התובע יליד 16.7.72. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת כשנה לפני התאונה בעבודות שונות בתחום הדפוס. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 15.9.04 בשעה 08.30, במפעל הנתבעת, הוריד אחד מעובדי הנתבעת, בטעות, עגלת העמסה של משטח גלילים כבד על אצבע רגלו של התובע. (להלן: "התאונה הראשונה"). התובע עשה מאמץ להרים את המשטח, על מנת לחלץ את האצבע ותוך כדי כך אימץ את עמוד השדרה. ביום 19.9.04 פנה התובע לקופת חולים בשל כאבי גב ונעשה צילום רנטגן של עמוד השדרה. התובע שב לעבודה ביום 26.9.04 וכעבור יום יומיים של עבודה חש בכאבי גב. ביום 29.9.04 תוך כדי הרמה ונשיאה של חומר גלם כבד, חש התובע בפריצה פתאומית בעמוד השדרה והפסיק את העבודה. (להלן: "התאונה השניה"). התובע צירף לתצהירו חוות דעת מומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר קמחי משה, שקבע כי לתובע נכות לצמיתות מיום 1.1.06 בשיעור של 20% לפי סעיף 37(7)ב לתקנות הביטוח לאומי. (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). נקבעה נכות נוספת בשיעור של 10% על נזק לעצב הסיאטיקה לפי סעיף 32(1)א1 לתקנות המל"ל. בתצהירו מדגיש התובע כי במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת עבד באופן אינטנסיבי, לעיתים 12 שעות ביום. התובע צירף תצהיר נוסף של חבר שמלווה את התובע ומשפחתו מאז שעלה ארצה. המצהיר מתאר מידיעה אישית, כי התובע עבד בתחום הדפוס שנים רבות, מבלי שהתלונן על כל קושי או מגבלה ופרנס את משפחתו בכבוד. לאחר התאונה חדל לעבוד ולא הצליח להשתלב חזרה בעבודה. המצהיר מתאר את הטיפולים הרפואיים הרבים והממושכים שעבר התובע מאז הפגיעה ועד היום. תצהירי הנתבעת מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אהרון מירלשוילי, הבעלים של הנתבעת. הוגש תצהיר נוסף של מר יורם סויסה, אשר היה באותה העת מנהל העבודה אצל הנתבעת. מר סויסה לא הגיע להעיד ולכן תצהירו נמשך מהתיק. (עמוד 59 שורה 3). במועד התאונה הראשונה, עבד התובע בצוות עם שני עובדים נוספים, יוסי מזרחי ומרק אגו. מר מירלשוילי תאר בתצהירו, כי לפי מה שנמסר לו ממר סויסה, הגיע התובע באיחור לאולם הייצור נכנס במהירות במטרה להחתים את כרטיסו, ונתקל במשטח הרמה ריק שהיה על גבי מזלג המלגזה. הוא מציין כי המלגזה היתה במצב של עצירה מוחלטת והמזלג היה על הרצפה. מר מירלשוילי צירף לתצהירו הודעה שנמסרה לחברת הביטוח איילון, מיום 24.5.06 שבו דווח על התאונה מיום 13.9.04. תאריך זה נכתב בהודעה בטעות. אין מחלוקת שתאריך התאונה הוא 15.9.04. על פי תיאור המקרה שמצורף להודעה, לאחר ההיתקלות במשטח ההרמה, ביצע התובע מספר צעדים נוספים ובדק את היקף הפגיעה ברגל. כבר בשלב זה יצוין, כי טופס ההודעה נמשך מתיק בית המשפט, שכן עורכו לא הגיע להיחקר על האמור בו. (עמוד 58 שורה 25). התובע טופל במרפאה ומספר ימים לאחר מכן שב