"החלפת נהג" אחרי תאונת דרכים - העדר כיסוי ביטוחי

עפ"י גירסת התובע הוא נפגע בתאונת דרכים בהיותו נוסע ברכב בו נהג אחיו הנתבע 1, כאשר התאונה ארעה בכביש 40 במרחק של 1 ק"מ צפונית לבית קמה. כן טען התובע כי הרכב בו נסע התובע עצר בצד ימין של שולי הכביש, הנהג (אחיו של התובע) ירד מהרכב להטיל מימיו בצד הכביש, ובהיותו מחוץ לרכב, רכבה של צד ג', גלבר עדנה, שהגיע מכיוון צפון, התנגש ברכב בו ישב התובע וגרם לתאונה, וכל זאת כשהתובע יושב ברכב במושב הנוסע שליד הנהג וישן. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, חזר התובע על טענה זו באופן עקבי ומדוייק, פעם אחר פעם בחקירתו במשטרה מיום 5.7.06, בחקירתו בתיק ה (תעבורה ת.ד. 1390/07 בבימ"ש לתעבורה בב"ש), שם הוגש כתב אישום נגד הגב' גלבר, ובחקירתו בביהמ"ש. עפ"י טענת ב"כ התובע, טענת התובע היתה כי בעת התאונה הוא ישן בכסא שליד הנהג. לדברי ב"כ התובע, גם אחיו של התובע העיד כי הוא היה זה שנהג ברכב וגם עדותו בביהמ"ש תאמה את גירסתו שנטענה בבימ"ש לתעבורה ביום 14.9.08. עפ"י טענתו, אחיו של התובע, ירד מהרכב בטרם התאונה להטיל מימיו, וכשחזר הוא לא הביט לכביש בשל אור חזק מהרכב ושמע "בום" כשמישהו נכנס ברכבו מאחורה. לטענת ב"כ התובע, כבר מהטופס המשטרתי שנערך מיד לאחר התאונה ניתן להבין שאחיו של התובע היה הנהג ברכב. עפ"י שיטת המשטרה, ובהמשך צויין כי כנגד הגב' גלבר גם הוגש כתב אישום בגין גרימת התאונה, שבו צויין כי התובע היה נוסע ברכב ולא היה נהג. לטענת ב"כ התובע, בחקירתה בביהמ"ש לא ידעה הגב' גלבר לומר אם האדם שהוצא מהרכב הפגוע היה הנהג או הנוסע. זאת ועוד, עפ"י טענת ב"כ התובע, טענת הגב' גלבר בדבר זהות הנהג, נטענה לכאורה רק בבימ"ש לענייני תעבורה, וטענה זו לא אוזכרה לפני כן. לא זאת אף זאת, לטענת ב"כ התובע, בפרוטוקול חקירתה ציינה הגב' גלבר בעצמה, כי אינה יודעת אם האדם שהוציאו מתא הנהג, היה נהג או נוסע. בנוסף, לטענת ב"כ התובע, בחקירתה בבימ"ש לתעבורה, לא ידעה הגב' גלבר לומר אם רכב התובע היה בתנועה אם לאו, ואם אורותיו בעת התאונה דלקו, ומשום כך לטענתו לא יכלה הגב' גלבר לטעון בחקירתה בבימ"ש זה כי רכבו של התובע היה בנסיעה בטרם התאונה. לטענת ב"כ התובע, אין לקבל את גירסת בעלה של הגב' גלבר , בדבר אופן קרות התאונה, משום שהוא עצמו לא ראה את התאונה. גירסת הנתבעים לטענת ב"כ הנתבעים, יש לקבל גירסת נהגת הרכב הפוגע ובעלה, שכן הינם בפועל חסרי אינטרס בתיק זה. זאת ועוד, לטענת ב"כ הנתבעים, הודה הנתבע בכך שבעת התאונה רישיונו לא היה בתוקף ובנוסף ציין כי בתיק התעבורה שהתנהל נגד הנהגת, זוכתה הנהגת מכל אשמה. לטענת ב"כ הנתבעים, עדותם של הנהגת ובעלה היו בהירות . הנהגת טענה שוב ושוב כי אין כל אפשרות שבטרם התאונה היה רכב התובע בעמידה, ובנוסף בעלה טען באופן עקבי, כי ראה אנשים מוציאים