נתינת ניגריה אשר נכנסה לישראל באשרת תייר ב/2 2. לאחר שנכנסה העותרת לישראל היא פנתה למשיבה בבקשה לקבלת מקלט מדיני. 3. ביום 16.8.12 נערך לעותרת ראיון לבחינה מקדמית של בקשתה. הראיון הוקלט ונערך בנוכחות בא כוחה דאז עו"ד עאמר אסדי. בהחלטה מאותו יום נדחתה הבקשה. 4. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותרת: 5. העותרת טוענת כי ברחה ממדינת מוצאה ונרדפה באופן אישי ע"י קבוצת "בוקו חראם" (להלן: "קבוצת בוקו חראם" או "הקבוצה"). אביה הצטרף לקבוצת בוקו חראם בשנת 2008 והנהגת הקבוצה דרשה מכל בני המשפחה להתגייס לשורותיה שאם לא כן יהרגו כולם. אחיה נכנע ללחץ הקבוצה והצטרף לשורותיה אולם אלה המשיכו לאיים ולהפעיל אלימות כלפי שאר בני המשפחה וביניהם העותרת, על מנת שכל בני המשפחה יצטרפו לקבוצה. ביום 31.12.10, הכל לטענת העותרת, הופצצה הכנסיה אליה הלכו אם העותרת ואחותה, דבר שגרם לכאוס, הרס, פגיעה ברכוש ואובדן חיי אדם. מאוחר יותר התגלה כי קבוצת "בוקו חראם" לקחה אחריות על הפיגוע. 6. העותרת חששה לחייה בשל היותה נרדפת ע"י הקבוצה לאור סירובה להצטרף לשורותיה, לאור העובדה כי הצליחה להינצל מהפצצה בכנסיה ומשום שרדיפתה ע"י הקבוצה היתה אישית. 7. לטענתה, חברי הקבוצה הגיעו לביתה מספר פעמים ונקטו כלפיה באלימות פיזית וכשברחה מביתה איתרו את מקום מחבואה בכנסייה. 8. העותרת טוענת כי ניסתה להעתיק את מקום מגוריה למקום אחר אולם המשטרה המקומית לא התערבה וכאשר הסכנה לחייה גברה נאלצה להימלט מניגריה לישראל. משום כך, טוענת העותרת, העתקת מקום מגוריה לאזור גאוגרפי אחר לא יפתור את הסכנה לחייה. 9. עמדת המשיבה לפיה על מבקש מקלט לנסות ולמצוא מקום אחר למגוריו בארץ מוצאו אינה מתיישבת עם הנחיות נציבות הפליטים של האו"ם ועם הדין הבינלאומי, אשר אינם דורשים כי מבקש מקלט ימצה את כל האפשרויות בתוך ארצו בטרם יפנה למדינה אחרת בבקשת מקלט. 10. אין לגרש את העותרת חזרה לארצה מאחר ונשקפת לה שם סכנת חיים מצד הקבוצה הרודפת אותה והמשטרה המקומית חסרת יכולת להתמודד עם האיום כלפיה. לחילופין, טוענת העותרת, כי אין לגרשה לפי עקרון "אי ההרחקה" הקובע כי אין להחזיר אדם למקום בו נשקפת סכנה לחייו. 11. העותרת טוענת כי המשיב לא בחן את עניינה על פי עקרון אי ההרחקה לפיו אין מקום להחזירה למקום בו חייה יהיו נתונים בסכנה. 12. העותרת ערה לטענת השיהוי שמעלה המשיבה וטוענת כי אין מדובר בשיהוי כבד, בנסיבות העניין, ומשום כך אין לקבל את טענת השיהוי שהעלתה המשיבה. טענות המשיבה: 13. המשיבה מבקשת להורות על סילוק העתירה על הסף מחמת שיהוי. המשיבה מציינת כי העותרת היתה מיוצגת ע"י עורך דין, אשר גם נכח בראיון שנערך לה, ומשום כך הגשת העתירה כחמישה חודשים לאחר קבלת ההחלטה בעניינה לוקה בשיהוי. 14. העותרת אינה עומדת בתנאים הקבועים באמנה. אין די בחשש לרדיפה הנובע מחמשת הטעמים המנויים באמנה שכן יש להוכיח על פי האמנה כי המבקש אינו יכול להזקק להגנתה של מדינתו או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור. בנוסף על כך, חששה של העותרת צריך להיות מוכח בנתונים אובייקטיבים, דבר שלא נעשה בענייננו. נטל ההוכחה לקיומה של סכנה ממשית לחייה מוטל על העותרת והיא לא עמדה בנטל זה. 15. המשיבה טוענת כי התנהלותה של העותרת אינה התנהלות סבירה של אדם הנמלט על נפשו ומבקש מקלט. למרות טענות העותרת על רדיפה היא לא עזבה את ניגריה מיד לאחר הארועים האלימים אלא עברה לאזורים אחרים באותה מדינה, שהתה בהם תקופה ארוכה ואף בחרה להמתין עד הוצאת דרכון ואשרה לישראל, ולמעשה שהתה בניגריה כשנה לאחר הרדיפה הנטענת. 16. העותרת לא עשתה כל שביכולתה כדי לקבל הגנה ממדינתה ולאור גודלה של ניגריה יכלה העותרת לגור במקום אחר מחוץ לאזור ממנו הגיעה. 17. העותרת טוענת כי עיקר בעיותיה החלו לאחר מות אמה בדצמבר 2010. למרות זאת עזבה המבקשת את ניגריה יותר משנה לאחר פטירת אמה כאשר מרבית הזמן שהתה בלאגוס באין מפריע. 18. העותרת יצאה את מדינתה באופן חוקי, היא איננה חוששת משלטונות המדינה בניגריה וחששה נובע מרדיפה נגדה ע"י קבוצת הבוקו חראם, קבוצה אשר נגדה נוקטים השלטונות בניגריה בפעולות כדי להוקיע את פעילותה. 