סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע, כי "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי ... פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". 1. "לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על 'כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט ומשמשו כהלכה'" (" 364/73 ' , " (2) 620, 624; " 3614/97 , ", ' ", " (1) 26); " 7025/09 עו"ד גיל נ' עו"ד חיר). 2. הפסיקה פירשה את ההגנה המוקנית בסעיף 13(5) פירוש רחב, לא רק במובן זה שהיא משתרעת גם מחוץ לכתליו הפיזיים של אולם בית המשפט; אלא היא משתרעת גם מחוץ לגדרו הפורמלי של ההליך המשפטי, בטרם נפתח הליך, ביחס לתכתובת שקשורה לו או קדמה לו לקראת פתיחתו, ובלבד שהיא קשורה באופן מהותי להליך המשפטי. 3. ברע"א 43/11 עו"ד הרם נ' זקס (כב' הש' ריבלין מיום 28/8/11) קבע בית המשפט העליון, כי תחולת ההגנה לפי סעיף 13(5) איננה מוגבלת לפרסומים שהם מאוחרים לפתיחת ההליך. "עוד בעניין זיידמן נקבע כי אפשר שחסינות זו תחול גם על סיפור המעשה לעורך הדין לשם הכנת עדות שתוגש במשפט העתיד לבוא' [...] המבחן המתאים אינו מבחן הזמן, כי אם מבחן מהותי הבוחן אם הפרסום הוא בגדר 'צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה'", כפי שנקבע בהלכת זיידמן (ס' 5 לפסק הדין ברע"א 43/11). בית המשפט הוסיף וציין, כי תוצאה זו ראויה גם מהטעם שאין זה רצוי, שיהיה פער משמעותי בין מכתבי התראה או תגובה להם לבין כתבי הטענות המוגשים בסופו של דבר לבית המשפט. עוד נקבע, כי נסיבות שליחת המכתב (הפרסום) באותו עניין "מצביעות על קשר ברור לסכסוך משפטי קיים ולהליך קונקרטי שנפתח לבסוף בקשר עם הטענות שהועלו במכתב". לשון הרע / הוצאת דיבה