תביעה כספית של קבלן משנה לתשלום יתרת התמורה בגין עבודות בפרויקטים

תביעה כספית על סך 88,562 ₪ לתשלום יתרת התמורה בגין עבודות שביצעה התובעת עבור הנתבעת בפרויקטים שונים בין השנים 2005-2000. לטענת התובעת, בשנים הרלוונטיות היא שימשה כקבלן משנה מטעם הנתבעת וביצעה עבורה עבודות התקנת מערכות מיזוג וחשמל. בגין ביצוע העבודות כאמור נותרה הנתבעת חייבת - כך לשיטת התובעת - סך של 80,421 ₪ (סכום קרן נכון לחודש 12/04). חוב זה מורכב, לטענת התובעת, מהיתרות שלא שולמו בגין מספר פרויקטים כדלקמן: שנת 2000 - סך של 27,569 ₪ בגין הפרויקטים מעלה הבשור, מקיף א' ורמת נגב שנת 2001 - סך של 28,317 ₪ בגין הפרויקטים גילת ב', מקיף אופקים ובית יציב שנת 2002 - סך של 20,888 ₪ בגין הפרויקטים בית אוריון ובית המושל שנת 2003 - סך של 5,614 ₪ בגין פרויקטים פנינת רון וגנים ב"ש שנת 2004 - סך של 20,558 ₪ בגין הפרויקטים פנינת שרון ופנינת סיוון שנת 2005 - סך של 584 ₪ בגין הפרויקט פנינת ברכס לאחר הקיזוז לטובת התובעת בסך כולל של 23,109 ₪ בשנים 2000, 2001 ו-2004 בגין הפרויקטים חדר קירור, גילת א' ופנינת שרון, עומד חובה הנטען של הנתבעת כאמור, ע"ס 80,421 ₪ (נומינלי). לטענת הנתבעת, יש לדחות חלק מדרישות התובעת וזאת בשל התיישנות החוב הנטען. כך, טוענת הנתבעת כי חלק מדרישות התובעת מתייחס לחובות אשר התגבשו עוד בשנת 2000 והחשבוניות בגינם הוגשו עוד ביום 15/1/00 וביום 20/8/00 ולפיכך החובות האמורים התיישנו. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת המשיכה לשמש כקבלן משנה של הנתבעת בפרויקטים שונים בין השנים 2005-2000 וזאת מבלי שאי פעם הלינה על אי תשלום סכומים כאלו ואחרים, ופנתה לערכאות המשפטיות שנים לאחר סיום הפרויקטים בגינם לא שולמה לה, כטענתה, מלוא התמורה. לשיטת הנתבעת יש לראות בשיהוי זה זניחת זכות התביעה. בנוסף, טוענת הנתבעת כי על-פי החישוב שערכה על סמך המסמכים שהוצגו על-ידי התובעת, עומד חובה המוכחש לתובעת על סך כ-7,000 ₪, כאשר גם סכום זה הינו לפני הפחתות שביצעה הנתבעת בשל חשבונות שלא אושרו ויתרות זכות העומדות לזכות הנתבעת. לטענת הנתבעת, קיים חוב של התובעת לנתבעת ולא להיפך. דיון והכרעה: עסקינן בתביעה לתשלום חוב בגין ביצוע עבודה. על מנת לבסס תביעה כאמור, מוטל על כתפי התובעת הנטל להוכיח את תביעתה על כל רכיביה כלומר עליה להוכיח הן את עצם ביצוע העבודות והן את עלותן. (ראו, למשל, ת"א (מחוזי - ב"ש) 3283/04 מ.מזוז בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון שצורף לסיכומי ב"כ הנתבעת ות"א (שלום - ק"ג) 1519/03 שוסטרמן הנדסה נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד). אי לכך, השאלה העומדת להכרעה בענייננו הינה האם ממכלול הראיות שהובאו על-ידי התובעת ניתן ללמוד כי זו עמדה בנטל המוטל עליה ברמה הנדרשת בהליך האזרחי. התובעת ביקשה לסמוך את תביעתה על כרטסת הנהלת חשבונות המתייחסת לפרויקטים נשוא התביעה שהופקה ביום 30/10/06. כרטסת זה לא הוגשה כראיה לתיק בית המשפט ואף לא צורפה לתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובעת. עם זאת, לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת צורף מכתב החתום על-ידי רואה חשבון אבנר