התובעים עותרים לתשלום שכרם בגין עבודות חשמל שביצעו לטענתם בעבור המועצה המקומית דיר אל אסד (להלן גם: "המועצה", שאוחדה עם מועצות נוספות, לעירייה הנתבעת) בשנים 2000-2003. 2. לטענת התובעים, התחמקה הנתבעת מתשלום ורק לאחר סחבת, הסכימה למנות "בורר" שהנו מומחה מטעמה לצורך בדיקת טענות התובעים (להלן גם: "המומחה"). הוסכם, כי קביעת המומחה תחייב את שני הצדדים. המומחה שמונה קיבל את כל החומר והמסמכים מהנתבעת, ולאחר בדיקה פסק, כי הנתבעת חבה לתובעים סך של 202,192 ₪ נכון ליום 10.5.06. על כן הוגשה התביעה בסכום כנ"ל ובעוד שלשיטת התובעים סכום העבודות שבוצעו עולה לכדי 300,000 ₪. הנתבעת לא כיבדה פסיקת הבורר, וכן ההסכמות עמה לעריכת קיזוזים שונים ובכלל זה בגין חובות מים וארנונה. חלף זאת הטרידה את התובעים בשליחת מעקלים. 3. לטענת הנתבעת, אין כל יריבות בינה לבין התובע 2 (להלן גם: "אחמד"), והלה צורף לתביעה אך משום חובותיו המוניציפאליים למועצה ומשפעלה המועצה לגבייתם באמצעים העומדים לרשותה. התביעה מוגשת בשיהוי ולפיכך קיים השתק על טענות התובעים. המסמכים המהווים לטענת התובעים "הזמנות" אינם חתומים כדין ומוכחש, כי הנם חתומים על ידי גורם מוסמך על פי דין. אשר ל"פסק הבורר" טוענת הנתבעת, כי אינו מחייב אותה, שכן אין כל בסיס/ אסמכתא בכתב הקושרים בינה לבין אותו בורר. לא בכדי הוגשה התביעה במתכונתה הנוכחית ולא נתבע סעד של אכיפת הסכם בוררות. הנתבעת מכחישה הטענה בדבר הסכמתה לבצע קיזוז הדדי בין חובה (המוכחש) לתובעים לבין חובותיהם כלפיה בגין ארנונה והיטלים אחרים, ומכל מקום המדובר בחוב מיוחד שאינו בר קיזוז. דיון 4. הראיות מלמדות, כי התובעים ביצעו עבודות חשמל עבור המועצה (ר' עדות מהנדס המועצה, עמ' 34, ש' 3 לפר' 1; כן ר' עדות ראש המועצה דאז, מר רבאח אסדי, עמ' 26, ש' 26 לפר' 1; כן ר' עדותו של סעיד עומר עמ' 24, ש' 32; עמ' 25, ש' 1 לפר' 1). לפחות חלק מן העבודות הוזמנו בידי המועצה (כעולה למשל מנספחים א'1, א'4 לתצהירי התובעים). 5. הקושי המרכזי נעוץ באופן הזמנת יתר העבודות, שכן הדבר נעשה פעמים רבות בעל-פה ולא בהתאם לדרישות הצורניות על פי דין. כפועל יוצא קשה להתחקות אחר הגורם עמו התקשרה המועצה לביצוע העבודות (האם שני התובעים/ עסקו של חליל). גם עריכת החשבון נעשתה שלא על-פי נהלי הרשות המקומית, ובאופן שקיים קושי כיום להתחקות אחר היקף העבודה ושוויה המאושר לתשלום. למותר לציין, כי התובעים כלל לא הגישו חשבונות מאושרים לתשלום בסמוך למועד ביצוע העבודות על ידם, כי אם חשבוניות שאינן מאושרות על ידי מהנדס המועצה, וגם זאת בחלוף זמן רב, כך שבסופו של יום כלל לא נפתחה כרטסת אצל המועצה בגין עבודות נשוא השנים הרלוונטיות (התובעים לא הוכיחו היפך הדבר). מכל מקום, לא הוצגה כל כרטסת במהלך הליכים אלו כראיה ליתרת החוב לכאורה. 