הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה

1. התובעת הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לגמלת הבטחת הכנסה. התביעה אושרה. 2. ביום 9.4.13 התקבלה אצל התובעת הודעת הנתבע לפיה - "הננו מצטערים להודיעך על הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה מחודש 6/2012 מהנימוקים הבאים: לפי סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980, ההכנסה הנחשבת מהכנסותיך לחודש 6/10 הן בסך 2,759 ₪. סכום זה עולה על גובה הגמלה לחודש זה שהוא 2,714 ₪. ההכנסות שנלקחו בחישוב הכנסותיך הן: תשלומי המשכנתא שלך שמשולמים על ידי הבן יגאל ". לפיכך, הגישה היא תביעה לבית הדין. 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי בנה של התובעת שילם עבורה, בתקופה הרלוונטית לתביעה, את תשלומי המשכנתא בסך של כ -2,700 ₪ לחודש. 4. הפלוגתא בה יש להכריע הינה האם כדין ייחס הנתבע לתובעת סכומים אלה כהכנסה לצורך בחינת זכאותה לתשלום הבטחת הכנסה על פי סעיפים 5 (ב) ו- 9 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן - החוק) והאם כדין נשללה זכאותה לתשלום הבטחת הכנסה. 5. בתיק זה העידו התובעת ובנה יגאל בוזגלו. הנתבע לא הביא עדים מטעמו. 6. מכתב התביעה וחקירתה הראשית של התובעת עולות העובדות כלהלן - א. התובעת מצויה בהליכי גירושין בבית הדין הרבני באשדוד, הליך שנמשך זה שלוש שנים, שבעלה הורחק מן הבית. ב. התובעת אינה עובדת ואין לה הכנסה שכן בעלה היה המפרנס היחידי וכעת הוא מסרב לשלם תשלום כלשהו. ג. בעקבות הליכי הגירושין, נקלעה התובעת לחובות כספיים. התובעת פנתה לבנה יגאל (להלן- יגאל), אשר הסכים להלוות לה כספים מדי חודש בחודשו ועד לחודש 5/2013, כסף לתשלום המשכנתא. התובעת חתמה עם יגאל על הסכם הלוואה מסודר אותו צירפה למסמכי בית הדין (ת/1) (להלן - ההסכם). ד. על פי ההסכם, התחייבה התובעת להשיב ליגאל את כספי ההלוואה מיד כשיתאפשר הדבר בידה ותוכל למכור את ביתה. ד. הבנק בו מתנהל חשבונה של התובעת סירב לאשר לה הלוואה שכן אין לה הכנסות מגורם כלשהו. ה. הכספים אותם העביר יגאל אינם מהווים הכנסה, כטענת הנתבע, אלא מדובר בהלוואה בלבד. ו. לאחר שיגאל הפסיק להלוות לתובעת כסף לטובת תשלום המשכנתא, החלה היא לפגר בתשלומים והיא חוששת כי יוצא צו לפינויה מביתה. התובעת ניגשת בקביעות ללשכת העבודה על מנת למצוא עבודה אולם עד כה לא הצליחה למצוא עבודה. 7. התובעת נשאלה, בחקירתה הנגדית, אודות בית נוסף ברח' המעפילים באשדוד שהיה בבעלותה והשיבה - "הדירה היתה שלי וגר בה הבן יגאל במשך 10 שנים עם 3 הילדים שלו. הדירה על שמו מלפני כמעט 3 שנים" ובהמשך אישרה שהעבירה ליגאל את הדירה ללא תמורה. 