תביעה בגין עבודות בניה ופיתוח במגרשי ספורט

תביעה ותביעה שכנגד , שעניינן בביצוע עבודות בניה ופיתוח בשלושה מגרשי ספורט המצויים בישובים מרגליות, שאר יישוב ומשמר הירדן (להלן: הפרויקט) , אשר בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מבואות חרמון (להלן: המועצה ו/או המזמינה) ואשר נמסרו לביצועה של הנתבעת במסגרת ההסכם הנזכר לעיל. הנתבעת שכרה את שירותיו של התובע לביצוע העבודות באתרים. אין חולק, כי ההסכם שנערך ביניהם הינו למעשה הסכם "גב אל גב" , הכפוף לחוזה שבין הנתבעת למועצה, וכי הנתבעת הייתה זכאית לרווח קבלני בשיעור של 15% מן הסכומים העתידים להתקבל מן המועצה. בכתב התביעה טען התובע , כי על אף שביצע את מלוא העבודות הנזכרות בהסכם, שילמה לו הנתבעת סך של 142,500 ₪ בלבד. לפיכך, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 541,912.07 ₪ וכן, פיצוי מוסכם בסך של 81,286 ₪. בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת, כי התובע הוא זה אשר הפר את ההסכם עימה שכן , העבודות בוצעו באיחור רב ובאופן לקוי מה שהסב לה נזקים רבים. לפיכך, עתרה הנתבעת לחייב את התובע להשיב לה סך של 40,430 ₪ מתוך סך 142,500 ₪ אשר שולם לו. כן עתרה הנתבעת לחיוב התובע לשלם לה פיצוי מוסכם על סך של 336,000 ₪ (1,000 ₪ ליום עבור 336 ימי איחור), סך של 192,212 ₪ בגין עלות פירוק ובניה מחדש של המגרש במרגליות וכן, סך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש ובסה"כ העמידה הנתבעת את תביעתה על סך של 676,599 ₪. הליכים קודמים: בפסק הדין אשר ניתן בתיק זה ביום 18.11.09 התקבלה בחלקה התביעה הראשית ואילו התביעה שכנגד נדחתה. הנתבעת חויבה לשלם לתובע סך של 330,421 ₪ וכן, לשאת בשכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪ ובהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. בפסק דינה, מצאה ערכאת הערעור כי יש מקום לקזז מן הסכום אשר נפסק לתובע סך של 80,365 ₪ (טרם קיזוז הרווח הקבלני של הנתבעת) והעמידה אותו על סך של 238,034 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.97. לעניין טענות הנתבעת בדבר איחור בביצוע העבודות על ידי התובע , קבעה ערכאת הערעור כי מראיות הנתבעת עצמה עולה , שהמועד לביצוע העבודות הוארך על ידה עד ליום 6.9.96, תוך ויתור על הזכות לתבוע פיצויי פיגורים. אולם לאחר מכן , שוב הוארך המועד אך בזו הפעם מבלי לוותר על הזכות לתבוע פיצויים. ביום 23.9.96 הורתה הנתבעת לתובע לסלק ידו מאתרי הפרויקט ונטלה על עצמה את האחריות להשלמת התיקונים והעבודות. בבוחנה את פרק הזמן הנדרש להשלמת העבודות, מצאה ערכאת הערעור , כי במכתבה מיום 27.8.96 הקצתה הנתבעת 7 ימים לתיקון הליקויים ובמכתבה מיום 10.9.96 הקצתה 3 ימים ומשכך, הועמד פרק הזמן לשלמת העבודות על 10 ימים דהיינו, עד ליום 3.10.96. כפועל יוצא מכך נקבע, כי האיחור בביצוע העבודות הינו בן 27 ימים וזאת, מיום 