סמילה מיום 6/2/2012 הממוען לתובעת, ממנו עולה כי מר סמילה, בהיותו רואה החשבון של התובעת מאשר כי: "הרשימה בכרטסת החשבון המופיעה בתביעה שהוגשה ביום 12/1/2007, תואמת את היתרות המופיעות בספרי החברה נכון ליום 31/12/2004" וכן כי: "במהלך השנים 2005-2010 לא חל כל שינוי ביתרות כרטיסים אלו, דהיינו, יתרות אלו לא נפרעו מאז ולא בוצע כל זיכוי או הקטנה של יתרות אלו מיום 31/12/2004". לאור החלטתי מיום 28.11.12 (עמ' 9 לפרוטוקול), אין להתייחס לטענות שהעלה ב"כ הנתבעת לעניין קבילותו של המסמך אלא יש לדון במשקלו הראייתי בלבד. כאמור, מר סמילה, בהיותו רואה החשבון של התובעת, אישר באמצעות המסמך האמור את התאמת היתרות בכרטסת שצורפה לכתב התביעה ליתרות המופיעות בספרי התובעת וכן שלל שינוי כלשהו בספרי התובעת בין השנים 2005 - 2010. יוער כי בניגוד לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, אין מדובר ב"חוות דעת מאת רואה חשבון - אשר מאמתת את סכומי התביעה..." אלא רק אישור, שאינו חוות דעת ערוכה כדין, לפיו היתרות בדפי הכרטסת תואמות את האמור בספרי התובעת. לא ניתן ללמוד מהמסמך האמור מאומה באשר לנכונות החוב הנטען, כפי שיפורט להלן. על כן, יש לבחון מה נפקותה של הכרטסת של התובעת ומה משקפים בפועל הסכומים המופיעים בה. בהיעדר הסכם בכתב בין הצדדים לעניין זה, נפקותה של הכרטסת שהוצגה נלמדת מהתנהלות הצדדים ומצורת ההתחשבנות שהייתה נהוגה ביניהם בפועל. לטענת הנתבעת, התובעת נהגה להגיש לה חשבונית מס בסיום כל פרויקט והנתבעת הייתה מאשרת את החשבונית לתשלום בהתאם לתמורה אשר סוכמה מראש עם התובעת ביחס למחירי המוצרים ומחירי ביצוע העבודות וזאת לאחר בדיקת כתבי כמויות וביצוע העבודה בשטח. לאחר הבדיקה כאמור נהגה הנתבעת להעביר לתובעת את הסכמתה או הסתייגותה בקשר לחשבוניות שהוגשו ובהתאם לכך הייתה נערכת ההתחשבנות הסופית בין השתיים כאשר הנתבעת מעבירה לתובעת את התמורה המוסכמת (סעיפים 5 - 6 לתצהיר עדות ראשית של מר דוד דמרי, מנהל הנתבעת, וכן עדותו בעמ' 22 ש' 30 עד עמ' 23 ש' 1 לפרוטוקול). מעיון במסמכים שצורפו לתצהיר מטעם הנתבעת עולה כי הנתבעת נהגה לתקן בכתב יד את הכמויות המופיעות בחשבוניות שהופקו על-ידי התובעת וכנגזרת אף תיקנה את הסכומים שאושרו על-ידה לתשלום. כך למשל, מחשבונית מס' 320009 שהופקה על-ידי התובעת (המסמך הראשון בנספח א' לתצהיר) עולה כי הנתבעת תיקנה על גבי החשבונית שהופקה על-ידי התובעת את אורך הצינור וכפועל יוצא השתנה הסכום לתשלום בגין פריט זה. התנהלות זו תואמת את עדות הנתבעת באשר לצורת ההתחשבנות בין הצדדים ומהווה תמיכה לטענתה לפיה החשבוניות שהופקו על-ידי התובעת הינן דרישה לתשלום בלבד שאינה מעידה לא על עצם ביצוע העבודה ולא על עלותה בפועל. נוסף על כך, בחקירתו הנגדית אישר מר ניסים עידן, מנהל התובעת, כי אכן ההתחשבנות בין הצדדים התנהלה בדרך זו: "הוא לא חתם אך כל חשבונית שהוא הכניס להנהלת החשבונות היא חתומה בשבילי. אם הוא לא החזיר לי אותה בשבילי היא חשבונית. אם היא לא טובה בשבילו הוא היה מחזיר לי אותה. יש חשבוניות שלא מצאו חן בעיניו, הוא הוריד כמויות והחלפנו חשבונית לפי הדרישה שלו" (עמ' 12 ש' 11 - 14 לפרוטוקול). בשים לב לצורת ההתחשבנות בין הצדדים