בתביעה שכנגד טען התובע שכנגד כי הנתבע שכנגד הפר את הסכם השכירות וגרם לו נזקים בכך שלא שילם את דמי השכירות עבור חלק מהתקופה, לא שילם חשבונות חשמל, נטל ציוד וסחורה השייכים לתובע שכנגד וכן לא שילם לתובע שכנגד תמורת המוניטין והשימוש בציוד כפי שהתחייב בהסכם. הנתבע שכנגד טען כי התובע ניצל את תמימותו, את גילו הצעיר, את חוסר ניסיונו ואת חוסר שליטתו בשפה העברית והוויה הישראלית. לטענתו כריתת ההסכם בין הצדדים נעשתה תוך חוסר תום לב מצד התובע שכנגד, אשר גרם לנתבע שכנגד להניח שמדובר בעסק משגשג שיצמיח לו רווחים נאים, וכן כי ההתקשרות בחוזה נעשתה תוך טעות והטעיה מצד התובע שכנגד. עוד טען הנתבע שכנגד כי התובע שכנגד ניצל את מצוקתו של הנתבע שכנגד וכי התקיימו התנאים המצדיקים ביטול ההסכם בשל עושק. הוא ביקש לבטל את ההסכם מכח סעיפים 14, 15, 18 לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג-1973. 4. אני דוחה את טענות הנתבע שכנגד בנוגע לנסיבות כריתת החוזה, מטעמים אלה: ראשית, אין מחלוקת על כך שהנתבע שכנגד עבד בביסטרו מספר חודשים תחת ניהולו של התובע שכנגד, ועסק בהכנת מזון, מכירתו ושירות הלקוחות. בתקופה זו למד הנתבע שכנגד את עבודתו וכן את סביבת העבודה, השפה, הקשר עם הלקוחות, אופי העסק וכדומה. לאחר מכן עזב הנתבע שכנגד את הביסטרו, עבר בתל אביב במקום אחר, ומשם חזר והתקשר בהסכם נשוא התביעה. מכל האמור עולה כי גם אם בתחילת דרכו הנתבע שכנגד היה חסר ניסיון, הרי שבמהלך תקופת עבודתו הן בביסטרו והן במקום העבודה האחר, הוא התערה בעבודה, למד את השפה העברית וניתנה לו אפשרות להכיר את עסקו של התובע שכנגד, הביסטרו, ואף להכירו תוך השוואה לעסק אחר שבו עבד. הנתבע שכנגד אף תיאר בעדותו כי למד עברית מהישראלים שאינם יודעים אנגלית (עמ' 8 שורה 14). בהמשך החקירה הבהיר כי לא ידע "עברית משפטית", אולם הוא דיבר עברית כשפת רחוב (עמ' 11 שורות 7-9). 5. על פני הדברים העיסקה בין הצדדים נראית עיסקה סבירה והגיונית, כאשר הנתבע שכנגד רכש מהתובע שכנגד עסק פעיל ובתמורה התחייב לשלם לו עבור הוצאות שונות וכן אחוז מסויים מהמחזור. הנתבע שכנגד אף היה מיוצג בעריכת החוזה על ידי עורכת דין (פרוטוקול עמ' 13). אמנם הנתבע שכנגד טען כי שכירות שירותיה של עורכת הדין נעשתה לצורך המו"מ ובחינת ההיבטים המשפטיים בלבד (סעיף 12 לתצהיר), אולם בסופו של דבר היה מי שיעמוד על זכויותיו בעת ההתקשרות בחוזה. 6. הנתבע שכנגד תיאר את הקשיים שנגרמו לו כתוצאה מכך שלא היה מודע למשמעות של ניהול עסק, מחסור במזומנים, תיפעול העסק, העסקת עובדים וכיוצ"ב (עדותו בעמ' 11 שורה 13 ואילך). אולם הקשיים הללו אינם ייחודיים לנתבע שכנגד והם מנת חלקו של כל אדם המנהל עסק ללא ידע וניסיון מוקדם. מצבו של הנתבע שכנגד מבחינה זו אינו שונה ממצבו של אדם אחר, ואינו נובע מכך שהוא עולה חדש, לא דיבר עברית וכדומה. הנתבע שכנגד החליט על צעד עסקי אשר התברר כמוטעה ולא תואם את יכולותיו. על כך אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. זאת ועוד: התובע שכנגד תיאר בתצהירו כי הנתבע שכנגד הפקיר את העסק בידי עובדים צעירים וחסרי ניסיון, וכמעט שלא נמצא במקום בעצמו לפקח עליהם (סעיף 9 לתצהיר). כך שכישלונו של העסק נבע מהתנהלות ושל הנתבע שכנגד ולא מפגם כלשהו במעשיו של התובע שכנגד. 