תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתושב עזה כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה. 1. התובע, יליד 28/05/67, תושב עזה, עבד בעת הרלוונטית בעבודות טיח, בשירות הנתבעת מס' 1. העבודות התבצעו בבניין שלד בן עשר קומות, בפרויקט הידוע בשם "מגדלי דמרי". הנתבעת מס' 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בעת הרלוונטית את הנתבעת מס' 1 בביטוח חבות מעבידים. 2. הנתבעות שלחו הודעת צד ג' (מתוקנת) נגד חברת י.ח דמרי בע"מ (צד ג' 1), בטענה, שבעת הרלוונטית הייתה היוזמת או הקבלן הראשי בפרויקט "מגדלי דמרי", וכי האחריות לאירוע התאונה, אם בכלל, חלה עליה, בשל אי-גידור לביטחה ואי-נקיטת אמצעי זהירות סבירים למניעת התאונה. צד ג' מס' 2, הינה חברה לביטוח בע"מ, ובעת הרלוונטית ביטחה אחריות של צד ג' 1. כן נטען, כי הנתבעת מס' 1 הייתה מבוטחת בביטוח כפל אצל הנתבעת 2 וצד ג'. הפגיעה והנכות: 3. נטען, כי כתוצאה מהתאונה התובע נחבל בגבו. מטעם התובע הוגשה חו"ד רפואית של ד"ר קאסם האשם, אשר קבע, כי נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור 20%, כתוצאה מהתאונה, בגין הגבלה בינונית בעמ"ש מתני (ר' ת/1). מנגד הוגשה חו"ד ד"ר אגינסקי, מטעם הנתבעים, אשר קבע, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כלשהי כתוצאה מהתאונה. לאור הפער בין קביעות המומחים מטעם הצדדים, מונה ד"ר חגי אמיר, כמומחה מטעם בית-המשפט, והלה אף הוא קבע, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כלשהי כתוצאה מהתאונה. 4. בדיון שהתקיים ביום 13/10/2009, ואשר יועד לחקירת המומחה בלבד, הוגשה חו"ד ד"ר קאסם (סומנה ת/1). אך הנתבעים וצדדי ג' וויתרו על חקירתו הנגדית. בקשת ב"כ התובע להפנות למומחה מטעמו מספר שאלות בחקירה ראשית נדחתה. מטעם הנתבעות וצדדי ג' הוגשה חו"ד ד"ר אגינסקי (סומנה נ/1), והוא נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ התובע. כן הוגשה חו"ד ד"ר חגי אמיר, המומחה מטעם בית-המשפט (חוות-דעתו סומנה ב/1), והוא נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ התובע בלבד. הסדר דיוני: 5. לאחר חקירת המומחים, הוגשו תחשיבי נזק וניתנה הצעת פשרה ע"י בית-המשפט. כן התיק נקבע להוכחות, אך בשל קשיים בכניסת התובע לתחומי המדינה, בהיותו תושב עזה, ישיבת ההוכחות בוטלה והצדדים ביקשו שהות לשקול הסדר דיוני, לפיו יינתן פסק-דין מנומק על סמך כתבי הטענות שבתיק בית-המשפט, ולאחר הגשת סיכומים בכתב. בזה אחר זה הודיעו הצדדים על הסכמתם להסדר הדיוני הנ"ל (ר' החלטה מיום 18/02/2012). כעולה מסיכומי הצדדים, המחלוקת סבה סביב גובה הפיצוי, נסיבות התאונה והאחריות לאירוע התאונה, וחלוקת האחריות בין התובע מחד (אשם תורם), ובין הנתבעים וצדדי ג', מאידך. כן, חָלַק התובע על קביעת המומחה מטעם בית-המשפט, בדבר שיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה אצלו, וביקש לאמץ חו"ד ד"ר קאסם, המומחה מטעמו. נסיבות התאונה: 6. התובע טען בתביעתו (בסעיף 3 לכתב התביעה), כי עת שעבד בעבודות טיח בקומה השישית, עמד על בסיס חלון מרפסת פנימית בגובה 3 מר' מהרצפה, לצורך ביצוע עבודתו. בהיותו עומד על בסיס החלון, שהיה מלא טיט ושיירי חומרי בניה, נפל לפתע אל תוך ערימת טיט שבתוכה היו גם אבנים (להלן: "התאונה"). 