בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין; בתיקים המאוחדים פ 233/07, ת"פ 435/08, ת"פ 473/08), מיום 8.4.13, במסגרתו נגזר על המבקש קנס בשיעור כולל של 320,000 ₪ שישולם ב-30 תשלומים שווים מדי חודש החל מיום 1.6.13. כמו כן נגזר על המבקש להפקיד התחייבות על סך 30,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים או החוק) למשך 3 שנים. תמצית העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי המדינה הגישה נגד המבקש שלושה כתבי אישום בגין העבדת עובדים זרים שלא כדין בנכס השייך למר שלום בראשי במושב אורה (להלן - הנכס), כאשר בסך הכל נטען כי נמצאו בנכס שמונה עובדים זרים אשר עסקו בעבודות טפסנות ובניה. לגבי 12 עובדים זרים נוספים המדינה מחקה את כתב האישום בתיק פ 473/08. המבקש הואשם לגבי כל שמונת העובדים בעבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, ובתיק פ 233/07 הואשם בנוסף בעבירות על סעיפים 2(ב)(2), 2(ב)(3), 2(ב)(4), 2(ב)(5) ו-2(ב)(7) לחוק. המבקש לא חלק על הטענה כי העובדים האמורים נמצאו בנכס. טענתו העיקרית בבית הדין האזורי היתה כי העובדים אינם עובדיו אלא עובדים של קבלנים אחרים, ולגבי עובד אחד טען כי נכרת עמו הסכם קבלנות משנה. בנוסף העלה טענות נוספות בדבר התיישנות, אי מיצוי הליכים, קבילותם של מוצגים שהוגשו ועוד. בית הדין האזורי בהכרעת דינו דחה את טענת ההתיישנות בקבעו כי תעודות עובד ציבור מהוות חלק אינטגרלי מהליכי החקירה בעבירות מסוג זה. לאחר מכן דן בית הדין האזורי בכל אחד מהאישומים. בנוגע לאישומים בתיק 233/07 נקבע כי לעובד שנמצא בנכס לא היה היתר כדין לעבוד בנכס ביום הביקורת, והמבקש היה הקבלן האחראי על עבודות השלד והבניין. כמו כן הורשע המבקש בהעסקת שני עובדים זרים מרומניה בלא היתר עבודה כדין. עם זאת זוכה המערער מעבירות לגבי אי קיום תנאי העסקה המפורטים בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, ביחס לשני העובדים האמורים (היעדר ביטוח רפואי, היעדר מגורים הולמים, היעדר חוזה עבודה ואי מתן תלוש שכר), מהטעם שלא נחקר על כך. בתיק 435/08 הוכחו יסודות העבירה לגבי העסקת שלושה עובדים ללא היתר עבודה כדין שנתפסו בעת ביצוע עבודות שלד. בתיק 473/08 טען המבקש כי עובד בשם נאסר היה קבלן משנה שלו, והוא זה שהעסיק את העובדים הזרים. טענה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי שקבע כי המבקש הוא זה שהעסיק את העובדים, ונאסר לא היה רשאי לשמש כקבלן, וספק אם שימש ככזה. כמו כן במסגרת תיק זה הורשע המבקש בהעסקת עובד נוסף ללא היתר. בית הדין האזורי דחה בהכרעת הדין גם את הבקשה לסעד מן הצדק. לסיכום המבקש הורשע בעבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים בגין העסקת שמונה עובדים זרים ללא היתר כדין. בגזר הדין קבע בית הדין האזורי כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק הענשה ללא הרשעה, וכי העסקת עובדים זרים ללא היתר הפכה ל"מכת מדינה", ולכן יש להטיל קנסות גבוהים על מי שעבר עבירות אלה. עם זאת נקבע כי יש להפחית 50% מסכום הקנס בשל שיהוי בהגשת כתב האישום, ולהתחשב במצבו הכלכלי והבריאותי של המבקש, ובכך שלא עבר עבירות נוספות. בית הדין האזורי גזר על הנאשם קנס בשיעור של 40,000 ₪ לכל עובד, ובסך הכל 320,000 ₪ שישולם ב-30 תשלומים שווים. בנוסף לכך נגזר עליו להפקיד התחייבות על סך 30,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים למשך 3 שנים. הבקשה לעיכוב ביצוע וטענות הצדדים המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין, על גזר הדין, ועל החלטה מיום 11.3.12 שהורתה על איחוד הדיון בשלושת התיקים. במקביל לכך, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית הדין האזורי. בהחלטה מיום 10.7.13 הורה בית הדין האזורי על העברת הבקשה לבית הדין הארצי. בבקשה לעיכוב ביצוע טוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים ביותר. המבקש טוען שורה של טענות נגד הכרעת הדין ואלה הן: לא ניתן כלל משקל לעדותו של מר שלום בראשי לגבי העסקת קבלני משנה נוספים אצלו; באחד התיקים הובאו ראיות המתייחסות לאירוע אחר וייחסו אותן לאישום בו הורשע; כתבי האישום הוגשו בשיהוי רב; נפלו פגמים בחקירה בעניינו; העדים לא זכרו פרטים מהאירועים לגביהם הוא הורשע; ובית הדין האזורי התעלם