ייתכנו קשרים זוגיים אמיתיים גם כאשר נתוניהם של בני האדם המקיימים אותם אינם תואמים מסגרות מקובלות ומוכרות. בני האדם הנפגשים זה בזה בשלב מסוים בחייהם, עשויים לקשור קשר מהותי ואמיתי גם אם אין לסוג קשר כזה אח ורע בסביבה הטבעית המוכרת, וגם אם קשה לשבץ את הקשר לתבנית יחסים מקובלת. לפיכך, על הרשות המוסמכת להתייחס בפתיחות רבה לבחינת נושא זה, ולבחון אותו ברגישות ובזהירות, לבל ייגרמו נזק ופגיעה לעותרים על לא עוול בכפם, אם אמנם מדובר בקשר זוגי אמיתי ביניהם, גם אם הוא שונה וחורג מהמקובל, ככל שיהא" על רקע כזה ניתן להבין את התנהגותו של העותר, אשר לדבריו אין לו מקורות הכנסה של ממש והוא חי בעיקר מעבודתה של העותרת, ונמנע מלחקור אותה על הכנסותיה ועל הסכומים שהיא שולחת לילדיה. כיבוד הזולת והימנעות מחיכוכים על רקע כספי הם לעיתים סגולה לקיום קשר מכבד וכן. כך גם סביר שכאשר הולכים לימי הולדת של חברים, העותר מתעניין במתנה שקונים לחבר שלו, ולא נכנס לפרטים בקשר למתנה שבת זוגו מעניקה לחברתה. אשר לזכירת שמות שלושה מתוך חמשת ילדיה של בת הזוג - העותר זכר את שמות אלה שפגש בהיותו עם בת זוגו בחתונת אחד הילדים בפיליפינים, והרי אין הוא מקיים קשר שוטף או שיחות בפיליפינית עם הילדים שכולם בגירים. עצם העובדה שזכר שלושה שמות מלמדת שהביקור המשפחתי המשותף אכן השאיר את חותמו וזיכרונותיו. גם לעניין מגורי האח ניתן לתרץ את ההבדלים בתשובות בכך שהאח חולה נפש ששוהה באשפוז ובבית סוהר תקופות ארוכות ובהיותו משוחרר לא גר עם העותרים בדירתם, אלא במחסן בחצר. מאידך, אכן יש סתירות שמעוררות תמיהה ובמיוחד כאשר הן נוגעות לפעילות בני הזוג ביום שלפני הראיון כפי שפורט לעיל. אשר לסתירות בנוגע להתנהלות ביום הראיון עצמו, ניתנו הסברים, שלא ניתן לומר בוודאות שהם בלתי סבירים. כך נטען ע"י המשיב כי העותר אמר שהגיע לראיון במונית קו 41, והעותרת אמרה שבאוטובוס קו 41. לעניין זה אין לי אלא להפנות למקרה דומה הנזכר בעת"מ (ת"א) 48184-12-12 ריטה ג'וליה פרננדו אגלגמסוגי נ' משרד הפנים, שם דובר גם כן על סתירה בין מונית ואוטובוס (בקו 51) ולדברי בית המשפט שם (בסע' 20). בנסיבות המקרה מסקנת המשיב מבוססת כולה על ראיון, ולגבי חלק נכבד מהסתירות ניתן לייחס גם הסבר שונה מזה שמייחס להן המשיב. הלכה למעשה, אין כל ראיה לניתוק הקשר בין בני הזוג. להיפך, הראיון מלמד שבני הזוג מקיימים ארוחות משותפות ויוצאים לבילויים משותפים, הן אצל חברים שלו והן אצל חברות שלה. לעומת כל הנתונים החיוביים המצביעים על קשר כנה, משקל הסתירות אינו מכריע את הכף באופן חד משמעי. הראיון הוא רק כלי אחד ולא בהכרח יש להסתפק בו בלבד. יש מקרים שמן הראוי אף לעשות ביקורי בית ולהתרשם באופן בלתי אמצעי מהאופן בו חיים בני הזוג, כיצד נראה ביתם ומה המסקנות הנלמדות מהביקור ביחס לאורח החיים המשותף וכנות הקשר. אמנם נטל הראיה להוכיח את כנות הקשר היה על העותרים. התצהירים שצרפו לעתירה לא היו בפני המשיב, עת נתן החלטתו, ועל כן במועד בו ניתנה, לא יכול היה להתייחס אליהם, אך משצורפו, מן הראוי לבחון גם אותם. ככלל, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת המשיב. אולם, כאשר בית המשפט מתרשם, כמו במקרה זה, לאור מכלול הנסיבות, כי הנתונים לעניין כנות הקשר, כפי שנבחנו ע"י המשיב מצדיקים בחינה נוספת ומעמיקה יותר, רשאי הוא להורות למשיב לבחון מחדש את החלטתו כעבור פרק זמן נוסף ולשם כך יש לאפשר לבן הזוג להישאר בישראל. ראו: עת"מ (י-ם) 44387-03-10 רפיק יונתנוב נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול (מיום 12.3.12); עת"מ (חי') 21430-07-09 מדיינרה באלאדור גונזאלס נ' משרד הפנים (מיום 5.1.10). כיוון שהחלטת המשיב בנסיבות העניין אינה מבוססת על חקירה מעמיקה דיה, ולאור השלכותיה הקשות על בני הזוג, מן הראוי לערוך בחינה נוספת של כנות הקשר בין בני הזוג כעבור שנה, וזאת בהתאם לסעיף ו.7 לנוהל הקובע: "במהלך ההליך המדורג לפני הארכת הרשיון מידי שנה, יש לערוך בחינה מחודשת של כנות קשר הנישואין והמשך קיומו, בני הזוג יתבקשו להציג ראיות להוכחת חייהם המשותפים בישראל לשנה נוספת, תיערך בדיקה מקיפה עפ"י נוהלי השימוע לבדיקת הנתונים המופיעים בבקשה והתאמתם לדרישות הנוהל...". 5. אשר על כן הוחלט כדלקמן: המשיב יבחן שוב את כנות הקשר בין העותרים בתום שנה מהיום, ולשם כך, יש לאפשר לעותרת להישאר בארץ. המשיב יישא בהוצאות העותרים בסך 3,000 ₪. הסדרת מעמדמשרד הפנים