הוצאות אכיפה ארנונה לטענת המבקש (שלא הוכחשה ע"י המשיבה) מייד למחרת הוא שילם לעירייה את חובו. לטענת המבקש שלא הוכחשה, ביום 16.1.2013 קיבל לידיו את הודעת דואר ישראל ולפיה הגיעו אליו בדואר רשום שתי דרישות תשלום נוספות בגין אותו חוב, הזהות לשתי דרישות התשלום הראשונות שהגיעו לידיו בדואר רגיל. המבקש טען כי לפי תקנה 1(1) לתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א-2011 (להלן: "התקנות") המשיבה הייתה רשאית לגבות ממנו רק "הוצאות ישירות" בגין מכתב הדרישה הראשון שנשלח אליו בדואר רגיל. דהיינו רק את עלות הפקתו של מכתב הדרישה עצמו ללא עלות שכר הפקידים שטיפלו במכתב זה. לפיכך לטענתו על העירייה להשיב לו ולכל הנישומים תושבי העיר תל אביב שחוייבו כמוהו, את האגרות שנגבו שלא כדין בגין 24 החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית (שהוגשה ביום 6.3.2013) בהתאם לסע' 21 לחוק (להלן: "תקופת ההשבה"). השאלות העומדות להכרעה לאחר שהעירייה חדלה מלהשתמש במונח "אגרות ועמלות" במכתבי הדרישה שלה, ובמקומו שינתה את המונח ל - "הוצאות אכיפה", ולאחר שהעירייה חדלה לשלוח מכתב דרישה ראשון בדואר רשום, אלא הסתפקה במכתב ראשון בדואר רגיל, הסכימו הצדדים, במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 30.9.2013, שנותרו להכרעה שתי שאלות (ראו: עמ' 7 לפרוט', ש' 7-2): משמעות המונח "הוצאות ישירות" בתקנה 1 לתקנות, האם כולל הוא גם את שכר פקידי העירייה שהנפיקו את מכתב הדרישה בדואר רגיל, או שמא כולל הוא רק את עלות הנפקת מכתב הדרישה בלבד (נייר מעטפה ובול) שלדעת שני הצדדים עלותו 1.36 ₪ בדואר רגיל, ו - 7.22 ₪ בדואר רשום. אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, ש"הוצאות ישירות" לעניין תקנה 1 כוללות בתוכן את שכר הפקידים, אזי מתעוררת השאלה השנייה שבמחלוקת הצדדים, והיא מה עלות פקידי העירייה עבור הנפקת כל מכתב דרישה. דיון סע' 12ט לפקודת המסים (גבייה), שכותרתו "הוצאות שיישא בהן הסרבן" קובע: "12ט. (א) הסרבן יישא בהוצאות סבירות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה ובלבד שאמצעי האכיפה נדרש באופן סביר בנסיבות הענין לשם גביית המס. (ב) בבחינת אמצעי האכיפה שננקטו לענין סעיף קטן (א) יובא בחשבון, בין השאר, האם עלותם או פגיעתם בסרבן לא היתה במידה העולה על הנדרש לשם גביית המס. (ג) בסעיף זה, "אמצעי אכיפה" - אמצעי מינהלי שתכליתו גביית מס. סע' 13 לפקודת הגבייה, שכותרתו "תקנות" קובע: "שר האוצר רשאי להתקין תקנות - ... (ג) בדבר האגרות והמשימות בעד כל פעולה שעפ"י פקודה זו לרבות בדבר הוצאות סבירות שבהן ניתן לחייב סרבן בשל אמצעי אכיפה שננקטו לפי פקודה זו, וקביעת סכומים מרביים להוצאות כאמור; תקנות לפי סעיף קטן זה טעונות אישור ועדה משותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט ושל ועדת הכספים של הכנסת; סע' 1 לתקנות הגבייה שהותקנו מכוח הסעיף הנ"ל לפקודה, שכותרתו "קביעת הוצאות מרביות" (להלן: "התקנות") קובע: "1. הופעלו אמצעי אכיפה מכוח הפקודה בשל חוב מס, ניתן להוסיף עליו את ההוצאות הישירות שהיו כרוכות בהפעלת אמצעי האכיפה כאמור בסעיף 12ט לפקודה ובלבד שאמצעי האכיפה מנוי בתקנות אלה ושסכום הוצאות פעולה