השיק חולל בהעדר פירעון, כאשר נרשם בו שהחשבון סגור כאמור, השיק הוגש לביצוע כנגד הנתבעים על ידי התובע, ואין חולק שמדובר בצדדים קרובים ונוכח האמור. על פי בקשת הביצוע, עילתה בפרק ו' לבקשה, שם נטען שהתובע אוחז בשיק בחתימת הנתבעים שלא כובד במועדו, על חשבון לא שולם דבר, הוצג לפירעון, ללא צורך בהודעת חילול. הנתבעים הגישו התנגדויות לבקשת הביצוע, כל נתבע בתיק בש"א נפרד, שאוחדו לדיון בפני, וכאשר מדובר באותו שיק ובאותה בקשת ביצוע. טענות הצדדים לטענת התובע, הכיר את הנתבעים במהלך 1998, אז פנה אליו הנתבע 1 (להלן: "ניר"), שלו, לאביו ולאחיו, הנתבע 2 (להלן: "רועי") יש עסק משותף "שמן הארץ", הפועל בתחום שיווק שמן זית (להלן: "העסק"). לטענתו, ביקש מהתובע לסייע להם במימון העסק, אשר נקלע לקשיים כלכליים. התובע טוען כי העניק לעסק הלוואות בסך כולל של שלושה מיליון ₪. לטענתו, ולשם מתן ההלוואות נאלץ לקחת הלוואות, למכור רכב, למשכן, לשעבד, וכן השתמש בכספי ירושה, ומכר את תכולת בית הוריו ז"ל. לטענתו, לשם פירעון ההלוואות, ניתנו לו שיקים אישיים של ניר, וכן שיקים של העסק, וביניהם השיק נשוא התביעה. לטענתו, ניר ביקש מס' פעמים הלוואות בין השנים 1998- 2002 , וזאת לשיקום העסק, התובע שחשש שכספי ההלוואה שנתן לא יוחזרו לידיו, המשיך לממן ולהזרים כספים. נטען, כי לאור ריבוי ההלוואות והבקשות למימון, נחתם בינו לבין ניר זיכרון דברים, המאשש את אופן ההתקשרות בין הצדדים, וכן סוכם, כי הנתבעים ימסרו כנגד ההלוואות שיקים דחויים, שיקים למוכ"ז ושיקים פתוחים, ועל מנת לאפשר לתובע להיות בטוח, כי חוב הנתבעים יפרע בסופו של יום. לטענתו, לאחר שראה כי הנתבעים מנהלים את עסקם בהפסד מוחלט, דרש להיות מעודכן במצבו הכספי של העסק, וכן הוסכם כי יקבל זכות חתימה בח-ן הבנק של העסק. לטענתו, חלק מהשקים שנמסרו לידיו חוללו בהעדר כיסוי מספיק, וכשהבין שאין לו ממי להיפרע, פנה לנתבעים במכתבים, אך אלה לא טרחו להשיב ובחרו להתעלם. לטענת ניר הנתבע 1, שמסר את התצהיר המפורט יותר, בשם שני הנתבעים שהם אחים, ומכח היכרותו הטובה את הפרטים, מדובר בשיק גנוב ומזויף, שהוגש לביצוע בחוסר תום לב, ולתובע לא הייתה כל הרשאה להשתמש בו. לטענתו, בין הצדדים נרקמו יחסי ידידות, במסגרת היותו בעל מסעדה בשם "כרוביס" בר"ג, ושהתובע היה אחד מלקוחותיה. בדיעבד, הסתבר לנתבעים כי התובע טיפוס מפוקפק, ולא יציב, ובעבר ריצה עונש מאסר בפועל. נטען, כי התובע ניצל את יחסי האמון שבין הצדדים, גנב מתיקו של ניר את השיק נשוא התביעה, וכן שיקים נוספים, זייף חתימות ועשה ככל העולה על רוחו. לטענתו, מדובר בשיק שניתן כבטוחה להחזר הלוואות, שקיבל מהתובע עבור העסק. השיק הוחזר לו, לאחר ששילם את מלוא כספי ההלוואה ובצירוף ריביות עתק, ולא חייב דבר לתובע. לטענתו, עד שנת 2001, שולם לתובע סה"כ 600,000 ₪. נטען, כי שילם בעבור ההלוואות תשלום אחד במזומן של 600,000 ₪, וכן תשלום במזומן של 380,000 ₪ ו- 2 שיקים של 100,000 ₪, ובסה"כ 1,780,000 ₪, וכאשר התובע מסרב לתת לו קבלות עבור התשלומים. עוד נטען, כי עבור התשלום של 600,000 ₪, נערכה התחשבנות, והתובע החזיר לו שיקים ששימשו כבטחונות. אולם לאחר מכן , באחד הימים כאשר שהה בביתו של התובע, אז שכח אצלו את תיקו, התובע ניצל זאת, וגנב שיקים שהיו ברשותו, כולל את השיק נשוא התביעה , זייף את חתימתו של רועי, והגישו לפירעון מחדש. נטען, כי מלכתחילה לא הוספה חתימתו של רועי על השיק, אולם התובע רצה בטחונות וקיבל אותם, נטען, כי מעולם לא נתן הסכמתו לשיק בסכום כזה. השיק ניתן כבטחון לפירעון ההלוואות ששולמו, בצירוף ריביות והשיק הוחזר לידיו. בגינו של התובע הוגבל חשבון העסק והנתבעים, והוגשה בעניין, בקשה לביטול ההגבלה בבית משפט השלום ברחובות, ובגין הפקדת שיקים בניגוד למוסכם ובחוסר תום לב על ידי התובע. רועי, בתצהיר התנגדות מצטרף לטענותיו של ניר, וכן טוען בעיקרו, כי החתימה הנחזית להיות חתימתו בשיק, החתימה השמאלית מבין שתי חתימות המושך, זויפה, כן חוזר כאמור, על טענותיו של ניר כי מדובר בתרמית של התובע. לטענתו עסק בעיקר בשיווק ומכירות, וניר היה אחראי על רכש, וכן שימש כמנהל כללי, והתעסק בהפצה, רכישה וגביה, ושניר , הוא זה שהיה בקיא בענייני הכספים של העסק. הליכים נוספים שבין הצדדים או קרוביהם: השיק נשוא הדיון שבפני הוגש לביצוע בהוצל"פ ביום 28.10.04. במהלך הדיון, הוברר כי התובע הגיש לביצוע שיק אחר על סך 1.5 מיליון ₪, שז.