7. בהגנתן הכחישו הנתבעות, כמו צדדי ג', את נסיבות התאונה כנטען. כן הכחישו צדדי ג' אחריותן לשפות את הנתבעות, והכחישו קיומו של כפל ביטוח. 8. התובע טען בסיכומיו, כי גרסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה הוכחה, והיא נתמכת בתיאור נסיבות התאונה כפי שנרשם בסמוך לאחר התאונה, הן בדו"ח מד"א והן בתעודת חדר המיון. שם נרשם, כי התובע נחבל עקב נפילה מגובה קומה אחת, ומגובה 3 מר'. גם בטופס 250 שניתן ע"י המעביד מצוינת חבלה עקב נפילה בעבודה, אם כי לא מציין, כי מדובר בנפילה מגובה. בעניין זה טוען ב"כ התובע, כי אין לייחס משקל לאי-ציון כי הנפילה הייתה מגובה, הן נוכח העובדה שטופס 250 נערך ע"י המעביד, והן נוכח העובדה שהוא ניתן 4 ימים לאחר התאונה. 9. בסיכומי הנתבעות, תחת הכותרת "שאלת האחריות", יש למעשה הודאה בנסיבות אירוע התאונה כפי שהתובע תיארהּ, הגם שלטענתן, לתובע לא היה הסבר מה גרם לנפילתו. יחד עם זאת, נטען ע"י הנתבעות, נסיבות התאונה אינן מלמדות על אחריות כלשהי מצד המעביד, הן משום שהתובע בעצמו אינו מצביע בסיכומיו על מפגע כלשהו שניתן לייחס בגינו רשלנות למעביד, והן משום שמדובר בפועל מנוסה בעבודות בניין וטיח, שהיה צריך בעצמו לנקוט אמצעי זהירות ו/או להתרות על קיומו של סיכון. לחילופין, מציע ב"כ הנתבעות, בסיכומיו, לחייב את התובע באשם תורם בשיעור 25%, הן משום שלפי חקירות שבוצעו היה עליו לבצע עבודות טיח בתוך הבניין, ולא מחוצה לו, והן משום היותו בעל ניסיון ומודע לסכנות הטמונות בעבודה. 10. לחילופין, טענו הנתבעות בסיכומיהן, כי במידה וייקבע, כי התאונה אירעה בשל בטיחות לקויה, כי אז יש להטיל מלוא האחריות על צד ג' מס' 1, אשר שימשה כקבלן ראשי בפרויקט "מגדלי דמרי", ויזמית הפרויקט. בתור שכזו היה עליה לספק אמצעי בטיחות ראויים, ולדאוג לניקיון וגידור ראוי. עוד נטען, כי לנתבעת 1 כפל ביטוח, הואיל ופוליסת הביטוח שהוציאה צד ג' 2 עבור צד ג' 1 ביטחה גם קבלני המשנה עליהם נמנית הנתבעת מס' 1. הנתבעות צירפו לסיכומיהן עותק מהפוליסה הרלוונטית. 11. צדדי ג' הצטרפו, בסיכומיהן, לטענות הנתבעות באשר לשאלת האחריות, האשם התורם והנזק. באשר לטענה בדבר כפל ביטוח, צדדי ג' מקבלות, כי הנתבעת מס' 1 הייתה מבוטחת בשתי פוליסות המכסות חבותה, האחת שהוצאה ע"י הנתבעת מס' 2, לפיה סכום הביטוח - 5,000,000 $, שהם נכון למועד התאונה 22,490,000 ₪; והשניה שהוציאה צד ג' 2, שאף היא הורחבה לכסות חבות הנתבעת 1, וסכומה עמד על 23,556,194 ₪. מכאן שלטענת ב"כ צדדי ג' חלקה של הנתבעת 2 בכיסוי הכפול לנתבעת 1 הוא 49%, ואילו חלקה של צד ג' 2 הוא 51%. נסיבות התאונה והאחריות: 12. כאמור, הנתבעות מודות למעשה בנסיבות התאונה כפי שאלה פורטו ע"י התובע; וצדדי ג' מצטרפים בעניין זה לסיכומי הנתבעות. אכן גרסת התובע נתמכת גם ע"י הרישומים הראשוניים בסמוך לאחר התאונה, הן בדו"ח מד"א שהעביר את התובע מיד לאחר התאונה לבית-חולים (שם צוין, כי התובע נחבל בגבו עקב נפילה מגובה של קומה אחת); והן בתעודת חדר המיון של בי"ח "אסף הרופא" מיום התאונה (שם צוין, כי התובע נפל מגובה כ-3 מר' ונחבל בגבו). 