לעבודה. לאחר ששב לעבודה, טען התובע שהוא סובל מכאבי גב, הלך לרופא ומאז לא שב לעבודה. בתיאור המקרה כפי שנמסר לחברת הביטוח מצוין, כי לאחר ששב לעבודתו לאחר התאונה הראשונה, לא ביצע התובע כל מאמץ, שכן באותם ימים היתה רגלו חבושה. לתצהיר צורף טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע למל"ל לגבי התאונה השניה. בהצהרת המעביד נאמר שבאירוע מיום 13.9.04 לא נפגע התובע בגבו, כי אם בציפורן רגלו. בכל הנוגע לתאונה השניה נאמר, כי המעביד מעלה ספק בכך שהרים גלילים כבדים, שכן רגלו היתה חבושה. בכל מקרה, התובע לא העלה בפני הנתבעת כל תלונה בדבר פגיעה כלשהי כתוצאה מהתאונה השניה. חקירת התובע במסגרת החקירה הרחיב התובע בפירוט האירועים שקדמו לתאונה השניה. לדבריו, עובר לתאונה השניה הפעיל מכונת דפוס במקביל לבוריס מור שעבד אף הוא על מכונה אחרת. (עמוד 32 שורות 2 - 3). התובע הרגיש שהוא יכול לעבוד ללא עזרה, למרות שסבל מכאבי גב. (עמוד 32 שורות 14 - 18). התובע מאשר, כי לאחר שחזר מהחופשה בעקבות התאונה הראשונה, קיבל עבודות קלות לביצוע. (עמוד 32 שורה 19). באותו מועד היתה האצבע של התובע חבושה בעקבות התאונה הראשונה. בהמשך העיד, כי ביצע את כל העבודות שהוטלו עליו וכי לא קיימות עבודות שקל לבצע אותן. (עמוד 32 שורה 32). מהחקירה עולה, שחומר הגלם אותו הרים עובר לפגיעה, היה גליל שמניחים אותו על מכונת הדפוס. (עמוד 31 שורה 32). התובע תאר את התנהגותו לאחר התאונה השניה. מקום העבודה היה חם, לא היה מזגן והוא הרגיש הקרנה של כאבים לכל הרגל. הוא יצא ממקום העבודה, ועד שהגיע למכונית שלו התקשה מאוד ללכת. לדבריו, "הלך על ארבע". (עמוד 33 שורות 1 - 2). התובע התבקש להסביר, מדוע באישור המחלה מיום 4.10.04 נאמר שתאריך התאונה 15.9 ולא הוזכרה בו התאונה השניה. התובע השיב, כי נשאל על ידי הרופא ממתי הכאבים ולכן ציין את תאריך 15.9. (עמוד 1 שתי שורות אחרונות לפרוטוקול בכתב יד). לדברי התובע בהמשך החקירה, התאונה השניה ארעה בשעה 04.00 כאשר היה צריך לסיים את משמרתו ב- 07.00. לדבריו, אמר לבוריס שעבד איתו שכואב לו הגב ואז נסע לביתו. (עמוד 2 שורות 1 - 7 לפרוטוקול בכתב יד). מתוך הפרוטוקול עולה, שהתובע פנה לבא כוחו ביום 9.11.04. (עמוד 55 שורות 17 - 18). אין מחלוקת כי התביעה למל"ל לגבי התאונה הראשונה הוכנה ונחתמה כבר ביום 28.9.04. על רקע הזריזות של התובע בהגשת התביעה למל"ל לגבי התאונה הראשונה, נשאל התובע מתי הגיש את התביעה למל"ל לגבי התאונה השניה. לדבריו, הוגשה התביעה סמוך לאחר התאונה השניה. התובע התקשה להמציא עותק מתביעה לפגיעה בעבודה כתוצאה מהתאונה השניה. התובע הדגיש כי התאונה השניה היתה הקשה וכי הכאבים החזקים בגב נגרמו כתוצאה מהתאונה השניה. (עמוד 29, שורות 22 - 23). (עמוד 4, שורות 1 - 2 לפרוטוקול בכתב יד). לאחר התאונה הראשונה, היה התובע סבור כי הכאבים בגב אינם מצדיקים פניה לעורך