פ 18.7.02, כנגד מר ליטמן חנוך, שהוא אביהם של הנתבעים, אותו שיק הוגש לביצוע בהוצל"פ ביום 12.9.02, הוגשה לגביו התנגדות שהתקבלה, והעניין נדון לגופו בפני כב' השופט שלמה פרידלנדר בת.א (שלום ת"א) 077045/04, בו ניתן פסק דין הדוחה את אותה תביעה ביום 29.10.06. (להלן: "פסק הדין בענין חנוך ליטמן"). להלן סיכום פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר, סעיפים 62-65 לפסק הדין: " 62. התוצאה מן המקובץ היא כי נדחות טענותיו של הנתבע בדבר זיוף חתימתו על השיק הנדון, בדבר גניבת השיק מתיקו של ניר, ובדבר פירעון מלא של החובות לתובע עובר למילויו של השיק והצגתו לפירעון. 63. אולם, מתקבלת הטענה כי השיק מולא בסכום של 1,500,000 ₪ ללא הרשאה, נוכח אי-קיום התנאי-מכללא במסירת השיק החתום על החלק שלפיו לא ימולא בו אלא סכום החוב הנכון, בהתבסס על חשבון אמין. 64. כמו כן נקבע כי השיק שימש בידי התובע לפירעון חוב בגין הלוואות חוץ-בנקאיות שנתן לניר, אשר לא קוימו בהן הוראותיו של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. לפיכך השיק הנדון נגוע באי-חוקיות, ובנוסף לכך נסתרת נכונותו של הסכום שמולא בו על ידי התובע, גם באשר סכום החוב לשיטתו משקף ריבית הסכמית שאינה רלבנטית נוכח ביטול החוזה על ידי בית המשפט בפסק דין זה, כסמכותו לפי חוק ההלוואות. 65. לפיכך, התובענה השטרית נדחית. " עם מתן פסק הדין, הועבר העתקו לעיוני, ומטעם הנתבעים. עובר לסיום הדיון, התברר כי התובע הגיש לביצוע, בתיק הוצל"פ אחר, שיק נוסף על סך 50,000 ₪ שזמן פרעונו 9.11.01 (כמו השיק שבפני), וזאת ביום 8.1.06. מסיכומי הצדדים בתיק שבפני, עולה כי בקשר לאותה בקשת ביצוע הוגשה התנגדות שהתקבלה, והתיק עצמו נדון בת.א (שלום ת"א) 10744-07, בפני כב' השופטת חנה קלוגמן, בתיק זה נמחקה בתחילה התביעה על הסף עקב השתק פלוגתא, לנוכח פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר, בע"א 2583-08, מחוזי ת"א כב' השופטת רות לבהר שרון, התקבל בהסכמה ערעור התובע בגין אותה החלטה, וכלשון בית המשפט בהחלטתו מיום 3.12.09: "יפה עשו הצדדים שהגיעו להסכמה לפיה הערעור יתקבל באופן שהתביעה לא תידחה על הסף, והתיק יוחזר לבימ"ש קמא לשמיעת הראיות כאשר שמורות לצדדים כל טענותיהם. בנסיבות אלה הערעור מתקבל ללא צו להוצאות". משחזר אותו תיק לערכאה הדיונית, ובהתאם להסכמת הצדדים באותו תיק, ניתן פסק דין לפי סע' 79 א לחוק, בו נקבע כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ישולם סך של 35,000 ₪ בתוספת 6,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד. באי כח הצדדים התייחסו במהלך הדיון לתיק בעניין חנוך ליטמן, וכן בסיכומיהם לשני התיקים האמורים. לטעמי, וכפי שיפורט להלן, מדובר בתיקים ופסקי דין, הנוגעים לאותה מסכת יחסים, וההתדיינות בשלושה תיקים שונים, בפני שלושה מותבים שונים, גורמת לטרחה מיותרת לצדדים, ולבזבוז זמנו של בית המשפט, וביתר שאת, כאשר צד - התובע, שתביעתו נדחתה בעניין חנוך ליטמן, מגיש בתיק שנדון בפני, שיק נוסף כאמור, וממועד סמוך, ובמקום להגיש ערעור על הקביעות באותו פסק דין, מנסה, ובצדק מבחינתו, כל עוד הדבר הותר, ליתן דגש משמעותי יותר לנגזר מאותו פסק דין. השאלה היא כמובן איך עובדתית מסתדרים הדברים, וזאת במישור היחסים שבין הצדדים, והאם יש לדבר הצדקה מבחינת משאב הזמן השיפוטי המוגבל בלאו הכי, וכאשר כפי שצוין, בכל התיקים מדובר באותה מסכת עובדתית, והגם שאין זהות בצד הנתבע, לפחות בתיק שנדון בפני כב' השופט פרידלנדר, שם הנתבע הינו אביהם של הנתבעים כאן. ואולם, עיון בפסק הדין מלמד שמדובר בטענות דומות ובשיק שנמשך על ידי האב, בקשר למערכת היחסים העסקית שבין הנתבעים כאן לתובע. ואותם דברים אמורים גם ביחס לערעור על פסק דינה של כב' השופטת קלוגמן, שמן הסתם, הנתבעים הם שאמורים ליתן הסברים