בפני תביעה לנזקי גוף לפי חוק הפלת"ד. בכתב התביעה טוען התובע, בין היתר, כדלקמן: 1. כי הוא יליד 1949. 2. כי הנתבעים 1-3 היו בזמנים הרלוונטיים לתובענה הנהג ו/או המשתמש ו/או הבעלים של טרקטור מ"ר 19960 (להלן - "הטרקטור"). 3. כי הנתבעת 4 ביטחה את הטרקטור וכי הנתבע 5 השתתף בביטוח הטרקטור ביחד עם נתבעת 4. 4. כי ביום 19.3.02 במהלך עבודתו, כאשר ניקה התובע רציף בנמל אשדוד, נסע הטרקטור לאחור ותוך כדי התדרדרותו, פגע בחוזקה בתובע אשר נפל אל הים והטרקטור נפל גם הוא אל תוך הים ופגע בתובע (להלן - "התאונה"). 5. כי איבד הכרתו והובהל אל בית החולים קפלן, נבדר והועבר לביה"ח שיבא בתל השומר שם אושפז למשך 4 ימים. 6. כי נגרמו לו נזקי גוף רבים, כמפורט בכתב התביעה. הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו בו, בין היתר, כדלקמן: כי מדובר בפעם השלישית בה התובע מגיש תביעתו. בתחילה הגיש לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בת.א. 7053/03, במקביל לבימ"ש השלום ירושלים בת.א. 6560/03 שם מונה מומחה רפואי אורתופד אשר קבע לתובע 15% נכות. התביעה נמחקה בשל חוסר מעש מצד התובע ונקבע כי היה והתביעה תחודש יחולו במסגרתה ההחלטות שניתנו במסגרת התובענה בירושלים לרבות בעניין המומחים. ועוד... בית המשפט מינה מומחים מטעמו. פרופ' רפופורט, בתחום הפנימי, בהתייחס לקשר בין התפרצות מחלת הסוכרת לתאונה, אשר קבע כי התובע אובחן כחולה סוכרת לאחר שנמצאו אצלו רמות סוכר גבוהות בשנת 2003, כי מחלת הסוכרת מסוג 2 נגרמה לתובע בשל ובעקבות התאונה ועל כן בגין מחלה זו זכאי התובע ל- 65% נכות לצמיתות. ד"ר שלמה ברק, רופא שיניים, מומחה לניתוחי פה ולסת, אשר אבחן חוסר מלא של שיניים בשתי הלסתות, כי קיים קשר סיבתי בין חבלת הסוכרת להחמרה של דלקות בחניכיים וכי קרוב לוודאי שעקירות השיניים שבוצעו לתובע נגרמו כתוצאה מהסוכרת שהוכרה כנובעת מהתאונה. ד"ר ברק קובע כי יש להכיר בפיצוי של 1/3 מכמות השיניים בפה - 10 שיניים. מבחינת עלויות, זוג תותבות שלמות בסך של 4,000 ₪ כאשר אם התאונה תוכר כתאונת עבודה יהיה זכאי לטיפולים במסגרת קופת החולים ללא תשלום ובגין אבדן 10 השיניים עם אפשרות לשיקום באמצעות תותבות, נותרו לתובע 2.5% נכות לצמיתות. המומחה אשר נתן חוו"ד במסגרת ההליך בביהמ"ש בירושלים הינו האורתופד פרופ' פייזר, אשר קבע בחוות דעתו מיום 17.6.04 לתובע נכות לצמיתות של 20% כאשר הוא מייחס מנכות זו 1/4 למצב קודם ו- 3/4 כתוצאה מהתאונה. כך שלמעשה מדובר על 15% נכות. בדיון שהתקיים ביום 26.4.10 נחקר פרופ' מיכה רפופורט. בדיון שהתקיים ביום 15.3.11 נחקר התובע. בדיון שהתקיים ביום 14.6.11 נחקרו השמאית הגב' סילביה אלבז ואשתו של התובע הגב' אירנה אובוכוב. בדיון שהתקיים ביום 14.2.13 נחקר פרופ' פייזר. לאחר מכן הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו. הכרעה הדיון למעשה נסוב בשאלת הנזק בלבד שכן לא היתה מחלוקת בדבר אירוע התאונה ובדבר החבות. מאחר שהתאונה ארעה לתובע תוך כדי עבודתו, הוכרה התאונה גם כתאונת עבודה ע"י המ.