6.9.96 (היום בו היה על התובע לסיים את העבודות לאחר הארכה ללא ויתור על הזכות לתבוע פיצויי פיגורים מצד הנתבעת) ועד ליום 3.10.96. כן נקבע, כי שוויו של הפיצוי, במידה ויוכח כי אכן האחריות לו מונחת על כתפי התובע, הינו לכל היותר סך של 27,000 ₪ נכון ליום 1.1.97. עוד קבעה ערכאת הערעור, כי יש מקום לשוב ולקבוע את שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט אשר הושתו על הנתבעת וזאת, לנוכח השינוי בפסק הדין. טענותיה של הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה בגין תשלומים לצדדי ג', תיקון ליקויים, פגיעה בשמה הטוב, עוגמת נפש וכן, פירוק ובניית המגרש במרגליות, נדחו במסגרת פסק הדין בערעור. טענות התובע בתמצית: לטענת התובע, הטענה לפיה חל עיכוב בביצוע העבודות מוטל על כתפיה של הנתבעת אך לא עלה בידה להרימו. לדבריו, משך תקופת העבודה הוארכה בשל סיבות שונות ומגוונות ובכללן: ביצוע עבודות נוספות וחריגות, הכנת תוכניות, עבודות תשתית לעבודות נוספות, קשיים לא צפויים בביצוע העבודות, עיכובים אשר קשורים בנתבעת עצמה ו/או מי מטעמה וכן בשל אי תשלום ועיכוב כספים על ידי הנתבעת. לעניין העיכוב בביצוע העבודות ביישוב מרגליות נטען, כי עיכוב זה נבע מהגדלת העבודות ובשל הצורך בביצוע תיאום בין המפקח למתכנן. התובע ציין, כי אף כמויות החפירה, היישור וההידוק היו גבוהות מהנקוב בכתב הכמויות. במשמר הירדן היה צורך בהזמנת יועץ קרקע בשל בעיות גלישה של אדמה במקום, ואף באתר זה כמויות החפירה, היישור וההידוק היו גדולות מאלו המופיעות בכתב הכמויות. לעניין העבודות בשאר יישוב טען התובע, כי נדרש להזיז את המגרש למרחק של 8 מטרים לכיוון ההר ולהגדילו ביחס לתוכניות. כן הפנה התובע לעניין זה להנחיות יועץ קרקע בשל עיכובים הקשורים למצב השטח. אף ביחס לאתר זה הועלו טענות ביחס להגדלת כמויות החפירה, היישור וההידוק. לטענת התובע, אין מקום להפחית מסכום ההוצאות ושכר הטרחה אשר נפסקו בהליך זה וזאת, בגין מספר טעמים. אכן, ערכאת הערעור הפחיתה מפסק הדין סך של 80,365 ₪, אולם בפועל נפסק לו פיצוי גדול יותר וזאת לאור המועד ממנו נקבע כי יש להצמיד את הסכום. לטענתו, מעולם לא טען כי מגיע לו פיצוי בגין רכיב זה אלא, כי מגיעים לו הסכומים המפורטים בחשבונות שהגיש. כן נטען, כי יש מקום להתחשב בפרק הזמן הארוך בו נוהל הליך זה ולאופן התנהלות הנתבעת. טענות הנתבעת בתמצית: אין חולק , כי התובע לא מילא אחר הוראות סעיף 3 להסכם ולא השלים את ביצוע העבודות עד ליום 5.2.96. המגרשים בשאר יישוב ומשמר הירדן נמסרו רק ב- 12/96 והמגרש במרגליות נמסר ב- 1/97. במצב דברים זה, הרי שלאור הוראות סעיף 6 להסכם , קמה לה הזכות לקבל את הפיצוי המוסכם ובמידה ולטענת התובע אין הוא אחראי לעיכובים, עליו נטל ההוכחה וזה לא הורם. ניהול הפרויקטים על ידי התובע נעשה בעצלתיים תוך סטייה מהתכנון, וליקויים רבים התגלו בעבודתו כעולה מפניותיהם של מפקח הפרויקט מהנדס