כמפורט בטור א', לא יעלה על הסכום הנקוב לצדה, בטור ב': טור א' טור ב' סוג הפעולה הוצאות בשקלים חדשים (1) משלוח דרישה ראשונה בכתב 15 משלוח דרישה ראשונה בכתב בדואר רשום ובלבד שנשלחה לאחר שנשלחה הודעה על החוב 22 (2) משלוח דרישה נוספת בכתב 15 משלוח דרישה נוספת בכתב בדואר רשום ובלבד שלא יישלחו יותר מ-3 דרישות בשנה 22 ... " לפי לשון סע' 12ט(א)+(ב) לפקודה, לכאורה עוסקים אנו בהוצאות סבירות שהוצאו בפועל ע"י העירייה, לצורך נקיטת אמצעי אכיפה לגבי אותו סרבן ספציפי, ובלבד שאמצעי האכיפה נדרש באופן סביר בנסיבות העניין לשם גביית המס הספציפי מאותו סרבן בפועל. לכאורה, סע' 1 לתקנות הגבייה אפילו צמצם עוד יותר את היקף פרשנות המונח "הוצאות סבירות" שבסע' 12ט ו - 13(ג) לפקודה, כשציין במפורש שהמדובר רק ב - "הוצאות ישירות" ורק לגבי אמצעי אכיפה שמנוי במפורש בתקנות, ובסכום שלא יעלה על הסכום המקסימלי הנקוב בתקנות לגבי אמצעי אכיפה ספציפי זה שננקט. לכאורה, התשלום שבמחלוקת שנגבה ע"י המשיבה הוא החזר הוצאות ולא אגרה, כפי שניתן ללמוד מסע' 4-5 לדרישות התשלום שנשלחו לתובע (נספחים א'-ב' לתובענה) בהן צויין: "4. לסכום החוב המפורט יתווספו הפרשי הצמדה וריבית על חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם - 1980, עד למועד תשלום החוב בפועל וכן החזר הוצאות העירייה בגין משלוח דרישה זו. 5.לידיעתך, נקיטת הליכים על פי פקודת המסים (גבייה) נועדה להסדיר את גביית המסים ומאפרת נקיטת הלכיים, הכוללים בים ביתר: עיקול חשבונות בנק, עיקול תפיסת מטלטלין, עיקול ותפיסה של רכב, שיעבוד ומכירה של נכסים וגוררת חיוב נוסף בהוצאות גבייה". לכאורה, גם בהתאם לנוסח הנ"ל שמופיע בדרישות התשלום, העירייה אמורה לגבות רק את ההוצאות בפועל שהוצאו על ידה בגין אותו אמצעי אכיפה ספציפי בו נקטה בפועל לגבי כל נישום ונישום. לפי סע' 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), ולפי פסיקת ביהמ"ש העליון בהתייחס לסעיף הנ"ל, יש צורך רק ב - "אפשרות סבירה", שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה. אין צורך ברמת הוכחה "מעל לכל ספק סביר", ואף לא ברמת הוכחה של מאזן הסתברויות בשלב מקדמי ולכאורי זה של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. כך נקבע ב- רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (עמ' 32 לפסה"ד, חוו"ד של כב' השופט י. דנציגר, מיום 11.4.2013): "כפי שציינו זאת חבריי בחוות דעתם, בשלב אישור התובענה כייצוגית נבחנת עילת התביעה במישור הלכאורי בלבד ואין מצופה כי בשלב זה תוכח עילת התביעה ברמה שבה יידרש המבקש הייצוגי להוכיחה בהליך העיקרי, לאחר שתאושר תובענתו כייצוגית. הבחנה זו לגבי טיב ואיכות הראיות שצריך להניח המבקש הייצוגי בשלב המקדמי אינה הבחנה עיונית בלבד אלא צריך שינתן לה משקל ממשי באופן שלא יוצב בפני תובעים ייצוגיים רף הוכחה גבוה מדי דבר שעלול להביא לכרסום באפקטיביות של כלי התובענה הייצוגית. כמו כן, יש להביא בחשבון - כפי שעמד על כך חברי השופט פוגלמן בחוות דעתו - כי בשלב זה הכלים הדיוניים העומדים לרשותו של המבקש הייצוגי מוגבלים באופן שמטבעו מקשה עליו להוכיח את עילת התביעה. לטעמי, הדברים נכונים ביתר שאת בנסיבות בהן מדובר