ל.ל. הנכות הרפואית אורתופדיה בגלגולו הראשון של ההליך, בתביעה שנדונה בבית המשפט בירושלים בת.א. 6560/03, מונה פרופ' פייזר לבדיקת התובע ופרופ' פייזר קבע לתובע 15% נכות לצמיתות. במסגרת מחיקת ההליך בבית המשפט ירושלים, מחוסר מעש, נקבע כי היה והתביעה תחודש, תחול קביעתו של פרופ' פייזר. אני מקבל עמדתם של הנתבעים בעניין זה כי אכן חוות דעתו של פרופ' פייזר מחייבת בהליך שבפני לאור החלטת כב' ביהמ"ש בירושלים, החלטה חלוטה שלא הוגש עליה כל ערעור. לאחר ששמעתי חקירתו הנגדית של פרופ' פייזר לא ראיתי כי חוות דעתו נסתרה או הופרכה. אשר על כן, הנכות האורתופדית הרפואית תעמוד על 15%. נוירולוגיה בתחום זה אכן לא נקבעה כל קביעה ע"י מומחה רפואי והמ.ל.ל. קבע כי לא נותרה לתובע נכות כלשהי בתחום הנוירולוגי. מקובלת עלי עמדתם של הנתבעים כי מחד אין כל קביעה של מומחה רפואי לגבי נכות נוירולוגית ומאידך, קיימת קביעת המ.ל.ל. שלא נותרה נכות כזו. התובע אמנם מתבסס על תשובותיו של פרופ' פייזר בחקירתו הנגדית בדבר נכות נוירולוגית, אך עניין זה לא פורט ולא נתמך בראיות שיש בהן די כדי לבסס טענת נכות. כמו וכן, ועדה רםואית של המ.ל.ל. בדקה את התובע וקבעה כי לא נותרה לו נכות. קביעה זו מהווה קביעה עפ"י דין, שלא נסתרה. הפה והלסת ד"ר ברק שמונה ע"י בית המשפט קבע לתובע נכות לצמיתות של 2.5%. הפסיכיאטריה התובע טוען כי המל.ל. קבע לו נכות של 10% ואילו הנתבעים טוענים כי אין לקבל את קביעות המ.ל.ל. שכן התביעה מתנהלת לפי סע' 6א' לחוק הפלת"ד. סע' 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, קובע כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו" (ההדגשות שלי - א.ב.). אין חולק כי קביעת המ.ל.ל. נעשתה לפני שמיעת הראיות בתיק וכאשר לא נתנה קודם לכן חוו"ד מומחה מטעם בית המשפט (שלא מינה כזה) ועל כן היא מחייבת. על כן אני מקבל את עמדת התובע בעניין זה כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בתחום הפסיכיאטריה בשיעור של 10%. הרפואה הפנימית בית המשפט מינה את פרופ' רפופורט, שקבע כי התובע אובחן כחולה סוכרת לאחר שנמצאו אצלו רמות סוכר גבוהות בשנת 2003, כי מחלת הסוכרת מסוג 2 נגרמה לתובע בשל ובעקבות התאונה ועל כן בגין מחלה זו זכאי התובע ל- 65% נכות לצמיתות. התובע מבקש לאמץ קביעה זו ואילו הנתבעים טוענים שאין לקבל קביעותיו של המומחה שכן המומחה התעלם מהיות התובע בקבוצת סיכון לחלות בחלה וללא קשר לתאונה. ב"כ הנתבעים מפנה לתשובות שנתנו מומחים שונים בתיקים שונים בעניין זה, על מנת לבסס את עמדתו של פרופ' רפופורט כעמדת מיעוט ללא עיגון בספרות מקצועית וכי בנסיבותיו האישיות של התובע ("על סף השמנת יתר וסובל מעודף משקל") אין לקבל את הקביעה כי התאונה היא זו שגרמה לפרוץ המחלה אצל התובע. איני מקבל את עמדת הנתבעים. פרופ' רפופורט הוא המומחה