שאיננה, כאמור, במחלוקת ברי כי החשבוניות המונפקות על-ידי התובעת בזמן אמת, מהוות - לכל היותר - דרישה לביצוע התשלום. דרישה זו עתידה לעבור בדיקה לעניין התאמתה לעבודה שבוצעה בפועל ולהיות מאושרת על-ידי הנתבעת. היינו, מהנתונים המופיעים בחשבונית שאינה מאושרת לא ניתן ללמוד על עצם ביצוע העבודה לא כל שכן על עלותה. משכך, אין במידע העולה מהאישור של רואה החשבון סמילה ומהכרטסת אליה הוא מתייחס (צורפה לכתב התביעה) כדי להועיל לתובעת בעמידה בנטל המוטל עליה לצורך הוכחת תביעתה, שכן אין להסיק מהתאמת הכרטסת לספרי התובעת על התאמת הסכומים המופיעים בכרטסת להיקף העבודה שבוצע בפועל ועל עלותה. לא זו אף זו, מעיון בכרטסת שהוצגה עולה כי המדובר בכרטסת חלקית בלבד, המתייחסת אך ורק ליתרה סופית בפרויקטים נשוא התביעה ואין מדובר בכרטסת המלאה המשקפת את מערכת היחסים הכספית בין הצדדים. מעיון בדפי הכרטסת עולה כי מדובר בדפי כרטסת אשר הודפסו כולם ביום 30.1.06 ומתייחסים רק ליתרה סופית ללא כל פירוט. כך למשל אין בכרטסת ציון של תאריכים ושל חשבוניות המהוות אסמכתא לאמור בכרטסת. מר ניסים עידן העיד כי בידיו כל הקבלות הניתנות לשליפה מהמחשב (עמ' 13 ש' 16 לפרוטוקול) וכי בידיו אף קבלות ידניות המתייחסות לכל פרויקט ופרויקט (עמ' 13 ש' 23 - 26 לפרוטוקול). לא ברור מדוע בחרה התובעת שלא להציג את כל החומר הרלוונטי המצוי ברשותה על מנת להוכיח את תביעתה והסתפקה בהגשת כרטסת חלקית שלא אושרה על-ידי הנתבעת. בהקשר הזה, טענת מר עידן לפיה השגות הנתבעת באשר לדרישותיו לתשלום בגין הפרויקטים נשוא התביעה מעולם לא הועברו אליו (עמ' 15 ש' 22 - 23 לפרוטוקול) הינה תמוהה, שכן מר עידן מעולם לא הכחיש כי בגין העבודות שביצעה התובעת שולמה לה תמורה, אם כי תמורה מופחתת. לא זו אף זו, מר עידן העיד כי קיימות חשבוניות נוספות שאינן חלק מהכרטסת שצורפה לכתב התביעה וכשהתבקש להתייחס לסכום מסויים שנדרש על ידו, נמנע מלהציג את החשבוניות הרלבנטיות (עמ' 14 ש' 27 - 31 לפרוטוקול). בנוסף, מעדות מר עידן עצמו עולה כי האמור בדפי הכרטסת שצורפו אינו מדוייק. כך, על אף שהתקין מזגן בדירה שאינה קשורה לפרוייקט "בית המושל" נרשם בכרטיס הנהלת החשבונות "בית המושל" (עמ' 16 ש' 14 עד עמ' 17 ש' 1 לפרוטקול). יצויין כי מאזכור זיכויים בכתב התביעה עולה שהצדדים נהגו להתקזז ביניהם לגבי תשלומים כאלו ואחרים. לאור האמור תמוה כיצד מבקשת התובעת להוכיח את תביעתה באמצעות כרטסת חלקית שהסכומים הנקובים בה שנויים במחלוקת ומדוע נמנעה מהגשת כל הראיות המצויות בידיה, כטענתה. יתירה מזו, הכרטסת עליה סומכת התובעת את תביעתה הופקה בדיעבד, לצורך צירופה לכתב התביעה והיא אינה משקפת את ההתנהלות השוטפת של הצדדים בזמן אמת. ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו לשורה ארוכה של פסקי-הדין המעידים לשיטתו על כך שכרטסת הנהלת חשבונות יכולה לשמש כראיה לחוב הנטען. אין חולק על כך שכרטסת הנהלת חשבונות הינה ככלל בגדר ראיה לכל דבר. עם זאת, במקרים בהם מוכחשת נכונותה או אמינותה של הכרטסת, על התובעת להתכבד ולהוכיח את נכונותה או אמינותה וזאת באמצעות הצגת ראיות נוספות התומכות בתוכנה. לעניין זה ראו, למשל את ת"א (שלום - ק"ש) 10852-09-08 גיגי מרכז ארצי לאינסטלציה בע"מ נ' מועצה מקומית חצור הגלילית שנזכר בסיכומי ב"כ התובעת הקובע כי: "אכן כרטסת הנהלת חשבונות הינה בגדר ראיה. יחד עם זאת, משהנתבעת הכחישה את מהימנותה, הייתה צריכה התובעת לתמוך תביעתה בחשבוניות הזמנות או תעודות משלוח..." יוער כי בעניין שנדון שם נדחתה התביעה שהתבססה על כרטסת הנהלת חשבונות בלבד. גם בפסקי הדין הנוספים אליהם הפנה ב"כ התובעת אין כדי להועיל לה. כך למשל, בתא"מ (שלום - ח-י) 28965-01-12 או.