מראיה לפיה טפסנות נדרשת גם בבניית גדרות. לגבי גזר הדין נטען כי בעניינו מתקיימות נסיבות המצדיקות הטלת עונשים פחותים בהרבה, ולא הובאו בחשבון מצבו האישי לרבות גילו, נכותו, מצבו הכלכלי, ונסיבות העניין בכללותן; מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במיוחד שמדובר בקנס שמשולם לקופת המדינה, והתשלומים שנגזרו עליו מטילים עליו נטל כלכלי כבד מאוד. המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת כי במקרים דומים נקבע כי אין מקום לעכב את ביצוע העונש, וככלל אין מקום לעכב תשלומו של קנס שנגזר על נאשם. עוד טוענת המדינה כי גם מבחינת סיכויי הערעור אין מקום להיעתר לבקשה, כאשר הסיכויים הם קלושים אם לא אפסיים. המדינה מצביעה על כך שטענות המבקש מכוונות בעיקרן נגד קביעות עובדתיות וקביעות בדבר מהימנות, והכרעת הדין מבוססת היטב. באשר לחומרת העונש טוענת המדינה כי בית הדין האזורי ביצע את האיזון הנכון, והקנס שנגזר הולם וסביר בנסיבות המקרה ואינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. לעניין הלכת אלטורי (ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל) הודיעה המדינה כי היא אינה מבקשת לקיים דיון במעמד הצדדים, ומסתפקת במתן החלטה על סמך טיעונים בכתב. המבקש בתגובה טוען כי לאור נסיבות העניין, יש לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע, לאור הלכת אלטורי. דיון והכרעה ראשית, באשר להלכת אלטורי, סבורני כי נסיבות העניין אינן מצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים בבקשה, ולא תיגרם פגיעה בזכויות המבקש במתן החלטה בבקשה על סמך טיעוני הצדדים בכתב. בהקשר זה יצוין כי בהחלטת בית המשפט העליון בע"פ 9043/12 דהן נ' מדינת ישראל (מיום 23.4.13) נקבע כי הלכת אלטורי עומדת בעינה, אולם ניתן לפרשה באופן שאינו מחייב קיום דיון בנוכחות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע עונש של קנס או פיצוי.השיקולים בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע תשלום קנס שהוטל בהליך פלילי, דומים במקצת לשיקולים בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אזרחי, היינו, מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בפניי, לא מצאתי כל טעם המצדיק את עיכוב תשלום הקנס, ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. באשר לסיכויי הערעור - בית הדין האזורי קבע כי יש להרשיע את המבקש על יסוד מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניו. הכרעת דינו של בית הדין האזורי מבוססת בעיקרה על קביעות עובדתיות וקביעות באשר למהימנות עדויות, אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן אלא במקרים חריגים. מטענות המבקש לא משתקפים לכאורה סיכויים טובים לזכיה בערעור. באשר לגזר הדין, בית הדין הביא לכאורה בחשבון את מכלול השיקולים, לרבות מדיניות הענישה הראויה וחומרת העבירות מחד ואת השיהוי בהגשת כתבי האישום, מצבו הכלכלי והבריאותי של המבקש והעובדה כי לא עבר עבירות נוספות מאז שנת 2003 מאידך, וקבע כי יש להטיל על המבקש קנס כספי אשר נפרש על פני תקופה ממושכת (30 תשלומים). באשר למאזן הנוחות - ככלל, אין לעכב ביצועו של תשלום קנס שהוטל כעונש על נאשם, מקום שבו לא עלול להיגרם לנאשם נזק בלתי הפיך, אם בסופו של דבר יזוכה, וזאת להבדיל מעונש מאסר שאם יבוצע, אין הדבר ניתן לתיקון [ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.11.2003)]. כאשר מדובר בחיוב כספי לטובת המדינה, חזקה עליה כי תשיב למבקש את כספו אם יזכה בערעורו. תשלום הקנס יעוכב, רק אם ישתכנע בית הדין כי אין ביכולתו של המבקש לעמוד בתשלום, ושאי ביצוע התשלום יוביל בהכרח להפעלת סנקציית המאסר תמורתו [ע"פ 29/13 בירנבוים נ' מדינת ישראל (13.1.2013)]. חשש זה אינו מתקיים בענייננו, היות שלא הוטלה סנקציה מעין זו. יתר על כן, המבקש לא צירף כל מסמך התומך בטענתו לפיה תשלום הקנס מטיל עליו נטל כלכלי כבד בגיוס הכספים. בית הדין האזורי לקח בחשבון את מצבו הכלכלי והבריאותי של המבקש, והורה על פריסת הקנס ל-30 תשלומים. בכך כדי לתת מענה לקושי הכלכלי הנטען. יחד עם זאת, ייעשה מאמץ ככל שניתן להקדמת הדיון בערעור, כך שהדיון בערעור יישמע לא יאוחר מחודש נובמבר הקרוב. סוף דבר - הבקשה נדחית. משפט פליליעיכוב ביצועעיכוב ביצוע גזר דין