בעניין, ונוכח טענתם, בחלק גדול מן הסיכומים שבפני, שנוכח החלטת המחיקה על הסף, שניתנה באותו תיק, ועקב השתק פלוגתא שנוצר, יש ליתן פסיקה דומה כאן, וכאשר בהמשך, אותה החלטה בוטלה על ידי ערכאת הערעור. הדיון: לשני הנתבעים ניתנה רשות להגן בתיק שבפני, תוך קביעה שיש להפקיד 20,000 ₪, כתנאי להמשך עיכוב הליכים בהוצל"פ, והתצהירים הפכו לכתב הגנה, והוגשו תצהירי עדות ותיקי מוצגים מטעם הצדדים, הנתבעים ביום 20.5.05 והתובע ביום 22.6.05. הוכחות נשמעו בתיק במס' מועדים מ- 06.06 ועד 06.09. מטעם התובע העידו התובע בעצמו וכן הגרפולוגית, הגב' אורה כבירי, מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם והמומחה לכתבי יד מטעמם, מר חגג. ההוכחות בתיק החלו לפני מתן פסק הדין בעניין חנוך ליטמן, והמשיכו לאחריו, ולהשפעת ענין זה אתייחס בהמשך. בדיון נחקרו המומחים לכתב יד על ידי באי כח הצדדים, כאשר הגב' כבירי עומדת על דעתה, שהואיל וכל האפיונים שציינה בחוות דעתה מופיעים גם בחתימה שבמחלוקת (חתימת הנתבע 2), וגם בחתימות להשוואה, אזי מסקנתה, בסבירות הגבוהה ביותר, שהנתבע 2 אכן חתום את חתימת המושך השמאלית בשיק נשוא הדיון. המומחית לא סברה שנפל פגם, בכך שלא דרשה דוגמאות חתימה שייעשו בפניה מטעם הנתבע, והסתפקה בהשוואה לחתימות אחרות של הנתבע שהציג בפניה התובע. לעומתה, המומחה מר חגג, סבור כי אין שום דמיון או התאמה בתכונות הכתב, בין הדוגמאות של הנתבע 2 שקיבל וערך, לבין החתימה שבמחלוקת שבשיק נשוא הדיון, ומשום כך, קיימת סבירות גבוהה ביותר שהחתימה שבמחלוקת לא נכתבה על ידי הנתבע 2. לעניין המומחה מר חגג, יצוין שבפסק הדין בעניין חנוך ליטמן, שגם בו נטען לזיוף החתימה בשיק על ידי האב, טענה שנתמכה על ידי המומחה, ונדחתה על ידי כב' השופט פרידלנדר, ראה סעיפים 21-27 לפסק דינו. התובע בחקירתו הנגדית מיום 4.1.07, אישר כי בתקופה הרלבנטית מקצועו היה להלוות כסף לעסקים, שורה 4 בעמ' 2, שאין לו הסכמים בכתב עם הנתבעים דנן לגבי ההלוואות להן טוען, לא הכל הלך בהסכמים בכתב אלא גם בכתב וגם בעל פה, אבל תמיד היו מזכרים, וכנגד הלוואה היה תמיד לוקח שיק. טוען למתן הלוואות בסך כולל של 3,000,000 ₪, שורה 12 בעמ' 3, שזהו סכום הקרן בערך, טוען שתמיד הוציא קבלה או חשבונית לפי מועד התשלום, שאינו יכול להביא כרטסת בעניין, ודווקא הנתבע צריך להביאה, בתקופה הרלבנטית היה לו רו"ח. תאריך הפירעון בשיק נשוא הדיון - 9.11.01, נרשם על ידי התובע, שורה 13 בעמ' 5, לדבריו, המתין עם בקשת הביצוע כדי שהעסק לא יקרוס, ולצורך הצלת הכספים המרובים שהזרים לעסק. לדבריו, היה המוביל הארצי של העסק, והיה לו אינטרס להציל את העסק על מנת שיוכל להיפרע ממנו, את הכספים שכבר הלווה. התובע מבהיר בשורה 14 עמ' 8, כי הלווה כספים לנתבע 1, וזו לא השקעה אלא הלוואה. ההלוואות היו בריבית של 2% ברוטו לחודש, כולל מע"מ. בהמשך חקירת התובע מיום 25.9.08, עמ' 15 שורה 14 מציין שהריבית כולל מע"מ הייתה 2.5%, והיכן הרווח. באותו דיון גם הוצג פנקס חשבוניות, שלפי הטענה הינו אחד מתוך כמה, ובהם נרשמו לפי הנטען השיקים הרבים שקיבל לאורך הזמן מן הנתבעים וקרוביהם, נטען גם לקיום חשבונית שמספרה 315, בה נרשם השיק נשוא הדיון. יצוין שעיון בקבלה ,מלמד שנרשם בה, בין השאר בכתב ידו של התובע, שמדובר בשיק להחזר הלוואות קרן חוב וריבית. הנתבע 1 , בעדותו אותו יום, אישר שהשיק נמסר בזמנו לתובע כנגד חוב או הלוואה, עמ' 19 שורה 13. הנתבע נחקר בנושא גניבת השיק הנטענת על ידו, בנושא החתימות על השיקים, הנתבע מאשר כי השיק כאן אינו בגדר אחד השיקים שנדונו בבקשה לביטול הגבלה בשלום רחובות, והגם שלכאורה טוען טענות בקשר לשיק, כאילו מדובר באחד מן השיקים נשוא הדיון שם. הנתבע 1 בעמ' 27 שורה 5, מעיד כי אין לו רישום בקשר לשאלה מתי ניתן השיק כאן, וגם לא יכול לזכור 7-8 שנים אחורה, וכי ניהל רישום לגבי החזרים שביצע ולא לגבי מה שקיבל, וזאת בהקשר של טענת הפירעון. הנתבע 1 מאשר קיום חוב כלפי התובע ביוני 2002, שורה 17 בעמ' 29, יחד עם זאת, עומד על טענתו שהחוב נפרע אך לא מספק תשובות או אסמכתאות מתאימות, טוען לאיומים ותשלום של 