סי ליינס בע"מ נ' מסד עמילות מכס ותחבורה בע"מ אכן הסתמך בית המשפט בהחלטתו על כרטסות הנהלת חשבונות של התובעת אך שם דובר בכרטסות שוטפות ומלאות הנתמכות על-ידי החשבוניות הרלוונטיות כאשר לפחות אחת מהכרטסות אושרה על-ידי הנתבעת. גם בת"א (שלום - ח-י) 18345/07 אלום קוסטיקה בע"מ נ' גיה בניה ופיתוח בע"מ דובר בחשבוניות מאושרות ולא בחשבוניות שבמחלוקת. גם ביתר פסקי הדין שנזכרו בסיכומי התובעת אין כדי לסייע לתובעת שכן העובדות המצויינות בהם שונות (בין היתר בגין צירוף מסמכים נוספים או בשל הסכמת הצדדים כי מסמכים מסויימים יהוו ראיה לכאורה לנכונות האמור בהם) ולא ניתן ללמוד מהם לענייננו. בענייננו, חולקת הנתבעת על נכונות הכרטסת החלקית שהוצגה על-ידי התובעת ולפיכך הכרטסת, כמו גם המכתב של רו"ח סמילה אינם מספיקים לצורך הוכחת התביעה. כאמור, אין מדובר בכרטסת הנהלת חשבונות מלאה אלא במספר דפים שהופקו לא בזמן אמת אלא סמוך למועד הגשת התביעה, שאינם כוללים את כל ההתחשבנות בין הצדדים ומשכך, אינם משקפים את מערכת היחסים הכספית של הצדדים במלואה. מעבר לכרטסת האמורה, לא הוגשה מטעם התובעת כל ראיה התומכת בטענותיה. התובעת לא השכילה להציג כרטסת התואמת את מועדי הפרויקטים בהתייחס לכל חוב וחוב ולא צירפה כל אסמכתא לעניין ההתנהלות השוטפת בין הצדדים, כגון, הזמנות עבודה, תעודות משלוח, יומני עבודה, קבלות וכד'. התובעת לא צירפה פירוט העבודות שבוצעו ואף לא חישובי כמויות מהם ניתן היה ללמוד על ההתאמה בין הדרישה לתשלום לבין ביצוע העבודות בפועל. ההלכה לעניין אי הגשת ראיה רלוונטית, המקימה חזקה נגד הצד הנמנע מהבאתה, ידועה ופועלת לחובת התובעת. באשר לטענת התובעת כי הנתבעת נכשלה בהגנתה בכך שלא הביאה חוות דעת מטעם רואה חשבון מטעמה לעניין נכונות הכרטסת שצורפה לכתב הגנתה או לחילופין, לעניין אי נכונות הכרטסת שהוצגה על-ידי התובעת, הרי שדינה להידחות. ההלכה היא כי הנטל לעניין הוכחת עצם קיום החוב ושיעורו רובץ על התובעת ומשלא הצליחה התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה לא חלה על הנתבעת החובה להוכיח כי אינה חבה בחוב. בשולי הדברים יצוין כי על אף טענת התובעת לחובות בגין השנים 2000 - 2005, הרי שההתייחסות הראשונה בכתב לקיומו של חוב, כפי שצורפה לכתב התביעה, הינה מיום 1.6.05, על אף שהחלק הארי של החוב הנטען מקורו מספר שנים לפני כן. התובעת לא הוכיחה קיומן של פניות קודמות לנתבעת בזמן אמת. יצוין לעניין זה כי עדותו של מר עידן מטעם התובעת הינה עדות יחידה של עד מעוניין, על כל המשתמע מכך. אשר על כן, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את קיום החוב הנטען ושיעורו ולכן דין תביעתה להידחות. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. קבלן משנהקבלן