6. יודגש, כי מחדלים אלו נעוצים בהתנהלות קלוקלת של שני הצדדים גם יחד. בסופו של יום אין לבית המשפט אלא מה שלנגד עיניו, ועל כן יתרת החוב לתשלום ככל הנראה במקרה זה לא בהכרח תשקף את היקף העבודה שבוצעה, כי אם את היקף העבודה עליו קיימות ראיות ברורות, וגם זאת לאחר שנדרש למשוכת הדרישות הצורניות הקבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. בשלב ראשון נדרש לטענת העדר יריבות אותה העלתה הנתבעת. העדר יריבות 7. על אף שטענו התובעים בתביעתם, כי הם בעלי עסק לביצוע עבודות חשמל, בפועל הצהיר התובע 1 (להלן גם: "חליל") כי הוא בעל העסק "אלקטרו אמון" (סעיף 1 לתצהירו מיום 24.1.2012). מעדותו של אחמד עלה, כי הוא היה שכיר בעסק (עמ' 14, ש' 2-3, 8-9 לפר' הדיון מיום 5.3.2012 להלן: "פר' 1"). עובדה זו לכשעצמה אינה מלמדת על העדר יריבותו של אחמד, שכן התביעה לא נסבה על עבודות שבוצעו על פי התקשרות המועצה עם העסק "אלקטרו אמון" דווקא. 8. ואכן נשאל אחמד בעדותו מדוע מגיע לו כסף אם הוא עובד של אחיו, והשיב "אני הוא מי שביצע את העבודה כולה בעצמי ואחי מכסה אותי מבחינת חשבוניות בזמן שהם ישלמו את זה..." (עמ' 14, ש' 4-7 לפר' 1). כלומר, מתשובתו עלה כי היותו עובד של אחיו הנה לצורך הוצאת חשבונית. בהמשך העיד, כי הוא ואחיו עבדו ביחד (עמ' 14, ש' 8-9 לפר' 1), גם משנשאל חליל מה המועצה חייבת לאחיו השיב "זה עבדנו ביחד" (עמ' 30, ש' 26-27 לפר' 1). 9. אחמד אכן הצהיר, כי כל ההזמנות נעשו דרכו, וכי הוא זה שהיה בקשר עם הנתבעת לצורך ביצוע העבודות ובנוגע להתחשבנות (סעיף 2 לתצהירו מיום 6.4.08). בעדותו שב על כך, כי "אני הייתי איש קשר בין אח שלי למועצה". ואולם אמירות אלו לכשעצמן אינן מלמדות על העדר יריבות בינו לבין המועצה, בפרט לנוכח ראיות נוספות מהן ניתן ללמוד, כי לא בכך הסתכם חלקו של אחמד בתביעה. 10. לתצהירו של אחמד, צורף אישור מיום 9.5.2005 של מנהל ביה"ס, חוסין עלי הדאיה אסדי, ולפיו מאשר המנהל, כי אחמד ביצע עבורו עבודות חשמל מזדמנות בביה"ס על פי בקשתם למועצה המקומית ובתאום עם הגורמים האחראים. עוד נשלח מזכר פנימי מהמועצה (נספח א'2 לתצהירו של אחמד הנ"ל) הממוען לאחמד, ומורה על התקנת מנורות בספרייה הציבורית (מזכר מיום 18.4.01), וכן הצהרה והתחייבות של הרשות המקומית מיום 23.7.01 לחברת החשמל, בה מצוין החשמלאי המועמד לטפל באחזקת מאור הרחובות "אלקטרו אמון בהנהלת חליל אמון (אחמד)". בסופו של יום הוכח לי, כי אחמד ביצע עבודות בעבור המועצה. יותר מכך, שוכנעתי כי המועצה ראתה באחמד כתובת לביצוע עבודות ולפניה אליו במישרין לצורך ביצוע עבודות. 11. ויודגש, אמנם בין התובעים לנתבעת לא נערכו כל הסכמים בכתב להזמנת עבודות. התובעים אף לא טענו, כי התקשרו עם המועצה על-פי מכרז (והדבר אף לא הוכח). במצב דברים זה לא ניתן להתחקות אחר הגורם עמו התקשרה המועצה במדויק. ואולם משנוכחתי, כי המועצה ראתה בשני התובעים כתובת לביצוע ולהזמנת העבודות, כשבפועל שני התובעים ביצעו עבודות עבור המועצה, ומשלא הוכח כי המועצה התקשרה לצורך ביצוע העבודות עם העסק "אלקטרו אמון" דווקא, מוצאת אני, כי אין מקום להבחין בין יריבותם של שני התובעים למועצה. 