13. אפתח ואומר, כי אין חולק בדבר קיום חובת זהירות מושגית של הנתבעת 1 כלפי התובע. כמו חובת הזהירות המושגית, גם חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת על-פי מבחן הצפיות. אינני מסכים עם הנתבעות, כי התובע לא הצביע על מפגע כלשהו אשר גרם לאירוע התאונה. אמנם המדובר הוא בעבודות בניה אשר, מן הסתם, כרוכות בסיכונים טבעיים לאופי העבודה, כגון שאריות טיט וחומרי בניין למיניהם. יחד עם זאת, חובה על המעביד לדאוג למשטח עבודה בטוח ולהנהיג שיטת עבודה באופן שתמנע סכנת נפילה, בפרט כשמדובר על עבודה בגובה. התובע עבד בגובה כ-3 מר' מהרצפה, ונראה, כי לצורך כך הוא עמד על אדן החלון. עמידה על אדן החלון במהלך ביצוע עבודות טיח, יוצרת סיכון בלתי רגיל, ומעביד סביר ונבון יכול היה וצריך היה לצפות נפילת העובד מאדן החלון, הן משום שמדובר ב"משטח" עבודה צר, הן משום שצפוי, כי אדן החלון יהא מכוסה בשאריות טיט מאחר ובמקום מבוצעות עבודות טיח, והן משום קיומה של סכנת נפילה, כשהמקום אינו מגודר כלל, ובוודאי שאינו מגודר באופן שיכול היה למנוע נפילת התובע ארצה. שיטת העבודה לפיה התובע מבצע עבודות בעמידה על משטח צָר וגבוה יחסית, ללא גידור מתאים, כשעליו מצויים שיירי חומרי בניין, הינה שיטת עבודה מסוכנת, ובנסיבות העניין המעסיק יכול היה, וצריך היה, לצפות נפילת התובע מטה. זאת ועוד, אין צורך לומר, כי חובת הגידור חלה על הנתבעת 1 וצד ג' 1, כאשר קיימת סכנת נפילה ממשטח עבודה, מגובה של יותר מ-2 מר' (תק' 9 (א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה)). אשם תורם: 14. התובע טען שאין לחייבו באשם תורם כלשהו, הואיל ופעל בהתאם להוראות שמעבידתו נתנה, ובהתאם לשיטת העבודה שהנהיגה. כאמור, הנתבעות טענו, כי יש לחייב את התובע באשם תורם בשיעור 25%. נוכח נסיבות התאונה, ובהתחשב בכך שמדובר בפועל בעל ניסיון וותק, אשר היה ער לסכנות הטמונות בעבודה שביצע, ובכלל זה לסכנות הטמונות בעבודתו כשהוא עומד על אדן החלון, ומאידך, בהתחשב בכך שבמקום לא הונהגה שיטת עבודה בטוחה, לא הוכשר משטח עבודה בטוח ע"י הצבת פיגומים, מעקות וכיו"ב, הנני רואה לנכון לחייב את התובע באשם תורם בשיעור 10%. חלוקת האחריות בין הנתבעת מס' 1 לצד ג' מס' 1: 15. הנתבעת מס' 1 וצד ג' מס' 1 טוענים, כל אחד בתורו, כי יש להטיל את מלוא האחריות לאירוע התאונה, לאחר ניכוי אשם תורם, על רעהו. לטענת הנתבעות, מלוא האחריות נופלת על צד ג' מס' 1 בהיותה היזמית של הפרויקט והקבלן הראשי; ואילו צדדי ג' טוענים, כי מלוא האחריות על הנתבעת מס' 1 בהיותה המעביד של התובע ומי שנתנה לו הנחיות לביצוע העבודה. ועוד, צד ג' 1 רשאית הייתה להסתמך על מומחיותה של הנתבעת מס' 1 בביצוע העבודות שלשמן נשכרו שירותיה. 16. אכן, התובע הועסק ישירות ע"י הנתבעת מס' 1, ועל כך אין חולק. שירותי הנתבעת מס' 1 נשכרו ע"י צד ג' מס' 1, בתור קבלן משנה לצורך ביצוע עבודות הטיח לשלד המבנה במסגרת פרויקט "מפעלי דמרי", וגם על כך אין חולק. מהסכם ההתקשרות בין הנתבעת מס' 1 לבין צד ג' מס' 1 (שהעתקו מצורף לסיכומי צדדי ג'), ניתן ללמוד, כי צד ג' 1 העסיקה בפרויקט המדובר קבלני משנה נוספים, אשר עסקו בתחומים אחרים. לא מצאתי בהסכם ההתקשרות התייחסות לשאלת הכנת משטחי העבודה והפיגומים לצורך ביצוע עבודות הטיח שנמסרו לנתבעת מס' 1. עם זאת, אחריות צד ג' מס' 1 קמה כלפי התובע מכוח היותה "מבצע בניה", כהגדרת המונח בסעיף 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח - 1988. כך או אחרת, אחריותה של הנתבעת מס' 1 קמה כלפי התובע מעצם היותה מעסיקתו הישירה, ומי שנהנית משירותיו, כשהתובע תחת שליטתה ופיקוחה