את הפצוע מתא נהג הרכב, ומכאן שמי שנהג ברכב היה התובע שנפגע בתאונה ולא אף אחד אחר. לאחר ששמעתי הצדדים אני קובע כדלקמן. גירסאות התובע ואחיו במהלך הדיונים בפני העידו התובע ואחיו כי בעת התאונה ישן התובע בכסא שליד הנהג בעת שהרכב עמד בצד הדרך. יחד עם זאת התובע הודה בחקירתו, כי בעת התאונה לא היה רשאי להחזיק ברישיון. במהלך הדיונים שבפני הוסכם כי לביהמ"ש יוגשו פרוטוקולים מת.ד. 1390/07 בבימ"ש לענייני תעבורה בב"ש, שבו הוגש נגד הגב' גלבר כתב אישום. יצויין כי הצדדים הסכימו שהכרעת הדין באותו תיק לא תוגש לביהמ"ש, ואולם טענת הגב' גלבר כי זוכתה בדין באותו תיק לא נסתרה. במהלך הדיון שבפני עלתה השאלה מה גרם לפגיעות שנפגע אחיו של התובע במהלך האירוע הנדון . במהלך עדותו של התובע הודה אחיו של התובע כי במהלך האירוע כולו הוא נפגע אך לטענתו עליה חזר פעם אחר פעם הוא נפגע מן המעקה שעמד בצד הדרך . עיון בחקירת התובע ואחיו-הנתבע 1 בתיק זה, וכן עיון בחקירות אותם עדים בבימ"ש לענייני תעבורה בת.ד. 1390/07 [דיון מיום 14.9.08], מעלה כי ככלל עדויותיהם בדבר העובדה שהתובע ישן בעת התאונה היו עקביות .. יצויין לענין זה, כי העובדה שהתובע ישן בעת התאונה ולא ראה התאונה, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן לעניין תיק זה די לנו בטענתו כי לא נהג ברכב בעת התאונה. יחד עם זאת בכל הנוגע לגרסת אחיו של התובע עלו מספר סתירות שהקשו לקבל הגרסא . ראשית , בעדותו בפני העיד אחיו של התובע כי הפגיעה שנפגע באירוע נגרמה ע"י מעקבה הבטיחות . דא עקא שבעדותו בבית המשפט לתעבורה לא היתה עקבית ובחקירתו באותו תיק טען תחילה כי: " הגב שלי קיבלתי מכה בגב שלי , אנשים תפסו אותי קיבלתי מכות .... ניפצעתו כשניסיתי להוציא את אח שלי " ( עמ' 15 לפרוטוקול) ורק לאחר מספר עמודי חקירה טען כי " נפגעתי בגב ואנשים ניסו למנוע ממני להתקרב לאחי , נפלתי על הגב על ברזל " ( עמ' 20 לפרוטוקול ). ראשית יצויין , כי כפי שצויין לעיל טען האח בבית המשפט לתעבורה כי נפגע בגבו ממכות שהוכה ורק לאחר מכן סתר את דבריו וטען כי נפגע כשנפל על ברזל . זאת ועוד בנסיבות העניין כאשר הוברר כי התובע הפצוע חולץ בסופו של יום מדלת הנהג שהיתה מרוחקת ממעקה הבטיחות, לא מובן כיצד זה נפגע האח בגבו ממעקה הבטיחות כאשר ניסה לחלץ את אחיו מן הרכב . יצויין לעניין זה כי על פי עדות מר גלבר עמד רכב התובע בתום התאונה במרכז הכביש (בעמ' 32 שורה 1 לתיק התעבורה ) . יובהר כי לשאלה כיצד נפגע אחיו של התובע קיימת משמעות רבה בתיק זה , שכן הסתירות שעלו מחקירותיו יקימו החשש שפגיעתו נגרמה במהלך התאונה בעת שישב כנוסע ברכב בו נהג אחיו ,ולא כפי שתאר . הרישומים על גבי המסמכים שנערכו ע"י המשטרה וע"י מד"א בטענותיו טען ב"כ התובע, כי כבר מטופס המשטרה שנערך מיד לאחר הארוע [נספח ב' לסיכומי ב"כ התובע] עולה כי