דין. (עמוד 4 לקראת סוף העמוד לפרוטוקול בכתב יד). בעקבות התאונות הפסיק התובע לעבוד. התובע נשאל מתי חזר לעבוד לאחר התאונה השניה והשיב בתחילה, שלא עבד מאז התאונה. (עמוד 35 שורות 22 - 27). בהמשך השיב, שהוא עובד בהפקות דפוס מה- 1.9.12 בהיקף של חצי משרה. (עמוד 35 שורות 28 - 30). התובע נאלץ להתמודד עם עדותו של מר בוריס מור לפיה נצפה במהלך עבודה מספר חודשים קודם לכן. התובע השיב כי רק ניסה לעבוד. (עמוד 55 שורה 6). חקירת עדי הנתבעת מטעם הנתבעת העידו מר בוריס מור ומר אהרון מירלאשוילי. מר בוריס מור העיד, כי התובע לא דיווח לו במועד התאונה השניה על פגיעה כלשהי. (עמוד 45 שורות 16 - 26ׂ). לדבריו, אילו היה פונה אליו התובע ואומר לו כי נפגע במהלך משמרת, היה זוכר זאת. הוא העיד שראה את התובע עובד אצל מעביד אחר מספר חודשים לפני מתן עדותו. (עמוד 46 שורות 5 - 15). לדבריו, משקל הגליל שאותו צריך להניח בתוך המכונה יכול להגיע עד 42 ק"ג, ואולם במקרים רבים נעשה שימוש קודם בגליל ומשקלו קטן בהרבה. (עמוד 48 שורה 12). מר מירלאשוילי העיד כי העבודה בבית הדפוס אינה קשה. לדבריו, במקביל לחופשות המחלה של התובע עבד אצל המתחרים שלו, גם בטווח של חודשים ספורים לאחר התאונות. (עמוד 64 שורות 28 - 29). חוות דעת מומחה בית המשפט מטעם בית המשפט מונה כמומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית, פרופ' סלעי משה. על פי חוות דעתו נכותו האורטופדית הצמיתה של התובע היא בשיעור 15% בהתאמה לפי סעיף 37(7)א' ב' לתקנות המל"ל. המומחה מציין בחוות הדעת, כי התובע אמר לו, שלאחר חזרתו לעבודה בעקבות התאונה הראשונה, הרים גליל נייר מספר פעמים ונתפס לו הגב. לפי חוות הדעת, האירוע הגבי החל כנראה מספר ימים לאחר התאונה הראשונה, בתאריך 20.9.04 וככזה אינו קשור לתאונה הראשונה. המומחה מעריך בחוות דעתו כי הפגיעה בגב החלה ב- 20.9 על בסיס הפניית התובע לצילום עמוד שדרה. המומחה מתאר מפי התובע כי פריצת הדיסק ארעה כתוצאה מהתאונה השניה. המומחה לא שלל את האפשרות לפיה החלו כאבי גב כתוצאה מהתאונה הראשונה. התובע חזר לעבודתו, הרים גליל כבד וכתוצאה מכך התגברו הכאבים. (עמוד 4 שורה 31 עד עמוד 5 שורה 3). ההכרעה התאונה הראשונה בתביעה לתשלום דמי פגיעה למל"ל שנחתמה על ידי התובע ביום 28.9.04, מתוארים פרטי התאונה הראשונה באופן הבא: "הנ"ל נכנס למפעל בשעת בוקר ועובד אחר הוריד עליו משטח על בוהן רגל שמאל". התאור המופיע בתצהיר התובע לפיו, עשה מאמץ להרים את המשטח, על מנת לחלץ את האצבע, ותוך כדי כך אמץ את עמוד השדרה, לא מופיע כלל בטופס התביעה לדמי הפגיעה. במסגרת הפרטים המשלימים בתביעה לתשלום דמי פגיעה, מתואר האיבר שנפגע, בוהן רגל שמאל. מהות החבלה מתוארת כפצע, ציפורן שיצאה. לא מוזכרת כלל פגיעה בגב. בחקירתו מתאר התובע כי הרגיש כאבים חזקים בגב (עמוד 29 שורה 2). במסגרת תצהיר העדות הראשית נאמר כי עובד אחר הוריד