12. בטרם ניגש לבירור היקף ושווי העבודות שבוצעו על ידי התובעים על פי הזמנת המועצה, והאם בגינן זכאים התובעים לתשלום כלשהו מהמועצה, נדרש לבחינת מעמדן של קביעות המומחה בנוגע לשווי העבודות שבוצעו על ידי התובעים והאם הנן מחייבות את הצדדים. הערכת המומחה 13. אין מחלוקת, כי מהנדס המועצה, מר פריד עווד (להלן גם: "מהנדס המועצה") פנה למהנדס חשמל, ראזי איוב (לעיל ולהלן גם: "המומחה") שיחווה דעתו בדבר שווי העבודות שבוצעו ע"י התובעים. עוד אין חולק, כי החשבון הסופי שניתן לו על ידי ראזי איוב הועמד על סך 202,192 ₪, כולל מע"מ (עמ' 34, ש' 25-26 לפר' הדיון מיום 5.3.2012). המחלוקת נסבה על מעמדה של חוות דעתו של המומחה, והאם הנה מחייבת את הצדדים. 14. לעניין זה העיד חליל "מר פריד עווד מהמועצה ביקש שיביאו מהנדס שיקבע את המחירים ומה שהוא קובע אז מקבלים. מהנדס המועצה פריד עווד שלח לו איזה עבודות היו" (עמ' 33, ש' 18-19 לפר' הדגשה לא במקור). מהנדס המועצה, מר פריד עווד העיד, כי פנה למהנדס חשמל, מר ראזי איוב על מנת שיבדוק את המחירים ויתאימם למחירון (עמ' 34, ש' 7-14 לפר' הדיון מיום 5.3.2012). ואולם הוכח, כי המומחה לא נדרש לבחינת היקף העבודות כלל וגם לא מהנדס המועצה כך שחוות הדעת נתנה כאומדן שווי העבודות גרידא (לכך נשוב בהמשך). 15. חשוב מכך, התובעים לא הוכיחו הסכמת הנתבעת לכך שחוות דעת המומחה תחייב אותה. למותר לציין, כי טענת התובעים למינוי המומחה בהסכמה ממילא אין בה די על מנת לקבוע, כי הבורר הוסמך על ידי הצדדים לשמש כבורר כמשמעו על פי חוק הבוררות. התובעים לא הציגו כל ראיה למינויו בכתב של הבורר כנדרש לצורך כינונו של "הסכם בוררות" כהגדרת סעיף 1 לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968 (להלן גם: "חוק הבוררות"). חוות דעתו של המומחה בהתאם אינה מהווה פסק בוררות כמשמעו בחוק הבוררות. משלא הוכחה הסכמת הנתבעת והתחייבותה לפעול בהתאם לחוות הדעת, הרי שבאי תשלום הסכום שנקבע בחוות הדעת, לא הפרה המועצה התחייבות מוסכמת כלפי התובעים. המסקנה מתבקשת ביתר שאת משהוברר, כי דבר ביצוע העבודות בפועל על ידי התובעים כלל לא נבדק על ידי המומחה ו/או מהנדס המועצה. מסכת הראיות 16. התובעים לתימוכין בטענתם לקיומו של חוב, הציגו חשבוניות מע"מ שהנפיקו למועצה המקומית דיר אל אסד (חשבוניות ברצף 0001-0017) בסכומים שונים. 17. המדובר בחשבוניות שהונפקו על ידי התובעים, ואינן חתומות על ידי גורם מוסמך במועצה, ולפיכך טענה לביצוע עבודות ע"פ חשבוניות אלו טעונה תמיכה בראיות נוספות. גם אם אשתכנע, כי חשבוניות אלו הוכנו עובר להגשת התביעה ולא בסמוך לביצוע העבודות, אין בכך לאיין את טענת ביצוע העבודות על ידי התובעים, על פי הזמנת הנתבעת אלא שבהעדר הסכם כתוב יהא על התובעים להוכיח, כי בוצעו עבודות אלה, ובהתאם להזמנת המועצה. ראיות לביצוע עבודות בבית ספר יסודי א' ובאולם הספורט 18. המהנדס העיד, כי נתן לאמון שתי עבודות: בבית ספר יסודי א' ובאולם הספורט [עמ' 35, ש' 16-17; כן ר' עמ' 34, ש' 19-20 לפר' 1]. משנשאל ממי קיבל ההנחיות לשתי עבודות אלה, השיב "לא היה חשמל ובית הספר רצה את העבודה. זה עבר דרך מהנדס החשמל" (עמ' 34, ש' 19-20 לפר' 1). ובהמשך "מדובר באותו מתחם. עשינו חדר חשמל בבית ספר יסודי א' ומשם העברנו קו חשמל לאולם ספורט" (עמ' 35, ש' 5-6 לפר' 1). מהנדס המועצה העיד, כי "זו עבודה שחשמלאי העיריה לא יכול לעשות. מדובר בעבודה גדולה" (עמ' 35, ש' 10 לפר' 1). המהנדס העיד כי בדק חלקית את טיב העבודה וצריך לסדר עוד דברים (עמ' 35, ש' 19 לפר' 1). 