במערכת יחסים בין מבטח למבוטח בה למבטח ישנה שליטה על מסמכים מהותיים שלא נמצאים בידי המבוטח, מסמכים שעשויים לסייע רבות להוכחת עילת התביעה בשלב אישור התובענה כייצוגית". (ההדגשות כאן ולהלן שלי, י"ש). הדברים האמורים לעיל חוזרים על עקרונות דומים שנקבעו קודם לכן ב- רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקה 15 (לא פורסם, מיום 5.7.2012): "ברי כי תכלית החוק היא להורות לבית המשפט לבצע בחינה מקדמית של סיכויי התובענה לשם הגנה מידתית על זכויות הנתבעים. לעניין זה, די לו לבית המשפט לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת 'אפשרות סבירה' להכרעה לטובת קבוצת המבקשים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה. נוסף על כך, דיון שמתבצע באופן זה אינו יעיל, מכיוון שנוצרת כפילות בין הדיון בגוף התובענה לבין הדיון בבקשת האישור; חוסר היעילות הטמון בכפילות זו גדל מקום בו פונים הצדדים פעמיים לערכאת הערעור". השאלה הראשונה היא האם בכלל עלות ההוצאות הישירות כמשמעותם בתקנות הגבייה נכללים גם שכר פקידי העירייה. המבקש הראה שבפרוטוקול הדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, מיום 27.2.2011, הבהיר יו"ר הועדה, ח"כ דוד רותם, כי במונח "הוצאות ישירות", כמשמעותם בתקנות הגבייה לא כלול שכר הפקידים ששולחים את מכתבי הדרישה (ראו: עמ' 2 ל-"פרוטוקול מס' 2 מישיבה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת הכספים לאישור תקנות על פי פקודת המסים (גבייה)", מיום 27.2.2011, נספח א' ל - "תשובת המבקש לתגובת המשיבה לבקשת המבקש לאישור התובענה כייצוגית") : "גל פרויקט: מה הכוונה 'ההוצאות הישירות'? היו"ר דוד רותם: הכוונה היא ההוצאות שהוצאת בפועל ולא שתחייב אותו בעלות הפקיד שבדק את החוב ובהוצאות הפקיד שפנה לדפוס כדי שידפיס את זה ולא בהוצאות המזכירה שתקתקה. גל פרויקט: כלומר את כל ההוצאות שקיימות, למעט הוצאות העבודה של העובד. היו"ר דוד רותם: ההוצאות הישירות שהוצאת על הפעולה. שילמת בדואר, אלה הוצאות ישירות. גל פרויקט: את הדפוס, הפקת אירועים ממוחשבים, כי זה בעיקר...זאת אומרת למעט הוצאות עבודה של הפקיד". די באמור לעיל כדי להוות ראיה לכאורה לתובענה. לפיכך קיימת לכל הפחות "אפשרות סבירה" שהבקשה תוכרע לטובת חברי הקבוצה , ודי בכך בשלב מקדמי זה של הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, כפי שנקבע בפסיקה. אין הכרח בשלב זה להכריע בהתאם לראיות הצדדים, ולקבוע ממצאים קונקלוסיביים באשר למשמעות המונח "הוצאות ישירות" שבתקנה 1 לתקנות הגבייה ומה נכלל בהן, וממילא גם לא בשאלה השנייה באשר לתמחור של שכר הפקידים שמנפיקים את מכתבי הדרישה אם יוכרע בשאלה הראשונה ששכרם כלול ב"הוצאות ישירות" לפי התקנות. באשר לשאלה השנייה- והיא מהי עלות שכר הפקידים לכל מכתב דרישה, בהנחה ששכר הפקידים כלול במונח "הוצאות ישירות" כמשמעותו בתקנות הגבייה, ייתכן שמתבצע ע"י המשיבה "סבסוד צולב". זאת משום שייתכן שהחישוב של העירייה, ומקדמי החישוב שקבעה העירייה בין פעולות הגבייה השונות שמנתה, איננו מדוייק. גם אם חישוב העירייה באשר לשכר הפקידים הוא מדוייק, הרי שהשאלה העיקרית היא השאלה הראשונה בדבר פרשנות המונח "הוצאות ישירות". אם