חישוב פגיעה תפקודית בכושר ההשתכרות לפי אובדן ההכנסה בפועל

לטענת התובע, יש לחשב את הפגיעה התפקודית בכושר ההשתכרות שלו לפי אובדן ההכנסה בפועל שהוכח על ידו. מנגד טוענים הנתבעים, כי אפילו תתקבל טענתו של התובע שנגרמה לו נכות רפואית בשיעור 5% בעקבות התאונה אין בה להשפיע על כושר השתכרותו. בפרשת התביעה העידו התובע ועד מטעמו מר בכר שעובד עמו וכפוף לו. התובע מפרט בתצהירו בהרחבה את הפגיעה בכושר השתכרותו. התובע מציין כי כתוצאה מהתאונה החל לסבול מכאבים בראשו ובצווארו, נשאר רתוק למיטתו למשך ארבעה חודשים עד ליום 27.11.00 וכי נטל באופן קבוע תרופות לשיכוך כאבים בנוסף לביקורים חוזרים במרפאת כאב וטיפולים שלא הביאו לשיפור במצבו כשהכאבים מהם סבל רק הלכו וגברו לאורך זמן. התובע מציין כי היה מעורב ביום 16.8.03 בתאונת דרכים קלה נוספת ברכב השייך לנתבעת 1 וכי בתאונה זו לא היו ניזוקים ולכן לא דווחה למשטרת ישראל אלא לנתבעת 2 בלבד. התובע משמש כראש תחום מודיעין במחלקת החקירות והפיקוח של אגף המכס והמע"מ בתל-אביב המופקדת על ביצוע חקירות פליליות כנגד עברייני מכס ומע"מ. במסגרת זו מבצעים חוקרי המחלקה מעצרים של חשודים ומופיעים בבתי משפט בתיקי מעצרים. לטענת התובע רכיב משמעותי במשכורתו החודשית נובע מעבודה נוספת ומורכב משלושה פריטים: שעות נוספות, תוספת כוננות השקולה ל- 50.65 שעות נוספות בחודש (הכוונה להיותו של העובד מצוי בביתו בדריכות לשם הקפצתו לפעילות מבצעית כגון מעצר חשוד בהברחה בשדה התעופה, תגבור של מדורי חקירות לצורך פעילות חקירתית דחופה ומניעת הברחות באניות סוחר בלב ים) ופרמיה. מאז התאונה החל התובע לסבול מכאבים כרוניים בגבו ובצווארו ועד היום הוא מטופל בטיפולים פיזיותרפיים ורדיותרפיה ונזקק ליטול תרופות וזריקות לשיכוך כאבים. הכאבים האמורים שמקשים על תפקודו הלכו וגברו עם הזמן עד שבחודש אפריל 2004 נאלץ להגביל את עצמו לעבודה משרדית בעיקרה ולהימנע כמעט לחלוטין מהשתתפות בפעילויות מבצעיות ונהיגה ברכב המשרד וכתוצאה מכך הוא אינו נוטל חלק בכונניות המבצעיות בהן משתתפים כל החוקרים, מצב דברים שהביא לפגיעה מידית ורבה בשכרו. בשל כך, התובע נאלץ להפחית את היקף השעות הנוספות המבוצעות על ידו מאחר ואלה מבוצעות בעיקר בעת פעילות מבצעית. כתוצאה מכך, השעות הנוספות שהתובע מבצע הן בדרך כלל כאשר הוא נשאר מעט לאחר שעות העבודה הרגילה. לטענת התובע, כתוצאה מכך צנחה משכורתו מ- 18,000 ₪ ברוטו לחודש לשכר של 13,500 ₪ ברוטו לחודש, כלומר ירידה של 25% בשכרו. לאור הפגיעה האמורה והמוכחת ויכולת ההשתכרות של התובע הפגיעה בנכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית. התובע ממשיך ומפרט בתצהירו את נזקיו השונים בגין מצבו בעקבות התאונה. בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד התובע שחזר לעבודתו כארבעה חודשים לאחר התאונה. באפריל 2001 הוא מונה לראש תחום שמקביל לרמ"ד בכיר. התובע הסביר כי ראש תחום מודיעין מקביל לרמ"ד חקירות בכיר, תפקיד ששימש בו קודם