600,000 ₪ במזומן לגובה שנשלח אליו. הקבלה לתשלום הייתה בצורה של החזר שיק, וכאשר כך שולמו מעל 150 שיקים מבלי שקיבל קבלות, מסיבות אישיות השתדל לא לרשום את הדברים כדי שבני המשפחה לא ידעו. הנתבע הכחיש את קבלתה של קבלה מס' 315 שצוינה לעיל. העיד כי הרעיון להכניס את התובע כשותף בעסק לזמן קצר, נעשה נוכח תשלומי הריביות שלא יכל לעמוד בהם, וקיווה שיוקל, אם התובע יהפוך לשותף וההלוואות, להלוואות בעלים. בדיון יום 29/6/09 נחקר הנתבע 2, שהעיד כי לא היה בקיא בחובות של העסק, כי חתם על מאות שיקים שקשורים לעסק, אינו יכול לזכור אם פרטי כל שיק היו מלאים כאשר חתם עליו, כן העיד כי לא הוגשה תלונה במשטרה בגין טענת הזיוף שמייחס לתובע בקשר לחתימתו, וגם לא ראה את התובע גונב את השיק מהתיק של הנתבע 1. העד עומת עם מספר חתימות שלו ,שלא אמורות להיות במחלוקת, ומתברר בדיון, כמו בדיון בבר"ל, שלא משיב מיידית לגבי אמיתות חתימתו, וגם במסמכים שאין חולק שאישר בכתובים קודם לכן שחתום עליהם, כמו למשל אחד השיקים נשוא הדיון בבית המשפט ברחובות, או הזמנה עליה נחזה להיות חתום, ושהמומחה מטעמו צרף כבסיס להשוואת דוגמת חתימה נכונה. בתום הדיון הוגשו סיכומי באי כח הצדדים. ב"כ התובע טוען כי יש לדחות את טענת הגניבה, לא נסתרה חזקת המסירה התקינה בסע' 20 (ג) לפקודת השטרות, מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לבסס על פיה מימצא, הטענה אינה נזכרת כלל בתצהיר הנתבע 2 , אינה מפורטת ונסתרת מגרסה קודמת, לא צורפו אסמכתאות לגבי ביצוע התשלומים, שלאחריהם נטען שהשיק נגנב, בשעה שהוכח כי השיק הופקד על ידי התובע בבנק ביום 31/11/01 כשנה לפני מועד הגניבה הנטען. קריסת טענת הגניבה מובילה גם לקריסת טענת הזיוף, באשר לא ניתן לטעון שזיוף חתימת הנתבע 2 נעשה במועד מאוחר יותר לחודשים יולי - אוגוסט 2002 כאשר בנובמבר 01 הוצג השיק לפירעון בבנק עם שתי חתימות עליו. נטען כי יש לדחות את טענת הפירעון שאינה נסמכת על דבר זולת עדות יחידה של הנתבע 1, ולא עמד בנטל בעניין. מדובר בשיק שנמסר לביטחון להחזר הלוואה, ולא הובאה כל ראיה לפירעונו, למרות חוסר הפרוט בעניין בהתנגדות, הדבר לא תוקן בדיון עצמו, לא הוגשו כרטסות ו/או דפי בנק ו/או אסמכתאות אחרות לפירעון כספים בפועל. נטען כאמור כי יש לדחות את טענת הזיוף של נתבע 2, כאשר במועד ההצגה לפירעון ב- 11/2001 היו בשיק שתי חתימות מושך, לא סביר שהתובע היה לוקח שיק לביטחון ללא חתימתו הנוספת של השותף - הנתבע 2, לא הוגשה תלונה למשטרה בעניין, הנתבע 2 עצמו אינו מזהה בחקירה חתימות שלו שאינן במחלוקת. מבקש לאמץ בעניין את חוות דעתה של הגב' כבירי, תוך שלילת עמדתו של המומחה מר חגג, והפניה למספר פסקי דין לא מבוטל שבהם נדחתה עמדתו של אותו מומחה. לעניין מהימנות הנתבעים, מציין ב"כ התובע ששניהם הודו בניגוד לטענתם הראשונית שהשיק נשוא הדיון לא נכלל בבקשה בקשר להגבלת החשבון שהוגשה לבית המשפט השלום ברחובות, ושהנתבע 1 לא אמר אמת בקשר למועד חתימת תצהירו באותו עניין, עוד מציין ב"כ התובע כי דווקא התובע לא נחקר כלל בקשר לטענות הגניבה והזיוף מה שמלמד על טיבן האפסי. ב"כ הנתבעים מקדיש חלק ניכר מסיכומיו, לטענה שבתיק זה קיים השתק פלוגתא, שתוצאתו דחיית התביעה ונוכח פסק דינה של כב' השופטת קלוגמן ובהסתמך על פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר שצוינו לעיל. לשיטתו ונוכח ההחלטות בעניין, מדובר באותה שאלה שבמחלוקת, שעומדת לדיון בכל התיקים, והיא הקביעה שעסקת היסוד בקשר לכל השיקים שבכל התיקים, היא הלוואה חוץ בנקאית, כאשר לא נערכו חוזים בכתב בקשר לעניין, התעוררה שאלת הוכחת סכום החוב והריבית שנגבתה בגינן, ובית המשפט מתייחס בפסק הדין בעניין חנוך ליטמן למשמעות אי קיום הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. נטען כי הדיון והממצאים נערכו בין אותם צדדים או חליפיהם, וכי הפלוגתא הוכרעה במפורש, וכי נקבע שהכשל בעניין רובץ לפתחו של התובע, שלא הגיש תביעה אחת ממצה כנגד כל בני המשפחה, אלא בחלקים חלקים, וכאשר על בית המשפט הנטל להרכיב את הפזל המלא. ב"כ הנתבעים מציין שלמועד סיכומיו הוגש ערעור על