7. הנתבע שכנגד טען כי התובע היפר את ההסכם ביניהם בכך שלא קיבל רישיון עסק, וכי הוא היה מודע לכך כיון שבקשתו לקבל רישיון עסק נדחתה בעבר. אני דוחה את הטענה, שכן סעיף 7.1 להסכם מורה כי "היזם ישתדל לקבל מעירית בית שמש היתר להפעלת המסעדה במבנה...". דהיינו, חובתו של התובע שכנגד היתה לפעול לקבלת רישיון העסק, אך הוא לא התחייב להשיגו. התובע שכנגד העיד כי ניסה לקבל רישיון עסק וכי הנתבע שכנגד ידע שאין לעסק רישיון (עמ' 4 שורה 28-עמ' 5 שורה 1). מכאן שהתובע שכנגד לא התחייב להשיג רישיון עסק ולא היפר התחייבות כזו. 8. אני דוחה, איפוא, את טענות התובע בדבר עילות ביטול ההסכם. מכאן יש לפנות לבחינת התביעה שכנגד על חלקיה השונים. 9. חשבונות החשמל ברישא להסכם בין הצדדים הוגדר המונח "הוצאות תפעול" כ"כל התשלומים וההוצאות שיידרשו להפעלת המסעדה ובכלל זה דמי שכירות... חשמל, מים....". בסעיף 9 לחוזה נכתב כי הוצאות תפעול המסעדה במבנה במשך תקופת ההסכם יחולו וישולמו במלואן על ידי המפעיל. מכאן שחובת תשלום חשבונות החשמל בתקופת ההסכם חלה על הנתבע שכנגד. התובע שכנגד צירף לתצהיר עדות ראשית שהגיש חשבונות חשמל לחודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר 2007 בסכום כולל של 11,475.69 ₪. אני מחייבת, איפוא, את הנתבע שכנגד בתשלום סכום של 11,476 ₪ בגין חשבונות החשמל. 10. דמי שכירות גם דמי השכירות הוגדרו בהסכם כחלק מהוצאות התפעול כמפורט לעיל בעניין חשבונות החשמל. לתצהיר התובע שכנגד צורפו שלושה שיקים ששולמו על ידי הנתבע שכנגד כדמי שכירות, אולם הוחזרו בשל העדר כיסוי. ב"כ הנתבע שכנגד חלק על לסכום דמי השכירות שהיה עליו לשלם. לטענתו תוספת שהוספה בכתב יד לסעיף 11 להסכם נעשתה על ידי התובע שכנגד ללא הסכמתו (פרוטוקול עמ' 6). אני סבורה שהמחלוקת אינה רלוונטית, שכן הנתבע שכנגד הוא שמסר לתובע שכנגד את השיקים והוא שרשם את סכומם. בכך הביע הנתבע שכנגד את דעתו בנוגע לסכום דמי השכירות שעליו לשלם, הוא הסכום שהופיע בשיקים מטעמו. התביעה בכל הנוגע לדמי השכירות היא לתשלום הסכומים שנרשמו על גבי השיקים, כך שהנתבע שכנגד נדרש לשלם את הסכום שאותו התיימר הוא עצמו לשלם בעבר, בשיקים שלא כובדו. על כן אני מקבלת את התביעה גם בנוגע לדמי השכירות ומחייבת את הנתבע שכנגד לשלם סכום של 34,302 ש"ח. 11. מוניטין ושימוש בציוד סעיף 6.1 להסכם קובע כי על המפעיל לשלם ליזם במשך תקופת ההסכם 15% מהמחזור החודשי של המכירות עבור כל חודש שבו תופעל המסעדה על ידי המפעיל בגין שימוש בציוד ומוניטין. הנתבע טען כי לא הוכח שלעסק מוניטין. החיוב בתשלום זה נקבע בהסכם ואינו מותנה בתנאי כלשהו, כך שהוא חל על הנתבע שכנגד ללא צורך להוכיח קיומם של מוניטין. מעבר לצורך אציין כי כאשר מדובר במסירת הפעלה של עסק קיים המשרת לקוחות, ממילא קיימים מוניטין. מהאמור עולה שהנתבע שכנגד חייב בתשלום בגין השימוש