לתאונה. התובע הסביר כי העובדים שרשומים בכוננות הם אלה שאמורים לצאת לפעילות אם יש הקפצה. התובע השיב שאין סטטיסטיקה לגבי תכיפות הקפצת צוותי הכוננות. התובע אישר שעד חודש אפריל 2004 הוא ביצע כוננויות ושעות נוספות וכי עקב מצבו שהלך והחמיר במהלך השנים וכאשר בשנת 2004 היה מצב של הברחות שגרם להקפצת צוות הכוננות כל יומיים שלושה, הוא לא יכל לעמוד בכך והפסיק לבצע כוננויות. התובע הסביר כי העובדים מאוד מעוניינים לבצע את הכונניות מאחר ומדובר בתוספות שכר. התובע אישר כי עבר תאונת דרכים נוספת בשנת 2003 וכי יש לו כל הזמן כאבים אבל הוא לא משייך אותם לתאונה הזאת וגם לא הגיש בגינה תביעה למל"ל. התובע לא זכר מדוע משך את הערר שהגיש למל"ל. התובע אישר שהוא סובל מאיושה בלב וכי מדובר בפגם מולד שהוא אינו מרגיש בחיי היום יום והוא גם לא במעקב קרדיולוגי. התובע הסביר כי היה לו אישור ללימודי תואר שני במדעי המדינה, אולם הוא חזר בו כי לא הרגיש מספיק מרוכז ולא הייתה לו יכולת ללמוד והוא חושב שגם זה היה עקב התאונה. התובע הוסיף כי משנת 2000 ועד למועד מתן עדותו בשנת 2011 לא פנה להמשיך בלימודיו האקדמאיים. לגבי קבלות, התובע העיד כי הגיש את רוב הקבלות למל"ל ואלה אישרו מה שאישרו וכי הוא לא צרף קבלות לתצהיר. התובע אישר כי הוא נוהג ברכב. מטעם התובע העיד עד נוסף שהוגש מטעמו תצהיר, מר בכר. בתצהירו העיד מר בכר שהוא משמש כראש מדור מודיעין במחלקת החקירות והפיקוח של אגף המכס והמע"מ בתל-אביב. מר בכר התייחס לעבודה השוטפת של החוקרים שכוללת פעולות מבצעיות כגון: חיפושים, טיפול בהברחות וכיו"ב, פעולות הכרוכות בטבען במאמץ פיזי. מר בכר הסביר כי לאור אופי העבודה במחלקה מבצעים מרבית החוקרים שעות נוספות כדבר שבשגרה וכי כל החוקרים מבצעים כוננויות רגילות, שבת וחג מחוץ לשעות העבודה הרגילות ובגין ביצוע כוננויות אלה במהלכן נדרש החוקר להיות מוכן בביתו להקפצה לפעילות מבצעית תוך זמן קצר, זכאים החוקרים לתוספת תשלום לשכרם. מר בכר ידע להעיד מתוקף עבודתו עם התובע, כי לאחר שהתובע עבר את התאונה בשנת 2000 הוא החל להתלונן על כאבי ראש וצוואר אשר החמירו עם הזמן ובשנת 2004 סיפר לו כי הכאבים החמירו עד כדי כך שאינו מסוגל לבצע פעילויות מבצעיות ולכן התובע צמצם עד מאוד את כמות השעות הנוספות והפסיק לחלוטין לבצע כוננויות. בעדותו בבית המשפט הסביר מר בכר שהוא ראש מדור מודיעין חקירות וכפוף לראש תחום שהוא התובע. עוד ציין, שבמועד התאונה בשנת 2000 התובע היה כפוף לו וכעת הוא מכהן בתפקיד בכיר ממנו. היחסים בינו לבין התובע הם על רקע היכרות מקצועית וחברית. מר בכר העיד על כך שהתובע בא ואמר לו בשנת 2004 שהוא כבר לא יכול להמשיך לבצע כוננויות וכי קשה לו. הוא הסביר כי זה לא התרחש פתאום אלא התובע אמר זאת לאורך כל הזמן. מר בכר יודע שהתובע אינו עושה כוננויות. התובע מבצע את עבודתו כמו כולם, אבל לא יוצא לפעילות מבצעית במסגרת כוננויות ובכלל. התובע היה צריך לבצע פעילות מבצעית אבל לא מבצע אותה בגלל הבעיה