עתירה מנהלית לקבל מהעירייה אישור העדר חובות לרשם המקרקעין

עתירה מנהלית לקבל מהעירייה אישור העדר חובות לרשם המקרקעין העובדות: 1. משנת 1990 לערך ועד 3.7.11 היה המנוח אפרים תעיזי רשום כבעלים של כ- 58% מהזכויות בחלקה (להלן: "הנכס") כששאר הזכויות בחלקה היו רשומות על שם משפחת חתוכה. הנכס רשום בספרי המשיבה כשלושה נכסים פיזיים נפרדים: נכס מסוג חנות שמספרו 2350054003000, נכס מסוג חנות שמספרו 2350054004000 ונכס מסוג דירת מגורים שמספרו 23500541000. 2. אפרים תעיזי ז"ל היה נשוי למנוחה ימימה תעיזי ולהם 5 ילדים: חיים תעיזי, בן שחר תעיזי (להלן: "בן שחר"), לאה עוז, איילה לוריא וזרח שחף. 3. המחזיק הרשום בנכס בספרי המשיבה, במועדים הרלוואנטיים, היה בן שחר. 4. ביום 27.4.88 נפטר מר אפרים תעיזי ועזבונו עבר בירושה לאשתו ימימה תעיזי, לאחר שחמשת ילדיהם הסתלקו לטובתה מן העזבון. 5. בן שחר החזיק, כאמור, בנכס והצטברו לחובתו חובות רבים. ביום 16.10.02 הגישה המשיבה כנגד בן שחר תביעה כספית על סך 25,210 ₪, שהיה החוב הנכון לאותו מועד (להלן: "התביעה הכספית"). ביום 28.3.05 ניתן פסק דין כנגד בן שחר בו חוייב הוא לשלם למשיבה את מלוא סכום התביעה (להלן: "פסק הדין"). 6. ביום 17.8.01 נפטרה גב' ימימה תעיזי וביום 10.12.03, כשנה לאחר שהמשיבה הגישה את התביעה הכספית כנגד בן שחר, ניתן צו ירושה ע"י בית הדין הרבני בנוגע לעזבונה של המנוחה ימימה תעיזי. על פי צו הירושה יורשיה היו ארבעה אחים כאשר בן שחר הסתלק מעזבון אמו. הסתלקות זו היתה, כאמור, כשנה לאחר שהוגשה נגד בן שחר התביעה הכספית מטעם המשיבה, וארבעת אחיו ירשו את חלקו בירושה. כבר כאן יצויין כי, לטענת המשיבה, בן שחר הסתלק מעזבון אמו במטרה להבריח נכסים מנושיו, כאשר שנה קודם להסתלקותו מהעזבון הוגשה נגדו תביעה כספית על סך 25,210 ₪. 7. בשנת 2004 נטש בן שחר את שתי החנויות והמשיך להחזיק בדירת המגורים עד לפטירתו. למשיבה לא דווח על חדילת החזקתו של בן שחר בנכסים והוא היה רשום בספרי המשיבה כמחזיק בכל הנכסים במועדים הרלוואנטיים. 8. ביום 2.4.10 נפטרה גב' לאה עוז, אחותו של בן שחר, ומאחר ולא היו לה ילדים היו ארבעת אחיה אמורים לרשת אותה. ביום 23.12.10 ניתן צו ירושה על עזבון לאה עוז ז"ל לפיו יורשיה הם רק שלושה מבין ארבעת אחיה כשגם הפעם הסתלק בן שחר מעזבון אחותו לטובת שלושת אחיו, אשר ירשו אותה במקומו. שוב יש לציין כי גם ביחס להסתלקות זו של בן שחר מעזבון אחותו, טוענת המשיבה, כי היא נועדה להברחת נכסיו של בן שחר מנושיו. 9. ביום 3.7.11 נרשמו צוי הירושה בלשכת רישום המקרקעין כשבפועל, נכון להיום, שלושת אחיו של בן שחר (חיים תעיזי, איילה לוריא ושחף זרח) רשומים כבעלים על מלוא הנכס (חלקה של משפחת תעיזי בחלקה), בחלקים שווים ביניהם, כשכל אחד מחזיק בכ- 19.45% מזכויות הבעלות בנכס. 10. ביוני 2011 נחתם חוזה מכר בין מר חיים תעיזי לבין העותר מס' 1 ועו"ד ערן גולן (להלן: "הרוכשים") לפיו מכר מר חיים תעיזי את זכויותיו בנכס לרוכשים, כך לגרסת העותרים. הרוכשים ביקשו מהמשיבה להמציא להם אישור עירייה לצורך העברת הזכויות על פי ההסכם בלשכת רישום המקרקעין. ביום 30.1.12 השיבה המשיבה לרוכשים ופירטה את דרישותיה לצורך קבלת אישור העירייה להעברת זכויות על שם הרוכשים (נספח 2 לעתירה). 