המועצה. ביום 19.8.96 בוצע סיור בכל אתרי הפרויקט ונערך פרוטוקול בו צוינו כל הליקויים שנמצאו. לטענתה, מדובר בהשלמות ו/או בתיקונים של עבודות אשר בוצעו על ידי התובע באופן לקוי ו/או שלא על פי התכנון ואין המדובר בליקויים מורכבים אשר הצריכו הארכת המועד. במכתב מיום 27.8.96 ובשיחת טלפון שהתקיימה ביום 10.9.96 נדרש התובע לתקן ליקויים אלה , אך נמנע מלעשות כן ומשכך, ביום 23.10.96 הופסקה כאמור עבודתו של התובע. לעניין העבודות ביישובים משמר הירדן ושאר יישוב נטען, כי העבודות החריגות נכללו במפורש במסגרת הסיור והתובע התבקש להשלימן אך לא עשה כן. כן נטען, כי סוגיית הזמנתו של יועץ הקרקע לאתרים אלה טופלה בחודשים הראשונים של שנת 1996 והנושא אינו נזכר בדו"ח הסיור. ביחס לעבודות ביישוב מרגליות נטען, כי הסעיפים בחשבון המתייחסים לעניין זה אינם רלוונטיים מכיוון שהנתבעת היא זו אשר ביצעה עבודות אלה לאחר תקופת העיכוב. מועד סיומה של עבודת בניית הטריבונות חרג מ- 27 הימים ואין היא רלוונטית לענייננו. הנתבעת היא זו אשר ביצעה עבודה זו. בנסיבות אלה, אף המכתב מיום 3.10.96 (נספח ט' לתצהיר התובע) אינו רלוונטי. טענת התובע לפיה נתקל בקשיים לא צפויים בביצוע העבודות לא הוכחה. אין ממש בטענות התובע לעניין ההבדלים בכמויות החפירה. התובע לא פירט מתי נדרש גידול זה בעבודות, מתי בוצעו עבודות אלה והאם היה בכך כדי לעכב את ביצוע הפרויקט ובכמה זמן. לעניין טענת התובע בדבר עיכוב אשר נבע מהכנת התוכניות נטען, כי לא עלה בידי התובע להוכיח שבפרק הזמן הרלוונטי היו עבודות כלשהן בשלבי תכנון או שנמסרו תוכניות אחרות לביצוע. הטענה בדבר עיכוב כספים נשמעה לראשונה מפי התובע רק לאחר שסולק מאתרי הפרויקט. לעניין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט טענה הנתבעת, כי בעת בחינת סוגיה זו יש להביא בחשבון את העובדה שחלק נכבד מטענותיה התקבלו במסגרת הערעור. לאור כל האמור לעיל טענה הנתבעת, כי הינה זכאית לקזז מן הסכום אותו חבה לתובע סך של 27,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.97 וכן, כי יש לשום מחדש את שיעור הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של התובע ביחס להליך זה. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול הראיות המונח בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לעיכוב בביצוע העבודות מונחת על כתפי התובע. כן מצאתי, כי יש מקום להפחית מסכום ההוצאות אשר הושתו על הנתבעת במסגרת ההליך הקודם סך של 5,000 ₪ ואולם, לא מצאתי כי יש מקום להפחית משכ"ט עוה"ד. להלן, אנמק קביעותיי אלה. האחריות לעיכוב בביצוע העבודות: במסגרת ההסכם אשר נערך בין הצדדים ביום 29.11.95 , נקבע מועד סיום העבודות ליום 5.2.96 אך אין חולק כאמור, כי העבודות בשלושת אתרי הפרויקט לא הושלמו עד למועד זה. במסגרת פסק הדין אשר ניתן בתיק זה ביום 18.11.09 נקבע, כי אכן חל עיכוב בביצוע העבודות על ידי