על ציפורן רגל בוהן שמאל משטח גלילים כבד. במסגרת עדותו מתואר שהעובד האחר עלה עם עגלה על קצה האצבע. (עמוד 27 שורות 25 - 26). התובע מוסיף שעל העגלה היו חצי טון ניירות. (עמוד 27 שורה 32). כאשר נשאל לגבי אי ההתאמה הוא מסביר שהגלילים קשורים לתאונה השניה. (עמוד 28 שורה 11). הנתבעת טענה, כי התאונה ארעה כתוצאה מכך שהתובע הגיע לעבודה ונתקל במשטח שהיה מצוי שם. כפי שפורט קודם לכן מבססת הנתבעת את גרסתה על נספח א' לתצהירו של מר מירלשוילי שכותרתו "הודעה על תאונה". המדובר בהודעה מיום 24.5.06 שנמסרה לחברת הביטוח לגבי התאונה הראשונה. הנתבעת לא הביאה לעדות את עורך ההודעה, כדי שיסביר ממי התקבלה האינפורמציה והאם אפשר לאתר את מי שמסר אותה. בנסיבות אלה נקבע כי ההודעה אינה מהווה חלק מחומר הראיות. (עמוד 58 שורה 25). הנתבעת חתמה על טופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש התובע למל"ל. טופס זה כלל את תיאור התאונה כפי שתיאר התובע, והנתבעת לא הביעה הסתייגות כלשהי כשחתמה עליו. בטופס עצמו נאמר כי ככל שקיימת הסתיגות יש לפרט אותה. ניתן לראות בחתימת הנתבעת על גבי הטופס הודאה של הנתבעת המחייבת אותה. בע"א 497/60 מקורות חברת מים נ' ישעיהו זכריש ואח', פד"י ט"ו עמ' 1657, 1669 נקבע, כי חתימת המעביד על טופס שבו קיים אישור של המעביד על פרטי האירוע, שנמסרו על ידי הנפגע, מהווה הודאה בעובדה. במקרה כזה על הנתבעת הנטל להוכיח שאין לראות באישור הודאה בעובדה. הודאה זו מחייבת את הנתבעת, גם אם בשעת ההודאה לא צפתה שהודאה זו תפעל בעתיד לחובתה. הנתבעת לא הרימה את הנטל להשתחרר מכבלי ההודאה. הודאה זאת מהווה סיוע לעדותו של התובע. גרסת התובע בטופס המל"ל אינה כוללת כאמור מאמץ להרים את המשטח ואינה כוללת פגיעה בגב. הודאת המעביד מוגבלת לגרסת התובע. למרות שהתובע נשלח ביום 19.9 לצילום עמוד שדרה מותני, הרי שבעקבות תאונה זאת לא קיימות תלונות משמעותיות בנוגע לגב. תעודות רפואיות מיום 19.9 ו- 23.9 מתיחסות אך ורק לפגיעה בבוהן ואינן מזכירות פגיעה בגב. התובע הופנה כבר ביום 19.9 לצילום עמוד שדרה מותני, אולם אין ראיה לכך שהממצאים החמורים בגבו קשורים באופן כלשהו לתאונה הראשונה, במסגרת איבחון רפואי במל"ל נאמר על ידי התובע כי יש לו פריצת דיסק מ- 29.9 כתוצאה מכך שהרים פלטה כבדה (ת/12). לפיכך אני קובע כי התובע נפגע באצבעו כתוצאה מהורדת משטח על רגלו. אני סבור שכאשר עובד גורם בהתנהגותו להורדת משטח על אצבע של עובד אחר, יש מקום לייחס לו התנהגות רשלנית שיש בה משום חריגה מסטנדרט הזהירות המקובל. על פי סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מעביד חב באחריות שילוחית על מעשה שעשה עובד שלו תוך כדי עבודתו. אין מחלוקת שהורדת המשטח התבצעה במהלך עבודה שגרתית. לפיכך, יש מקום לחייב את הנתבעת בנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה זו. בהעדר תמיכה לגרסתו