25% נכות (לאחר הפעלת תקנה 15)

25% נכות (לאחר הפעלת תקנה 15) המערער ערער על הקביעה הנ"ל לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (במסגרת תיק בל 31584-07-12), אשר החזיר, בפסק דינו מיום 08.04.13, את הדיון בעניינו לועדה (להלן: "פסק הדין"). הועדה שהתכנסה בעניינו של המערער כדי לדון בהוראות פסק הדין, הותירה את קביעתה דלעיל על כנה. מכאן הערעור שלפניי. 3. בהתאם להסכמת הצדדים ניתן בזאת פסק הדין על סמך כתבי טענותיהם (טיעוני המערער אשר הוגשו ביום 28.11.13; טיעוני המשיב, אשר הוגשו ביום 23.12.13 והתייחסות המערער לטיעוני המשיב אשר הוגשה ביום 24.12.13 והמסמכים שצורפו להם). בנקודה זו יצויין, כי עת ניגש בית הדין למלאכת כתיבת פסק הדין התברר לו כי פרוטוקול הועדה כלל לא הוגש לתיק וכן התברר כי קיים בתיק פרוטוקול ריק כמעט לחלוטין מתאריך 30.09.13 אשר לא ברורה הרלוונטיות שלו לתיק וכן לא ברור מדוע הוא ריק. על כן, נדרש, המשיב, בהחלטה מיום 26.12.13, להמציא את פרוטוקול הוועדה מיום 02.06.13 וכן להבהיר הענין בקשר לפרוטוקול מיום 30.09.13. ביום 30.12.13, הוגשה הודעה מטעם ב"כ המשיב אליה צורף פרוטוקול הוועדה מושא הערעור - מיום 02.06.13, תוך שהובהר כי ישיבת הוועדה מיום 30.09.13 נקבעה בטעות. 4. במסגרת טיעוניו, ביקש ב"כ המערער כי עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית בהרכב אחר, זאת הואיל ולדעתו הועדה לא קיימה אחרי הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה. לגישתו, הועדה לא ערכה דיון בממצאים ההדמייתיים ובניתוח הנתונים שעמדו בבסיס חוות דעתו של פרופ' חיים צינמן מיום 27.09.10. בנוסף נטען, כי נימוק הועדה, שחלפו שלוש שנים מאז ניתנה חוות דעתו של פרופ' צינמן אינו מצדיק שלילת הנכות או ההגבלה ממנה סובל המערער, ועל כן ככל שסברה הועדה כי קיימת הטבה במצבו של המערער היה עליה להזמין בדיקות עזר לרבות בדיקות MRI ו - CT עדכניות, וזאת על מנת לבצע השוואה בין הממצאים כעבור שלוש שנים, ועל מנת לבסס קביעתה, השונה מקביעתו של פרופ' צינמן שבחוות דעתו והנסמכת על ממצאי הדמיה ברורים. 5. ב"כ המשיב, לעומת זאת, טען, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה אשר קיימה את הוראות פסק הדין, ובהתאם ביצעה בדיקה לתנועות הגב וקבעה כי אין להעניק נכות בגין ההגבלה בתנועות. לעניין חוות דעתו של פרופ' צינמן נטען, כי הועדה מצאה ממצאים שונים ממצאיו, וזאת לאחר שביצעה בדיקה לתנועות עמוד השדרה מותני, ולאחר שקבעה כי הממצאים שמצאה אינם מקנים נכות מעבר לנכות הנוירולוגית שנקבעה למערער. כמו כן נטען, שאין לחייב את הועדה להתייחס לתוצאות ה - CT וה - MRI מאחר ופסק הדין לא חייב אותה לעשות כן. לעניין הזמנת בדיקות רפואיות, נטען כי זו מצויה בסמכותה ובשיקול דעתה הרפואי של הועדה. 6. החלטת הוועדה א. בהינתן העובדה שעסקינן בהחלטה של וועדה אליה הוחזר עניין מכוח פסק הדין, הרי שהשאלה היחידה שיש לדון בה, על פי ההלכה הפסוקה, היא האם מילאה הועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין, זאת ותו לא (דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). ב. בחלק האופרטיבי של פסק הדין מכוחו התכנסה הועדה, היא נדרשה לפעול כדלקמן: "בהסכמת ב"כ הצדדים, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתבדוק את תנועות עמוד השדרה של המערער, ותקבע אם יש נכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה, תוך התייחסות לקביעות של פרופ' צינמן באישור מיום 27/9/10. במידה ויועלו אחוזי הנכות של המערער, על הוועדה לשקול שוב הפעלת תקנה 15 ובאיזה שיעור". ג. הועדה התכנסה, כאמור, ביום 02.06.13, ולפניה התייצב המערער ותלונותיו נרשמו בפרוטוקול הוועדה:"קושי בתנועה מישירה לעמידה וההיפך, לא יכול להתכופף". ד. הועדה בדקה את המערער ורשמה ממצאיה: "בבדיקה אין נוקשות שרירים פאראברטברליים, במעבר מעמידה זקופה לכפיפה, התארכות עמ"ש גבי-מותני בשיעור של 5-6 סמ'. כפיפה לפנים 80 מעלות, הטיה לצדדים 40 מעלות, סיבוב 60 מעלות. צלקת אמצעית באורך כ - 11 סמ' בעת מישוש