התובע אולם, בין היתר, לנוכח הארכות המועד אשר ניתנו לו על ידי הנתבעת לביצוען של עבודות אלה, לא ניתן לקבוע כי הפר הוא בצורה יסודית את ההסכם. ערכאת הערעור העמידה כאמור את פרק הזמן בו חל עיכוב בביצוע העבודות, ואשר לגביו לא מחלה הנתבעת על זכותה לקבלת הפיצוי המוסכם, על 27 ימים אשר ראשיתם ביום 6.9.96 וסופם ביום 3.10.96. כן נקבע בפסק הדין בערעור, כי התובע קיבל לידיו את המכתב מיום 23.9.96 במסגרתו נדרש לסלק ידיו מאתרי הפרויקט. השאלה הראשונה הצריכה מענה הינה, על כתפי מי מהצדדים מונח הנטל להוכיח את הסיבות אשר עמדו בבסיס העיכוב? סבורני, כי בנסיבות העניין יש לקבוע , כי נטל זה מונח על כתפי התובע ואנמק. סעיף 6 לתנאי ההסכם קובע כדלקמן: "במידה והקבלן לא יסיים את העבודה במועד הקבוע בהסכם זה, יהיה עליו לשלם כדמי נזק פיצויים מוסכמים מראש בסכום של 1,000 ₪ (אלף ₪ בלבד לכל יום פיגור ₪). לכל יום של פיגור.". משקבעה ערכאת הערעור כי חל עיכוב בביצוע העבודות (מעבר לתקופה לגביה ניתנו הארכות על ידי הנתבעת), אזי לכאורה , התמלאו תנאי סעיף 6 להסכם וקמה חובה מצד התובע לפצות את הנתבעת בסכום הנקוב בו בגין כל יום בו לא הושלמה העבודה. ככל שטוען התובע כי אין הוא חב בפיצוי המוסכם , מכיוון שהעיכוב בביצוע העבודות לא נגרם בשל מחדליו, אזי עליו הנטל להוכיח טענה זו. אעיר, כי לא מצאתי שיש בעובדה שהנתבעת מצאה להאריך מעת לעת את מועד סיום העבודות כדי לשנות ממסקנתי זו שכן, שאלת הפיצוי המוסכם עניינה בתקופה אשר לגביה לא מחלה הנתבעת על זכותה לקבלת הפיצוי המוסכם כפי שקבעה ערכאת הערעור. מן הטעמים עליהם אעמוד להלן, סבורני כי לא עלה בידי התובע להרים נטל זה. בפתח הדברים יצוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים שעובר לעיכוב העומד בבסיס הדיון כעת, האריכה הנתבעת את המועד להשלמת העבודות מעת לעת תוך שהיא מוחלת על זכותה לקבלת הפיצוי המוסכם וזאת, עד ליום 6.9.96. משאלו הם פני הדברים, אזי לצורך בחינת שאלת האחריות לעיכוב אשר ראשיתו במועד זה, יש לבחון תחילה מהן העבודות אשר טרם הושלמו עד למועד זה? ייאמר כבר כעת, כי חלק נכבד מטענות הצדדים מתייחסות לשלבים מוקדמים יותר של הפרויקט. במסגרת סיכומיו, הפנה התובע לשורה של מסמכים מהם עולה, כך לטענתו, כי היקפי העבודות אותן התבקש לבצע באתרי הפרויקט השונים היו נרחבים יותר מאשר הוסכם בין הצדדים בהסכם. ביחס לכל שלושת אתרי הפרויקט, הפנה התובע לחשבון הסופי אשר הגיש לנתבעת בו פורטו העבודות הנוספות והחריגות אותן ביצע בכל אתר ואתר. זה המקום לציין, כי במסגרת סעיף 3 לתנאי ההסכם צוין, כי הנתבעת תהא רשאית להגדיל ו/או להקטין ו/ואו לשנות את היקף העבודות. דין טענתו של התובע לעניין זה לדחייה. מעיון בחשבונות עולה, כי לא פורטו בהם פרקי הזמן אשר נדרשו לביצוען של עבודות אלה ובכל אופן, לא עלה בידי התובע להוכיח כי לא היה די בהארכות המועד אשר ניתנו לו על ידי הנתבעת כדי