לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר בעצם הבריח

לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר בעצם הבריח בתאריך 26.8.09 נבדקה התובעת אצל פרופ' שלמה טייכר, מומחה לכירורגיית פה ולסת מטעם בית המשפט אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%. סה"כ נקבעה לתובעת נכות צמיתה של 14.5%. הנכות התפקודית של התובעת - טענות הצדדים התובעת מדגישה בסיכומיה, קביעתו של המומחה כי השבר גורם לטווח תנועה מוגבל "בתנועה משולבת של יישור וסיבוב פנימי" של הכתף וכן כי הוא "עשוי לפגוע בתפקוד הכתף תחת עומס קשה או בפעילות מאומצת". מכאן טוענת התובעת כי הדבר ישליך על תפקודה המקצועי, שכן העיסוק ברפואת שיניים מצריך תפקוד עדין ומתמיד של שתי הידיים. קרנית לעומת זאת מדגישה בסיכומיה כי בסוף חוות דעתו קובע ד"ר אנקשטיין "אני קובע כי לא נותרה לגברת ליפסון מגבלה תפקודית וכי היא אינה זקוקה לטיפולים אורתופדיים בעתיד." עוד מציינת קרנית, כי התובעת לא ביקשה לחקור את המומחה בעניין זה. אשר לחוות הדעת של פרופ' טייכר, מפנה התובעת לתשובות שנתן המומחה לשאלות ההבהרה, שם הבהיר פרופ' טייכר כי המגבלה של התובעת עלולה לגרום לה קושי ואי נוחות בדיבור ממושך עם לקוחות ומטופלים, ככל שעבודתה כמזכירה רפואית תצריך דיבור ממושך ורב. פרופ' טייכר הציע לתובעת לפנות לקלינאית תקשורת שתוכל לתת תשובה ברורה יותר בעניין זה. קרנית מציינת כי התובעת לא עשתה כן. התובעת טוענת כי יש לקבוע כי נכותה התפקודית זהה לשיעור נכותה הרפואית וזאת הן מטעמים ענייניים כפי שעולה מחוות דעת המומחים והן משום שהתובעת הייתה בת 21 כשאירעה התאונה ועל כן יש להחיל עליה את ההלכות החלות בעניין קטינים. קרנית, לעומתה סבורה כי לתובעת לא נגרמה נכות תפקודית כלשהיא. לראיה מציינת קרנית, כי התובעת המשיכה בחייה לאחר התאונה, עבדה במספר עבודות ללא מגבלה, למדה לימודי תעודה בארץ וסיימה לאחרונה לימודי רפואת שיניים בחו"ל. לטענת קרנית, מקצוע רפואת השיניים אינו דורש דיבור ממושך ובהיבט האורתופדי אין כל נכות תפקודית. התובעת העידה כי סיימה לימודי רפואת שיניים בחו"ל ועליה לעבור מבחן בחודש ספטמבר, שאחריו תוכל להתחיל התמחות בת שנתיים במקצוע זה (ע' 22 שורות 6-15). לאחר מכן תוכל להתחיל לעבוד כרופאת שיניים מן המניין. יחד עם זאת טוענת התובעת שבגלל שעדיין לא קיבלה את ההכרה בתואר היא מתכוונת לעבוד כמזכירה רפואית או כסייעת לרופא שיניים עד לקבלת התעודה. הנכות התפקודית של התובעת - הכרעה בעניינה של התובעת, נראה כי הנכות של הפה והלסת, איננה צריכה לעמוד לה לרועץ בעיסוקה כרופאת שיניים, שכן עיסוק זה איננו כרוך בדיבור ממושך. אולם, התובעת איננה יכולה לעסוק עדיין במקצועה בארץ ולטענתה לפחות לתקופת ביניים בכוונתה לעבוד כמזכירה רפואית או כסייעת. אציין כי גם סייעת, איננה נדרשת לדיבור ממושך ונראה כי מכל האפשרויות