בדבר ביצוע מאמץ להרמת המשטח, אני קובע שלא הוכח כי ביצע מאמץ חריג שגרם לפגיעה בגבו. התאונה גרמה לתלישה חלקית של הציפורן. בוצעה עקירה של הציפורן בהרדמה. התובע נשלח לצילום ביום 20.9.04 אולם לא נמצא בצילום כל ממצא. כפי שפורט קודם לכן, העיד התובע כי לאחר מועד זה המשיך לעבוד גם בעבודות קשות, למרות שרגלו היתה חבושה. למעט מספר ימים שבהם נעדר התובע מעבודתו לא גרמה תאונה זאת כל נזק. אני פוסק בגין תאונה זאת נזק כולל של 10,000 ₪ בעיקר בראש נזק של כאב וסבל. הנתבעת צירפה חוות דעת אקטוארית ממנה עולה שהתובע קיבל דמי פגיעה ומענקי נכות מצטברים כתוצאה מהתאונה הראשונה בשיעור של 470,629 ₪. הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה הראשונה נבלע בתקבולי המל"ל, ולפיכך התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין הפגיעה כתוצאה מתאונה זאת. התאונה השניה לאחר שמיעת הראיות ועיון במסמכים, הגעתי למסקנה לפיה התובע לא הוכיח, כי נפגע בתאונה השניה. על פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, על בית המשפט הפוסק במשפט אזרחי, על פי עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע, לפרט בהחלטתו מה גרם לו להסתפק בעדות זאת. במקרה זה אני סבור שלא ניתן להסתפק בעדותו של התובע. עדותו היא בבחינת עדות יחידה שאין לה סיוע. לא ניתן לתת את מלוא האמון הראייתי בדבריו של התובע. מהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפני ניתן ללמוד, כי התובע לא תאר "בזמן אמת" כי נפגע בתאונה השניה. בתעודה רפואית מיום 4.10.04 מצוין, כי מועד התאונה הוא 15.9.04. לא מוזכרת כלל התאונה מיום 29.9.04. לא מתוארת הרמה של משא כבד ופריצת דיסק פתאומית. בתעודה מיום 8.10.04 נאמר: "החולה חזר לעבודה. כעבור יומיים בעבודה הרגיש כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין". לא נאמר דבר על כך שהתובע נפגע כתוצאה מהרמת משקל כבד. תאריך הפגיעה על פי תעודה זאת הוא 15.9.04. בתעודת חדר המיון מיום 9.10.04 נאמר, שהתובע נחבל לפני כ- 3 שבועות בגב התחתון ובירך. מועד זה מתייחס למועד התאונה הראשונה. לכך יש להוסיף, כי בעוד התובע פנה בזריזות למל"ל לאחר התאונה הראשונה ודיווח על תאונת עבודה, הרי שבכל הנוגע לתאונה השניה לא מולא כלל טופס של תביעה לתשלום גמלת נכות מהעבודה. התובע העיד, כי הגיש את התביעה למל"ל על התאונה השניה בסוף 2004 או ינואר 2005 (עמוד 1 לפרוטוקול בכתב יד). מה שמצוי בתיק בית המשפט הוא, טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה שבו נאמר שתאריך הפגיעה הוא 29.9.04 בשעה 04.30, כאשר בתיאור הפגיעה נאמר "הרמת חומר גלם כבד במהלך העבודה". בסעיף ט' לטופס קיימת הצהרה של התובע שבה נאמר שהפרטים שנמסרו בתביעתו נכונים. התאריך הוא 4.7.06. על גבי טופס זה ציין המעביד כי בעקבות התאונה הראשונה , חזר התובע לעבוד למשך מספר ימים כאשר רגלו