11. הרוכשים המשיכו לפנות למשיבה במטרה "לסיים את הפרשה ולקבל את האישור לטאבו" ומשבקשותיהם לא נענו, כך לעמדתם, הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. 12. במקביל, בחלק ניכר מהמועדים, התנהלו גם הליכי פשיטת רגל כנגד בן שחר. ביום 18.3.07 ניתן כנגד בן שחר צו כינוס במסגרת הליכי פשיטת רגל בתיק פש"ר 1142/07. 13. ביום 6.2.12 נפטר בן שחר אולם הליכי פשיטת הרגל בעניינו המשיכו להתנהל על פי דין. במסגרת הליכי פשיטת הרגל של בן שחר הוגשו בקשות וניתנו החלטות, הכל כמפורט בכתבי הטענות של הצדדים. העותרים מפנים להליכי פשיטת הרגל שהתנהלו ביחס לבן שחר ומבקשים לבסס את עתירתם, בעיקר, על בסיס הליכים אלה המעידים, לטענתם, כי הם זכאים לקבל את אישור המשיבה בדבר העדר חובות לצורך רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין. 14. במהלך הדיונים בעתירה זו שילמו העותרים למשיבה את סכום חוב הארנונה תחת מחאה. ביום 12.8.13 הגישו העותרים הודעת עדכון ובקשה לצירוף אסמכתא המתייחסת להחלטה חדשה שהתקבלה בתיק פש"ר 1142/07 מיום 28.7.13 אשר בעטיה, כך לטענת העותרים, יש לקבל את העתירה ולהורות למשיבה להחזיר לעותרים את הסכומים ששילמו. המשיבה הגיבה להודעה, העותרים השיבו לתגובה ובהחלטה מיום 31.8.13 החלטתי כי הודעת העדכון, התגובה והתשובה, יידונו במסגרת פסק הדין שיינתן. תמצית טיעוני העותרים: 15. המשיבה מחוייבת להמציא לעותרים אישור לטאבו מאחר וחוב הארנונה נובע ממחזיק אחר (בן שחר) ולא מבעלי הזכויות בנכס. 16. על החוב חלה התיישנות שכן מרביתו הוא עד שנת 2005 ועברו 7 שנים עד מועד הגשת העתירה. 17. המשיבה התרשלה בגביית החוב ופעולותיה לוקות בחוסר תום לב. על הרשות המקומית לפעול בזריזות ובנחרצות לגביית החובות המגיעים לה. המתנה ארוכה של הרשות עד למועד בו יידרש האזרח לקבל את אישורה לשם העברת הזכויות בנכס כאמצעי לגביית חיוב מהווה חוסר תום לב ומשום כך על הרשות למסור את האישור גם מבלי שהחובות נפרעו. 18. אי המצאת האישור לטאבו מהווה פגיעה בלתי מידתית בצד שלישי, שרכש את הזכויות בתמורה ובתום לב. 19. המשיבה יכולה לדרוש מהעותרים, לכל היותר, 20% מהחוב מאחר והמשיבה עצמה הפרידה את החיובים בין השותפים במקרקעין בדרישת היטל השבחה ומשום כך חלקם של העותרים בתשלום, אם בכלל, בגין רכישת הנכס מחיים תעיזי הוא 20% בלבד. 20. לחילופין, המנוח בן שחר היה בעל דרגת נכות של 75% ומשום כך יש ליתן לו הפחתה של 80% מחוב הארנונה החל משנת 2003. 21. המשיבה נמנעה מליתן נימוקים לסירובה. 