לשיטת המשטרה הנפגע היה הנוסע ברכב. זאת ועוד, לדבריו גם מכתב אישום שהוגש נגד הגב' גלבר וגם מתוך טופס השחרור של ביה"ח, ניתן ללמוד כי התובע היה נוסע ברכב ולא הנהג. ראשית יצויין לעניין כתב האישום שהוגש נגד הגב' גלבר, כי טענת הגב' גלבר כי זוכתה בדין בתיק שהתנהל נגדה לא נסתרה. זאת ועוד, מעיון במסמכים שצויינו כאמור בסיכומי ב"כ התובע עולה, כי אכן באותם מסמכים אכן צויין כי התובע היה נוסע באותה נסיעה ולא צויין כי היה הנהג. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, קיימת אפשרות שאחיו של התובע שהיה עם התובע ברכב הנפגע, הבין כבר מיד לאחר התאונה, כי עליו לציין כי הוא עצמו נהג ברכב ולא אחיו חסר הרישיון, והוא מסר את הפרטים האמורים הן למשטרה והן לרופאים בביה"ח. לצורך עניין זה יצויין כי הגב' גלבר בחקירתה בבימ"ש לענייני תעבורה מיום 14.9.08, נשאלה האם ראתה אמנם אדם שמוצא מהרכב והשיבה כי אינה יודעת מי היה וכי היו המון אנשים [ר' עמ' 23 ש' 8-10, עמ' 29 ש' 6 לפרוט' ת.ד. 1390/07, עמ' 23 לפרוט' מיום 19.2.08 ש' 8], ומכאן לא ניתן לשלול הטענה שאחיו של התובע היה ברכב באותה תאונה. בנסיבות האמורות לעיל לא ניתן לתת משקל מכריע לעובדה שעפ"י הבנת המשטרה שהגיעה למקום, ועפ"י הבנת ביה"ח - היה התובע נוסע ברכב ולא נהג הרכב. כן יצויין שבעת הארוע, טרם נבדק עניינו של התובע וטרם הוברר שהוא חסר רישיון נהיגה, ומכאן שניתן היה לציין פרטים הנוגעים לאח בלא שהדבר העלה חשד. עדות הגב' גלבר כפי שצויין לעיל, העידה גב' גלבר בפני ועפ"י עדותה בעת שנסעה מצפון לדרום בשעת לילה, ראתה רכב שיצא מהשוליים בפתאומיות וסטתה הצידה כדי לא לפגוע בו, ובכל זאת פגעה בו. לדבריה כאשר יצאה מרכבה, ראתה שממושב הנהג ברכב הנתבע, הוציאו אדם והיא אינה יודעת אם היה זה הנהג עצמו או הנוסע שישב לידו. יצויין ראשית כי עדותה של הגב' גלבר, כי אינה יודעת אם האדם שהוצא מכסא הנהג היה הנהג או אדם אחר, רק תקנה מידה של מהימנות לעדותה, ומכאן שיהיה מקום ליתן משקל לגירסתה כי בעת שפגעה ברכב הנפגע, היה הרכב בתנועה. לעובדה שהרכב הנפגע היה בתנועה, ישנה משמעות רבה, שכן אם נמצא שאותו רכב היה בתנועה, אזי תישלל גירסת אחיו של הנתבע כי בעת התאונה היה הרכב בעמידה והוא עצמו שנהג עד לאותה עת ברכב, ירד להטיל מימיו מחוץ לרכב. לענין זה יצויין כי בחקירתה בבימ"ש לתעבורה, אכן נשאלה הגב' גלבר ע"י ביהמ"ש האם היא חושבת שהרכב היה בתנועה, ותשובתה היתה "אני חושבת שהוא היה בתנועה" [עמ' 27 ש' 26-27 לפרוט' מיום 14.9.08 בת.