בציוד והמוניטין. עם זאת, אין בפני נתונים ברורים באשר לבסיס לחישוב הסכומים. התובע שכנגד טען בסעיף 33 לתצהירו כי החיוב בגין שימוש בציוד ומוניטין עומד על סך 100,768 ₪, לאחר קיזוז סכום של 6,261 ₪ ששולם כבר. סכום זה נקבע לטענתו לאחר בירור אצל רו"ח של התובע. אין, איפוא, בפני נתונים ממשיים בנוגע לסכום. אולם מהאמור עולה כי נערך בירור אצל רואה החשבון, כך שהתובע שכנגד עמד בנטל ההוכחה, גם אם ברף נמוך ביותר. מאידך גיסא, הנתבע שכנגד לא חלק על הטענה בנוגע לסכום ואף לא על כך שנערך בירור אצל רואה החשבון. בנסיבות אלו ניתן לקבל את האמור בתצהיר התובע שכנגד כראיה. יתר על כן: הנתבע שכנגד בתצהירו חיזק את עמדת התובע שכנגד בנוגע לסכום. בסעיף 20 לתצהירו טען הנתבע שכנגד כי התברר לו שהכנסות העסק עומדות על 80,000-100,000 ₪ בלבד, כך שהעסק נותר בהפסדים כבדים. לצורך החישוב אניח כי מחזור המכירות עמד על 90,000 ₪ לחודש, וממנו יש לגזור 15%. התקופה הרלוונטית שבה פעל העסק היא בין החודשים פברואר - ספטמבר 2007 (סעיפים 18, 21 לתצהיר הנתבע שכנגד). תוצאת תחשיב זה עומדת על כ-100,000 ₪ בקירוב, כך שעל פי הנתונים שבתצהיר הנתבע שכנגד, התשלום הנדרש עבור מוניטין ושימוש בציוד עומד על סכום הדומה לסכום הנתבע. לאור האמור אני קובעת כי על הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד סכום של 100,000 ₪ בגין מוניטין ושימוש בציוד. 12. שיפוצים וציוד שנרכש התובע שכנגד טוען כי על הנתבע שכנגד לשלם לו סכום של 35,227 ₪ עבור שיפוצים שבוצעו וכן סכום של 42,250 ₪ עבור ציוד שנרכש על פי בקשת הנתבע שכנגד. הוא ביסס את טענותיו על נספח ד' להסכם בין הצדדים, בו נקבע כי התובע שכנגד ישלם עבור שיפוץ בעסק ורכישת ציוד והכסף שישקיע ייחשב כהלוואה ויוחזר לו על ידי הנתבע שכנגד לא יאוחר מחצי שנה לאחר הפעלת העסק. כמו כן הפנה התובע שכנגד לנספח ט' לתצהירו, סיכום פגישה מיום 11.3.07 שבו חזרו הצדדים על עיקרי הדברים. אני סבורה שאין די בראיות עליהן מסתמך התובע שכנגד כדי לבסס את תביעתו. שכן המסמכים מצביעים על כך שבמידה שהוצאו הוצאות, על הנתבע שכנגד להחזירן לתובע שכנגד, אולם אין בהם משום ראיה לכך שההוצאות אכן הוצאו. התובע שכנגד לא הוכיח כי ביצע שיפוצים או רכישת ציוד, לא צירף קבלות ואף לא מסר פירוט מינימלי של עבודות שבוצעו או ציוד שנרכש, כך שהתביעה בנושא זה לא הוכחה. זאת ועוד: התובע שכנגד נחקר בנוגע לציוד והשיב כי הציוד נשוא החוב נמצא במחסן בבר גיורא, והובא לשם על ידו במשאית מטעמו (עמ' 7 שורות 8-18). כך שגם אם נרכש ציוד כלשהו, לפחות חלק ממנו נמצא בידי התובע שכנגד, וגם מטעם זה אין התובע שכנגד זכאי לתשלום הסכום הנתבע. 13. לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה שכנגד בחלקה בהתאם לפירוט שלעיל. על הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד סכום של 145,778 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 18.9.07. בנוסף יישא הנתבע שכנגד בהוצאות התובע שכנגד בסך 10,000 ₪. התשלום ייעשה בתוך 30 יום מהיום. חוזה שכירותחוזהשכירותחשמל