הישירים. ואילו, חלוקת האחריות בינה לבין צד ג' מס' 1 נבחנת על-פי מידת האשמה של כל אחד מהשניים, בהתאם לנסיבות המקרה. בענייננו, התובע עלה על אדן החלון לצורך ביצוע עבודתו, ומשם נפל ארצה. ברגיל, וכך יש להניח קרה במקרה שלפנינו, התובע פועל בהתאם לדרישות המעסיק הישיר ושועה להוראותיו. משכך, מידת האשמה של הנתבעת מס' 1 עולה בהרבה בהשוואה למידת האשמה של צד ג' 1. מאידך, היה על צד ג' 1, בהיותה "מבצע בניה", לדאוג אף היא למשטחי עבודה בטוחים באתר הבניה, ובכלל זה הקמת פיגומים, במידת הצורך. בשקילת הא מול דא, סבורני, כי יש לחלק את האחריות בין הנתבעים מחד, לצדדי ג' מאידך, בשיעור של 75% על הנתבעת 1 ו-25% על צד ג' 1. חומרת הפגיעה והנכות הרפואית: 17. כאמור, מטעם התובע הוגשה חו"ד ד"ר קאסם, אשר קבע, כי נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור 20%, בגין הגבלה בינונית בעמ"ש מתני; חו"ד ד"ר אגינסקי, מטעם הנתבעים, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כלשהי כתוצאה מהתאונה; וחו"ד ד"ר חגי אמיר, המומחה מטעם בית-המשפט, (להלן, גם: "המומחה"), אשר אף הוא קבע, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כלשהי כתוצאה מהתאונה. 18. אינני מקבל טענת התובע, כי היות וחו"ד ד"ר קאסם הוגשה תוך שהנתבעים וצדדי ג' מוותרים על חקירתו הנגדית, והיות וד"ר אגינסקי וד"ר אמיר נחקרו על חוות-דעתם ע"י ב"כ התובע בחקירה נגדית, ונוכח חקירתם הנגדית, כי אז יש לקבל חוות-דעת ד"ר קאסם, ולאמץ קביעת הנכות על ידו. אמנם יכול והימנעות מחקירת מומחה ע"י הצד היריב תשפיע, לטובה, על משקלה של אותה חוות-דעת, אלא שזאת לא בהכרח. עדיין נתונה הבכורה לחוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, ד"ר אמיר, אף שנחקר על חוות-דעתו. עדותו של מומחה מטעם בית-המשפט אמנם ככל עדות, והיא נתונה לבחינתו וביקורתו, אך עד שבית-המשפט יסטה מקביעות המומחה מטעמו - זרועו הארוכה, הכרח שיהיו לכך הנמקות מיוחדות. מומחה בית-המשפט בדק את התובע, כשלנגד עיניו חוות-דעתם של שני המומחים מטעם הצדדים, ולכן היה ער לא רק למצבו הרפואי של התובע כפי שמשתקף מהתיעוד הרפואי ומהבדיקות שעשה המומחה בעצמו לתובע, אלא גם לדעות המומחים החלוקות אודות שיעור הנכות הצמיתה שנותרה אצל התובע כתוצאה מהתאונה. השגות התובע על חו"ד ד"ר אמיר: 19. א. ב"כ התובע מעלה בסיכומיו מספר טענות המצדיקות, לטעמו, פסילת חו"ד ד"ר אמיר, המומחה מטעם בית-המשפט. לטענתו, ד"ר אמיר ייחס משקל רב לעברו הרפואי של התובע בכל הקשור לתלונות על כאבי גב תחתון, בעוד כשהתייצב לעדות בבית-המשפט, לא הציג אותם מסמכים רפואיים, בטענה, כי לא הצטייד בהם בבואו להעיד. מאידך, במסמכים רפואיים שב"כ התובע הציג לעיונו לא נמצאו אותם רישומים עליהם הצביע המומחה בחוות-דעתו, אלא אך רישומים על כאבי גב ממועד התאונה ואילך. לא זו אף זו, ברישום רפואי שהתייחס לעברו הרפואי של התובע, מתאריך 02/08/00, שהציג המומחה בעקבות החלטת בית-המשפט במהלך חקירתו, התברר, כי מסמך זה הוא מתאריך 02/08/2006 - לאחר התאונה, ואין הוא אלא "רצפט" ולא מסמך רפואי בדבר תלונות ואבחנה רפואית. משכך, טוען התובע, לא היה מקום לייחס לעברו הרפואי משקל כלשהו, ובכך טעה המומחה. ב. עוד נטען, כי המומחה התנהל מול ב"כ התובע באופן פסול, ונכנס לעימות מיותר, ואף הביע זאת בחוות-דעתו שלא בצדק, בכך