בקשה לקבלת מעמד מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין של משרד הפנים (להלן: "הנוהל להסדרת מעמד"), לאחר, שלטענת המשיבים, לא הוגשו על ידי העותרים המסמכים הנדרשים, בפרק זמן העולה על שלושים ימים, מיום פתיחת התיק (החלטת הגב' אורנה גרון, ראש ענף מחלקת אשרות של רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, מיום 28/2/12 - נספח ט"ז לעתירה, להלן: "ההחלטה"). עיקרי העובדות לפי הנטען, העותרת 1 (להלן: "העותרת"), שוהה בישראל במשך 13 השנים האחרונות, לאחר שנחטפה מאוזבקיסטן והוברחה בזהות בדויה על יד סוחרי שפחות מין לשמש כנערת ליווי בבתי בושת בתל אביב. העותר 2 (להלן: "העותר"), הינו אזרח ישראלי, אשר פגש את העותרת בשנת 2004, במסגרת עבודתו בתל אביב. החל מיולי 2005 מנהלים העותרים, לטענתם, משק בית משותף. בשנת 2007, נולדה בתם, העותרת 3. ביום 4/12/07 החלו העותרים לפעול לשם הסדרת מעמדה של העותרת. ביום 23/11/08 הגישו העותרים את עתירתם הראשונה בעניין. עתירה זו נמחקה, בהסכמת הצדדים, לצורך מיצוי הליכים אל מול המשיבים ובהעדר החלטה מנהלית בעניינה של העותרת, תוך שהובטח ע"י המשיבים, כי לעותרת לא יאונה כל רע במסגרת הליך הבירור בעניינה. העתירה הנוכחית הוגשה לאחר שנכשל ניסיון לקידום הטיפול בעניינה של העותרת והפעלת הנוהל להסדרת מעמד. לטענת העותרים, התכתבויות של בא כוחם עם גורמים שונים מטעם המשיבה ובא כוחה, נותרו ללא כל מענה ענייני. תמצית טענות הצדדים העותרים טוענים, כי המשיבים הפרו את חובת המענה המהותי לפניותיהם, לא טרחו להתייחס למרבית הפניות שהופנו אליהם, ואם השיבו, אזי באיחור בלתי סביר וללא כל נימוק והתייחסות לתשתית העובדתית נשוא המקרה. משכך, סבורים העותרים, כי המשיבים הפרו את חובת ההגינות ופעלו בחוסר סבירות קיצוני, המצדיק את הגשת העתירה. נטען, כי על פי ההלכה הפסוקה, נאסר על המשיבים להערים קשיים בעניין הסדרת מעמד בהליך המדורג ולגרום ל"מסע התשה ללא תוחלת". לפיכך, מבוקש כי בית המשפט יורה למשיבים לפעול לאלתר לשם הסדרת מעמדה של העותרת בישראל, ולהעניק לה מעמד של תושב קבע שכן, תכלית הנוהל להסדרת מעמד, מוצתה והוכחה. מנגד, טוענים המשיבים, כי דין העתירה סילוק על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. לגישתם, על פי סעיף 3 לנוהל ועדת השגה לזרים במשרד הפנים- מרחבי ירושלים ותל אביב (להלן: "נוהל ועדת ההשגה") הוסמך יו"ר ועדת ההשגה, על ידי שר הפנים, לדון ולהחליט בהשגות על החלטות רשות האוכלוסין בבקשות מסוימות, ובקשה מכוח הנוהל להסדרת מעמד נמנית עליהן. עוד נטען, כי התנאי שנקבע בסעיף 1 לנוהל ועדת ההשגה לשם הגשת עתירה מנהלית, הוא מיצוי הליכים בדרך של השגה. בנוסף, נטען, כי מסעיף 3(ה) לנוהל ועדת ההשגה עולה, כי גם כאשר אדם מבקש לתקוף "מחדל", שעניינו באי מתן מענה לבקשה תוך פרק זמן סביר, עליו למצות, ראשית, את ההליך המנהלי בפני ועדת ההשגה. אשר על כן, סבורים המשיבים, כי הדרך המתאימה ביותר לבחינת טענות