החלטת המחיקה של כב' השופטת קלוגמן, ובעניין זה ניתנה זכות תשובה לתובע כאמור בהמשך. ב"כ הנתבעים מפנה לקביעות בפסק הדין בעניין חנוך ליטמן לעניין חוסר אמינות של התובע, החלפת בא כוחו במהלך הדרך וכאשר הגיש תביעה כספית נגד בא כוחו המקורי ובגין הלוואות שנתן, מכאן שתחום עיסוק התובע במתן הלוואות. נטען שהתובע עושה שימוש לרעה בהליכים משפטיים, תוך קביעות שאמינותו נמוכה. לסיכום נטען שהואיל וברור שמדובר בעסקאות של הלוואות חוץ בנקאיות, שלא עומדות בדרישות החוק בעניין, ונוכח מה שנקבע על ידי כב' השופט פרידלנדר, יש לדחות את התביעה, ובעילתה האמיתית. נטען כי התובע לא הציג הסכמים בכתב בנושא ההלוואות, לא ניהל דוח כספי מסודר בעניין, לא סיפק הסבר, לאי הצגת מערכת הנהלת חשבונות מסודרת, לא הוצגו חשבוניות בגין שיקים שחזרו, ואינו מסוגל להציג כרטסת או לפרט סכומי הלוואה שנתן. מבוקש שלא ליתן כל משקל לפנקס הקבלות ק/1 ממנו הוצגה קבלה 315 שלא גולתה אלא רק בשלב הראיות. נטען להעדר לוח סילוקין ופרוט סכומים ששולמו, זולת תשובות סתמיות, כך שהסכום הרשום בשיק נשוא הדיון אינו משקף חוב לגיטימי כלשהו. נטען שיש מקום לעשות שימוש בסע' 9 לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, כפי שנעשה, ומאותם נימוקים, שבפסק הדין בעניין אבי הנתבעים, כך שלא ניתן לקבוע שהשיק נשוא הדיון משקף חיוב נכון כלשהו, של הנתבעים לתובע לזמן פרעונו, ומשכך יש לדחות את התביעה. למעשה בסיכומי הנתבעים נזנחה טענת הפירעון והגניבה, שתפסו מקום די מרכזי בהתנגדות המקורית. ומתוך הנחת הנתבעים שדי באמור לעיל לדחות את התביעה. על פי בקשה להגשת סיכומי תשובה שהותרה, ב"כ התובע מתייחס לפסקי הדין שצורפו לסיכומי הנתבעים וטוען שאין מדובר בראיות שכן פסק דין אזרחי אינו מהווה ראיה במשפט אזרחי אחר, לגבי פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר נטען כי לא עסק במחלוקת שבין הצדדים כאן, מדובר בנתבע שהוא צד שלישי, באותו עניין נקבע שלא נחתמו הסכמי הלוואה בכתב ואילו בענייננו צורפו הסכמי הלוואה שנחתמו בין הצדדים, בעיקר נטען כי הטענה בהקשר של החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות עלתה לראשונה ובאופן מפתיע בסיכומי הנתבעים מבלי שנטענה בהתנגדות ולא התגבשה במשפט כאן פלוגתא בעניין זה, ומשכך גם אין השתק פלוגתא בעניין. לגבי פסק דינה של כב' השופטת קלוגמן, צוין שהוגש ערעור לאותה עת, שמדובר בפסק דין מוטעה, כאשר לתובע המחזיק מספר שיקים, שכל אחד יוצר עילת תביעה נפרדת, רשאי לתבוע כל אחד בנפרד, צוין כי התביעה נמחקה ולא נדחתה, התובע מתנגד לכל ניסיון של הרחבת חזית מחד, ומציין שמאידך נזנחו טענות הגנה משמעותיות. ב"כ התובע גם מתנגד לכל הכפשה בלתי מבוססת של התובע כמפורט בסיכומי הנתבעים. בהמשך הוגשה הודעה מטעם ב"כ התובע ולפיה פסק דינה של כב' השופטת קלוגמן שצוין לעיל, בוטל על ידי ערכאת הערעור, וכפי שתואר בפרק ההליכים הנוספים. לגבי העילה השטרית הנחזית להיות העילה היחידה בתיק, ומה שנסתר מהאמור, גם לגביה נטען לדחייה לנוכח טענת הזיוף של חתימת הנתבע 2 שלא נסתרה. וכאשר יש להעדיף בעניין את חוות דעת מר חגג. הכרעה: לאחר עיון בחומר שבתיק הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לדחות את התביעה שבפני ואלו נימוקי: אני סבור שיש לדחות את טענת הנתבעים בהיבט השיטרי המצומצם ולעניין הטענות לגניבת השיק, לפירעון החוב, ולזיוף חתימת הנתבע 2. בהיבט השיטרי המצומצם, קיימות בפקודת השטרות ובדין חזקות ונטלים לעניין זה, והנתבעים אינם עומדים בהם, להבדיל בסוגיית החתימה, משעה שמוכחשת, הנטל על התובע, ולטעמי עמד בנטל זה, והכול כמפורט להלן. פרעתי טענתו של ניר כי פרע את כל ההלוואות ולא נותר חייב לתובע דבר, לא הוכחה באופן מספק. הנטל להוכחת טענת "פרעתי" מוטלת על הנתבע, ניר לא הציג אסמכתאות ורישומים להוכחת טענתו לפירעון החוב, אמנם אישר בחקירתו כי ניהל רישום לגבי ההחזר ולא לגבי ההלוואות שקיבל. ולתצהירו צרף כרטסת ספקים (נספח ג1) וכן כרטסת נוספת (נספח ג2) לפיהן בשנים 1998-1999 שולמו כספים לתובע, וכן ישנם נתונים בבדיקה אצל רו"ח בנוגע ל2000-2001, אישור