שטען, כי למרות הוראת בית-המשפט לב"כ התובע להמציא למומחה תרגום למסמכים הרפואיים הכתובים ערבית והמתייחסים לעברו הרפואי, בחר ב"כ התובע להתעלם מכך ולא המציא למומחה את התרגום המבוקש. ב"כ התובע מפרט בסיכומיו, ארוכות, השתלשלות האירועים, ההתכתבויות והשיחות עם המומחה (סעיף 34 לסיכומיו), ומבהיר, כי המומחה קיבל את מבוקשו, ולכל הפחות כך נתן לו להאמין, ולא היה מקום לטענותיו כלפי ב"כ התובע בעניין זה. לטענת ב"כ התובע, התנהלות כזו הינה פסולה ומעלה חשש שמא המומחה אינו ניטראלי ואינו אובייקטיבי יותר. ג. גם הטלת דופי ע"י המומחה באמינות פענוח צילומי CT שנעשו לתובע ב-28/01/2003 (לפני התאונה), וכן הפענוח שנעשה בסמוך לאחר התאונה (ת/5) לא הייתה במקומה. העובדה שהפענוח של ה-CT נעשה לפני התאונה, מחזקת את מהימנותו ואמינותו של הפענוח. ד. המומחה טעה והטעה בחוות-דעתו משציין, כי לתובע אושרה ע"י המל"ל תקופת מחלה של חודש ימים. טעות זו תמוהה בעיני ב"כ התובע, מאחר והובא לידיעת המומחה, כי לתובע אושרה ע"י המל"ל תקופת אי-כושר של 91 ימים, שהיא התקופה המקסימלית המותרת, אף שהתובע הציג תעודות אי-כושר לתקופה של 3.5 חודשים. בכך המשיך המומחה באופן שיטתי להיות דבק לגישתו המזלזלת בכל נתון שהוא לטובת התובע. גם תשובתו בעניין זה בחקירתו הנגדית לא הייתה משכנעת. ה. במסגרת חקירת המומחה בהקשר של המכניזם של אירוע התאונה, המומחה התייחס בחוסר אמון לדברי התובע באשר לנסיבות התאונה, ובעיקר התיאור, כי נפל מגובה 3 מר', נתן מלוא המשקל לגרסה המצוינת בטופס 250 הנ"ל, ושם עצמו חוקר באשר לנסיבות אירוע התאונה. גם בכך התנהל המומחה באופן בלתי ראוי. ו. התייצבות המומחה לחקירה על חוות-דעתו ללא שהצטייד במסמכים הרפואיים הרלוונטיים, או בניירות עבודה כלשהן, לא איפשרה לב"כ התובע לעמת את המומחה עם הרישומים הרפואיים, וכך התאפשר למומחה להביא את הנתונים "הנוחים" לו. ב"כ התובע מפנה בסיכומיו לשתי דוגמאות בפסיקת בית-המשפט העליון, בהן נמתחה ביקורת על מומחה שהתייצב להיחקר על חוות-דעתו ללא המסמכים הרלוונטיים, ובכך נמנע מבית-המשפט לגבש דעה משלו (ע"פ 410/72 מ.י נ' קיזל, פ"ד כח (1) 256, בעמ' 262; ע"א 8954/06 וקף מוחמד ואברהים מעו נ' האפוטרופוס הכללי ואח'). ז. המומחה השיב בחקירתו הנגדית (עמ' 21, ש' 21 עד 23), כי בהנחה שהתובע עבד עובר לתאונה עבודות פיזיות (בתור טייח) ללא כל מגבלות או קשיים, ניתן בהחלט לשייך את הכאבים שהחל להתלונן עליהם לראשונה לאחר התאונה, לתאונה. כן מאשר הוא, כי אדם הסובל מכאבי גב, לעתים סובל מהגבלות קשות יותר ולעתים מרגיש הקלה בהגבלות. 20. הנתבעים וצד ג' טענו בסיכומיהם, כי יש לאמץ חו"ד ד"ר אמיר, המומחה מטעם בית-המשפט, ואין לסטות ממנה. כן מציינים הם את ההסכמה בין ד"ר אמיר לד"ר אגינסקי, המומחה הרפואי שנתן חוות-דעתו מטעם הנתבעים וצדדי ג'. ועוד, הם מציינים את הקביעה של ד"ר אמיר, כי בהשוואה בין צילומי ה-CT שבוצעו כשנה לפני התאונה עם צילומי ה-CT שבוצעו כ-10 ימים לאחר התאונה, נמצאו אותם ממצאים, ומכאן שלא חלה כל החמרה במצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה. זאת ועוד, ד"ר אמיר לא מצא בבדיקות שביצע לתובע כל הגבלה, ומכאן בצדק קבע, כי לא נותרה אצלו נכות צמיתה כלשהי. דיון והכרעה בשאלת הנכות: 21. שבתי ועיינתי בחו"ד ד"ר אמיר, וכן בחקירתו הנגדית, אך לא מצאתי, כי