שלו. מר בכר אישר שהתובע הפסיק לצאת לפעילות מבצעית משנת 2004. התובע טען בסיכומיו כי כפי שעולה מהעדויות ומתלושי השכר שלו נגרמה לו ירידה בשכר של כ- 25% לפחות החל מחודש אפריל 2004 ואילך (ראה סעיף 16 בתצהיר התובע שם טען שבחודש אפריל 2004 נאלץ להגביל את עצמו לעבודה משרדית בעיקרה ולהימנע כמעט לחלוטין מהשתתפות בפעילויות מבצעיות וכוננויות, דבר שהביא לפגיעה מידית ורבה בשכרו). עולה אפוא ששכרו החודשי של התובע צנח ב- 25% לפחות משכר חודשי של 18,000 ₪ ברוטו בממוצע לשכר של 13,500 ₪ בלבד בממוצע. עוד טען התובע, כי נוכח כך שהוא חדל לבצע כונניות והפחית בצורה ניכרת את מספר השעות הנוספות שהוא מבצע מאז ההחרפה במצבו בחודש אפריל 2004 בשל התאונה ניתן לקבוע כי הפגיעה התפקודית שלו גבוהה משיעור נכותו הרפואית. לאור חלוף הזמן הרב מחודש אפריל 2004 ועד היום במהלכו חדל התובע לבצע כוננויות וכאשר נגרם לו חסרון כיס עצום אין לחשוד בתובע כמי שמנסה להציג את מצבו כחמור מזה שהינו בפועל. כמו כן, עקב הפסדי השכר פחתו גם ההפרשות של המעסיק לתשלומים סוציאליים (סעיפים 47 - 49 לסיכומי התובע). מנגד, הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי כפועל יוצא מהחלטת הוועדה לעררים לפיה לתובע לא נותר נכות רפואית כתוצאה מהתאונה, לא נגרמה לו גם כל פגיעה תפקודית בעקבות התאונה. לטענתם, ככל שהתובע טוען שאינו מבצע כונניות במקום עבודתו אין לכך כל זיקה לתאונה נשוא התביעה, אלא מדובר בהתפתחות טבעית של מצבו התחלואתי הכללי עובר לתאונה נשוא התביעה או בגין התאונה השנייה מיום 16.8.03 ו/או משיקולים אישיים של התובע. הנתבעים טענו שהיה מצופה שנוכח פגיעתו הנטענת בתאונה נשוא התיק היה התובע מתקשה בביצוע עבודתו לא כל שכן בביצוע כוננויות סמוך למועד פגיעתו, אך בפועל הפסיק התובע לבצע כונניות מספר שנים לאחר התאונה נשוא התביעה. בנוסף, התובע עובד גם כיום שעות נוספות אשר משתנות על פי דרישות העבודה. הנתבעים טוענים כנגד התובע כי נמנע להביא עד מטעמו אשר נמצא בעמדה בכירה מתפקידו הנוכחי ו/או בתפקיד זהה אשר יוכל להעיד על דרישות תפקידו כמנהל תחום מודיעין. בנוסף, התובע לא הציג כל אישור של המעביד או של רופא תעסוקתי לפיו הפסיק לבצע כונניות עקב מגבלה רפואית הקשורה לפגיעה בתאונה נשוא התביעה. התובע גם לא סיפק כל טעם ענייני מדוע לא השלים את לימודיו האקדמאיים משנת 2000 ועד היום למרות התוספת לה זכאי עובד בוגר תואר שני. עוד טענו הנתבעים כי אפילו תתקבל טענת התובע שנגרמה לו נכות רפואית בשיעור 5% בגין פגיעתו בתאונה, הרי עדיין נכות בשיעור כזה אינה משפיעה על כושר השתכרותו של התובע. נוכח עדויות התובע והעד מטעמו ותלושי השכר שצורפו, התובע הוכיח שהפסיק לבצע כוננויות ולקבל תגמול כוננות החל מחודש אפריל 2004 ואילך ושכתוצאה מכך שכרו נפגע. אף שהתובע צירף תלושי שכר לחלק מן התקופה בלבד: לחודשים יולי 2003 עד מרץ 2004 (נספח ו' לתצהירו) ולחודשים אפריל 2004 עד דצמבר 2004 ומרץ ואפריל 2007 (נספח ח' לתצהירו) נוכח