22. כספי המשיבה מובטחים במסגרת הליכי פש"ר 1142/07 בבית המשפט המחוזי בת"א, ומשום כך אין עוד מקום לעכב את מתן האישור לטאבו. העותרים מיצו את כל ההליכים עובר להגשת העתירה. תמצית טיעוני המשיבה: 23. המשיבה מעלה טענות סף ומבקשת לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר יריבות בין העותרים לבין המשיבה. העותרים הגישו את העתירה כמי שמונו כונסי נכסים על החלקה, הם היו אמורים למכור את החלקה לכל המרבה במחיר, הם היו רשאים לדרוש מחיים תעיזי, מי שמכר להם את הזכויות, להמציא את אישור העירייה וחיים תעיזי הוא שרשאי לעתור לקבלת אישור עירייה לטאבו. אין זה מתפקידם של כונסי הנכסים לנהל את מלחמותיהם של בעלי הזכויות כלפי חוליות קודמות בשרשרת הבעלות ומשום כך לא קיימת, לטענת המשיבה, יריבות בין כונסי הנכסים לבין המשיבה. 24. המשיבה מבקשת לדחות על הסף את העתירה גם מחמת חוסר ניקיון כפיים בשל העלמת עובדות ומסמכים רלוואנטיים לעתירה ומשום שעשו שימוש פסול בכובעם ככונסי נכסים. העותרים נמנעו מלפרט בעתירה את עניין הברחת הנכסים של בן שחר ע"י חיים תעיזי, הם לא צירפו את חוזה הרכישה מחיים תעיזי ופנו לעירייה בעניין זה לראשונה רק משביקשו לקבל אישור לטאבו. 25. המשיבה מסכימה כי אין לעכב אישור עירייה לבעל נכס בשל חוב של מחזיק אחר והיא גם מסכימה כי, כעקרון, אין היא רשאית לעכב לבעלי הנכס את מתן האישור בגין חובו של בן שחר כמחזיק בנכס. אלא, שטיעוני המשיבה הם אחרים. המשיבה טוענת כי בן שחר היה אמור לרשת 20% מעזבון אמו ימימה ז"ל ו- 25% מעזבון אחותו, לאה עוז ז"ל, ואלמלא הסתלק מהירושה הוא היה אמור להיות בעלים של כ- 25% מהחלק המקורי שהיה בבעלות האב אפרים ז"ל. סה"כ אמור היה בן שחר להיות הבעלים של כ- 14.5% מזכויות בחלקה. הסתלקותו של בן שחר משתי הירושות נועדו להבריח את הנכס מנושיו, הסתלקויות אלה מהוות הענקות פסולות אשר בטלות בהתאם לסעיף 96 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 ואין בכוחן לבטל את חובותיו של בן שחר ולהעביר את הנכס לאחיו כשהוא נקי מכל החובות. העלמת נכסים בפשיטת רגל עלולה להיחשב כמעשה פלילי ומשום כך, לעניין מתן אישור להעברת הזכויות בטאבו, רשאית היתה המשיבה לעכב את מתן האישור לטאבו. 26. המשיבה מוסיפה כי הסתלקותו של בן שחר מהעזבון הפכה את חיים תעיזי לחליפו של בן שחר, כבעל הנכס, ביחס לאותו חלק בנכס שממנו הסתלק בן שחר לטובת חיים תעיזי. המשיבה ערה להוראות סעיף 6(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 הקובע כי מי שהסתלק מחלקו בעזבון רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה. יחד עם זה, טוענת המשיבה, כי יש להבחין בין המישור הקנייני לבין המישור המיסויי, כאשר מבחינת דיני המס ניתן לראות את עסקת ההסתלקות כעסקה חייבת במס. 27. המשיבה דוחה את טענת ההתיישנות וטוענת כי חוק ההתיישנות אינו חל על גבייה פסיבית. עוד טוענת היא כי ביום 16.10.02 הוגשה התביעה הכספית נגד בן שחר ולכן כל החובות שנוצרו עד למועד זה לא התיישנו. ביום 18.3.07 ניתן כנגד בן שחר צו כינוס נכסים, המשיבה הגישה תביעת חוב ומשלב זה היא היתה מנועה מלנקוט נגדו הליכים בבית משפט, ומשום כך גם החוב שהצטבר לחובת בן שחר לאחר 16.10.02 לא התיישן. עוד טוענת המשיבה כי גם אם ניתן היה לטעון טענת התיישנות הרי שיש למנות את מניין השנים מהמועד בו התנתה המשיבה את הוצאת האישור ותשלום החוב, היינו, בסוף שנת 2011. 