להשלימן. דברים אלה יפים אף ביחס לעבודות החפירה, היישור וההידוק אשר בוצעו באתרים השונים. התובע אף לא הציג כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי פנה לנתבעת והשיג על התמשכות העבודות או טען כי נדרש לו זמן נוסף להשלמתן של עבודות אלה. אי משלוח הודעה כאמור מטעם התובע לנתבעת מעורר תמיהה וזאת, לנוכח הכללתו של סעיף הפיצוי המוסכם בהסכם שנערך ביניהם. דברים אלה יפים אף ביחס לעבודות הספציפיות אליהן הפנה התובע במסגרת סיכומיו. לעניין העבודות במרגליות- התובע הפנה בסיכומיו למכתב מאת המזמין מיום 28.5.96 (נספח י"א לתצהירו של מנהל הנתבעת מר אטדגי (להלן: אטדגי)) במסגרתו צוין , כי היקף העבודות באתר זה הוגדלו וכן, כי נדרש תיאום בין הפיקוח למתכנן. עוד יצוין בהקשר זה, כי במסגרת מכתב זה התבקשה הנתבעת לדאוג כי התובע יבנה במקום 2 טריבונות, אם כי, כך עולה מן המכתב, יש צורך לתאם זאת מול המתכנן. אף לעניין זה לא הביא התובע כל ראיה לפיה לא היה די בהארכת המועד שניתנה לו ולא הציג כל מכתב מטעמו לנתבעת לעניין זה. אף אם יש ממש בטענת התובע לפיה, ממכתבו של המפקח לנתבעת מיום 15.10.96 (נספח ט' לתצהיר התובע) עולה , כי במועד זה טרם הועברה הצעת מחיר לעניין הטריבונות הרי, שאף לעניין זה לא הוצגה כל פניה מטעמו לנתבעת לעניין התמשכות עבודות אלה. יצוין, כי עבודות הקשורות לטריבונות נכללו במסגרת פרוטוקול הסיור באתרי הפרויקט מיום 19.8.96 ואולם, התובע בחר שלא להשיג על כך באותה העת וזאת, כפי שיפורט בהמשך הדברים. בכל אופן, עבודה זו לא נכללה במסגרת מכתבה של הנתבעת מיום 10.9.96 (חתום על ידי מר זגרון ניסים) פורטו העבודות אותן על התובע להשלים עד ליום 13.9.96. לעניין העבודות בשאר יישוב- באתר זה, כך לטענת התובע, נדרש להזיז את המגרש כ- 8 מטרים לכיוון ההר ולהגדילו ביחס לתוכניות. עיון בנספח י"א לתצהירו של התובע מעלה, כי ההנחיות להזזת המגרש ניתנו כבר ביום 20.2.96 ומטעם התובע לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שנדרשה ארכה מעבר לארכות שניתנו לתובע להשלמת עבודה זו. לעניין העבודות במשמר הירדן- לטענת התובע, נאלצו המפקח והמזמין להזמין יועץ קרקע בשל גלישת אדמה בשטח. אף לעניין זה לא הוצגה כל ראיה ממנה עולה כי הארכות המועד שניתנו לא הספיקו לתובע להשלמת העבודות וכן, לא הוצג כל מכתב ברוח זו מטעמו. זה המקום לציין, כי לא מצאתי כי יש באסופת המכתבים אותם צירף אטדגי לתצהירו (נספחים י"א - י"ז) מהם עולה, כי מטעם הפיקוח על ביצוע הפרויקט מטעם המזמינה נשלחו מכתבים רבים לעניין אופן התקדמות העבודות באתרים השונים והנוגעים ישירות לקצב עבודתו של התובע. משהוכח כי הנתבעת מצאה להאריך המועד לביצוען של העבודות מעת לעת, הרי שההשגות בדבר אופן התנהלותו של התובע עובר לתקופת העיכוב בן 27 הימים נשוא פסק דין זה, אין בהן כדי להביא למסקנה לפיה התובע הוא האחראי לעיכוב ספציפי זה. הגם שדי באמור לעיל כדי