עדויות התובע והעד מטעמו שעובד אתו שוכנעתי שהתובע הפסיק לבצע כונניות החל מחודש אפריל 2004. טענותיו של התובע עולות בקנה אחד עם תלושי השכר שהגיש לגבי חלק מהתקופה ולפיהם עד לחודש מרץ 2004 התובע קיבל תוספת כוננות בסך של למעלה מ- 2000 ₪ ברוטו ומחודש אפריל 2004 תוספת זו לא שולמה לו. לגבי הפסדי השכר הנטענים על ידי התובע עולה מתלושי השכר תמונה חלקית כדלקמן: מתלוש השכר של התובע לחודש נובמבר 2003 עולה ששכרו ברוטו מצטבר עד לחודש זה כולל עמד על סך של 205,770 ₪ ובניכוי מס הכנסה מצטבר לאותה תקופה בסך של 57,431 ₪ עמד שכרו החודשי בניכוי מס הכנסה על סך של כ- 13,485 ₪ במהלך שנת 2003. מתלוש השכר לחודש מרץ 2004 עולה ששכרו המצטבר ברוטו של התובע לשלושה חודשים עמד על 66,461 ₪ ובניכוי מס הכנסה מצטבר לאותם שלושה חודשים בסך 19,572 ₪ עמד שכרו החודשי ברוטו בניכוי מס בתקופה של שלושת החודשים הראשונים בשנת 2004 על סך של 15,630 ₪ לחודש. מתלוש השכר לחודש אפריל 2007 עולה שבחודש אפריל 2007 שכרו המצטבר ברוטו של התובע עמד על 67,261 ₪ ובניכוי מס הכנסה מצטבר בסך של 14,111 ₪ עמד שכרו החודשי ברוטו בניכוי מס לארבעת החודשים הראשונים בשנת 2007 על סך של 13,287 ₪ נכון לחודש אפריל 2007. עולה אפוא שהתובע הפסיק לבצע כוננויות ולקבל תשלום בגין כוננות בסך של למעלה מ- 2,000 ₪ ברוטו החל מחודש אפריל 2004 ואילך, אולם נראה ששיעור הפסד השכר שהוא טוען לו מופרז. לא שוכנעתי שהתובע הקטין את היקף עבודתו לרבות הפסקת ביצוע כוננויות בחודש אפריל 2004, כמעט כארבע שנים לאחר התאונה מיום 2.8.00, עקב הפגיעה בתאונה בלבד וזאת לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים השונים ובמיוחד בהתחשב בתקופה הארוכה שחלפה בין מועד התאונה לשינוי דפוסי העבודה של התובע. עם זאת, נראה כי הפגיעה בתאונה גרמה לתובע פגיעה תפקודית בשיעור מסוים. גם אם התובע מאמין מבחינה סובייקטיבית שהפגיעה בתאונה נשוא התיק היא שגרמה לכל מכאוביו ולהחלטתו להפסיק לבצע כוננויות ופעילות מבצעית, לא שוכנעתי שזה מצב הדברים, נוכח התקופה הארוכה (כמעט ארבע שנים) שהתובע המשיך לעבוד במשרה מלאה, לרבות שעות נוספות וכוננויות בהיקפים ניכרים (לפי טענתו) לאחר התאונה, שיעור נכותו הנמוך וחומר הראיות שבפני. איני מקבל גם את הטענה שהתובע שעובד בתפקיד ניהולי בכיר במשרה מלאה בתוספת שעות נוספות בהיקפים כאלה ואחרים לא למד לימודי תואר שני תקופה של כ- 13 שנה מאז מועד התאונה עקב הפגיעה בתאונה. עם זאת, שוכנעתי שנגרמה לתובע פגיעה תפקודית בעקבות התאונה, אולם שיעורה נמוך משיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו. הפסד שכר לעבר לתובע נקבעה במל"ל נכות זמנית בשיעור 25% מיום 23.11.00 ועד ליום 31.12.00 ובהמשך מיום 1.1.11 נכות צמיתה בשיעור 5%. בנוסף, אושר לתובע תשלום דמי פגיעה לתקופה שמיום 3.8.00 ועד ליום 27.11.00. לפי האישורים שצורפו כנספח ג' לתצהיר התובע דמי הפגיעה שולמו לתובע באמצעות המעביד ובנוסף נכתב במסמך המל"ל