19. גזבר המועצה העיד, כי לא ידוע לו על כך שעווד פריד (מהנדס המועצה) פנה לאלקטרה אמון וביקש מהם לעשות עבודות למשל באולם הספורט (עמ' 39, ש' 7-8 לפר' 2). מכל מקום, ועל אף ששוכנעתי כי נתבקשו התובעים לבצע העבודה כנ"ל לבקשת מהנדס המועצה אין בידי כל ראיות לגבי היקף העבודה שבוצעה בפועל וטיב העבודה שבוצעה (למעט חשבונות התובעים שכאמור אין בהם די). ראיות לביצוע עבודות בבתי ספר נוספים (יסודי אבו חלדון, תיכון וחט"ב) 20. התובעים הציגו אישור מיום 9.5.2005 של מנהל בי"ס יסודי "אבן ח'לדון" ולפיו מר אמון אחמד אברהים ביצע עבודת חשמל מזדמנות בביה"ס "ע"פ בקשתנו למועצה המקומית ובתאום עם הגורמים האחראים". בנוגע להיקף העבודה שבוצעה, קיים אך פירוט התובעים על גבי חשבוניות שצירפו. 21. עוד הציגו התובעים כנספח א'5 לתצהיריהם, פירוט עבודות שבוצעו על ידם בבי"ס תיכון ובחט"ב וכן בבי"ס אבן חלדון. המדובר ברשימת עבודות שנערכה בכתב יד. בסייפא לעמ' 1 (המיוחס לעבודות שבוצעו בבי"ס תיכון) ניתן אישור כדלהלן: "הנני מאשר כי העבודה בוצעה על ידי חשמלאי אמון לפי דרישת בי"ס והמועצה בכבוד רב אסדי אחמד". ואולם אין כל העדה על הזמנת עבודות אלו, וכן העבודות שבוצעו בבי"ס יסודי אבן חלדון, מצד המועצה. 22. גזבר המועצה העיד, כי הוא זה שמחלק את הזמנות העבודה לעובדים (עמ' 38, ש' 23 לפר' 2) ומשנשאל אם יש סיכוי שבוצעו עבודות ללא הזמנות השיב "לא, אין דבר כזה" (ש' 26, שם). עוד נשאל (לגבי מכתבו של מנהל בי"ס יסודי אבן חלדון) "יש אפשרות שמנהל בית הספר מוציא הזמנות כאלה שלא דרכך?" השיב "אין דבר כזה. אני צריך לחתום על ההזמנות". 23. אישור מאן דהוא מטעם בית הספר בדבר ביצוע העבודות אינו יכול לחייב לכשעצמו ביצוע התשלום מאת המועצה. בהעדר ראיות להזמנת עבודות בבית ספר אבו חלדון, חט"ב ובי"ס תיכון מטעם המועצה, וממילא בהעדר ראיות באשר להיקף העבודה שבוצעה (למעט חשבוניות שהוצאו מטעם התובעים), ובנוגע לטיב העבודה מוצאת אני לנכון לדחות רכיב תביעה זה בהעדר דיות ראיות. ראיות לביצוע עבודות נוספות 24. התובעים הציגו התחייבות/ הצהרה של הרשות המקומית לחברת החשמל (מיום 23.7.01), כי החשמלאי המועמד לטפל באחזקת מאור הרחובות הנו "אלקטרו אמון בהנהלת חליל אמון (אחמד אמון)" וכן אשור מאת ראש המועצה לחב' החשמל המאשר, כי אלקטרו אמון הוא החשמלאי הבלעדי שיבצע את כל עבודות החשמל השייכות למועצה. 25. ראש המועצה בעדותו חזר בו בעדותו מהצהרתו, כי התובעים היו המורשים הבלעדיים לבצע כל עבודות חשמל והעיד "אני מתכוון לגבי עבודות החשמל. לא לכל אחד מותר לעסוק בחשמל, במיוחד בתאורת רחובות, כי הוא חייב להיות מאושר על ידי חב' החשמל..." "..יכול להיות שהבלעדי כאן היא טעות כי החשמלאי של המועצה גם היה ועוד איך היה מאושר לעסוק בעבודות המועצה" (עמ' 28, ש' 4-11 לפר' הדיון מיום 5.3.2012). 