8. התובעת כתבה, ביום 12.8.12, מכתב לנתבע (נ/3) במסגרתו הצהירה כדלקמן - "אני מצהירה בזאת שהדירה ברח' המעפילים 36/14 לא נמכרה כלל והיא הועברה לבני יגאל שמתגורר שם משנת 2004 עם אשתו וילדיו. הסיבה שהדירה הועברה לו ללא תמורה היא כיוון שהתחייבתי בפניו לתת לו את הדירה שתהיה בבעלותו כיוון שבמשך 3 שנים הוא משלם באופן שוטף ובקביעות את תשלומי המשכנתא, הארנונה וכל שאר ההוצאות השוטפות שלי ברח' ארלוזורוב 1/5. לידיעתכם נאלצתי למסור לו את הדירה בתמורה לשירותים הנ"ל כיוון שבעלי הורחק מהבית, לא נקצבו לי שום מזונות מבית המשפט, אינני עובדת ומעולם לא עבדתי ואינני מקבלת שום הכנסה משום מקור". כאשר נשאלה התובעת, במסגרת חקירתה הנגדית, האם ההסדר בינה לבין יגאל היה שהיא נותנת לו דירה ללא תשלום והוא לא משלם תמורתה אבל מנגד משלם את המשכנתא, הוצאות וכד' השיבה - "לא. הדירה היתה של אמא שלי והיא עברה על שמי. אמא שלי הבטיחה לו שהוא יקבל את הדירה, היא לא העבירה את זה על שמו כי הוא היה צריך משכנתא לזוגות צעירים". ביום 25.7.12 התובעת פנתה במכתב נוסף לנתבע (נ/7) במסגרתו הצהירה - "הריני מצהירה בזאת שאינני מקבלת שום הכנסות משום גורם כלשהו לרבות הביטוח הלאומי, לרבות מזונות וכו'. מלבד ילדי הנשואים שלאור המצב שאליו נקלעתי מסייעים לי מבחינה כספית לשלם את הוצאות המשכנתא והוצאות שוטפות לאחזקת הבית, כיוון שאינני עובדת, אינני מקבלת שום הכנסה ושום קיצבה ועל כן הם נרתמים למרות שהם בעלי משפחות ועובדים שכירים לסייע לי להתקיים באופן מינימאלי. ילדיי מצפים שאקבל הבטחת הכנסה לפחות על מנת לשלם את הוצאות הבית והמשכנתא ולאחר מכן יפסיקו לסייע לי מבחינה כלכלית כיוון שהם עצמם נתונים בחובות ובהוצאות מחייה שוטפות והדבר מקשה עליהם מאוד". כאשר נשאלה, בחקירתה הנגדית, מדוע לא סיפרה באותו מכתב שהכסף שיגאל נותן לה הוא הלוואה השיבה "כי עשינו את זה ביננו. לא ידעתי שאני צריכה להגיד. אם היו מבקשים הייתי מביאה את המסמך". 9. באשר להסכם נשאלה התובעת, בהמשך בחקירתה הנגדית, האם החזירה ליגאל את ההלוואה והשיבה - "לא עכשיו. רק כשאמכור את הבית...אני בהליכי גירושים וכשהם ייסתיימו" ולשאלה האם היא יודעת כמה כסף היא חייבת ליגאל עד היום השיבה - "יש לי את כל החשבונות אני לא זוכרת בעל פה". 10. מעדותו של יגאל, בנה של התובעת, עולות העובדות כלהלן - א. התובעת מצויה בהליכי גירושין מזה למעלה משלוש שנים כאשר בעלה אינו משלם כל תשלום לאחר שהוצא מן הבית. ב. על התובעת רובצות הוצאות גדולות של משכנתא, ארנונה וכד'. ג. יגאל נאלץ להלוות לתובעת מדי חודש כ- 2,700 ₪ כל אימת שיכול היה לעשות כן כפי שצויין בהסכם. 11. בחקירתו הנגדית, לשאלה כמה זמן הוא מתגורר בדירה ברח' המעפילים, השיב יגאל שכתשע שנים וכי היא היתה שייכת לאמו. וכאשר נשאל האם שילם לאמו תשלום כלשהו בעד הדירה השיב - "לא. שיפצתי את הדירה כשהתחתנתי שיפוץ מסיבי וכל חודש בשנים הראשונות הייתי עוזר להורי למחיה". ולשאלה האם היה הסדר לפיו הוא שיפץ את הדירה ועזר בתמיכה להורים תמורת המגורים בדירה השיב - "הדירה ניתנה לי במתנה ביום חתונתי והעזרה היתה אך ורק מה שאני מרגיש כלפיה ולא בהסכם". בהמשך חקירתו הנגדית, כאשר נתבקש יגאל להבהיר מדוע לא הציגו את ההסכם לנתבע לפני הגשת התביעה לבית הדין השיב - "התשובה פשוטה. כל פעם שהגשנו את הבקשות והטפסים שהם ביקשו ציינתי שאני מביא לאמי 2,700 ₪ שזאת הלוואה. את זה עשיתי מול פקיד הביטוח הלאומי. זה היה בע"פ. גם