יהא זה נכון ומוצדק לסטות מקביעותיו ומסקנותיו. אמנם חלק מהתהיות והתמיהות שמציין ב"כ התובע בסיכומיו אכן עולות; עם זאת, תמיהות ותהיות אלו אינן מובילות בהכרח לפסילת חוות-דעת מומחה שהתמנה ע"י בית-המשפט. פסילת חוות-דעת מומחה שמונה ע"י בית-המשפט שמורה למקרים חריגים ונדירים, אשר בהם מגיע בית-המשפט, לאחר בחינת מכלול הדברים, למסקנה, כי לא יוכל לסמוך ידיו על מהימנות ואמיתות קביעות המומחה, או במקרים בהם נותר הרושם החזק שקביעות המומחה גרמו לעיוות דין ועוול לתובע. לא זה המקרה שלפנינו. אף שכאמור חלק מהתמיהות שעורר התובע בסיכומיו במקומן, עדיין יש לבחון את קביעות המומחה לגופן. 22. אחת השאלות המרכזיות להן התייחס התובע הינה ההשוואה בין צילומי CT שבוצעו לתובע לפני התאונה עם צילומי CT שבוצעו לו כ-10 ימים לאחר התאונה. המומחה לא סמך ידיו על פענוח ה-CT שלפני התאונה (ת/4), והעדיף לבחון את הצילומים בעצמו ולפענח אותם. בכך לא ראיתי שום רבב. המומחה העיד על עצמו כבעל ניסיון רב בפענוח צילומי הדמיה, כי גם הכשרתו הפורמלית מאפשרת לו לעשות זאת, וכי כך הוא נוהג לעשות ומעדיף שלא לסמוך ידיו על פענוח של אחרים (ר' עדותו בעמ' 16, ש' 24 עד עמ' 17 ש' 2; עמ' 17 ש' 21 עד 23). המומחה העיד, הן בחקירתו הנגדית, והן בחוות-דעתו, כי לא חלה כל החמרה בין מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה (שבר דחוס בחוליה גבית מגיל 15), לבין מצבו הרפואי לאחר התאונה, ככל שהדבר מתייחס לגבו. 23. חשובה מכל היא הבדיקה הקלינית שביצע המומחה לתובע, לצורך מתן חוות-דעתו, וממצאיו שם. כך מפרט המומחה את ממצאי הבדיקה שערך: "נכנס לחדר בהליכה, מתהלך ללא צליעה, מתישב וקם מן הכסא ללא קושי, מתלבש ומתפשט לצורך הבדיקה ללא כל קושי ומתכופף לכל הכיוונים ללא קושי. בעת הבדיקה מתהלך ללא כל אמצעי עזר ללא כל צליעה ללא ספזם שרירי הגב ללא הטיית הגב, כמו כן מתהלך היטב על בהונות עקבים וצידי כפות רגליו החיצוניים. בכפיפה לפנים בעמידה מגיע עם קצות אצבעות ידיו עד לשליש אמצעי של השוקיים, כפיפות לצדדים וסיבובי הגו ללא כל מיגבלה. בבדיקה במיטה, מגיע ללא קושי עד לקרסוליים תוך השתתפות הגב התחתון בתנועה. כח גס תקין בגפיים תחתונים תקין, כולל בדיקת התעייפות שרירי הסובך וכן כפיפיה גבית של אצבעות כפות הרגליים". הבדיקה והממצאים הנ"ל תומכים ומחזקים קביעת המומחה, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כלשהי כתוצאה מהתאונה. 24. המומחה מציין, כי אמנם בפענוח ה-CT שבוצע לתובע לפני התאונה לא מופיע בלט דיסק בגובה חוליות L5-S1, אלא שממצא זה נראה בבירור על ידו מעיון בצילומים עצמם, והוא מוסיף, כי בהשוואה בין צילומי CT שבוצעו כ-10 ימים לאחר התאונה, לבין הצילומים שקדמו לה, נראים אותם שינויים בבירור. ועוד, כעולה מחוות-דעתו, המומחה היה ער לכך שמדובר בפגיעת גב כתוצאה מנפילה מגובה כ-3 מר' במהלך העבודה, בניגוד לטענת ב"כ התובע, כי המומחה התעלם מעובדה זו: "אין כל ספק כי עצם הנפילה מגובה כ-3 מטר יכלו וגרמו להחרפת הכאבים בגבו ועל כן קיבל את חופשות המחלה שאושרו לו על ידי הביטוח הלאומי לתקופה של כחדש ימים, אולם אין כל עדות לנזק או נכות צמיתה שנותרה בגין הנפילה נשוא התובענה". 