שהציגה התובעת לעיסוקה העתידי, רק האפשרות של מזכירה רפואית, עלולה להיפגע קלות מנכותה הרפואית של התובעת בתחום הפה והלסת. אשר לנכות האורתופדית שנקבעה לתובעת, כאמור, ד"ר אנקשטיין סבר כי נכות זו לא תגביל את התובעת תפקודית והמגבלה התפקודית שציין בחוות דעתו, נוגעת לסוף טווח התנועה, תחת עומס קשה או בפעילות מאומצת. התובעת טוענת כי עבודה כרופאת שיניים דורשת הפעלה מתמדת של שתי הידיים ועל כן הנכות בכתף, יש בה כדי להוות נכות תפקודית במקרה זה. אומנם, אין זה מתפקידו של המומחה לקבוע נכות תפקודית ובית המשפט הוא שאמון על קביעה זו, על סמך חוות הדעת הרפואית ושאר הראיות שבאו בפניו, אולם בית המשפט אינו מתעלם מעמדה מקצועית זו של המומחה. אציין כי התובעת בסעיף 10 לתצהירה ציינה כי לאחר התאונה ועד שהחלה את לימודיה, עבדה בעבודות מזדמנות כגון "מתדלקת וכו'." אני סבורה, כי אם בסמוך לאחר התאונה, יכולה הייתה התובעת לעבוד כמתדלקת, עבודה פיזית ממש, קשה לראות מדוע שנים רבות לאחר מכן, תיפגע יכולתה של התובעת לעבוד כרופאת שיניים, עיסוק, אשר גם אם דורש פעולה בידיים, הרי שזו פעולה עדינה וקלה בהרבה מעבודה של מתדלקת. על כן, אני סבורה כי קשה לראות כיצד במקצועה העיקרי של התובעת, ייגרע משכרה עקב הנכות האורתופדית שנקבעה לה. על כן, נראה כי נכותה של התובעת בפה ובלסת, עלולה להשפיע קלות על עיסוקה כמזכירה רפואית וספק אם לנכותה האחרת תהיה השפעה על עיסוקה כרופאת שיניים/סייעת. בכל מקרה, אין מקום לצבור שתי נכויות אלה לצורך חישוב הגריעה מכושר ההשתכרות, שכן התובעת לא תעבוד בו זמנית כמזכירה רפואית וכרופאת שיניים/סייעת. התובעת הפנתה לע"א 5148/05 קולגמוס נ. לוי (להלן: "עניין קולגמוס"), שם נקבע כי לעניין קטינים, כלי מרכזי לחילוץ הנכות התפקודית, הוא הנכות הרפואית. אין מחלוקת על כך, אולם יש לשים לב, כי בענייננו, התובעת לא הייתה קטינה בעת קרות התאונה (גם אם הייתה קרובה יחסית לקטינות) וחשוב מכך, עקב התמשכות ההליך, כיום, בעת מתן פסק הדין, היא רחוקה מלהיות קטינה ואף למדה מקצוע בתקופה שחלפה. הפסיקה בעניין זה הדגישה, כי השוואת הנכות התפקודית לזו הרפואית, היא בגדר חזקה בלבד וכשבפני בית המשפט הובאו ראיות קונקרטיות לגבי תובע מסוים, אין מקום לאמץ חזקה זו כפשוטה. בעניין קולגמוס בסעיף 7 נקבע: "יובהר, עם זאת, כי מקום שבו הוכח ביחס לקטין-הניזוק כי שיעור הגריעה התפקודית שונה משיעור הנכות הרפואית ממנה הוא סובל - בין על הצד הגבוה ובין על הצד הנמוך, לא מאומץ כפשוטו שיעור הנכות הרפואית לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות...." כן הפנה בית המשפט בעניין קולגמוס לע"א 2113/90 אדלר נ. סוכנויות דרום בע"מ, שם בע' 5 לפסק הדין נקבע: "... וכשבאים לקבוע שיעור זה לגבי מי שטרם יצא לשוק העבודה, יש מקום במקרים רבים לראות בנכות הרפואית עקב התאונה כמשקפת את הירידה בכושר ההשתכרות. כך