חבושה, וקיים ספק אם הרים גלילים כבדים באותו מועד. בכל מקרה, התובע לא התלונן על כך. תאריך ההצהרה הינו 24.7.06. מהתאריכים שמופיעים על טופס התביעה ניתן ללמוד, כי אין בסיס לטענת התובע לפיה הכין תביעה לתשלום דמי פגיעה לגבי התאונה השניה, זמן קצר לאחר שנפגע ממנה, מה שמעלה ספק לגבי התרחשותה של תאונה זאת. עוד ניתן ללמוד ממועד החתימה על התביעה לתשלום דמי פגיעה, כי התובע אינו מדייק בדבריו כאשר הוא מעיד שהכין את התביעה זמן קצר לאחר הפגיעה. זאת ועוד, במסגרת התביעה שהוגשה על ידי התובע לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב 4904/05 בנוגע לתאונה הראשונה, קיימת הסכמה של באי כוח הצדדים למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, במטרה לבחון האם יש להכיר בתאונה הראשונה כתאונה שגרמה לתובע לפגיעה בגבו. (ת/7). בדיון זה שנערך ביום 21.6.06, כאשר התובע מיוצג, מתוארת אך ורק התאונה הראשונה. מתוך הפרוטוקול, שמביא לידי ביטוי את הסכמת הצדדים, עולה, כי אימוץ עמוד השדרה נובע מהתאונה הראשונה. בכל הנוגע להפסקת העבודה נאמר בפרוטוקול כי "ביום 29.9.04 חדל התובע מעבודתו לאחר שחש כאבים עזים בגבו". בהמשך נאמר, כי "ב"כ התובע פנה לראשונה לנתבע ביום 11.10.04 בטענה שיש להכיר בפגיעה בגבו של התובע כנובעת מהאירוע מיום 15.9.04". הסכמה זו, שנעשתה בנוכחות ב"כ התובע, משמיטה לגמרי את הטענה בדבר התרחשות התאונה השניה. אם אכן הוגשה התביעה למל"ל ביום 11.10.04, מדוע הושמטה התאונה השניה?! מדוע במסגרת ההסכמה בבית הדין האזורי לעבודה ביום 21.6.06, לא מתוארת כלל התאונה השניה. בהסכמה מתואר באופן סתמי, כי התובע חדל מעבודתו ביום 29.9.04, כתוצאה מהתאונה הראשונה. תאור זה מתאים לתאור המופיע בתעודה הרפואית מיום 4.10.04 לפיו כעבור יומיים לאחר חזרתו לעבודה הרגיש כאבי גב. המדובר באותה תאונה שהתובע עצמו העיד שהיא זאת שגרמה לו לפגיעה המרכזית בגבו. התובע העיד כי סבל מהכאבים בגבו לאחר התאונה השניה. לפני כן לא חשב שסבל מפגיעה משמעותית בגב. (עמוד 29 שורות 22 - 23) (עמוד 4 שורות 1 - 2 לפרוטוקול בכתב יד). ב"כ התובע הצהיר לפרוטוקול כי החתים את התובע על יפוי כוח וטופס ויתור על סודיות רפואית, לאחר ביקור בית ביום 9.11.04. (עמוד 55 שורה 18). על בסיס עובדה זאת לא ניתן לייחס לתובע העדר ידיעה בכל הנוגע למיצוי זכויותיו בגין התאונה השניה. אין הסבר לכך שלא נשלחה הודעה על פגיעה בעבודה סמוך למועד התאונה השניה. התובע טען בסעיף 13 לתצהירו במסגרת התביעה לבית הדין לעבודה (ת/7) כי הנתבעת סרבה לחתום על טופס דמי פגיעה חילופי בנוגע לתאונה השניה. טענה זאת אינה נתמכת במכתב דרישה לחתום על טופס כזה. המכתב שקיים הוא מיום 4.7.06 (ת/18). שם נאמר, כי מצורף טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה לגבי התאונה השניה לצורך חתימת הנתבעת. בסופו של המכתב נאמר כי בעבר לא ניתנה