25. קביעות המומחה ומסקנותיו ברורות ומבוססות דיין, הן על הבדיקה הקלינית המקיפה שביצע לתובע, והן על התיעוד הרפואי שהוצג בפניו. נוכח האמור, תהיות כגון שהמומחה התייחס למסמך כלשהו כאילו הוא משנת 2000, בעוד שהמסמך, כטענת התובע, ואני מסכים איתו בעניין זה, הוא משנת 2006, הופכות לבלתי רלוונטיות. גם ההתנצחות הנטענת בין המומחה לב"כ התובע באשר לתרגום המסמכים הרפואיים מערבית לעברית, הופכת לבלתי רלוונטית וחסרת משקל בדיון בשאלה אם לקבל את קביעות המומחה, או לסטות מהן. המומחה אמנם הסכים עם ב"כ התובע, כי ניתן לייחס את הכאבים מהם החל התובע לסבול לאחר התאונה, לתאונה, אך זאת השיב על סמך הנחות שב"כ התובע הציג בפניו. בכל מקרה המומחה ציין, והדברים מקובלים עליי, כי הנכות נקבעת על-פי המגבלות שנמצאו אצל התובע בבדיקה הקלינית, ולא על סמך תלונותיו הסובייקטיביות על כאבים. 26. על אף האמור, יש מקום לסטות מקביעת המומחה באשר לתקופת הנכות הזמנית, בגין ההחמרה הזמנית בעקבות התאונה. יצוין בהקשר זה, כי לתובע ניתנו תעודות מחלה מיום התאונה עד תאריך 13/2/04, (ר' תעודות מחלה תחת ב/2); המוסד לביטוח לאומי שילם לתובע דמי פגיעה לתקופה של 3 חודשים, היא התקופה המקסימלית. כשנשאל המומחה לגבי תקופת האי-כושר, השיב, כי קבע חודש ימים, בעקבות החלטת המל"ל להכיר בתקופה של חודש ימים. מתברר, כי ה-מל"ל אישר לתובע את התקופה המקסימלית של 3 חודשים. משראה המומחה לנכון לאמץ את קביעת ה-מל"ל כמקובלת עליו, אך טעה באשר לאורך התקופה, ראוי ללכת בעקבות החלטת ה-מל"ל ולהכיר בתקופת אי-כושר שאושרה במלואה, היינו תקופה של 3 חודשים. הגם שהמומחה ניסה להצדיק, בהמשך דבריו, את קביעתו שיש להכיר בתקופת אי-כושר של חודש ימים בלבד, כתקופה סבירה, נראה כי היה כבר שבוי בקביעה שיצאה מתחת ידיו. יתרה מזאת, כעולה מסיכומי הנתבעות, אליהן הצטרפו צדדי ג', אין מחלוקת אמיתית באשר לתקופת אי-כושר מלאה של 3 חדשים, (ר' עמ' 5 לסיכומי הנתבעות תחת הכותרת "הפסדי שכר בעבר"). גובה הפיצוי: 27. א. הפסד שכר לעתיד: משהגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לפסול חו"ד המומחה מטעם בית-המשפט, אין עוד מקום לפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות העתידי. כמו כן, אין המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם אף בהיעדר נכות רפואית צמיתה כלשהי, מוצדק לפסוק פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד. ב. הפסד שכר לעבר: התובע טוען, כי בהתחשב בתקופה של שלושה חודשי אי-כושר ונכות זמנית בשיעור 100% למשך חצי שנה נוספים, ועוד 50% לחצי שנה נוספת (נכויות שנקבעו ע"י המומחה מטעמו), יש לפצותו בגין הפסד שכר מלא לעבר לתקופה של 12 חודשים, לפי בסיס השתכרות של 4,863 ₪ לחודש (צמוד ליום הגשת סיכומיו), ובתוספת ריבית ממחצית התקופה, סך של 73,821 ₪, וכן פיצוי חלקי בשיעור 30% לתקופה מחודש 11/04 עד 05/12 (מועד הגשת סיכומיו), משוערך כאמור, סך של 216,438 ₪. הנתבעות וצדדי ג' טענו, כי כל שמגיע לתובע בגין ראש נזק זה הוא פיצוי בגין 3 חודשי אי-כושר מלא, לפי בסיס שכר של 4,725 ₪ לחודש (כולל הפרשי הצמדה). בהתבסס על המסקנות אליהן הגעתי לעיל, לא הוכחו הפסדי שכר לעבר מלבד לתקופה של 3 חודשים. בוודאי שאין מקום לאמץ קביעות המומחה מטעם התובע בדבר הנכויות הזמניות שקבע בחוות-דעתו. בסיס השכר ערב התאונה לפי נתוני המל"ל הוא 4,132 ₪ לחודש, וכשהוא צמוד להיום - 5,240 ₪. 