מרו"ח בעניין לא הוצג, ולטעמי המסמכים שהוצגו, אין בהם כדי להביא פירוט מלא של התשלומים שבוצעו, ואינם מספקים לטעמי. גם הטענה כי היה מסתובב עם שיקים "חיים", אותן בטוחות שניתנו, כהוכחה שהחזיר את החוב ובאותה תקופה הסתובב עם הרבה שיקים, כיוון שעסק גם בגביה של החברה, אינה מספיקה לטעמי להוכחת הטענה . גניבה ניר העיד כי השיק נשוא התביעה ניתן כבטוחה, ושהוחזר לידיו לאחר שההלוואות שולמו, אך השיק נגנב במהלך 7-8/02, ובנסיבות שפורטו לעיל , והוצג לפרעון ולאחר שחשבון הבנק כבר נסגר. על הנתבע הנטל להוכיח, כי השיק הוצא ממנו בנסיבות הפוגמות בזכות הקניין כמשמעותה בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות. כאמור ניר טוען כי השיק, נשוא התביעה, נגנב יחד עם שיקים נוספים. טענת הגניבה מבוססת על השערה. היינו, לא נטען כי הנתבעים תפסו את התובע בשעת מעשה, וגם אין טענה כי מיד לאחר שהייתו של ניר בבית התובע, גילה שהשיק חסר, ושמעיד על כך כי התובע נטל אותו. לביסוס טענתם הציגו הנתבעים אישור תלונה במשטרה (נספח ג' לתצהירם). מעיון בתלונה, עולה כי מדובר בתלונה על איומים, ואין לה כל קשר לשיק נשוא התביעה, ניר הסביר בחקירתו כי גוף התלונה, המפרטת לגבי הזיוף הוגש בתיק אחר שהתקיים בין הצדדים. נטל ההוכחה כאמור על כתפי הנתבע, ולא ראיתי שהטענה הוכחה באופן מספק. ולפיכך, הטענה בעניין נדחית. זיוף הצדדים חלוקים לעניין שאלת החתימה של רועי על גבי השיק, כאשר לטענת התובע , השיק נמסר לו כשהוא חתום ע"י הנתבעים, ואילו הנתבעים טוענים כי החתימה של רועי לא הייתה על השיק , התובע ביקש את השיק עם חתימה אחת, ואמר לו שבהזדמנות יחתים את רועי, התובע גנב את השיק וזייף את החתימה של רועי. הלכה פסוקה היא, שעה שעושה/ חותם שטר או מסמך אחר, הנתבע מכוח חתימתו על אותו מסמך כופר בחתימה, עובר הנטל לשכנע בעניין נכונות החתימה לתובע, ראה בעניין זה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', סעיף 14: "הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אומנם חתימתו (ראה ע"א 355/63, 356/63, קרסינצקי נ. נאמן בפשיטת רגל של שאול וינרב (יואל סלומון, עורך דין), פד"י י"ח(4), 324, 328, 331; ע"א 316/79, חמדאן נ. ליאני, פד"י ל"ד (2), 309, 6-315; י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה ששית, 1991), בעמ' 478). כלל זה נובע מכך, שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוונטי - כמו כתב הערבות בענייננו - חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" (ע"א 316/79 הנ"ל, בעמ' 315). לאור כלל זה היה על הבנק לשכנע, כי החתימה על כתב הערבות ת/4 היא אמנם חתימתה של המשיבה השלישית." ולעניין היזקקות לעדות מומחה, גרפולוג בקשר למחלוקת בעניין החתימה נאמר באותו פס"ד : "בסוגיה זו הלכה היא מלפנינו, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים בהם דרושים "ידע והתמצאות מדעיים או טכניים" (ד"נ 20/85, בחרי נ.פלדון, פד"י ל"ט(4), 463, 465), ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש" (ע"פ 352/71, טל נ' מדינת ישראל, פד"י כ"ו (2), 107, 112), ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה. מובן, כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לענין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק (ראה ע"א 46/77, בוכוולד נ. בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פד"י ל"ג(1), 715, 719). בית המשפט הוא גם זה המחליט אם - בנסיבות הענין - חיוני לשמוע עדות מומחה, שהרי אין חובה גורפת על בית המשפט להיזקק לעדות כזו (ד"נ 20/85 הנ"ל, בעמ' 465; ע"א 86/58 פהום נ' רוזפלד, פד"י י"ג 477, 478), ובית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו." בעניין זה הביא כל אחד מהצדדים חוו"ד מומחה גרפולוג מטעמו, ונשמעו עדויות הצדדים. לא ראיתי מקום לקבוע ממצא על פי מי מחוות הדעת שהוגשו, שלטעמי אינן נקיות מקשיים, או משכנעות במידה כה משמעותית שמצדיקות העדפת האחת על פני השנייה. במצב זה, הקובע, הינו התרשמות מן העדויות בעניין, ובעיקר עדותו של הנתבע 2. התרשמתי