28. המשיבה ערה לפסק הדין ברע"א 187/05, נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (להלן: "פס"ד נסייר") ומסכימה כי הליכי גבייה מנהליים כמוהם כהגשת תביעה באמצעות "אקט של תקיפה" היכול להיות מקביל ל"הגשת תובענה" לעניין ההתיישנות. יחד עם זה המשיבה סבורה כי גבייה פסיבית באמצעות אי מתן רישיון לטאבו איננה "אקט של תקיפה" ומשום כך הלכת נסייר איננה חלה בנושא זה בענייננו. 29. לחילופין, מוסיפה המשיבה, כי ממסכת העובדות עולה כי חיים תעיזי סייע לבן שחר להבריח את נכסיו ומאחר וחיים תעיזי לא הודיע לעירייה על חדילת החזקתו של בן שחר ומאחר ומדובר בתרמית והונאה, חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות הקובע כי מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו נודעו העובדות למשיבה. 30. העותרים טוענים כטענה חילופית כי הם רכשו רק 20% חלקים בלתי מסויימים בנכס ולכן ניתן לדרוש מהם, לכל היותר, 20% מהחוב. על כך מגיבה המשיבה כי החוב הוטל על הנכסים בלבד ולא על כל החלקה. חיובי הארנונה הופקו ונשלחו על שם בן שחר בלבד, משפחת תעיזי מעולם לא הגישה השגה על חיובי הארנונה שנשלחו אליה ומשום כך רשאית המשיבה לעכב את מתן האישור בגין תשלום מלוא החוב על הנכס אשר בידי משפחת תעיזי. 31. יש לדחות את הטענה בדבר נכותו של בן שחר שכן בן שחר עצמו מעולם לא הגיש למשיבה בקשה להנחה בגין נכותו ובקשה שכזו יש להגיש במועד, בגין כל שנת מס, ולא באופן רטרואקטיבי. דיון: 32. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות כולם על נספחיהם, בפסיקה ובטיעוני הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 33. הצדדים, ובעיקר העותרים, הפנו רבות להליכי פשיטת הרגל שהתנהלו כנגד בן שחר ועל בסיסם ביקשו העותרים לשכנע כי אין מקום לדרוש מהם את חובות הארנונה כתנאי לקבלת האישור לטאבו. 34. תפקידו של בית המשפט המנהלי לבדוק ולבחון את החלטות הרשות והתנהלותה, האם הן סבירות, האם נפל בהן פגם, האם נשקלו שיקולים זרים והאם יש לשנותן או לבטלן. תפקידו של בית המשפט המנהלי בעתירה שבפנינו הוא לבחון את החלטותיה והתנהלותה של המשיבה אשר סירבה ליתן לעותרים אישור לרשם המקרקעין בהעדר חובות. זה הנושא המרכזי אשר יש לדון בו במסגרת עתירה זו ואין מקום לדון בשאר הנושאים האחרים שהעלו העותרים. 35. אין זה מתפקידו של בית המשפט המנהלי, בדונו בעתירה שבפנינו, להיכנס למלוא פרטי הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו כנגד בן שחר, לנתח את כל העובדות וההחלטות שניתנו ויינתנו שם, ואת משמעותן והשלכתן האפשרית על הנושאים שבפנינו. במיוחד כך כאשר מירב ההחלטות טרם ניתנו בעת הגשת העתירה והעותרים מבססים את טיעוניהם על החלטות שעשויות/עלולות להתקבל בעתיד. (ראה לדוגמא סעיפים 3,4,5,14,17 לסיכומי העותרים שם מתייחסים הם להשלכות משפטיות אפשריות כתוצאה מהחלטות עתידיות שטרם ניתנו). בסעיף 17 טוענים העותרים