טען כי פוטר בהודעה טלפונית ובעת היעדרותו בשל מחלה לא נמסר לו מכתב פיטורים, וכי קיבל לידיו טפסים מתאימים מהמעסיקה בדבר תקופת ההעסקה והשכר לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי לגימלת אבטלה. מנגד, טענה המעסיקה כי לעובד נערך שימוע לפני פיטורין ביום 20.12.07 וכי בתום אותה שיחה נמסרה לו הודעה בדבר פיטוריו. התובעת הציגה פרוטוקול שימוע מיום 20.12.07 וכן מכתב פיטורים נושא תאריך 25.12.07. ו. לעובד שולמו פיצויי פיטורים על-ידי המעסיקה, כעולה מאישור המעסיק על תקופת ההעסקה והשכר ובהתאם לתלוש שכר לחודש 1/08. 3. העובד העיד לעצמו. מטעם הנתבעות העידו מר מוטי אריאל (להלן - אריאל), מנכ"ל הנתבעות וכן הגב' לודמילה פונטוס (להלן - פונטוס), מנהלת המתקן בו הועסק העובד. נסיבות הפיטורים 4. כאמור, העובד טען כי פוטר בהודעה טלפונית בסמוך לתום חודש 1/08 ובעת היעדרותו בשל מחלה, וכי לא נמסר לו מכתב פיטורים. בנסיבות אלה, טען העובד, לא נערך לו שימוע כדין ולפיכך יש לחייב את מעסיקה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. 5. המעסיקה טענה מנגד כי ערכה לעובד שימוע לפני פיטוריו, באמצעות הגב' פונטוס, ביום 20.12.07 וכי לעובד נמסר מכתב פיטורים ביום 25.12.07 המודיע לו על סיום עבודתו החל מיום 25.1.08. (נספחים ו' וז' לרשימת המסמכים). המעסיקה הוסיפה וטענה כי לא נפל פגם בעצם מעשה הפיטורים תוך כדי תקופת היעדרות העובד בשל מחלה, שכן איסור הפיטורים הקבוע בסעיף 4א לחוק דמי מחלה, התשל"ו - 1976 (להלן - חוק דמי מחלה) נקבע בתיקון שמועד תחילתו מיום 15.7.09, היינו לאחר המועדים הרלוונטיים בתביעה זו. 6. בשאלת נסיבות הפיטורים, מצאתי לקבל את גרסת המעסיקה. גרסת התובע בשאלת מועד הפיטורים היתה כללית מאוד והתובע לא פרט בכתב תביעתו ואף לא זכר בעת הצגת עדותו (פרו: 4; ש: 4-5) מהו המועד בו נמסרה לו הודעת הפיטורים, ולא הציג כל פרטים באשר לתוכן ההודעה. מנגד, המעסיקה הציגה גרסה מפורטת שגובתה במסמכים. עדי המעסיקה העידו כי הרקע לפיטורים הוא חוסר יכולתה של המעסיקה ל"ספוג" היעדרויות של עובדיה בהתאם לתנאי ההתקשרות שלה עם צה"ל. האמור בפרוטוקול השימוע בדבר הרקע לפיטורים עולה בקנה אחד עם עדויות נציגי המעסיקה. פונטוס העידה כי בסמוך לתחילת היעדרותו של העובד מעבודתו בשל מחלה מסר לה בשיחה טלפונית כי ייתכן ויהיה מדובר בהיעדרות ממושכת. לפיכך, קיימה עמו שיחה ביום 20.12.07 ולאחר שחזר במעמד זה על כך כי ייתכן והיעדרותו בשל מחלה תהיה ממושכת - מסרה לה כבר במעמד השיחה כי המעסיקה החליטה להפסיק את עבודתו. מועד קיום השיחה לפי גרסת המעסיקה עולה בקנה אחד עם מכתב הפיטורים והמועד המצוין בו. 7. יחד עם זאת, מתיאור נסיבות הפיטורים, גם על-פי גרסת המעסיקה, עולה כי נפלו בהליך הפיטורים פגמים מהותיים: א. המעסיקה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי קודם לקיום אותה שיחת שימוע מיום 20.12.07 נמסר לעובד מבעוד מועד כי הוא מזומן לשיחת שימוע לפני פיטורים וכי המעסיקה שוקלת לסיים את העסקתו בשל היעדרותו הצפויה בשל מחלה. מעדותה של פונטוס עולה כי באותו בוקר קיימה שיחה טלפונית עם העובד (שיחה אותה יזם העובד) (פרו: 13, ש: 4-5) ובאותה שיחה סיכמה עמו כי יבוא לביתה באותו ערב לצורך "מתן טופס שימוע" (פרו: 13, ש: 10). מהאמור עולה כי לעובד לא הובהר טרם שיחת השימוע כי המעסיקה