להביא למסקנה לפיה התובע הוא האחראי לעיכוב נשוא פסק דין זה, הרי שאחריותו לעיכוב נלמדת מראיות נוספות המצויות בתיק ובמה דברים אמורים? בסיכומיה, הפנתה הנתבעת כאמור לפרוטוקול סיור שנערך באתרי הפרויקט ביום 19.8.96 דהיינו, כשבועיים ימים עובר לתחילת תקופת העיכוב. ביום 27.8.96, נשלח הפרוטוקול לתובע והלה התבקש להשלים העבודות המפורטות בו עד ליום 6.9.96 דהיינו, תחילת תקופת העיכוב נשוא פסק דין זה. במכתב נוסף אשר נשלח לתובע ביום 10.9.96 מאת הנתבעת (חתום על ידי מר זגרון ניסים) פורטו העבודות אותן על התובע להשלים עד ליום 13.9.96 (נספח כ' לתצהירו של אטדגי). במכתב מיום 6.10.96 (נספח י"ד לתצהירו של התובע) מאשר התובע , כי מועד סיום העבודות אכן נקבע ליום 13.9.96 וכי העבודות לא הושלמו עד למועד זה. אכן, בפי התובע טענה בדבר אי העברת תשלום לו הוא זכאי ואולם, מפי התובע לא נשמע כל הסבר מדוע לא העלה טענה זו עובר למועד זה. עוד יצוין בהקשר זה, כי מהאמור בסעיף 2 למכתבו זה של התובע עולה , כי ככל הנראה , אף אם היה עיכוב כלשהו בהעברת תשלומים מסוימים הרי שהדבר נבע מאי העברת הכספים על ידי המזמינה וטענתו לפיה אין ההסכם בינו ובין הנתבעת כפוף להעברת תשלומים אלה, אינו עולה בקנה אחד עם מהות ההסכם שהינו הסכם "גב אל גב". לאור כל האמור לעיל, הרי שלא מצאתי לקבל את טענתו של התובע לפיה יש בעבודות החריגות אשר בוצעו באתרי הפרויקט השונים כדי להוכיח טענתו לפיה אין הוא אחראי לעיכוב בן 27 הימים בהשלמת העבודות. שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט: בהתאם לקביעת ערכאת הערעור, יש מקום לשוב ולקבוע את הוצאות המשפט ושכ"ט עורך הדין אשר הושתו על הנתבעת במסגרת פסק הדין מיום 18.11.09. לאור פרק הזמן הארוך בו נוהל ההליך והיקפו של התיק, לא מצאתי כי יש מקום להפחית משכ"ט עורך הדין אשר הושת על הנתבעת. יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין יש מקום להפחית סך של 5,000 ₪ מן ההוצאות אשר הושתו על הנתבעת. ערכאת הערעור מצאה כאמור, כי יש מקום להפחית בסכום בו חויבה הנתבעת בסך של 80,365 ₪. העובדה כי בפועל נדרשה הנתבעת לשלם סכום גבוה יותר מזה שחויבה בו במסגרת פסק הדין מיום 18.11.09, אין בו כדי לשלול שינוי בגובה ההוצאות שכן המדובר בשינוי הנוגע לדרך החישוב ולא לרכיבי החיוב. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני קובע , כי הנתבעת זכאית לקזז מחובה לתובע סך של 27,000 ₪ משוערך ליום 1.1.97. הנתבעת אישרה בסיכומיה כי סכום זה לא שולם לתובע, ולפיכך קיזוז זה כבר בוצע בפועל. התובע ישיב לנתבעת סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה למן היום בו שילמה הנתבעת את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה במסגרת פסק הדין מיום 18.11.09. כמו כן, הנני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך 3,000 ₪ בגין הליך זה. דיני ספורטבניהקרקעותעבודות בניה