בתביעה שהגשנו לביטוח הלאומי ציינו שהבאתי לה כסף 2,700 ש"י כל חודש לצורך עזרה במשכנתא" ולשאלה כמה כסף חייבת לו התובעת השיב - "2,700 ₪ לחודש עד 1.4.13 משהו כזה... אני לא יודע כמה אני יכול להכפיל" לבסוף, כאשר נתבקש להשיב האם התובעת מחזירה לו את ההלוואה השיב - "לא כרגע. ההסכם ביננו הוא שכאשר יסתיים הליך הגירושין והיא תמכור את הדירה אז היא תחזיר לי את חלקי בהלוואה". דיון והכרעה - 12. המחלוקת בתיק דנן נסבה בשאלה האם הכספים ששילם יגאל לתובעת, בסך כ-2,700 ₪ לחודש, בתקופה הרלוונטית לתביעה, מהווים "הכנסה" השוללת את זכאות התובעת לגמלה על פי החוק באופן חלקי או מלא. 13. סעיף 5(ב) לחוק קובע - "הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה." סעיף 9 לחוק קובע - "(א) בחוק זה, "הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - (1) כל גימלה כמשמעותה בחוק הביטוח; (2) תשלומים למי שמצוי בהכשרה מקצועית; (3) דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב- 1972; (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה; (5) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס שהוא רכב כאמור בסעיף 9 א. (ב) השר רשאי לקבוע בתקנות - (1) כללים בדבר חישוב הסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, כאמור בסעיף קטן (א)(4); (2) נסיבות שבהן ייראה נכס שהועבר לאחר כשייך למעביר הנכס, ודרכי חישוב ההכנסה מהנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה; (3) הוראות מיוחדות ומשלימות בדבר חישוב ההכנסה לענין חוק זה. (ג) לענין סעיף זה, "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח (בסעיף זה - דירת מגורים). "סכום שאינו מובא בחשבון" - סכום כמפורט להלן: (1) סכום כסף שאינו עולה על סכום השווה לסכום הבסיסי כפול ארבע, ולגבי מי שעמו ילד או שיש לו בן זוג - סכום שאינו עולה על הסכום הבסיסי כפול שש. (2) סכום שהתקבל בעד מכירת דירת מגורים, לרבות פיצויים לפי הוראות סימן א' בפרק ה' לחוק יישום תוכנית ההתתנתקות, והכל לתקופה שתחילתה ביום קבלת הסכום או הפיצויים כאמור בסיומה בתום 12 חודשים מאותו מועד או ביום שבו רכש הזכאי דירת מגורים אחרת, לפי המוקדם". האם הכספים ששילם יגאל בסך כ- 2,700 ₪ לחודש מהווים "הכנסה" או "הלוואה"? 14. מן העדויות שהובאו לפנינו עולה כי התובעת נקלעה למצב כלכלי קשה. במשך שנים חיה התובעת כעקרת בית והתפרנסה ממשכורתו של בן זוגה ולאחר שבעלה הורחק מן הבית והחלו הליכי גירושין בין הצדדים, נותרה ללא כל הכנסה ונקלעה לחובות כספיים כבדים. לפיכך, פנתה לנתבע בבקשה לאישור גמלת הבטחת הכנסה. ודוק, הסערה אליה נקלעה התובעת, אינה מצב קבוע אלא זמני והתובעת הסבירה כי היא ממתינה להחלטת בין הדין הרבני אשר תאפשר לה למכור את הבית ולהחזיר את הכספים ליגאל, בנה. לפיכך, איננו מקבלים את טענת הנתבע לפיה - "לתובעת אין כל דרך היום להחזיר את הכסף לתשלומי המשכנתא. היא לא בגיל העבודה, לא צפוי שהכנסותיה יגדלו בעתיד וגם לא ברור לה ולבנה מה גובה ההלוואה בכלל נכון להיום. עובדה שכבר שנים היא מתנהלת כך וכך גם היה בתקופה בה קיבלה גמלת הבטחת הכנסה." 