שוקלת להפסיק עבודתו בשל היעדרותו הצפויה בשל מחלה, ומהי מטרת שיחת השימוע. בכך פגעה המעסיקה בהיערכות העובד לשיחת השימוע ובזכות הטיעון הנתונה לו. ב. זאת ועוד, מעדות פונטוס עולה כי כבר במהלך שיחת השימוע, ולאחר שנודע לה מפיו של העובד כי אינו יודע מתי צפויה להסתיים תקופת היעדרותו בשל מחלה, הודיעה לו על החלטת המעסיקה להפסיק את עבודתו, וזאת לאחר שכעולה מפרוטוקול השימוע תגובת העובד היא "לא יודע מתי יחזור לעבודה. לא מוכן שיפטרו אותו". פונטוס העידה עוד כי ההחלטה בדבר פיטורים מתקבלת על-ידי הנהלת המעסיקה, ולא על ידה (פרו: 14, ש: 1). בנסיבות אלה, עת ההחלטה הסופית בדבר פיטורים נמסרת לעובד כבר במעמד שיחת השימוע ועל-ידי גורם שאינו מוסמך לכאורה לקבל החלטה בדבר פיטורים - יש להסיק כי המעסיקה קיבלה החלטה סופית בדבר הפיטורים כדבר מוגמר עוד טרם שיחת השימוע, וזאת מבלי ליתן לעובד הזדמנות של ממש להשמיע עמדתו ומבלי שהגורמים המוסמכים לקבל החלטה בדבר פיטורים שקלו את עמדתו "בלב פתוח". 8. בשל הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים כמפורט לעיל, מצאתי כי יש לחייב את המעסיקה בתשלום פיצוי בגובה שכר עבודה חודשי בסך 3,893 ₪. 9. משנתקבלה גרסת המעסיקה בדבר מועד הפיטורים, וזאת עוד במהלך השיחה מיום 20.12.07 כמו גם במכתב מיום 25.12.07 - ויחסי העבודה בין הצדדים התקיימו עד יום 25.1.08 - נדחית תביעתו של התובע לתשלום פיצוי חלף הודעה מוקדמת. דמי מחלה 10. התובע טען כי שהה בחופשת מחלה במשך 41 ימים - מיום 16.2.07 ועד ליום 31.1.08, אך דמי המחלה שולמו לו באופן חלקי בלבד, ויתכן כי המעסיקה נהגה כך משום שסברה כי פיטוריו מצדיקים הפסקת תשלום דמי המחלה. 11. המעסיקה טענה כי העובד זכה לתשלום מלוא ימי המחלה שנצברו לזכותו. 12. בשאלת צבירת ימי המחלה, יש לקבל את גרסת העובד כי יש להכיר בצבירת ימי המחלה גם בהתייחס לתקופת עבודתו במועב. המעסיקה לא הכחישה כי העובד הועסק על-ידי מועב טרם שהועסק אצלה באותו מקום עבודה, אלא שטענה שבתקופה 1.6.05 (המועד בו לטענתה החליפה את מועב כזוכה במכרז להפעלת שירותי ההסעדה בבסיס צה"ל בטירת הכרמל) ועד 24.6.05 (המועד בו החל העובד להיות מועסק על-ידה) המשיך העובד להיות מועסק על-ידי מועב, במקום עבודה אחר. בנסיבות אלה יש לטענת המעסיקה כדי לנתק את רציפות צבירת הזכויות מצד העובד בהתייחס ל"אותו מקום עבודה" . אלא שהמעסיקה לא הוכיחה את טענתה לפיה החלה להפעיל את שירותי ההסעדה בבסיס צה"ל בטירת הכרמל כבר ביום 1.6.05, וזאת ועל אף שמסמכי המכרז או ההתקשרות אמורים להיות בידיה (פרו: 6, ש: 31, פרו: 7: ש: 1-7). הימנעות המעסיקה מלהביא ראיה שאמורה לתמוך בגרסתה, מקימה את החזקה לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובתה של המעסיקה. מכאן שיש לקבוע כי העובד אכן המשיך לעבוד ברציפות באותו מקום עבודה. לפיכך, ובהתאם להוראות סעיף 4(א) לחוק דמי מחלה הרי שצבירת ימי המחלה מתייחסת ל"אותו מקום עבודה", ומכאן שיש להכיר גם בימי המחלה שנצברו לזכות העובד גם בתקופת עבודתו במועב, כנטען בכתב התביעה. 13. עיון בתלושי השכר לחודשים 12/07 ו- 1/08 מעלה כי לעובד שולמו דמי מחלה באופן הבא: א. בחודש 12/07: יום מחלה אחד ללא תשלום, 2 ימי מחלה לפי 37% מהשכר היומי המוסכם, ו-8 ימי מחלה לפי 75% מהשכר היומי המוסכם. ב. בחודש 1/08: יום מחלה אחד ללא תשלום, 2 ימי מחלה לפי 37.5% מהשכר המוסכם ו- 14.67 ימים לפי 75% מהשכר המוסכם. 