כדלקמן: "17. ולסיכום - אם וככל שיקבע בתיק הפש"ר כי הסתלקותו של המנוח מהירושות היתה כדין, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבה להמציא לעותרים את אישור הטאבו". הסיכומים הוגשו באפריל 2013 כשההחלטות בהליכי פשיטת הרגל טרם ניתנו בעוד העתירה הוגשה בפברואר 2013, הרבה לפני שניתנו ההחלטות. ביום 12.8.13, כשישה חודשים לאחר הגשת העתירה, הגישו העותרים הודעת עדכון ובקשה לצירוף אסמכתא שהיא החלטה מיום 28.7.13 שניתנה במסגרת הליכי פשיטת הרגל אשר תומכת, לטענת העותרים, בעמדתם. 36. עתירה מנהלית מוגשת כנגד התנהלות ו/או החלטות של רשות עובר להגשת העתירה ואין מקום לדון במסגרת העתירה בהחלטות מאוחרות למועד הגשתה. משום כך כל המסמכים והראיות, לרבות החלטות שניתנו לאחר הגשת העתירה, אינן רלוואנטיות לעתירה. יתירה מכך - אין מקום כי בית המשפט המנהלי ייכנס לעומק המשפט האזרחי, דיני פשיטת רגל, דיני ירושה ודיני מקרקעין רק כדי להגיע למסקנות תיאורטיות אפשריות כאלה ואחרות. קביעה מוחלטת אם הסתלקותו של בן שחר מהעזבון נעשתה כדין או לצרכי הברחת נכסים מקומה בהליך אזרחי שבו מובאות עובדות ונשמעים עדים, ואין זה גם מתפקידו של בית המשפט לשקול אם נותרו כספים אם לאו בהליכי פשיטת הרגל על מנת לכסות חובות כאלה ואחרים. למען הסר ספק, בית המשפט המנהלי רשאי לדון בעובדות ונושאים כאלה, כשהם נדרשים לבירור רלוואנטי של העתירה, אולם רק כאשר העובדות ברורות וניתן להסיק מהן מסקנות ברורות ותוצאות משפטיות ברורות. 37. יתירה מכך ולא פחות חשוב. העתירה כיום היא תאורטית מאחר והעותרים שילמו את כספי חוב הארנונה. העותרים טוענים כי הם שילמו את חוב הארנונה תחת מחאה והם מבקשים את השבת הכספים. אי לכך ההליך הנכון בו היה על העותרים לנקוט הוא תביעת השבה במסגרת הליכים אזרחיים, שם ילובנו כל העובדות הרלוואנטיות באמצעות עדים לרבות הסתלקותו של בן שחר מהירושות ומשמעותן של ההחלטות בהליכי פשיטת הרגל. בהודעה המאוחרת שהגישו העותרים ביום 12.8.13 הם ציינו במפורש, בפתיח להודעה, כי הם מצרפים החלטה שבגינה "יש לקבל את העתירה ולהורות למשיבה להחזיר לעותרים את הסכומים ששילמו תחת מחאה". (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). תביעה להשבת כספים איננה במסגרת סמכותו של ביהמ"ש המנהלי, סעד זה לא התבקש מלכתחילה ומשום כך אין מקום לדון בסעד זה. 38. במהלך כתיבת פסק הדין הייתי ערה לקשיים הנ"ל ולקשיים אחרים העולים מכתבי הטענות ומשום כך הזמנתי את הצדדים לדיון הבהרה ביום 31.10.13. בעמ' 9 לפרוטוקול מאותו יום שאלתי את ב"כ העותרים מדוע העתירה איננה תאורטית ועו"ד גבע השיב כי "מאחר והתשלום שולם תחת מחאה ולצורך הקטנת נזקים ... הרי שלגופו של עניין מהות החוב עדיין פתוח. אני רוצה שביהמ"ש יצהיר שהעירייה לא היתה זכאית לגבות את החוב...". 39. משעמדו העותרים על העתירה כפי שהוגשה, ניתן פס"ד זה. 40. לגופו של עניין, וכפי שצויין לעיל, דין העתירה להידחות. השיקולים ששקלה המשיבה על בסיס העובדות שעמדו בפניה, כשעמדה על תשלום פירעון חוב הארנונה של בן שחר כתנאי לקבלת אישור לטאבו, הם סבירים, לא מצאתי בהם כל פגם ואין מקום להתערב בהחלטת המשיבה. 