העותרים - העוסקות בהחלטה שניתנה בעניינה של העותרת, ובמסגרתה סורבה בקשתה למתן מעמד - הינה בדרך של השגה וזאת בהתאם לנוהל ועדת ההשגה, וכי העתירה הנוכחית לוקה באי מיצוי הליכים ודינה סילוק על הסף. עוד הדגישו המשיבים, כי אין בתגובתם זו, בכדי לפגוע בטענות שעומדות להם, ובפרט טענת סף של שיהוי. בתגובה לבקשת סילוק העתירה על הסף, טענו העותרים, כי העתירה הנוכחית אינה אלא המשכה הישיר של העתירה הראשונה, שנמחקה על יסוד הבטחות המשיבים תוך שהוסכם כי העניין יובא לפתחו של בית המשפט בשנית אם לא יוסדר. בהקשר זה, אף נטען, כי נוהל ועדת ההשגה טרם הוחל במועד הגשת העתירה הראשונה (הנוהל נכנס לתוקפו ביום 3/4/11). עוד נטען, כי לוועדת ההשגה אין כל סמכות לדון בטענות העותרים על מחדלי המשיבים במשך 7 שנים בהן שהתה העותרת ללא כל מעמד ובזהות בדויה. לאור האמור, טוענים העותרים כי לא מדובר בעתירה מוקדמת, וכי הסעד החליפי המתאים במקרה דנן היה פנייה שנייה לבית המשפט. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים, נמצא לדחות את העתירה. ההחלטה המנהלית הנתקפת היא החלטת המשיבים לסגירת תיק הבקשה להסדרת מעמד בעניינה של העותרת. הליך התקיפה שנקבע לעניין זה, הוסדר במסגרת נוהל ועדת ההשגה, הקובע מתווה למיצוי ההליכים בטרם הגשת העתירה המנהלית (סעיפים 1, 3(א)(2), 3(ה) לנוהל ועדת ההשגה). אין בטענות העותרים אודות העתירה הראשונה בכדי לסייע, שכן הגשת עתירה ומחיקתה בהסכמה, איננה סוללת את הדרך ישירות לבית המשפט בטרם מוצו ההליכים וכל אימת שעולה טענה כלפי ההליך המנהלי. ברי כי ועדת ההשגה, כמו גם בית המשפט, לא ידונו בכלל ההתרחשויות שאירעו במהלך השנים הרבות בהן שוהה העותרת במדינת ישראל, והמסגרת הדיונית תיוחד לטיפול בבקשתה להסדרת מעמד. לאור האמור, בשלב זה, ההליך המתאים לבירור טענותיה העותרים, הנו השגה בפני יו"ר ועדת ההשגה, ורק לאחר מכן, היה ויעלה הצורך, ובמקרים המתאימים יהיהו העותרים זכאים להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. מכל מקום, בנסיבות בהן הסדרת המעמד הוא נושא בעל השלכת רחבות היקף והשפעה על העותרת, השוהה ארוכות בארץ, נשואה לאזרח ישראלי ולהם ילדה משותפת, קטינה שנולדה בישראל, מן הראוי היה, כי המשיבה לא היה עומדת בדווקנות על טענת השיהוי. בעניין זה, גם אם היה שיהוי סובייקטיבי מסוים, ספק אם ניתן יהיה לראות בהתנהלותם של העותרים, כעונה על כלל יסודות השיהוי במשפט המנהלי, זאת, בין היתר, לאור עוצמת הזכויות העלולות להיפגע. אשר על כן מצופה, כי תשובת המשיב להשגה שתוגש, כמו גם החלטת ועדת ההשגה, ייבחנו את ההשגה לגופה, זאת מבלי לפטור עצמם מדיון מהותי בשל טענות סף פרוצדורליות. סוף דבר לאור כל האמור, נמצא כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב. על העותרים להגיש השגה בעניינה של העותרת ליו"ר ועדת ההשגה, זאת על פי נוהל ועדת ההשגה. בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות. הסדרת מעמדמשרד הפניםבני זוג