יתברר במהלך בירור התובענה לגופה כי שכר הפקידים איננו כלול במונח "הוצאות ישירות" כמשמעותן בתקנה 1 לתקנות, הרי שגם לפי תמחורי העירייה יוצא שהיא גובה סכומים ביתר שלא כדין, מאחר שאין חולק שעלות המעטפה, הבול, והפקת האירועים הממוחשבים איננה מתקרבת לסכום שגבתה העירייה בפועל 22 ₪. כך שלמעשה די בשאלה הראשונה, ובראיה הלכאורית מפרוטוקול הוועדה באשר לפרשנות המונח "הוצאות ישירות" כשיטת המבקש, על מנת להוכיח באופן לכאורי לפחות, בשלב זה, את סבירות התביעה, כתנאי לאישור התובענה כייצוגית. התנאים לאישור התובענה ייצוגית סע' 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, שכותרתו "אישור תובענה ייצוגית בידי בית משפט" קובע: "8.(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב". לאחר שבחנתי את נסיבות העניין מצאתי כי נתקיימו התנאים לאישור התובענה הייצוגית: התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, שכן השאלה המשפטית העקרונית של פרשנות המונח "הוצאות ישירות, בתקנה 1 לתקנות משותפת לכלל חברי הקבוצה. אם יסתבר שהוצאות הפקידים כלולות במונח זה, אזי מתעוררת שאלה שנייה המשותפת לכלל חברי הקבוצה והיא השאלה העובדתית מהו עלות הוצאות בגין הפקידים שמייצרים את מכתב הדרישה. כפי שהוסבר לעיל, לכאורה, לאור פרוטוקול ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, ייתכן שהפרשנות הנכונה היא שהמונח "הוצאות ישירות" שבתקנה 1 לתקנות אינן כוללות את שכר הפקידים. בהנחה כזאת, ייתכן שיתייתר הצורך לבחון מהו שווי שכר הפקידים. לפיכך, בשלב מקדמי ולכאורי זה יש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. בעניינינו, תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, שכן מדובר בסכום נמוך 22 ₪, שמשותף לתושבים רבים מאד מתל אביב, כך שזה מקרה קלאסי שמתאים לתובענה ייצוגית. קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב, שכן לאור העילה הלכאורית שקיימת לזכות המבקש, הגשת תובענה ייצוגית בעניין היא הדרך הראויה, והמשיבה לא הוכיחה התנהלות שלא בתום לב של המבקש הייצוגי או של באי כוחו. טענת המשיבה כי אין בסיס עובדתי לסכום התביעה הכולל שנקוב בתובענה הייצוגית 14,520,000 ₪, איננה מצביעה על חוסר תום לב של המבקש הייצוגי ובאי כוחו, שכן המבקש ציין כי מדובר באמדן והערכה בלבד, מאחר שאין המידע מצוי בידו. כפי שנקבע בפסיקה, בשלב זה יש לקחת בחשבון את פערי הכוחות בין הצדדים, ואת העדר המידע המובנה בו נמצא המבקש. התובע ביקש כי בנוסף לנישומי הארנונה של עירית ת"א תאושר התובענה כייצוגית גם בשם כל נישומי עירית ת"א ביחס לתשלומי "אגרות או היטלים אחרים" שלא שולמו במועדם. לאור המתואר ע"י התובע בתובענה ובבקשת האישור, ובהינתן המסמכים שצרף התובע לתובענה ולבקשת האישור, אין מקום לאשר את התובענה כייצוגית ביחס לאגרות ולהיטלים האחרים של עירית ת"א. התובע לא טען ולא הוכיח ולו לכאורה, כי הוא בעל זכות תביעה אישית כלפי עירית ת"א ביחס לאגרות ולהיטלים האחרים של עירית ת"א, דוגמת אגרות שילוט, רישוי עסקים, היטלי השבחה והיטלי פיתוח, ולא ציין כל מערובות אישית בתחומים אלה. האירועים אותם תיאר התובע בכתב תובענתו ובבקשת האישור נסובו אך ורק ביחס לתשלומי הארנונה