ד. 1390/07]. יחד עם זאת עיון בכלל עדותה של הגב' גלבר בבימ"ש לתעבורה [עמ' 23 ש' 2 , עמ' 30 ש' 5 לתיק התעבודה], וכן האמור בעמ' 22 ש' 10 לפרוט' מ-19.2.12 בתיקנו, מעלים כי הגב' גלבר היתה עקבית בגירסתה, כי בעת התאונה היה רכב התובע בנסיעה. זאת ועוד, עיון בפרוט' חקירת הגב' גלבר במשטרה מיום 12.7.05, שנערך כ-7 ימים לאחר התאונה, מעלה כי באותו פרוטוקול ציינה הגב' גלבר בין היתר כדלקמן: "נהגתי בין קרית גת לבית קמה, יצא באופן פתאומי", ומכאן שעפ"י גירסתה של הגב' גלבר זמן קצר לאחר התאונה, היה התובע בנסיעה בעת שהיא פגעה בו. מכלל הנסיבות שצויינו לעיל עולה כי בפני ביהמ"ש עמדה גירסת עדה, שלא היה לה אינטרס ממשי בתוצאות תיק זה ומתוך אותה עדות עולה כי בטרם התאונה היה רכב התובע בנסיעה ולא כפי שהעיד אחיו של התובע כי באותה עת הרכב עמד והוא עצמו היה מחוץ לרכב. עדותו של בעלה של הגב' גלבר במהלך הדיון שבפני העיד מר מרק גלבר בעלה של הגב' גלבר . עפ"י דבריו, בעת התאונה הוא עצמו ישן בצידה של אשתו שנהגה, ובנוסף העיד מר גלבר באופן נחרץ כי עפ"י הבנתו, כדקה או שתיים לאחר שהתעורר, ראה אנשים מוציאים האדם הפצוע מהרכב שנפגע. לדבריו בטרם הוצא ממקומו היססו אנשים להוציאו ואולם הוא ראה את אותו אדם יושב בתנועה של נהג. לדבריו הוא זיהה את הנהג ממרחק של 10-12 מ'. עיון בדברי מר גלבר בחקירתו בבימ"ש לתעבורה מעלה כי באותה חקירה, תיאר מר גלבר בדיוק את אותו תיאור שתיאר בפני, דהיינו - שכאשר התעורר וקיבל בחזרה את משקפיו, יצא מהרכב וישב על הגדר מאחורי הרכב ואז זיהה אנשים מוציאים אדם פצוע מתוך מושב הנהג וזאת לאחר שהיססו להוציאו מאותו מקום [עמ' 32 לפרוט' 4.9.08 בתיק 1390/07] וכדבריו: " הוא היה במושב הנהג פצוע ". דבריו של גלבר נשמעו בפני כנים ביותר, וטענתו בבימ"ש לתעבורה כי אנשים שהוציאו הפצוע " לא ידעו אם להוציא אותו או להשאיר אותו כדי לא לגרום לו יותר נזק" (עמ'32 לפרוט') יחזקו המסקנה שככל הנראה ישב הפצוע בעת התאונה בכסא הנהג, ולא הועבר מכסא הנוסע לכסא הנהג, שאם כך היה הדבר, לא היו מחלצי הפצוע מהססים להוציאו מכסא הנהג, לאחר שכבר הוזז ממקומו המקורי. זאת ועוד גם העובדה שהעד ראה את הפצוע יושב בכסא הנהג תעיד שהפצוע ככל הנראה לא הועבר קודם לכן מכסא הנוסע לכסא הנהג ,שכן ההגיון הסביר מניח , שאדם שהיושב בכסא הנוסע ומוצא מהרכב דרך דלת הנהג ,מוצא בשכיבה ,ולא מועבר קודם לכן לכסא הנהג בישיבה ורק לאחר מכן מוצא מן הרכב . מתוך כל האמור לעיל עולה כי בפני בימ"ש עמדה עדותו של מר גלבר שממנה ניתן ללמוד שככל הנראה הפצוע היחיד שהוצא מהרכב [קרי-התובע] ישב בעת התאונה בכסא הנהג ולא בכסא שליד הנהג. סיכום הכלל המחייב במשפט האזרחי הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה. מתוך כלל העדויות שהוצגו בפני עולה כי, התובע לא הצליח לשכנע כי גירסתו, ולפיה - בעת התאונה הוא ישן בכסא שליד הנהג, היא הגירסה שיש לקבל. סוף דבר בכלל נסיבות העניין התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות ,ביחד ולחוד, הוצאות משפט הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ . תאונת דרכיםפוליסהכיסוי ביטוחי