26. הגם ששוכנעתי, כי המועצה הזמינה עבודות מן התובעים לטיפול באחזקת מאור הרחובות, וכן ביצוע עבודות בבי"ס יסודי א' היקף העבודה לא הוברר. בהעדר כל תימוכין לחשבון שנערך על ידי התובעים עצמם, לא ניתן להתחקות אחר היקף העבודות שבוצעו על ידי התובעים. 27. לעניין זה, לא אוכל להסתייע באומדן שערך המומחה. ויודגש, אמנם משנשאל המומחה מאיפה קיבל את רשימת העבודות השיב "ממהנדס המועצה" (ש' 32, שם). המומחה שב על עדותו כי מהנדס המועצה מסר לו את המסמכים, גם בחקירה חוזרת (עמ' 23, ש' 21-23 לפר' הדיון מיום 5.3.2012). 28. ואולם מעדותו של מהנדס המועצה עלה כי כלל לא בדק את המסמכים אותם העביר אל המומחה. המהנדס העיד, "אני לא יכול לבדוק. חלק היו בלי הזמנות וחלק עם הזמנות. אני לא יכולתי לדעת האם הם באמת הוזמנו בע"פ". (עמ' 34, ש' 15-17 לפר' הדיון מיום 5.3.2012). גם המומחה העיד, כי מהנדס המועצה פנה אליו בבקשה לבדוק את שווי העבודות גרידא, ואולם לא בדק מה בוצע בשטח ומה לא, כי אם רק מחירים. (עמ' 22, ש' 31-32 לפר' הדיון מיום 5.3.2012). כך שבדיקתו של המומחה אינה משקפת את היקף העבודות שבוצעו בפועל, כי אם רק את שווי של עבודות שבוצעו על ידי התובעים לשיטתם. בהעדר די ראיות לעניין שווי העבודות, לא נותר לי אלא לדחות את רכיבי התביעה שאינן נתמכות בהזמנות חתומות מהמועצה עליהן נעמוד להלן. הזמנות לביצוע עבודות מאת המועצה 29. התובעים הציגו 2 הזמנות חתומות מהמועצה המקומית דיר אל אסד: הזמנה מס' 611 (מיום 30.1.02) על סך 24,500 ₪ + 1,600 ₪ ובסך הכל: 26,100 ₪. הזמנה מס' 450 (מיום 4.10.01) מנורה * 2- הסך הכולל לא מצוין. על דרך האומדנא מוערך בסך של כ-200 ₪. עוד הציגו התובעים הצעת מחיר למועצה מיום 28.8.01 בסך 2,600 ₪- בתחתית ההצעה חתימה זהה לחתימות הנ"ל (ע"ג ההזמנות החתומות) לצד הרישום "מאשר". כמו כן, הציגו התובעים מזכר פנימי מהמועצה המקומית אליהם (מזכר מיום 18.4.01) חתום בחתימה הזהה לחתימה הנ"ל, שענייננו פניה להתקנת מנורות בספריה בציון מחיר: 750 ₪. המדובר בראיות להזמנת עבודה מצד המועצה (או לקבלת הצעת מחיר החתומה באותה חתימה כאמור) בסך: 29,450 ₪. להלן נתייחס לטענת המועצה להעדרן של חתימות נדרשות על גבי הזמנות אלו כנדרש על פי סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. סעיף 203 לפקודת העיריות 30. כאמור, התובעים ביצעו עבודות עבור המועצה שלא בהתאם לחוזה שבכתב ו/או מכרז שפורסם. יחד עם זאת, קיימות ראיות לכך שלפחות חלק מן העבודות הוזמנו על ידי המועצה ו/או גורמים מטעמה. כך למשל משנשאל הגזבר האם היו הזמנות ישירות מראש המועצה לעבודות הקיימות במועצה? השיב "היו על אף שזה מנוגד לחוק" (עמ' 41, ש' 2-3 לפר' 2). התוצאה הנה, כי בסופו של יום ביצעו התובעים עבודות, על פי דרישת המועצה (לפחות בנוגע לחלקן) ואולם לא נערכו חוזים כדין, ובהתאם לדרישות הצורניות הקבועות בסעיף סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] כדלקמן: 203. (א) חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העיריה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והמזכיר, ובאין מזכיר - עובד אחר של העיריה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה. 31. הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מוחלות בהתאמה אף על מועצות מקומיות, ומוצאות את מקומן בהתאמה בסעיף 193(א) לצו המועצות המקומית (א), תשי"א- 1950, כדלקמן: 193 (א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה. 32. הכלל הקבוע בהוראת סעיף 203 לפקודת העיריות [וסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות הנ"ל] מטרתו להבטיח בין היתר, שמירה על כספי הציבור וניהול בקרה מקצועית אודות התקשרויות מסוגים שונים הכרוכים בהתחייבות כספית מצד המועצה. המדובר בכלל המהווה חריג לדיני החוזים הכלליים, שעניינם להבטיח עמידה בהתחייבויות שנטל צד על עצמו במסגרת התקשרות חוזית, ובמצג של התקשרות מחייבת. 33. נוכח הדרישה הצורנית המיוחדת הקבועה מפורשות בהוראות הסעיפים הנ"ל, הרי שלא בנקל יכיר בית המשפט בחריגה מן הדרישות הצורניות שנקבעו בחוק. יחד עם זאת, במקרים חריגים ביכרו בתי המשפט סטייה מנוקשות הדרישות הפורמאליות הקבועות בסעיף 203 לפקודת העיריות וסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות בהתאמה. כפי שנקבע למשל בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נגד עיריית ירושלים ( 22.1.2009) (להלן: "הלכת בית הרכב"), בו ביקש בית המשפט העליון למנוע אפשרות שהרשות המקומית תהנה מחסינות מוחלטת מפני הצורך לכלכל את צעדיה מכוחו של סעיף 203 לפקודת העיריות. כלשונה של כב' השופטת ארבל, "אני רואה חשיבות עליונה למנוע אפשרות שהעירייה כרשות מנהלית תעשה שימוש בסעיף 203 לפקודת העיריות באופן המקנה לה חומת מגן, מעין חסינות מפני הצורך לשקול את התנהגותה ולכלכל את צעדיה על-ידי שיינתן לה פטור מוחלט מחובת ההשבה..." ברע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (20.12.10) (להלן: "עניין רוזנבלום") הובהר כי ביחס לנותן שרותים התובע את הרשות המקומית, יש לבצע התאמה של הכללים שנקבעו בענין בית הרכב, בה נדונה תביעת השבה של הרשות המקומית. נקבע: "במקרים כגון המקרה שלפנינו, בו פלוני התקשר עם רשות בחוזה הנוגד את הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות למתן שירותים או לביצוע עבודה, והשירות ניתן או העבודה בוצעה, סבורני כי הכלל הוא כי אין מקום להורות לרשות לשלם את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים. כפי שציין הנשיא ברק בעניין זגורי, מתן מלוא התמורה משמעותה מתן תוקף מלא לחוזה בין הצדדים, תוך מתן משקל עודף לשיקול הצדק בין הצדדים ומשקל חסר לשיקולי הצדק הכלליים ולתכליתו הפרטנית של סעיף 203 לפקודת העיריות וסעיף 232 לצו. הכרה כאמור בתוקפו של חוזה לא חוקי לא תאזן נאמנה בין השיקולים הנוגדים, ותחתור תחת התכלית שבבסיס סעיף 203 עד כדי הפיכתו לאות מתה" 34. בענייננו מוצאת אני, כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות חיובה של הרשות המקומית בתשלום לפחות בעבור אותן העבודות שבוצעו על ידי התובעים בהתאם להזמנת המועצה. המדובר בפרט לגבי אותן עבודות, לגביהן הוכח, כי הגורמים המוסמכים פנו לתובעים בדרישה לביצוען, אך דרישות/ הזמנות אלו לא נחתמו כדין בכתב. 35. ויודגש, סעיד עומר, מנהל עבודה, אשר