עמ"ש מותני, אין להפיק נקודה ספציפית רגישה". ה. בעקבות זאת, סיכמה הועדה את ממצאיה: "הוועדה עיינה במכתבו של פרופ' צינמן מיום 27.9.10, אין במכתבו פירוט של הזוויות, ולא ניתן להבין ממכתבו כיצד הגיע למסקנה כי מדובר בהגבלה בינונית בתנועות ע"ש המותני. הוועדה אינה סבורה כי מצבו היום, כ- 3 שנים מאז שנכתב המכתב משקף את דעתו של פרופ' צינמן. לדעת הוועדה אין להקנות נכות נוספת מאחר וזו שנקבעה ע"י הוועדה במושבה הקודם. עיקר הבעיה של הנבדק הוא בתחום הנירולוגי ועל כך נתנה הוועדה את דעתה בישיבותיה הקודמות. היקף התנועות שנמצאו ע"י הוועדה אינו מקנה כל נכות לפי סעיף ספציפי בתקנות העוסק בהגבלה בתנועות". 7. דיון והכרעה ב"כ המערער קובל על כך שלדעתו הועדה לא התייחסה, כראוי, לממצאים שבאישור הרפואי של פרופ' חיים צינמן, כך שעל אף הממצאים שבאותו אישור, המבוססים על הממצאים ההדמייתיים ועל מצבו של המערער לאחר הניתוח בגבו, הרי שהועדה לא קיימה דיון באותם ממצאים. בכך, לגישתו, לא מילאה, הועדה, אחר פסק הדין ולא ביצעה את מלאכתה. אלא שמעיון בדו"ח הועדה, עולה התייחסות מפורשת לחוות דעתו של פרופ' צינמן. שלא כנטען על ידי ב"כ המערער, הועדה ערכה למערער בדיקה פיזית, ובין היתר תוך בדיקת תנועות עמוד השדרה: "בבדיקה אין נוקשות שרירים פאראברטברליים, במעבר מעמידה זקופה לכפיפה, התארכות עמ"ש גבי-מותני בשיעור של 5-6 סמ'. כפיפה לפנים 80 מעלות, הטיה לצדדים 40 מעלות, סיבוב 60 מעלות.". אלא שבניגוד לממצאי פרופ' צינמן שמצא הגבלה בתנועות עמוד השדרה ("קיים ישור הלורדוזיס המותנית. ספזם פרה ורטברליים. הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני בכיפוף, ישור, הטיה וסיבוב, רגישות לניקוש באזור המותני"), הועדה לא מצאה, על פי בדיקתה האמורה, הגבלה בתנועות: "היקף התנועות שנמצאו ע"י הוועדה אינו מקנה כל נכות לפי סעיף ספציפי בתקנות העוסק בהגבלה בתנועות". בנוסף, הועדה הפנתה לכך שמדובר בממצאים המתועדים שלוש שנים עובר למועד בדיקת הועדה, מה שלא משקף את מצבו של המערער נכון לאותו מועד. בהתאם לכך, והואיל ומסקנות הועדה היו שונות ממסקנותיו של פרופ' חיים צינמן, הרי שגם אין מקום למצוא פגם בקביעת הועדה שלא מצאה לנכון ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי אחר כדוגמת זה שנבחר על ידי פרופ' צינמן (פריט ליקוי מספר 37(7)), ולפיו הנתון הקובע את גובה הנכות במקרה זה הוא "הגבלת התנועות בעמוד השדרה מותני". אם כן, מהאמור עולה כי הועדה מִלאה אחר הוראות פסק הדין שחייב אותה לבדוק את תנועות עמוד השדרה אצל המערער תוך התייחסות לקביעותיו של פרופ' צינמן. הכרעותיה של הועדה בהקשר זה, לרבות ההחלטה להזמין בעניינו של המערער בדיקות רפואיות עדכניות, הן פרי שיקול דעתה המקצועי, ובית הדין נטול הסמכות והכלים להתערב בשיקול דעת זה. אשר לטענת ב"כ המערער ביחס להעדר התייחסות הועדה לממצאי הבדיקות ההדמייתיות ייאמר, כי מעבר לכך שפסק הדין לא הורה לועדה מאומה בעניין זה, הרי שמן המפורסמות הוא, כי הוועדה אינה מחויבת לממצאים הדמייתיים ככל שאלו אינם מתיישבים עם ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה, שכן הנכות מוענקת על פי מידת הפגיעה התפקודית, כפי שגם הסבירה הועדה בהחלטתה. יפים לעניינינו את הדברים שהובאו בבר"ע 1355/01 הלן נחמיאס - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 01.07.02): "בידוע הוא שבדרך כלל עדיפים מימצאי הבדיקה קלינית על פני מימצאי הצילומים למיניהם, לענין הערכת היכולת התיפקודית בפועל, ביחוד כשאין מניעה לשיפור מצב בלט דיסק מאז ביצוע ועד למועד ישיבת הוועדה. ממצאי צילום ה - CT בדבר בלט דיסק, אינו מקנה כשלעצמו אחוזי נכות. במקרים מעין אלה דרגת הנכות צריכה להקבע על פי הגבלת התנועות או הממצא הנוירולוגי (סעיף 37(10) למבחנים)". 8. מהאמור לעיל עולה כי, חרף טענותיו של המערער, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ועל כן לא נותר לי אלא לדחות את הערעור. אין צו להוצאות. 9. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד.תקנה 15 (ביטוח לאומי)נכות