שאין לקבל טענתו בעניין, ובעיקר מן הטעם שהתקשה לזהות חתימות אותנטיות שלו במסמכים לגביהם לא אמורה להיות מחלוקת שחתימתו עליהם, ואף הוגשו מטעמו, מה שמלמד על הכחשה גורפת. הנתבע 2 גם התקשה לאשר חתימתו על מקצת השיקים נשוא ההליך ברחובות, ושלגבי אותו הליך לא נטען לפגם בהם, בהקשר זה, וכך פני הדברים גם בקשר להצעת מחיר חתומה על ידו ושצורפה על ידי המומחה מטעמו, כבסיס להשוואת חתימה מחייבת. זאת בנוסף לדחיית טענת גניבת השיק, ששוללת גם זיוף והוספת חתימה, לאחר הגניבה הנטענת, בשעה שהשיק הוצג לפירעון בבנק ב-30.11.2001. מאידך אני סבור, ובעניין זה מצטרף בכל הענווה לקביעותיו של כב' השופט פרידלנדר בעניין, שלטעמי יוצרות מעשה בית דין, גם בקשר לשיק שבפני, הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המהותי. להבדיל מהחלטתה של כב' השופטת קלוגמן, שניתנה בבקשה למחיקה על הסף, ובית משפט של ערעור ביטל אותה, תוך קביעה שיש לשמוע ראשית את הדברים לגופם, בתיק שבפני הדברים נשמעו ומוצו עד תום, ומסקנתי אותה מסקנה שהגיעו אליה כב' השופט פרידלנדר בעניין התביעה נגד האב חנוך ליטמן, וכב' השופטת קלוגמן בהחלטת המחיקה על הסף. אין הדברים עומדים בסתירה לפסק הדין בערעור בקשר להחלטת כב' השופטת קלוגמן משום שבוטלה לצורך שמיעת התיק, ומובן שניתן לסבור, כפי שסברה, ולאחר שמיעת הראיות בפני. בהיבט הדיוני נקבע על ידי כב' השופט פרידלנדר בסע' 70, שורות אחרונות לפסק דינו, ולאחר דחיית התביעה שם, כדלקמן: "70. אין באמור לעיל כדי לשלול קיומו של חוב כלשהו של ניר לתובע, במסגרת עסקת-היסוד, אם וככל שיעלה בידי התובע להוכיחו בתביעה נפרדת בגין עסקת-היסוד". כך גם בענייננו. כפי שצוין, התביעה נדחתה שם מן הטעם שנפל פגם של אי חוקיות בזכות השטרית, ובית המשפט לא שוכנע כי השיק נשוא הדיון שיקף כביכול את החוב הנכון של ניר לתובע. הפגם של אי חוקיות נפל באשר לא קוימו הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. גם בתיק שבפני לא שוכנעתי וכאשר התובע הוא שהשלים את תאריך פירעון השיק, כי במועד הפירעון הנדרש, זהו אכן החוב האמיתי והנכון שבין הצדדים. וזאת משום שאני מקבל את הטענה שמדובר בעסקאות של הלוואות חוץ בנקאיות לאורך שנים, ללא תיעוד מספק כלל וכלל, וכאשר זו חובה ראשונית המוטלת על תובע, כבר נקבע בפסיקה, למשל בעניין ע.א. מחוזי, ת"א 4003/07 , בס ארנון נ' אברהם אריה, מפי כב' השופט שנלר, כי שטרות שניתנו לפירעון הלוואה, אין לראות בהם משום חוזה הלוואה, במיוחד על רקע סע' 3 בדבר תוכנו של חוזה שכזה, יתכן ויהיה בשטרות משום ראשית ראיה אך לא מעבר לכך. שם בסע' 22 לפסק הדין. עילת התביעה האמיתית שבפני אינה העילה השטרית הצרה שצוינה בבקשת הביצוע, כמו בתיק שטרות רגיל, אלא דרישה להחזר הלוואה חוץ בנקאית, ובקשר לאותו עניין בדיוק כפי שנדון והוכרע על ידי כב' השופט פרידלנדר, משום כך והגם שטענות הגנה שטריות קלאסיות כמו טענה לפירעון, לגניבה או לזיוף ובקשר לשיק נשוא הדיון לא התקבלו, עדיין אין התובע בתיק שבפני, ונוכח העובדה ששוכנעתי, ולמעשה אין חולק, ולאחר קביעות כב' השופט פרידלנדר בעניין, שמדובר בהלוואות חוץ בנקאיות, שעומדות ביסוד הדרישה לפירעון השטר, ומבלי שיש אבחנה בין קרן לריבית, ומבלי שהדברים מגולים על ידי התובע בבקשת הביצוע, הן באשר לפרוצדורה המיוחדת והנדרשת בעניין - סע' 8 לחוק, והן בהיבט המהותי שהנטל הראשוני הוא על התובע, המלווה, לשכנע שעומד בהוראות ודרישות החוק בעניין, ולספק די נתונים, לצורך ביצוע התאמה של הדרישה להוראות החוק. בענייננו, פסיקתו של כב' השופט פרידלנדר ושהועברה לתיק באופן מיידי, ניתנה לפני שהתובע העיד בפני, כך שלא ניתן לומר שהטענות לא היו ידועות לתובע, וכאשר אותן הלוואות, משנת 1999 - 1998 ועד 2002, והדרישות להחזרתן נדונו שם, אמנם שם הנתבע הינו האב, אך ברור שהשיק נשוא הדיון שם, נמסר להבטחת חובות הנתבעים כאן, שהם שהפעילו את העסק. גם בעניין שבפני התובע לא הוכיח את סכום החוב הנכון למועד השלמתו את תאריך פירעונו של השיק, וכן לא הוכיח גובה החלק מתוך החוב שאינו נובע מן הריבית ההסכמית, המנוגדת לחוק להסדרת