העיד, כי היה אחראי על הזמנת עבודות מטעם המועצה (עמ' 24, ש' 12 לפר' 1), משנשאל איך היה מזמין עבודות השיב "היה שם ראש המועצה והגזבר של המועצה. אומרים תזמין, אנחנו ניתן לו את ההזמנה אחר כך. הולך ומבצע את העבודה, אחרי שבועיים הייתי שואל אותו קיבלת הזמנה, היה אומר לא. הייתי מזכיר להם. אומרים יתנו. היו לנו יומני עבודה. כל יומני העבודה נאבדו מהמועצה" (עמ' 24, ש' 15-18 לפר' 1). סעיד עומר העיד, כי עבד מול אמון, "הייתי בודק אותו 10 פעמים ביום. הייתי בודק אם גמרו את כל העבודה שנתנו להם, תיקונים בבתי ספר בכבישים". (עמ' 24, ש' 19-21 לפר' 1). הטענה כי סעיד עומר כלל לא היה ממונה על חלוקת עבודות החשמל, בין אם היא נכונה ובין אם לאו, אינה משנה את עדותו בנוגע לסגנון העבודה של המועצה, להזמנת עבודה ללא הזמנה מאושרת כדין. בנסיבות אלה, דומני, כי הצמדות לדרישות הדווקניות של הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות, תגרור עמה עשיית עוול מוחלט לתובעים הניצבים לאחר ביצוע העבודה בפני שוקת שבורה. 36. גם המומחה בעדותו העיד אגב אורחא כי מזה שנים מקבל עבודות מהמועצה "ועד עכשיו לא קיבלתי אגורה שחוקה" (עמ' 23, ש' 4-8 לפר' 1). כלומר, הרושם שנותר אצלי הוא שהמועצה באופן שיטתי מזמינה עבודות (ובמקרה דנן מבלי להוציא הזמנות כתובות כי אם על פי הזמנות בכתב) ובבוא העת לפרוע השטר נאלמת. ראיות לביצוע העבודות המוזמנות 37. התובעים הציגו פירוט שערכו בכתב יד בנוגע לעבודות שביצעו בחטיבת הביניים ובבי"ס תיכון (נספח א'5 לתצהיריהם). בתחתית העמ' בו פורטו העבודות שבוצעו בחטיבת הביניים (עמ' 2) ניתן אישור כדלהלן: "הנני מאשר בזה שמר אמון ביצע את העבודות בחשמל הנ"ל בזמן עבודתי כשרת ראשי בבי"ס חטיבת ביניים בכבוד רב סעד אסדי". אמנם איני רואה בכך העדה לטיב העבודות, כמו כן אין המדובר בגורם המוסמך לאשר חשבון לתשלום לכל הדעות. ואולם מדובר בראיה לביצוע עבודות שנתבקשו על ידי המועצה על פי הזמנה 611 הנ"ל. אמנם מדובר בראיה שבדוחק, שכן אין בה כדי להעיד בדבר טיב העבודות שבוצעו על ידי התובעים, ואולם ממילא לנוכח יתר העדויות, כדוגמת עדותו של מר סעיד עומר, אחראי על הזמנת עבודות מטעם המועצה, אשר העיד באופן כללי: ש. אתה עבדת מול אמון? ת. כן. הייתי בודק אותו 10 פעמים ביום. הייתי בודק אם גמרו את כל העבודה שנתנו להם, תיקונים בבתי ספר, כבישים. (עמ' 24, ש' 19-21 לפר' הדיון מיום 5.3.2012). ובהצטרף להזמנת העבודה מצד המועצה, ומשאין חולק כי התובעים ביצעו עבודה עבור המועצה, מוצאת אני לנכון לקבל אישור זה כראיה לביצוע העבודות בסך 26,100 ₪ כמוסכם (על פי הזמנה). קיזוז חובות מוניציפאליים אל מול חוב קיים 38. מושכלות יסוד הן כי השירותים המסופקים על ידי רשות מקומית כנגד חוב הארנונה אינם בזיקה ישירה לתשלום ספציפי או לתושב ספציפי. קיזוז חובות ארנונה כנגד חובות אחרים של המועצה לאדם, על דעתו הסובייקטיבית של כל תושב עשוי אם כן לפגוע במערך מתן השירותים לכלל הציבור. כבר נפסק, כי חובות מס וארנונה אינם ברי קיזוז אלא אם נקבעה לגביהם הוראת חוק מיוחדת. כב' השופט ח' חטיב בש"א (נצ') 524/99 