19. לטענת המשיבה אין להחיל את עקרון "אי ההרחקה" על העותרת מאחר ובהעדר רדיפה מצד שלטונות ניגריה ובהעדר ראיות התומכות בטענה לסכנת חיים לא הוכח, במידה מינימאלית, כי צפויה לעותרת סכנת חיים בכל רחבי המדינה. עקרון "אי ההחזרה" חל מקום שקיימת סכנת חיים לחייו של אדם בכל רחבי המדינה ולאו דווקא באזור מסויים. דרישה של כל מבקש מקלט להחלת עקרון "אי ההחזרה" ללא הוכחת סכנה לחיים היא דרישה לא ראויה המנצלת לרעה עקרון זה. 20. אין מקום למנגנון נפרד לבדיקת תחולת עקרון "אי ההרחקה" ויש להסתפק במנגנון הקיים במסגרתו נבחנת טענת המבקש החושש לחייו, כפי שנערך בענייננו. 21. לעותרת נערך בירור ארוך ויסודי במסגרת הראיון שנערך לה, החלטת המשיבה היא במתחם הסבירות ואין להתערב בה. דיון: 22. דין העתירה להדחות מחמת שיהוי. העותרת קיבלה את ההחלטה אשר דחתה את בקשתה לקבלת מקלט מדיני ביום 16.8.12. באותו מועד הייתה העותרת מיוצגת על ידי עורך דין אשר נכח במהלך הראיון שנערך לה. העתירה הוגשה רק ביום 28.1.2013, חמישה חודשים לאחר מתן ההחלטה שנמסרה לה, והיא לוקה בשיהוי. מטעם זה דין העתירה להידחות מחמת שיהוי. 23. גם לגופו של עניין, ולאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות, בנספחים ובטיעוני הצדדים במהלך הדיון בפני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 24. בראיון שנערך לעותרת היא נשאלה אם מעבר לחשש מקבוצת בוקו חראם היו לה בעיות נוספות בארצה והיא השיבה בשלילה. עוד הוסיפה כי לא היו לה בעיות עם הרשויות והממשלה בארצה, היא איננה מפחדת מאדם כלשהו בארצה (למעט מאנשי הקבוצה), לא היו לה בעיות כלשהן עם הצבא בארצה, היא לא נאסרה בעבר, לא ביצעה פשע, לא היתה מעורבת פוליטית, לא היו לה בעיות בגלל מוצא/ גזע/ לאום ודת וגם לא עם רשויות החוק בארצה, היינו עם המשטרה/ בתי המשפט (עמ' 9-10 לראיון - נספח 4 לעתירה). 25. העותרת יצאה את מדינתה באופן חוקי והיא איננה חוששת משלטונות המדינה בניגריה. חששה של העותרת הוא אך ורק מחברי קבוצת בוקו חראם, ארגון אשר פועל נגד כלל הנוצרים בניגריה ושלטונות ניגריה נוקטים בפעולות כדי למגרו. 26. העותרת טוענת כי נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח רדיפה איננו חייב לעמוד על פי מאזן ההסתברויות והוא נמוך באופן משמעותי מרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי. בענייננו, העותרת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ולו לכאורה, ואף לא בנטל מצומצם יותר. העותרת לא הציגה נתונים אובייקטיבים, לא הציגה מסמכים או תיעוד כלשהו התומך במי מטענותיה, לרבות טענתה כי פנתה למשטרה המקומית באזור מגוריה וכי תלונותיה נפלו על אוזניים ערלות. 27. התנהלות העותרת איננה התנהלות של אדם הנמלט על נפשו ומבקש מקלט. העותרת לא עזבה את ניגריה מיד לאחר הארועים האלימים ובחרה לגור באזורים אחרים במדינה לתקופה של שנה, והמתינה עד אשר קיבלה דרכון ואשרה לישראל. מכאן עולה כי אין ביסוס של ממש לסכנה לחיי העותרת באזורים אחרים בניגריה. 28. העותרת לא הוכיחה, ולו לכאורה, כי עשתה ככל שביכולתה לקבל הגנה ממדינתה ואין להסתפק רק בהצהרתה במסגרת הראיון. 29. העותרת טוענת כי אין להרחיקה מארצה מכוח עקרון "אי ההרחקה" לפיו לא יגורש אדם מישראל אל מקום בו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו, כשהעקרון אינו מוגבל רק למי שהוגדר כפליט. לעותרת נערך ראיון ובסופו לא הצליחה העותרת להוכיח ולהניח תשתית ראייתית מספיקה כי נשקפת סכנה לחייה או לחירותה אם תחזור לארצה. עיון בהחלטת המשיבה מעיד כי טענת העותרת לסכנת חיים אם תחזור לארצה נבחנה, כשנקבע בהחלטה כי העותרת לא הוכיחה סכנה לחייה אם תחזור לניגריה. 30. לאור כל האמור לעיל לא מצאתי פגם בהחלטת המשיב לדחות על הסף את בקשת העותרת, ההחלטה נמצאת במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. 31. אשר על כן ולסיכום, העתירה נדחית. 32. אין צו להוצאות.אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת תיירתייר