נעשה הדבר פעמים רבות לגבי קטינים אשר טרם בחרו להם מקצוע לעסוק בו, וההערכה של מידת השפעת המגבלה התיפקודית על המקצוע בו יעסקו קשה היא.... נראה לי, שבאין אינדיקציה משכנעת אחרת, ראוי בנסיבות ענייננו לקבוע שהנכות הרפואית יש בה לשקף בערך את הנכות התיפקודית של המערער ואת הירידה בכושר השתכרותו עקב התאונה....". התובעת אף היא טרם יצאה לשוק העבודה (שכן עד כה על פי עדותה, עבדה בעבודות מזדמנות ולמדה), אולם היא בהחלט בחרה מקצוע ואף למדה מקצוע ואין סיבה להניח שלא תוכל לעסוק בו ואף היא עצמה לא טוענת כי לא תעסוק בו ולכל היותר טוענת כי ייתכן ולתקופת מה תעסוק במקצוע קרוב אחר שהוכשרה לעשותו (וזאת לא עקב נכותה, אלא בשל הצורך לסיים את הכשרתה ולקבל הכרה בארץ בהכשרתה זו). בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את החזקה בדבר זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית וניתן לקבוע נכות תפקודית שונה לתובעת. כפי שאבהיר בהמשך, אני סבורה כי יש מקום לקבוע פיצוי גלובלי במקרה זה לאובדן כושר ההשתכרות של התובעת ועל כן אין חשיבות רבה לקביעה מדויקת של נכותה התפקודית, יחד עם זאת, כאינדיקציה אני סבורה כי יש לקחת בחשבון נכות תפקודית של 2%. אחוז נמוך זה משקף את העובדה שבמקצוע העיקרי שבחרה התובעת לעצמה, נראה כי לא תהיה לנכותה כל השפעה תפקודית ורק ככל שתידרש לעבוד כמזכירה רפואית ייתכן ותהיה השפעה תפקודית קלה כלשהי לנכותה. הפסד השתכרות לעתיד התובעת מבקשת כי חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד שלה יחושב על בסיס השכר הממוצע במשק לתקופה של שנה (עד שתעבור את בחינות ההסמכה) ולאחר מכן ועד גיל 67, על בסיס כפל השכר הממוצע במשק ובסך הכל תובעת פיצוי של 534,650 ₪ בגין הגריעה מכושר השתכרותה. אציין בהקשר זה, ראשית, כי בחישוב זה לקחה התובעת בחשבון 15% נכות ולא 14.5% כפי נכותה הרפואית ושנית, כי התובעת עצמה לא סברה כי בעוד שנה תחל לעבוד כרופאת שיניים, אלא סברה כי תתחיל בכך לאחר שתעבור את בחינות ההסמכה ולאחר תקופת התמחות בת שנתיים. קרנית סבורה כי במקרה זה יש לקבוע פיצוי גלובאלי בראש נזק זה והיא מציעה להעמידו על 25,000 ₪. כפי שציינתי לעיל, אני סבורה כי אכן במקרה זה, ראוי לקבוע פיצוי גלובאלי בראש נזק זה, כשקיימת אי בהירות לגבי מידת הנכות התפקודית ולגבי בסיס השכר ממנו יש לגזור את הגריעה בכושר ההשתכרות. התובעת לא הציגה בפני בית המשפט ראיות כלשהן לטווחי השכר של מזכירות רפואיות, סייעות, מתמחים ברפואת שיניים או רופאי שיניים. לגבי רופאי שיניים, לא נטען בפני בית המשפט, דבר לעניין רופאי שיניים שכירים ורופאי שיניים עצמאיים וכל נתון ממנו אפשר לגזור את בסיס השכר רלוונטי. על כן וכאינדיקציה ניתן לקחת לפחות לגבי חלק מן התקופה, את השכר הממוצע במשק, אולם ייתכן ובתחילת הדרך (וודאי עד לסיום ההתמחות), השכר הצפוי לתובעת יהיה נמוך