מדינת ישראל- משרד הבטחון נגד מועצה אזורית גליל תחתון, פ"ד תשס (2000) 931 קבע, בפסק דין מנחה, כך: "ולעניין זכות הקיזוז - המדינה סמכה את טענתה זו על הוראת סעיף 53 בצירוף הוראת סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. אמנם לכאורה אין לי מניעה שזכות קיזוז המעוגנת בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 תחול גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיוב שאינו נובע מחוזה, כפי שסעיף 61(ב) לחוק קובע מפורשות, עם זאת מס, וארנונה הינה כאמור בעלת תכונות של מס, הינו חוב מיוחד שאינו בר -קיזוז אלא אם נקבעה לגביו הוראה חוקית מיוחדת. ובהיעדר הוראה חוקית מיוחדת נראה לי כי חוב של ארנונה איננו חוב בר - קיזוז..." 39. בתי המשפט שבו ואזכרו קביעה מנחה זו ור' למשל: תא(חי') 22875-11-11 אנואר ג'אבר נגד מועצה מקומית מג'ד אל-כרום ( 18.4.2012) על כלל אזכוריו. 40. ברוח דומה דחה כב' השופט פוגלמן בבר"מ 7363/09 מרכז משען בע"מ נגד עיריית ת"א- יפו ( 2.3.2010), טענת המבקשת לקיזוז חוב ארנונה בגין חובות עבר שנגבו לטענתה ביתר, בקבעו: "בענייננו, הכרעה בשאלת התשלום ביתר ששולם, לכאורה, על-ידי המבקשת בגין אגרת שירותים כעשור שנים קודם להליכי הגבייה הנדונים, מהווה שאלה נפרדת מחוקיות הליכי גבייה אלה. אין להלום מצב שבו יוכל פרט לפטור עצמו מתשלום מס פלוני בהליך מסוים בטענה כי שילם מס אלמוני ביתר בעבר בהליך אחר לפני למעלה מעשור. בפני המבקש לתקוף חוקיות גביית אגרות ששילם בעבר, עומדים כלים לעשות זאת". 41. מכלל טעמים אלו, דומה כי אין להיעתר בענייננו לבקשת קיזוז חוב המועצה לתובעים אל מול חובות ארנונה ומסי מועצה נוספים. הדברים אמורים בפרט, שעה שחובות ארנונה חלוטים תלויים ועומדים כנגד התובעים (ואף הוחלו כטענת התובעים הליכי גבייה מנהליים), ובעוד שחוב המועצה כלפיהם שנוי היה במחלוקת בין הצדדים, והוכרע רק עתה. למותר לציין, כי טענות בנוגע לחוקיותם או אי חוקיותם של הליכי גבייה שננקטו כלפי התובעים, דינם להתברר בבית המשפט לעניינים מנהליים שהוא בית המשפט המוסמך לדון בתקיפה ישירה של הליך מנהלי לגביית ארנונה, ואין כל מקום לדון בהם בבית משפט זה. 42. מכלל טעמים אלו מוצאת אני לנכון לדחות את טענת הקיזוז שהעלו התובעים. שאלת חוקיותם של הליכי הגביה המנהליים דינה להתברר בבית המשפט לעניינים מנהליים, המוסמך לכך. 43. מאידך, ככלל, אין מניעה לבצע קיזוז הסכומים המגיעים לתובעים כנגד מניות המים שנרכשו על ידי התובעים. ואולם משאין בידי ראיות לעניין שווים של קווי מים אלו, איני מורה על ביצוע קיזוז הכספים שנפסקו לתובעים בהליך זה. לסיכום 44. לאור כל האמור לעיל הנני מורה על המועצה לשלם לתובעים סך של 26,100 ₪ בגין עבודות שביצעו התובעים בעבור המועצה, על פי הזמנתה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.1.02 ועד מועד ביצוע התשלום בפועל. 45. כמו כן, תישא המועצה בהוצאות התובעים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. 46. כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד ביצוע התשלום בפועל. שכר עבודהמועצות מקומיותחשמל