41. העובדות והשיקולים שעמדו בפני המשיבה ואשר עמדו בבסיס החלטתה הם כדלקמן: א. על פי רישומי המשיבה החזיק בן שחר בנכסים. ב. בן שחר צבר חובות רבים ולא שילם את חובותיו למשיבה. ביום 16.10.02 הגישה נגדו המשיבה תביעה כספית על סך 25,210 ₪ וביום 28.3.05 ניתן נגדו פסק דין. ג. ביום 17.8.01 נפטרה האם ימימה ז"ל וביום 10.12.03, כשנה לאחר הגשת התביעה הכספית נגד בן שחר, הסתלק בן שחר מעזבון אימו לטובת אחיו. המשיבה רשאית היתה לראות בהסתלקות זו כניסיון להברחת נכסים לטובת אחיו של בן שחר, וראה גם סעיף 6 לפסק דין זה לעיל. ד. לטענת העותרים נטש בן שחר את החנויות בשנת 2004 וחדל להחזיק בהם אולם איש לא דיווח על כך למשיבה. בן שחר המשיך להחזיק בדירה עד לפטירתו ביום 6.2.12. המשיבה היתה רשאית לראות בעובדות אלה העלמת עובדות ו/או חוסר תום לב מטעם כל המעורבים בנכס. ה. ביום 18.3.07 ניתן כנגד בן שחר צו כינוס במסגרת הליכי פשיטת רגל. בן שחר המשיך להיות רשום בספרי המשיבה כמחזיק ומשום כך המשיך לצבור חובות. ו. ביום 2.4.10 נפטרה האחות לאה עוז ז"ל ומאחר ולא היו לה ילדים ארבעת אחיה, לרבות בן שחר, היו אמורים לרשות אותה. גם בפעם זו ויתר בן שחר על חלקו בירושה וביום 23.12.10 ניתן צו ירושה לפיו רק שלושה מבין ארבעת האחים נרשמו כיורשים. המשיבה רשאית היתה לראות גם הסתלקות זו של בן שחר מהעזבון כניסיון להבריח נכסים הן משום חובותיו על פי פסק הדין שניתן נגדו והן משום הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינו וראה בעניין זה גם סעיף 8 לפסק דין זה לעיל. ז. העותרים ו/או הרוכשים ו/או משפחת תעיזי לא הודיעו למשיבה על כל שינוי בנכסים אלא רק בסוף שנת 2011, עת מסר העותר 1 הודעה למשיבה לפיה רכשו הרוכשים את חלקו של חיים תעיזי בחלקה וביקשו אישור עירייה. 42. עובדות אלה שפורטו לעיל מבססות חשד של ממש כי בן שחר, אשר חב חובות למשיבה, הבריח את נכסיו ובכך מנע גם אפשרות של גביית חובות באמצעות נכסיו. העובדות מגלות גם כי איש מבין הנוגעים בדבר לא דיווח למשיבה על הפסקת החזקתו של בן שחר בחלק מהנכס אלא ביום 7.8.12, מועד מכתבו של העותר מס' 1. החלטת המשיבה בנסיבות אלה, אשר סירבה ליתן לעותרים אישור לטאבו מבלי שישולמו חובותיו של בן שחר, היא עמדה סבירה ולטעמי גם נכונה, לא נמצאו שיקולים זרים אשר עמדו בבסיס ההחלטה ואין מקום, כאמור, לבטלה. 43. אם מבקשים העותרים כי בית משפט יקבע את הזכויות השונות ויגיע למסקנות משפטיות במסגרת השתלשלות העניינים שפורטה לעיל, לרבות השלכת הליכי פשיטת הרגל על ענייננו, כי אז היה עליהם להביא את העניין לבית המשפט המוסמך. 44. הרוכשים טוענים כי הם רכשו את חלקו של הנכס מחיים תעיזי בלבד ומשום כך, ולחילופין, הם חייבים לשלם 20% מהחוב בלבד, היינו, רק עבור החלק שרכשו מחיים תעיזי. העותרים ו/או הרוכשים לא הציגו את ההסכם לפיו רכשו את הזכויות בנכס מחיים תעיזי. בסעיף 21 לתגובה התייחסה המשיבה לנושא זה וטענה כי "מסיבות השמורות עמם, לא צירפו העותרים לעתירה העתק של החוזה, אשר בגינו מבקשים הם את אישור העירייה נשוא העתירה" (ההדגשות במקור- ש.