הלוואות, הנטל בעניין הינו על התובע, ולא על הנתבעים. כאמור אין מדובר בעסקה רגילה במסגרתה ניתן שיק להבטחת חוב, וקיימת חזקה להשלמה לפי רשות שניתנה, אלא מדובר בעסקת יסוד שהיא הלוואה חוץ בנקאית, שהשיק הוא רק תוצר שלה ולא העילה עצמה, ומשכך התובע כמי שמוציא מחברו, צריך להציג מערכת של הסכמים, כרטסות, ומסמכים לגבי כלל ההלוואות וכלל ההתחשבנות שבין הצדדים, ולהראות שבמאזן הכולל, מול מה שנתן, בצרוף ריבית חוקית, בהפחתת מה שקיבל, קיימת יתרת חוב. לא ניתן לבודד מן ההקשר הכולל, האמור את השיק הספציפי נשוא הדיון כאן, תוך הסתמכות, שאינה במקומה, על השיק עצמו כעילת התביעה שמקימה חזקות, ומעבירה נטלים לחובת הנתבעים. יש לדון בעניין על פי ההקשר הכולל וכפי שסברו כב' השופטים פרידלנדר וקלוגמן, ובשיקים דומים בקשר לאותה פרשה, כל טענה לפיה אין מדובר באותה פרשה, תוך התלות ביסוד כזה או אחר שהוא שונה במידת מה, הינה מלאכותית לדעתי, ושומה היה על התובע לאחר שניתן פסק הדין ע"י כב' השופט פרידלנדר, לעתור לתיקון תביעתו בהתאם לאמור באותו פסק דין, לגופם של דברים ובהיבט הדיוני. משלא נעשו הדברים, והגענו עד הלום, העניין פועל לחובת התובע. אין זה אומר שעל פי עסקת היסוד לא קיים חוב של הנתבעים או מי מהם לתובע, יחד עם זאת וכפי שצוין, לא ניתן על פי דרך הילוכו של התובע, שמעוניין לאכוף תשלום בגין הלוואות חוץ בנקאיות, לעשות זאת במסווה של הגשת בקשה לביצוע שטר רגילה, המנותקת מעסקת היסוד. איני מקבל טענת התובע כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, או כי הוכח כאן, מה שהיה חסר בתיק האחר. אותו הסכם הלוואה שהוצג כאן, נספח ד' לתצהיר העדות, ולאחר מכן שותפות, אין בו מבחינת הזמן והסכומים, ונוכח מכלול היחסים, וכאשר נטען להלוואות בקרן של כ- 3 מיליון ₪, להוות תשובה מספקת ורלוונטית בקשר לשיק נשוא הדיון כאן, ומכלול המצב הכספי שבין הצדדים. לגבי חזית המחלוקת, כפי שצוין לטעמי, הטענות היו ידועות לתובע, ונוכח ההליך שהתנהל בינו לבין חנוך ליטמן, והנתבעים היו רשאים לעלות בנסיבות כאן את הטענה ובאופן שהועלתה. נכון שהיה מקום לפרט בעניין יותר בהתנגדות המקורית, ולא לטעון רק בלשון כללית לעילת תביעה לקויה, יחד עם זאת במסגרת הראיות ולאחר שניתן פסק הדין של כב' השופט פרידלנדר, ומשברור שהעניין עומד על הפרק, היו לתובע מספיק הזדמנויות להביא ראיות, או לטעון בעניין. התובע אכן פעל וניסה לטעון בכיוון של קיום הסכמים בכתב, ועמידה, ולו מינימלית בהוראות החוק בעניין, אולם התרשמותי שלא הרים את הנטל הנדרש בעניין, ולא בגלל שהופתע עקב שינוי חזית, אלא מכיוון שכפי שציין, בסופו של יום, מסר הלוואות כספיות כנגד שיקים בעיקרו של דבר, וללא הקפדה על תיעוד נוסף נדרש ומחייב. בכל מקרה, למועד העלאת הטענה בעניין, ובפירוט הנדרש, תהיה השלכה לנושא ההוצאות. יצוין גם שלהבדיל מן התיק שנדון בפני כב' השופטת קלוגמן, לגביו לכאורה מדובר בשיק שניתן להבטחת קרן הלוואה בלבד, ונוכח תצהירי הצדדים שצורפו בקשר לתיק ברחובות (עניין ביטול ההגבלה), השיק שבפניי בא להבטיח החזר קרן וריבית, וכפי שנרשם על ידי התובע בקבלה 315 שצורפה לתיק במהלך הראיות. בהיעדר יכולת להבחין בין חיוב קרן או ריבית ופירוט התמונה הכוללת בהליך שבפניי, לא ניתן גם לבצע התאמה ראויה להוראות החוק, ושבשלו כל המותבים שדנו בעניין, היו סבורים שמן הראוי להגיש תביעה כוללת על פי עסקת היסוד, תוך בירור מצב החשבון הכולל, ולא תביעות לשיעורין ומכוח שטר זה או אחר. יצוין גם שמן ההליך ברחובות, שם התובע מאשר כי טעה בשיקול הדעת, לעניין השלמת מועד הפירעון של 5 שיקים שהחזיק של הנתבעים, ובמאות אלפי שקלים חדשים, תוך הכנסת החשבון להגבלה משחוללו, היא הנותנת ומחייבת הסבר, שלא ניתן, גם בקשר להשלמת התאריך בשיק נשוא הדיון כאן. סוף דבר נוכח כל האמור אני דוחה את התביעה על פי העילה השטרית בגינה הוגשה. תיק הוצל"פ מס' 01-03715-74-8 כנגד הנתבעים ייסגר וכל ההליכים שבו יבוטלו. בנסיבות העניין, ונוכח הקביעות לעיל מחד , והתוצאה מאידך, אין צו להוצאות. העירבון שהופקד על ידי הנתבעים לפי ההחלטה בבר"ל יוחזר לידיהם. שיקיםשיקים ללא כיסוי