בהם חוייב ע"י העיריה, והוא צירף דרישות תשלום שעוסקות רק בתשלומי ארנונה. לפיכך, התובענה שבנדון מאושרת כייצוגית רק ביחס להוצאות גביית תשלומי הארנונה שלא שולמו במועדם ע"י נישומי עירית ת"א. יש לציין כי באשר לתשלומי מים וביוב לתאגיד המים ובאשר לתשלומי קנסות החנייה לעיריה, שגם הם נגבים מכוח פקודת המסים גבייה, הרי ששני תחומים אלו לא ייכללו בתובענה דנן, מאחר שהם כבר נידונים בשתי הבקשות הייצוגיות האחרות שהגיש המבקש דנן ושכבר אושרו כתובענות ייצוגיות ע"י ביהמ"ש זה: ת"צ 21832-02-12 ליבוביץ נ' מי אביבים 2010 בע"מ אושרה כייצוגית ביום 27.11.2012 בעניין תשלומי מים וביוב, ו- ת"צ 21899-02-12 ליבוביץ נ' עיריית תל אביב אושרה כייצוגית ביום 30.9.2013 בעניין קנסות חנייה, ולטעמי מן הראוי לשמוע את הראיות יחד. פרטים והוראות בקשר לאישור הבקשה לאור האמור לעיל, במצטבר, אני מאשרת את הגשת התובענה בת"צ 10343-03-13 כתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות. בהתאם להוראת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אני קובעת כדלקמן: הגדרת הקבוצה הקבוצה בשמה תוגש התובענה תוגדר: "כל תושבי העיר תל אביב - יפו שמהם גבתה המשיבה 22 ₪ בגין "אגרות ועמלות", או תחת כל שם אחר, וריבית פיגורים בגינן, מכוח פקודת המסים גבייה, בשל אי תשלום חוב ארנונה, החל מ - 24 חודשים לפני הגשת בקשת האישור (שהוגשה ביום 6.3.2013) ועד ליום החלטה זו". המבקש המייצג ובא הכוח המייצג הקבוצה תיוצג על ידי המבקש, עדי ליבוביץ, באמצעות באי כוחו, עו"ד דן שריזלי ועו"ד ירון שריזלי. עילות התביעה והשאלות המשותפות התובענה מאושרת כנגד המשיבה בעילה לפי סעיף 11 לתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". השאלות המשותפות לחברי הקבוצה העומדות להכרעה הן (בהתאם להסכמת הצדדים בפרוט' הדיון מיום 30.9.2013, עמ' 7, ש' 7-2): מה הפרשנות הנכונה של תקנה 1 לתקנות המסים גביה. דהיינו מה כולל המונח הוצאות ישירות, האם גם הוצאות בגין עבודת פקידים, או רק הוצאות בגין המכתב עצמו ודהיינו: עלות הנייר, המעטפה והבול שהיא לדעת שני הצדדים 1.36 ₪ בדואר רגיל ו - 7.22 ₪ בדואר רשום. במידה ויקבע כי ההוצאות הישירות כוללות גם העמסה בגין עבודת הפקידים, מה העלות הממשית של הוצאה זו. ד. הסעד הנתבע הסעד הוא השבה של הכספים אשר לכאורה נגבו שלא כדין מקבוצת המבקשים בתקופת ההשבה. ה. הודעה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, הודעה על החלטה זו תימסר למנהל בתי המשפט, בצירוף העתק ההחלטה, לשם רישומה בפנקס. ו. פרסום בהתאם לסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות, סעיף 9 להחלטה זו יפורסם בשני עיתונים יומיים בעברית, פעם אחת באמצע השבוע ופעם אחת בעיתון יום ששי, וכן בעיתון היוצא לאור בשפה הרוסית, ועיתון היוצא לאור בשפה הערבית. בהוצאות הפרסום תישא בשלב זה המשיבה. 71 ‏יום חמישי 18 מרץ 2010 ,‏ג' ניסן תש"ע, בהעדר הצדדים, סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני מקבלת את הבקשה ומאשרת את התובענה כייצוגית. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בגין בקשה זו בסך 10,000 ₪, בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. ארנונה