הסכמת הנתבעת לכך. טענת התובע לפיה הכין תביעה לדמי פגיעה בגין התאונה השניה אינה נתמכת בראיה כלשהי. גם בנקודות שאינן נמצאות במוקד המחלוקת בין הצדדים התגלו אי התאמות בעדותו של התובע. התובע העיד בישיבה שנערכה ביום 11.9.12 כי מאז התאונה השניה ועד 1.9.12 לא עבד אף לא פעם אחת. (עמוד 35 שורות 19 - 30). בהמשך הישיבה העיד מר בוריס מור כי פגש באקראי את התובע כ- 5 חודשים לפני עדותו, כאשר הוא מבצע עבודות דפוס. מר מור הציע לו לעבוד איתו. (עמוד 46 שורות 8 - 15). עדותו לא עלתה בקנה אחד עם עדות התובע קודם לכן. החלטתי לבקש מהתובע הסבר לדבריו לפיהם לא עבד מאז התאונה השניה. לדבריו ביצע עבודה באופן פרטי עבור חבר שלו. התובע פרסם את עצמו לעבודות גרפיקה. הפגישה עם מר מור היתה הפעם הראשונה בה עבד ומאז ביצע 3-4 עבודות נוספות. (עמוד 54 שורות 18 - 32). בהמשך הסביר שהעיד שביצע מספר עבודות. (עמוד 55 שורה 8). עיון בפרוטוקול מלמד שתשובתו של התובע בדיון מיום 11.9.12 לפיה לא עבד אף פעם ממועד התאונה ועד ליום 1.9.12 היתה נחרצת. יכול היה התובע לומר מלכתחילה שביצע עבודות פרטיות במספר הזדמנויות. התובע נאלץ להתמודד עם עדות ישירה ומפורטת של מר בוריס מור, לפיה נפגש עם התובע במהלך עבודה. רק בתגובה לעדות זאת תיקן התובע את דבריו. הפער בין הגרסאות מלמד שקשה לתת אמון מלא בדבריו של התובע. התובע העיד כי מה שגרם לפגיעה בגב הוא הרמת גלילים (עמוד 31 שורה 32). בת/12 נאמר על ידי התובע שהמדובר בפלטה כבדה. בתצהיר מטעם התובע שהוגש לבית הדין לעבודה (ת/7) עומד התובע על כך שהפגיעה בגב נגרמה כתוצאה מהתאונה הראשונה. התובע מעלה חשש לפיו המל"ל יפריד באופן מלאכותי בין התאונות. עלול להיווצר מצב לפיו יזקוף המל"ל לחובתו עבר רפואי בתקופה שבין שתי התאונות. אינני סבור שחשש זה מצדיק הצגת מצג בפני המל"ל, לפיו התאונה הראשונה היא שגרמה לפגיעה בגבו, כאשר התובע העיד באופן נחרץ שחש בפריצת דיסק בגבו בעקבות התאונה השניה. בסיכומי התשובה של התובע אין התמודדות אמיתית עם חוסר ההתאמה בין גרסת התובע לבין המסמכים. בפסק הדין של בית הדין לעבודה מיום 19.2.07 (ת/1) נקבע כי התאונה הראשונה גרמה לפגיעה בגבו של התובע. במסגרת ההליך בפני מבוקש לקבוע כי הפגיעה בגב נגרמה כתוצאה מהתאונה השניה. כפי שצוין קודם לכן, בית משפט לא יבסס פסק דין על עדות של מעוניין בדבר שאין לה סיוע. במקרה זה לא רק שלא קיים סיוע לעדות, אלא שגרסתו של התובע עומדת בחוסר התאמה למכלול המסמכים שפורטו קודם לכן, ואינני נותן בה אמון. על בסיס הספיקות שתוארו קודם לכן לגבי התרחשות התאונה השניה ובהעדר אמון בדברי התובע, לא הוכיח התובע את התרחשותה של התאונה השניה. התביעה בגין נזקים שנגרמו לגבו כתוצאה מהתאונה השניה נדחית. סוף דבר התביעה נדחית. אני מחייב את התובע בהוצאות התביעה ובנוסף לכך בשכר טרחת עורך דין של הנתבעת בסך 10,000 ₪. אצבעותתאונת עבודה