מיום 11.9.01 כי על המעביד לשלם לתובע דמי פגיעה עבור כל ימי אי הכושר, כולל 9 הימים הראשונים גם אם לא קיבל החזר מביטוח לאומי. התובע צירף לתצהירו תלושי שכר לחודשים יולי 2003 עד דצמבר 2004 ומרץ ואפריל 2007 בלבד. התובע לא צירף את תלושי השכר שלו לתקופה הראשונה לאחר התאונה, כלומר לחודשים אוגוסט עד דצמבר 2000 ולמעשה לא הוכיח הפסד שכר בפועל. לפיכך, אין מקום לפסוק לתובע הפסד שכר לעבר בגין התקופה הראשונה לאחר התאונה עד לחודש דצמבר 2000 בהעדר תלושי שכר להוכחת הפסדי שכר בפועל. במקביל, אין מקום לניכוי דמי הפגיעה ששולמו לתובע באמצעות המעביד. התובע מבקש בסיכומיו הפסד שכר לעבר לתקופה החל מחודש אפריל 2004 ועד היום, מאחר ובתקופה זו חדל לבצע כוננויות ושעות נוספות במסגרת הפעילות המבצעית. אף שהתובע צירף תלושי שכר לחלק מן התקופה בלבד שוכנעתי נוכח עדותו ועדות חברו לעבודה שהוא הפסיק לבצע כוננות ולקבל תגמול בגינה (סדר גודל של 2,000 ₪ ברוטו לחודש) החל מחודש אפריל 2004 וכי שכרו נפגע. בהעדר התלושים לכל התקופה אין אפשרות לחשב את מלוא הפסדי השכר בפועל, אולם ממילא לא שוכנעתי ששינוי דפוסי העבודה של התובע בחודש אפריל 2004 נגרם כתוצאה מהפגיעה בתאונה בלבד. כפי שציינתי קודם לכן, שוכנעתי שנכותו הרפואית בעקבות התאונה גרמה לפגיעה תפקודית אולם בשיעור נמוך מנכותו הרפואית. בנסיבות אלה, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי של 600 ₪ (בערכי היום) לחודש בגין הפסדי שכר לעבר לתקופה החל מחודש אפריל 2004 ועד לחודש יוני 2013 ולכל התקופה סך של 66,600 ₪. אובדן השתכרות לעתיד בהתחשב בגילו של התובע, שכרו, נכותו הרפואית בשיעור 5% ופגיעה תפקודית בשיעור נמוך משיעור נכותו הרפואית, אני פוסק לו פיצוי גלובלי בגין רכיב זה בסך של 90,000 ₪ (הפיצוי הנ"ל כולל פיצוי בגין פגיעה בזכויות סוציאליות). עזרת צד שלישי עבר ועתיד נוכח פגיעתו של התובע ושיעור הנכות הרפואית ובהעדר ראיה לעזרת הזולת בשכר, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין רכיב זה לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד התובע לא הגיש קבלות בגין הוצאות ואף העיד כי הגיש את רוב הקבלות למל"ל. נוכח האמור לעיל ובהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין רכיב זה לעבר ולעתיד בסך של 2,500 ₪. כאב וסבל נוכח גילו של התובע, מועד התאונה ושיעור נכותו הרפואית, אני פוסק לו בגין רכיב זה סך של 12,100 ₪. לסיום התביעה מתקבלת. התובע זכאי לפיצוי בגין נזקיו בסך של 176,200 ₪. מסכום זה ינוכה מענק הנכות ששולם לתובע על ידי המל"ל בסך של 35,739 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד ממועד התשלום ביום 30.1.07 (האמור לעיל נוכח דרך חישוב הפיצוי שנפסק לתובע בגין הפסד שכר לעבר בערכי היום). הנתבעת תשלם לתובע את היתרה לאחר הניכוי בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% ואגרת משפט בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין. הפסדי השתכרות