שמונה ע"י בית המשפט והוא זה אשר נתן חוות דעתו. ברי כי כאשר מומחה בימ"ש מחווה דעתו על נושא מסוים כי יהיה מומחה המחזיר בדעה אחרת. אך עדיין, מומחה בית המשפט הוא זה אשר קביעתו מחייבת. כמו כן, אין לקבל דברי מומחים אחרים בתשובות שניתנו על ידם בתיקים שונים שכן אין לראות בכך חוות דעת מחייבת. מומחה בית המשפט נחקר על חוות דעתו בפני ונשאל את כל אותן שאלות והשיב: "הוא אכן סבל מעודף משקל קודם לתאונה. יחד עם זאת חשוב לציין שמשקלו עלה במידה ניכרת, לפחות ב- 10 ק"ג, לאחר התאונה ובעקבות התאונה". (עמ' 11 לפרוטוקול בשורות 4-5). "אם יורשה לי להוסיף, התאריך הזה של יוני 2002 הוא מספר חודשים לאחר התאונה כמדומני. זאת אומרת שהופיע סוכר בשתן מספר חודשים לאחר התאונה". (עמ' 13 לפרוטוקול בשורות 13-14). "אומר בתמצית, השאלה המהותית היא האם היתה סכרת קודם לתאונה ואין בפני מבחינה מקצועית לקבוע שהיתה סכרת לפני התאונה. יותר מכך, הממצא הזה של חלבון בשתן אינו מעלה ואינו מוריד מבחינת השאלה האם היתה סכרת קודם לתאונה. האם אוכל לשלול כזה דבר? מובן שלא. באשר לשתי הנקודות שהעלית לגבי גורמי הסיכון, יש מקום לתקן, התאונה ארעה בשנת 2002, דומני שאז הוא היה בן 53 או משהו כזה, זה בוודאי לא גורם מכריע מבחינת גיל.... לכן בשורה התחתונה חוות הדעת הזו מתבססת מבחינה מקצועית על כך שלא קיימת עדות מובהקת ברורה לסכרת קודם לתאונה". (עמ' 14 לפרוטוקול בשורות 3-11). "מדובר בשתי שאלות שונות לחלוטין. ההתרשמות שלי שהיא מאד חדה היא שמצבו הנפשי והגופני של התובע התדרדר מייד לאחר התאונה בשנת 2002, האם הטיפול הנפשי הוחל מייד לאחר מכן או רק שנים לאחר מכן היא שאלה שאני אצטרך לעבור שוב על כל המסמכים כדי להגיד ... עצם התחלת טיפול פסיכיאטרי אינו קובע מתי החל המצב הפסיכיאטרי. ..".(עמ' 16 לפרוטוקול בשורות 21-15). "במקרה שבפנינו, הגורמים שגרמו לפריצת המחלה אינם הדחק הנפשי לבד, מבלי להתנער ממשקלו היחסי, יש פה גם דחק גופני משמעותי ביותר, עליה במשקל משמעותית ביותר וחוסר יכולת ללכת באופן משמעותי ביותר. כל אלה יחד חברו להחמרת המצב ולפריצת המחלה". (עמ' 20 לפרוטוקול בשורות 12-15). ועוד.. מומחה בית המשפט, פרופ' רפופורט, ידע להשיב על כל שאלה שנשאל ותשובותיו היו ברורות, סבירות ולא נסתרו ו/או הופרכו ע"י ב"כ הנתבעים. לפיכך מצאתי לאמץ את חוות דעתו של פרופ' רפופורט אשר קבע כי מחלת הסכרת נגרמה לתובע עקב וכתוצאה מהתאונה וכן את דרגת הנכות של 65% לצמיתות. הנכות המשוכללת הינה - 74%. הנכות התפקודית התובע עותר לקביעת נכות תפקודית של 100%. התובע טוען כי הינו מוגבל, עובר לתאונה עבד כעובד ניקיון עבודה שהצריכה מאמץ פיזי והרמת משאות ועמידה שעות ממושכות וכי נכותו הינה תפקודית למקצועו. התובע טוען כי עקב התאונה ומוגבלותו הקשה בהמלצת רופא תעסוקתי, פוטר מעבודתו ומאז אינו מסוגל לעבוד ומוגבל בפעילויות יומיומיות. הנתבעים מנגד טוענים כי לנכות בתחום הפה והלסת אין כל