5,240 ₪ x 3 חודשים = 15,720 ₪. + ריבית ממחצית התקופה = 5,207 ₪. סה"כ 20,927 ₪. ג. כאב וסבל: אין מקום לדרישת התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 120,000 ₪, המבוססת על טענתו בדבר נכות צמיתה. הנתבעים וצדדי ג' מציעים מנגד פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין ראש נזק זה. בהתחשב בחומרת הפגיעה תקופת אי-הכושר והמעקב והטיפולים הרפואיים, הנני מעמיד את פיצוי בגין ראש נזק זה על סך 25,000 ₪. ד. הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' לעבר ולעתיד: התובע מציע פיצוי בגין ראשי נזק אלה סכום כולל של 25,000 ₪. התובע מציין בסיכומיו, כי אמנם מדובר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, אלא שבשוב התובע למקום מגוריו בעזה, המשיך במעקב רפואי על חשבונו, כפי שניתן להיווכח מהקבלות שהוגשו (בסך נומינלי כולל של כ-2,400 ₪). הנתבעים וצדדי ג' אינם מציעים פיצוי כלשהו בגין ראשי הנזק הנ"ל. בהתחשב בקבלות שהוצגו, תקופת אי-הכושר והמעקב הרפואי, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, על דרך האומדנה, על סך 6,000 ₪, נכון להיום. אינני רואה מקום לפיצויי כלשהוא, תחת ראש נזק זה, בגין העתיד. ה. לפי המקובץ, גובה הנזק שנגרם לתובע עומד על סך 51,927 ₪. ניכויים: 28. בהתאם לאישור הביטוח הלאומי בדבר הסכומים ששולמו לתובע בגין התאונה, עומד ס"כ הסכום, כשהוא צמוד להיום על סך 11,158 ₪. 29. סיכומו של דבר, ובהתחשב בשיעור האשם התורם שהוטל על התובע, יעמוד סכום הפיצוי על סך 46,734 ₪, ובניכוי תשלומי ה-מל"ל, כאמור לעיל, יעמוד סכום הפיצוי על 35,576 ₪. לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.5% (כולל מע"מ) והוצאות משפט בסך 5,000 ₪. הסכומים הנ"ל יחולו על הנתבעים ביחד ולחוד. חלוקת הפיצוי וכפל הביטוח: 30. בהתאם לחלוקת האחריות כמפורט לעיל, הנני מחייב את צדדי ג', ביחד ולחוד, לשפות את הנתבעים כדי 25% מהסכומים הנ"ל. בכדי לקצר הליך ביצוע התשלום, הנתבעים וצדדי ג' יהיו רשאים לסלק את הסכום הפסוק ישירות לתובע, כל אחד כפי חלקו, בהתאמה. כפל ביטוח: 31. כאמור, צדדי ג' מאשרים, כי לנתבעת 1 היה כפל ביטוח: ביטוח חבות מעבידים אצל מנורה (הנתבעת 2) ע"ס 5,000,000 $, שהינם 22,490,000 ₪ לפי שער הדולר נכון ליום התאונה; וכיסוי ביטוחי נוסף לפי פוליסה שהוציאה מגדל (צד ג' 2), ואשר עמד על סך 23,556,194 ₪. משכך, טוענים צדדי ג', הנתבע 2 תכסה 49% מחבות הנתבעת 1, ואילו צד ג' 2 (בטעות נרשם צד ג' 3) תכסה 51% מחבות הנתבעת 1. הנתבעות טענו בסיכומיהן לקיום ביטוח כפל, אך לא טרחו להתייחס לשאלת שיעור הכיסוי בו אמורה לשאת מנורה לעומת מגדל. לאחר שעיינתי ברשימות הביטוח, ובהיעדר מחלוקת אמיתית בין מנורה למגדל, באשר לדרך החישוב של חלקה של כל מבטחת, בכיסוי חבות הנתבעת 1, אאמץ את חישובי ב"כ צדדי ג' בסיכומיו. 32. מכוח חלוקת האחריות בין הנתבע 1 לצד ג' 1, תשא הנתבעת 1 בשיעור של 75% מהסכום שנפסק; ואילו צד ג' מס' 1 תשא ב-25% מהסכום הנפסק. לפי-כך, תשא צד ג' 2 במלוא הסכום בו חויבה צד ג' 1, מכוח הכיסוי הביטוחי לצד ג' 1, וכן בשיעור של 51% מסכום הפיצוי בו חויבה הנתבעת 1, בהתאם לחלקה היחסי בביטוח הכפל; ואילו הנתבעת 2 תשא בשיעור של 49% מסכום הפיצוי בו חויבה הנתבעת 1 בהתאם לחלקה היחסי בביטוח הכפל. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםנזקי גוףפלסטיניםתאונת עבודה