הלכה מושרשת היא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון, אף בסוגיות מקצועיות הניצבות על שולחנו. ועם זאת, ואף זאת הלכה מושרשת היא, כי לא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעת מומחה המתמנה על ידו. שהרי, ביסודו של דבר, זה הגיון-מינויו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט, משום המומחיות שלו, שמטבע הדברים אין לבית המשפט. נתון זה, בפרשה שבפניי, הולך ומתעצם לנוכח מספר שיקולים נוספים. ראשית, כאמור, ד"ר יון התמנה כמומחה בהסכמתם היזומה של בעלי הדין. כך, הגם שלכאורה היה נהיר להם שהתאונה הנדונה היא אף תאונת עבודה ופסיקת הוועדות של המל"ל עשויה להיות פסיקה על פי דין מחייבת. אילו היו עושים כן, כך מסתבר בדיעבד, אכן לכאורה היה התובע כבול בקביעה רפואית זו, על פיה לא נותרה לו נכות. שנית, מעוררת כבוד לטעמי היא נכונותו של מומחה לשנות מדעתו, מקום שמונחים בפניו נתונים חדשים. ואכן הנני מצפה ממומחה בית המשפט, בגין יושרתו והגינותו המקצועיים, כי יהיה קשוב לכל טענה ומסמך, שמא תשתנה דעתו. כך, לטעמי, נהג ד"ר יון לכל אורך הדרך. תחילה הוא לא נרתע מלשנות דעתו ולפסוק כי לתובע נותרה נכות. בהמשך הדרך הוא הביע את נכונותו לבחון מחדש את מאזן שיקוליו, לאור תאונות נוספות שאותן עבר התובע, שמא שוב תשתנה מסקנתו, דבר שלא קרה. הוא התמודד עם התהיות שעלו בחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת, תוך שהוא אינו מבטל את משקלן ומהותן, אך חרף זאת לא חזר בו מהשקפתו המקצועית הרפואית. 6. בחוות דעתו הראשונה של ד"ר יון נלמד שעמד בפניו מכלול של תיעוד רפואי. הוא קבע כי בצילומי הדמיה "אין לראות ממצא חבלתי. קיים בלט דיסק אחורי, מרכזי, קל ללא לחץ על השק, בגובה ל-4, 5". לאורו של ממצא זה הוא סיכם כי "בבדיקתי, לא מצאתי כל ממצא קליני-פתולוגי בגבו של מר עסאף והממצא היחיד שקיים, בבדיקת הטומוגרפיה הממוחשבת של עמוד שדרה מותני, של בלט דיסק קל, בין חוליות מותניות ל-4, 5, אף הוא, ללא לחץ על השק התקלי, אינו משמעותי לחלוטין". משום כך הוא פסק כי לא נותרה נכות. עובר לחוות דעתו השנייה הוא בחן צילומי רנטגן חדשים, הוא שקל את טיפולי הפיזיותרפיה הרבים ונוגדי הכאב שניתנו לתובע. לנוכח צילום חדש שהוצג לנגד עיניו הוא למד ש"בהמשך אותו דיסק בין-חולייתי פרץ וב- CT של 19.2.04 הוא כבר נראה כבקע דיסק אחורי, בהמשך ב-CT מיום 19.1.09 הוא עדיין מוגדר כבלט הגורם לחץ ניכר על השק התקלי... לחץ ניכר על השק מבלט דיסק ל - 4-5. כל זה מגיע למסקנתי הנוכחית שההגבלה הקלה בתנועת עמוד השדרה של מר עסאף, מוצדקת, קיימת ומתמשכת עד היום ועל כן סבור אני שמגעת לו נכות צמיתה עקב ההגבלה הקלה בתנועתיות עמוד השדרה". לנוכח זאת נפסקה הנכות אורטופדית בשיעור של 10%. 7. למקרא חקירתו הנגדית של ב"כ הנתבעת נשקל הנתון שהן בלט דיסק והן בקע דיסק, כשלעצמם, לא מקנים בהכרח נכות וכי הם יכולים להתפתח גם ללא טראומה, וכתוצאה מהתפתחות אורגנית של גוף האדם. נשקל הנתון שהתובע הוא נהג מונית, המרבה בישיבה, באופן שאף עניין זה יכול לשלול קשר סיבתי לתאונה בהיותו פועל יוצא של התפתחות טבעית בגוף האדם. נתונים אלו, כאמור, עמדו בפני המומחה אשר שקל אותם, להתרשמותי הנחרצת, בלב פתוח ובנפש חפצה, וחרף זאת הוא דבק בקביעתו הרפואית, ובדעתי לאמצה. 8. אכן, נתון זה הוא בר-משמעות אך לעניין הנכות הרפואית. ככל שעסקינן במשמעות התפקודית הרי משנשאל ד"ר יון האם לאור ההגבלה הקלה של התובע, שאכן מזכה אותו בנכות, "יש איזה בעיה רפואית מיוחדת בתפקוד הרגיל היומיומי שלו" הוא השיב "לא" (עמ' 12 לפרוטוקול). 9. ואכן הנתון האמור משתלב עם המסכת שבפניי. הגם שתאונת הדרכים הנדונה ארעה, כאמור, ביום 6.10.10, דהיינו לפני שנים לרוב, הרי כל שהמציא התובע לעיוני הוא תלוש שכר אחד בלבד, המתייחס לחודש ספטמבר 2010, אף לא תלוש שכר נוסף מחודש אוקטובר 99, עליו מצביע ב"כ הנתבעת בסיכום טענותיו. אין צריך לומר כי ככל שהתובע היה משולל כושר עבודה מלא או חלקי, אף ככל שברבות השנים סבל התובע מן הנכות האמורה, אמור הייתי לקבל מכלול של תלושי שכר, שהיו מצביעים על כך. תלוש השכר שמונח בפניי מצביע על שכר נטו של 4,380 ₪. ולא זו בלבד אלא שעולה הימנו, לכאורה, כי התובע החל בעבודתו רק באותו חודש, לאור הנתונים בהצטברות שכרו עד לאותו תלוש שכר. 10. מנגד, התובע הוא צעיר לימים, והיום הוא בן 37. משום כך, וככל שעסקינן בהפסד שכר לעתיד, ראוי ליתן לכך ביטוי. לנוכח כל אלו סבור הייתי שיש להשתית את חישוביי על בסיס שכר של 4,500 ₪, ונכות תפקודית משוערת של 3%. לנוכח נתון זה זכאי התובע לסכום גלובלי מעוגל בסך 40,000 ₪. חרף האמור מעלה, לעניין הפסד שכר בעבר, אפסוק לתובע סכום נוסף של 7,000 ₪. וככל שעסקינן בנזק לא ממוני, ייפסק סכום נוסף של 28,000 ₪. הגם שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, הרי לא זו בלבד שלתובע לא נפסקה נכות, לא נקבעה לו כל תקופת אי כושר, אף לא נכות זמנית, וממילא לא ניתן לנכות מן הפיצויים דבר. 11. הנה כי כן, סך כל נזקיו של התובע עולים לכדי סך של 75,000 ₪. מקובלת עליי דרישת ב"כ התובע לתשלום הוצאות ששולמו לד"ר יון בגין שאלות הבהרה ומחצית חוות דעתו השנייה בסכום של 3,700 ₪ ובדעתי לקבוע כי הוא זכאי לריבית והפרשי הצמדה בגינם מיום 1.8.11. 12. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 75,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, סך 3,700 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.8.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה כמתחייב ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% על הסך הנ"ל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור. הלכה מחייבת