משמעותית מן השכר הממוצע במשק וייתכן כי לאחר תקופה מסוימת השכר יהיה גבוה יותר משכר זה. נוכח אי בהירות זאת והספק לגבי הנכות התפקודית, אני סבורה כי ראוי לפסוק במקרה זה פיצוי גלובאלי. ראה בהקשר זה, בעניין קולגמס בסעיף 9 לפסק הדין: "אין בשימוש בחזקות עובדתיות ובנטייה לבצע חישוב אקטוארי מקום בו אפשרי הדבר כדי לחייב פסיקת פיצויים באמצעות חישוב מדוקדק שכזה בכל מקרה; ישנם מקרים בהם מתאימה יותר דרך חישוב הפיצוי הגלובאלי. גם בנסיבות המקרה שנדון בפנינו, המאופיינות בחוסר בהירות באשר למידת הנכות התפקודית ובאשר לבסיס השכר של המערערת, לא ראינו טעם להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי להעניק פיצוי על דרך החישוב הגלובאלי. עם זאת, בהערכת פיצוי גלובאלי זה מן הראוי לתת את הדעת לשתי החזקות שנידונו לעיל הנוגעות למצבים של עמימות ראייתית: זו בדבר שיעור הנכות התפקודית וזו בדבר בסיס השכר. נתונים אלה הם כעין מצפן המסייע לבית-המשפט לכוון את הערכת סדרי הגודל של הפיצוי הראוי, גם בבוחרו בדרך חישוב הפיצוי הגלובאלי....". בהתחשב באמור לעיל, אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי של 50,000 ₪. סכום זה משקף גריעת שכר של 2% מתוך השכר הממוצע במשק עד גיל 65, אולם הדברים נלקחו כאינדיקציה בלבד. פנסיה התובעת מבקשת פיצוי גלובלי של 50,000 ₪ בראש נזק זה ואילו קרנית טוענת כי התובעת לא הראתה כי אי פעם הופרשו לה כספים לפנסיה בעבר ועל כן אין מקום לפצותה בכל דרך שהיא בגין ראש נזק זה. אינני מקבלת גישתן של התובעת או של קרנית בהקשר זה. בעידן בו נדרשת הפרשת פנסיה על פי הדין על ידי כל מעסיק, אין חשיבות לשאלה אם בעבר הופרשו כספים לפנסיה עבור התובעת אם לאו. לעניין זה, ההפרשה הנדרשת כיום (עובד + מעביד) עומדת על 10%. אומנם, לכאורה, לגבי החלק שנגרע משכרה, התובעת לא נדרשת להפריש את חלקה ויש בכך משום חיסכון, אולם היא לא נדרשת להפריש חלקה מתוך סכום שאינה מקבלת ועל כן בפנסיה שלה תהיה גריעה של 10%, וזאת מכל הפסד ההשתכרות כפי שנקבע לה. על כן ובהתחשב בפיצוי הגלובלי שנקבע לתובעת בגין הפסד ההשתכרות בעתיד, אני פוסקת לתובעת פיצוי של 5,000 ₪ בגין הפסד פנסיה. עזרת הזולת התובעת מבקשת לפסוק לה בראש נזק זה סכום של 60,000 ₪, המשקפים לטענתה 4 שעות עזרה בחודש. קרנית טוענת כי התובעת לא העסיקה בעבר עזרה בשכר, על פי עדותה שלה ולא הראתה בשום דרך כי היא זקוקה לעזרה כלשהי או קיבלה אותה, ולו גם על ידי בני משפחה, שיכולים היו לבוא ולהעיד בעניין זה אך לא עשו כן. עוד טוענת קרנית, כי הנכות בפה ובלסת איננה מצריכה עזרת הזולת והנכות האורתופדית שנקבעה לתובעת ממילא זעירה ועל כן אין לפסוק בראש נזק זה כל פיצוי. אכן התובעת לא טוענת כי העסיקה בעבר עזרה בשכר. יחד עם זאת, נראה כי הפגיעות שנגרמו לתובעת בתאונה, בוודאי בתקופת ההחלמה הראשונה, הצריכו סיוע של בני משפחתה. התובעת