15. לא נעלם מעינינו שהתובעת לא הצהירה בפני הנתבע, בהזדמנות הראשונה, כי הסכומים אותם העביר יגאל לכיסוי חוב המשכנתא הינם בגדר הלוואה ואף לא הציגה לפניו, טרם הגשת כתב התביעה, את ההסכם. עם זאת, הננו סבורים כי לא ראוי שאי הצגת המסמך תעמוד לתובעת לרועץ, כאשר מעדויותיהם של התובעת ושל יגאל, שלא נסתרו ומהחומר שבתיק בית הדין, השתכנענו כי אכן מדובר בהלוואה ולא בעזרה משפחתית. ראשית, נציין כי טבעם של הסדרים בין בני משפחה הוא שלא תמיד מועלים הם על הכתב וזאת בשל יחסי הקרבה המשפחתיים, וייתכן שמאותה סיבה לא ציינה התובעת לפני הנתבע את פרטי ההסדר בינה לבין בנה אלא קראה לו סיוע ותמיכה. עדותם של התובעת ושל בנה יגאל וכן המסמכים שצורפו לתיק בית הדין, מהם עולה שהסכומים ששילם יגאל הועברו בקביעות לחשבון המשכנתא של התובעת, שכנעו אותנו כי אכן מדובר בהלוואה ולא בסיוע משפחתי וולנטרי שיש לראות בו "הכנסה". 16. באשר להעברת הדירה ברח' המעפילים באשדוד ליגאל ללא תמורה - אין קשר בין הדירה ברח' המעפילים לגמלת הבטחת ההכנסה לה זכאית התובעת. מן העדויות עולה כי הדירה ניתנה ליגאל במתנה עוד בשנת 2004 והוא מתגורר בה מאז. התובעת אף הגישה בקשה להעברת הדירה על שמו של יגאל בחודש 2/2012, מספר חודשים לפני שהגישה את התביעה לגמלת הבטחת הכנסה בחודש יוני 2012. 17. לא נסיים מבלי שנציין כי תכלית חוק הבטחת הכנסה הוא הבטחת משאבים הדרושים לסיפוק צרכים חיוניים למי שאינו יכול לקיים את עצמו. המקרה שלפנינו הוא בדיוק מסוג המקרים להם נועד החוק - לספק רשת תמיכה והגנה לאזרחים אשר נקלעו למשבר וצרה. מששיעור קצבת הבטחת הכנסה הינו נמוך וספק אם מאפשר קיום מינימאלי אך טבעי הוא שמבוטחים יתורו אודות סיוע ועזרה נוספים לבד מאותה הגמלה שאושרה על ידי הנתבע. לאחרונה עמד בית הדין הארצי על עניין זה נקבע - "לא נצא ידי חובתנו מבלי להעיר, כי ספק אם שיעורה של גמלת הבטחת הכנסה ליחיד אכן מאפשר קיום מינימאלי. לפיכך לא יפלא שבמצב דברים זה פונים מבקשי אותה גמלה לקרובי משפחה שיסייעו בידם לחיות קיום מינימאלי בכבוד. לאור האמור על המחוקק לשקול, האם אין מקום להגדיל את גובה גמלת הבטחת הכנסה או לפחות להתחשב בתמיכה חודשית קבועה של בני משפחה בשיעור מינימאלי, באופן שלא תיחשב כהכנסה לעניין הגמלה המגיעה על פי חוק. על המחוקק ליתן דעתו גם על עניינים אלה." (ר' עב"ל 6682-03-12 בן אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 4.7.13). והדברים יפים לענייננו ואף ביתר שאת שעה שמצבה הכלכלי של התובעת עם גירושיה התהפך והשתנה באופן קיצוני והיא טרם הספיקה ל"התאים" את הוצאותיה והתחייבויותיה למצבה הכלכלי החדש מצב, שכאמור, הינו זמני עד למכירת דירת המגורים שלה. 18. סוף דבר - תביעתה של התובעת מתקבלת. 19. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 1,250 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועדו, יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסק הדין ועד לתשלום בפועל. הבטחת הכנסה