ג.). העותרים לא הגיבו על טענה זו, לא הציגו את ההסכם במסגרת העתירה ולא התייחסו לכך בסיכומיהם. המשיבה חזרה על טיעון זה של אי הצגת ההסכם בין הרוכשים לבין חיים תעיזי בסעיף 16 לסיכומיה וכאמור, גם על כך לא הגיבו העותרים ולא הציגו את ההסכם. אי לכך לא הוכיחו העותרים, ולו לכאורה, את הסכם הרכישה ואף לא הוכיחו, ולו לכאורה, כי בהסכם הרכישה קנו הרוכשים רק את חלקו של חיים תעיזי. אי לכך אין לקבל את טענתם החילופית לפיה הם חבים ב20% מחובו של בן שחר ודין הטענה להדחות. 45. העותרים העלו טענת התיישנות אולם גם דין טענה זו להידחות. ביום 16.10.02 הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד בן שחר וביום 28.3.05 ניתן פסק דין. אי לכך ומאחר וניתן פסק דין ביחס לחובות בן שחר עד 16.10.02 לא חלה התיישנות של 7 שנים על החוב אלא התיישנות לפי חוק ההוצל"פ שהוא 25 שנים. המסקנה היא כי על חובות שהצטברו לחובת בן שחר עד 16.10.02 לא חלה התיישנות. 46. ביום 18.3.07 ניתן כנגד בן שחר צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל בתיק פש"ר 1142/07. המשיבה הגישה תביעת חוב ומשלב זה היא היתה מנועה מלנקוט נגדו הליכים בבית משפט. מאחר ובין המועד של הגשת התביעה הראשונה (שנת 2002) ובין המועד של הגשת תביעת החוב במסגרת הליכי פשיטת רגל (שנת 2007) עברו חמש שנים בלבד, כי אז לא חלה התיישנות על החובות. המשיבה העלתה טענה זו (ר' סעיף 84 לתגובה) והעותרים לא סתרו טיעון זה. סוף דבר, טענת ההתיישנות שהעלו העותרים נדחית. 47. העותרים טוענים כי הרוכשים רכשו את חלק הנכס בתמורה ובתום לב ומשום כך יש להיעתר לבקשתם לקבלת אישור. ראשית, גם טענות אלה והעובדות הכרוכות בהן צריכות להתברר בהליך הנכון לבירור עובדות ואין מקומן בעתירה שבפנינו. במיוחד כך לאור העובדה לפיה הרוכשים מילאו תפקיד ככונסי נכסים למכירת הנכס ולאור העובדה כי הם רכשו חלק מהנכס מחיים תעיזי שהינו אחד מבעלי הנכס שאת מכירתו ביצעו ככונסי נכסים. גם אם בהליך פש"ר ניתנה החלטה בעניין זה, רשאית היתה המשיבה להחליט כי בנסיבות אלה היא מעכבת את האישור לטאבו בכפוף לתשלום החוב. החלטת המשיבה היא סבירה והטענה של רכישת חלק מהנכס בתום לב ובתמורה אין בה כדי לפגום בהחלטה. 48. העותרים טוענים כי יש ליתן להם פטור בגין היותו של בן שחר נכה במהלך חייו. המשיבה טוענת כי בן שחר לא הגיש מעולם בקשה למשיבה להנחה ו/או לפטור, בקשה להנחה צריכה להיות מוגשת במועד בגין כל שנת מס, ולא ניתן לקבלה רטרואקטיבית. אי לכך טיעוני המשיבה בדין יסודם ומשום כך בקשת העותרים לקבל פטור לנכה ו/או להפחית את דרישת התשלום, להידחות. 49. אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית. 50. העותרים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה הוצאות בסכום של 20,000 ₪.רשםהעדר חובותמקרקעיןעירייהעתירה מנהליתחוב