לא הביאה איש מבני משפחתה כדי להעיד בעניין זה, אולם בתצהירה טענה התובעת כי במשך מספר חודשים נזקקה לסיעוד ולטיפול אישי שניתן לה על ידי בני משפחתה. אשר לעתיד, אין להתעלם לחלוטין מנכותה האורתופדית של התובעת, ומקביעת המומחה כי קיימת הגבלה קלה לתובעת, בעת תנועה משולבת של יישור וסיבוב פנימי של היד וכן כי עלולה להיות לה פגיעה תפקודית בעבודה מאומצת, תחת עומס, בסוף טווח התנועה. סברתי כי למגבלות אלה אין השלכה על עבודתה כרופאת שיניים, אולם יכולה להיות להן השלכה קלה על ביצוע עבודות משק הבית. לפגיעה בפה ובלסת וודאי אין כל השלכה על ביצוע עבודות משק הבית. מכל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד בסכום של 6,000 ₪. הוצאות ניידות והוצאות רפואיות התובעת מבקשת כי ייפסק לה בראש נזק זה סכום של 30,000 ₪. לטענתה עברה ניתוח פרטי בעלות של 5,500 ₪ וכן שילמה בגין ביקורת במרפאה סכום של 550 ₪. עוד לטענתה נדרשה לנסיעות רבות לצרכים רפואיים ושילמה על תרופות לשיכוך כאבים. קרנית טוענת כי התובעת לא צירפה קבלות בגין הוצאותיה הרפואיות ועל כן איננה יכולה לתבוע אותן. כמו כן טוענת קרנית כי הוצאותיה הרפואיות של התובעת כלולות בסל הבריאות ואף אם עברה ניתוח, לא הראתה כי איננו כלול בסל הבריאות וכי לא יכולה הייתה לעבור אותו שלא באופן פרטי. על כן טוענת קרנית כי אין מקום לפצות את התובעת בראש נזק זה כלל. התובעת לא צירפה לתצהירה קבלות רלוונטיות. אף כי התובעת טוענת כי עברה ניתוח פרטי בעלות של 5,500 ₪ וביקרה במרפאה בעלות של 550 ₪ לביקור, התובעת לא המציאה קבלות בגין הוצאות אלה ולא ברור אם יכולה הייתה לבצע את הניתוח במסגרת קופת חולים ואם קיבלה השתתפות כלשהי של קופת חולים ועל כן אין מקום לפצותה בגין ניתוח זה. בנסיבות אלה, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי של 1,000 ₪ בגין ראש נזק זה. כאב וסבל לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הסכום שיש לשלם לתובעת עומד על 34,722 ₪. סוף דבר לסיכום אם כן אני פוסקת לתובעת פיצוי כדלקמן: 40.1 הפסד כושר השתכרות 50,000 ₪ 40.2 הפסד פנסיה 5,000 ₪ 40.3 עזרת הזולת 6,000 ₪ 40.4 הוצאות רפואיות 1,000 ₪ 40.5 כאב וסבל 34,722 ₪ סה"כ 96,722 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%, המגיע לסכום של 14,837 ₪ וכן הוצאות משפט, הכוללות תשלום בגין שכ"ט מומחים ואגרת בית משפט. אגרת בית המשפט ששולמה הייתה 587 ₪ ובשיערוך להיום הסכום הוא 904 ₪. על פי קבלה שצורפה לתצהיר התובעת, היא שילמה ביום 14.1.10 סכום של 5,220 ₪ לד"ר אנקשטיין ובשיערוך להיום הסכום הוא 5,874 ₪. התובעת לא צירפה קבלה על התשלום לפרופ' טייכר, אולם נראה כי שילמה לו, שכן חוות דעתו התקבלה ועל כן 6,960 ₪ בשיערוך מיום 22.4.10 (מועד מתן חוות הדעת), הוא סכום של 7,818 ₪. סך הכל הוצאות: 14,596 ₪. נכות צמיתהעצם הבריחנכותשבר