משמעות תפקודית, בתחום האורתופדיה הנכות התפקודית תואמת את הרפואית (15%) ובהקשר לסוכרת, מחד חולקים על קשר סיבתי ומנגד, אין לייחס משמעות תפקודית מלאה לנכות בתחום זה, במיוחד כאשר על התובע החובה לפעול לייצוב הסוכרת כחלק מחובת הקטנת הנזק החלה עליו. ועוד.. לאחר ששקלתי מלוא הנסיבות ומצבו של התובע, אני סבור כי נכותו התפקודית עולה על הרפואית במידה מסוימת אך אין לומר כי היא מגיעה עד כדי 100% אלא אני סבור שיש להעמידה על שיעור של 85%. התובע נפגע בתאונה קשה ומכלול פגיעותיו הוא כזה שגורם לפגיעה משמעותית ביותר ביכולתו לתפקד בעבודה בכלל ובביתו בפרט. לכן אני סבור שיש להעמיד הנכות התפקודית, כפי שקבעתי והיא הסבירה בנסיבות העניין. הבסיס לחישוב הפסדי שכר התובע עותר לבסיס חישוב של 5,800 ₪ נטו בצירוף רכיבי שכר וגמול שעות נוספות ובסה"כ עפ"י פסה"ד של בית הדין האזורי לעבודה בע"ב 1268/04 ועותר לבסיס שכר של 6,337 ₪ נטו שהם 7,131 ברוטו המשוערך למועד הגשת הסיכומים לסך של 13,151 ₪. הנתבעים מנגד מתנגדים לקבלת בסיס השכר שנקבע בפסה"ד הנ"ל וטוענים כי הוא אינו מחייב אותם ועוד... (סע' 50-52 לסיכומים). דע עקא כי בדיון שהתקיים בפני ביום 24.5.11 הצהיר ב"כ הנתבעים לפרוטוקול (עמ' 40 בשורות 15-17), כדלקמן: "קראתי את פסק הדין של בית המשפט לעבודה והוא מקובל עלי ואני מוכן שהוא יוגש כראייה בתיק וכן לגבי שכרו של התובע". כך שאין לקבל את שינוי העמדה של הנתבעים בסיכומיהם. עיינתי בפסק הדין של כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם ומצאתי לקבל את גרסתו של התובע. הנזק לאור מורכבות הסוגיות בחרתי לעשות שימוש בסמכותי ולפסוק את ראשי הנזק באופן גלובאלי. הפסד השתכרות לעבר - 800,000 ₪. הוצאות רפואיות לעבר - 50,000 ₪. הוצאות נסיעה וניידות לעבר - 20,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר - 30,000 ₪. מעבר לדירה עם מעלית (עבר) - 20,000 ₪. הוצאות רפואיות לעתיד - 200,000 ₪. הוצאות נסיעה וניידות לעתיד - 50,000 ₪. עזרת צד ג' לעתיד - 70,000 ₪. דירה עם מעלית (עתיד) - 50,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד - 100,000 ₪. כאב וסבל - 105,000 ₪. מעבר לסכומים דלעיל לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי נוסף. סך כל הפיצוי לעיל הוא 1,495,000 ₪ ומסכום זה יש לנכות את הסכומים שקיבל התובע מהמ.ל.ל. בסך של 468,700 ₪ והסכום שקיבל כבר מהנתבעים בסך משוערך של 78,598 ₪. יתרת הפיצוי הינה: 947,702 ₪. אשר על כן התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 947,702 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל וכן הוצאות המשפט (החזר אגרת התביעה, נכון להיום) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. הסכומים שפסקתי ישולמו בתוך 30 ימים. זכות ערעור לכב' בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים. טרקטורציוד מכני הנדסי (צמ"ה)תאונת עבודה