14. המעסיקה לא סיפקה כל הסבר מדוע בחודש 1/08, ועל אף שאישורי המחלה מתייחסים לתקופה רצופה בחודשים 12/07 ו- 1/08 - לא שולמו דמי מחלה באופן מלא בחודש 1/08 ונערך תחשיב מחודש לפיו לא משולמים דמי מחלה ליום המחלה הראשון ומשולמים דמי מחלה באופן חלקי בימים השני והשלישי. המעסיקה לא סיפקה כל הסבר מדוע בחודש 1/08, ועל אף שאישורי המחלה הם עד יום 31.1.08, בוצע חישוב לתשלום שלא עבור חודש שלם. המעסיקה לא צרפה כל תחשיב באשר לנכונות התשלום שבוצע על חשבון דמי מחלה. 15. הלכה היא כי אין מעסיק רשאי לקבוע את מועד סיום העבודה טרם שהעובד מיצה את ימי המחלה מכוח חוק דמי מחלה, וכי על המעסיק אשר עובדו חלה לאפשר לו למצות את כל ימי המחלה הצבורים לזכותו מכוח החוק טרם ניתוק יחסי עובד-מעסיק (ע"ע (ארצי) 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה נ' לסלי פנחס וניט, פסק-דין מיום 7.12.08). סיום יחסי העבודה טרם אפשרות מיצוי ימי המחלה הצבורים מקפחת את זכותו הקוגנטית של העובד לדמי מחלה. מכאן, שבנסיבות המקרה כאן, היה על הפיטורים להיכנס לתוקף רק ביום 31.1.08 ולאחר שתמה תקופת המחלה בהתאם לאישורים שמסר העובד, ולפיכך היה על המעסיקה לשלם לעובד דמי מחלה עבור כל התקופה שעד יום 31.1.08. 16. בהעדר תחשיב נגדי מצד המעסיקה, ולאחר שנתקבלו טענות העובד ביחס לצבירת ימי מחלה וזכאות לתשלום דמי מחלה עד תום התקופה האמורה באישורי המחלה - יש לקבל את התביעה לתשלום דמי מחלה במלואה בהתאם לאמור בכתב התביעה. על המעסיקה לשאת בהפרש לתשלום בגין דמי מחלה בסך 1,481 ₪. דמי הבראה 17. העובד טען כי בהתאם לוותק שצבר "באותו מקום עבודה" הרי שהיה זכאי לתשלום עבור 16 ימי הבראה, בהתייחס לעבודה בהיקף של 91% משרה, כך שהיה זכאי לתשלום בסך 4,630 ₪ (בהתייחס לתעריף יומי בסך 318 ₪). עוד טען העובד כי בפועל שולמו לו על-ידי המעסיקה 3,062 ₪ במהלך תקופת העבודה, ולפיכך נותרה יתרה לתשלום בסך 1,568 ₪. 18. המעסיקה טענה כי במהלך תקופת העבודה שולמו לעובד דמי הבראה בהתאם להיקף משרתו. 19. בהתאם לאמור בסעיף 12 לעיל - יש לקבל את גרסת העובד באשר לצבירת הזכויות "באותו מקום עבודה" גם בהתייחס לצבירת זכאותו לימי הב5אה. 20. בהעדר תחשיב נגדי מצד המעסיקה, ולאחר שנתקבלו טענות העובד ביחס לצבירת הזכאות לדמי הבראה גם ביחס לתקופת העבודה במועב - יש לקבל את התביעה לתשלום דמי הבראה במלואה בהתאם לאמור בכתב התביעה. על המעסיקה לשאת בהפרש לתשלום בגין דמי הבראה בסך 1,568 ₪. סוף דבר 21. תביעת העובד לפיצוי חלף הודעה מוקדמת - נדחית. 22. הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, תוך 30 ימים מיום שיומצא להן פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: בגין פיצוי בשל פיטורים שלא כדין סך 3,893 ₪; בגין דמי מחלה סך 1,481 ₪; בגין דמי הבראה סך 1,568 ₪. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.08, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל. 23. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ושכ"ט ב"כ בסך 2,000 ₪ שישולמו אף הם תוך 30 ימים מהמועד שבו יומצא לצדדים פסק-דין זה. 24. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מהמועד שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק-הדין. רפואהפיטורים