נזקי גוף בתאונת עבודה בעת סידור ארגזי משקה במדף נמוך - התרומם ונחבל בגב

התובע טוען כי נגרמו לו נזקי גוף בתאונת עבודה שארעה בשירות הנתבעות. לטענתו, בעת שסידר ארגזי משקה במדף נמוך התרומם ונחבל בגבו מן המדף שמעליו. הצדדים לא הצליחו לסיים את המחלוקת מחוץ לכתלי בית-המשפט והתיק נקבע להוכחות. ערב ההוכחות העלה התובע טענות להחמרה במצבו הבריאותי ולימים התברר כי הליך בחינת הנכות עשוי להתמשך עוד זמן רב. לפיכך הופרדה שאלת האחריות משאלת הנזק. לאחר שמיעת הראיות מצאתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו. הראיות היחידות לקיומה של תאונה הן גרסת התובע ופגיעה ישנה בחוליות הגב העליון (D7-D8). אלא שגרסת התובע השתנתה מספר פעמים, כשביום האירוע עצמו כלל לא טען לחבלה בגב ואילו בהמשך שינה את גרסתו מספר פעמים עד כדי הטלת ספק באמינותה. הצדדים התובע, יליד 22/3/82 (כבן 31), טוען כי נפגע בתאונה שארעה ב-23/2/05, במהלך עבודתו. הצד שלישי 1, לפיד חברה להשמת כוח אדם בע"מ (לפיד או חברת כוח האדם), היא חברת כוח אדם שהעסיקה את התובע ושלחה אותו לעבוד בשירות הנתבעת 1, אוסם והחברות השלובות בע"מ (אוסם). ביום התאונה סידר התובע מוצרים של אוסם בסניף ירקונים של הנתבעת 3, רשת המרכולים חצי חינם (חצי חינם). טענות התובע התובע טוען כי ב-23/2/05 הורתה לו אוסם לסדר ארגזים ובהם בקבוקי סירופ במחסן של סניף חצי חינם. התובע סידר את הארגזים במדף תחתון שעומקו כמטר. התובע התכופף לתוך המדף וכשהתרומם כדי לצאת ממנו נחבט בגבו העליון מן המדף שמעליו (האירוע או התאונה). לטענת התובע כאשר יצא מן המדף נשא בידיו ארגז בקבוקים כבד. אין חולק כי ביום האירוע פנה התובע לבית חולים השרון בפתח תקווה שם אובחנה רגישות בחוליות מרכז הגב D7-8, אך בצילום רנטגן לא נמצאו שבר או ממצא אחר. התובע שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה. לאחר כחודש שב למיון כשהוא מתלונן על כאבים בגבו התחתון ואובחנה פריצת דיסק בחוליות הגב התחתון L4-L5, בגינה נותח התובע. ב-9/5/06, כשנה אחרי התאונה, פנה התובע למיון בשל כאבים בבית החזה. בדיקת CT בעמ"ש גבי זיהתה קו שבר ישן בחוליות D7-8 ופריצת דיסק בחוליות D8-9. התובע מייחס פגיעה זו לתאונה שארעה שנה קודם לכן, ומכאן תביעתו. התובע טוען כי הנתבעות אחראיות לתאונה ולנזק שנגרם לו. את עיקר האחריות הוא מייחס לאוסם שהייתה מעבידתו בפועל, הציבה אותו במקום ונתנה לו הוראות עבודה. כמו כן הוא מייחס אחריות לחצי חינם שהייתה בעלת המקרקעין והתקינה את המדפים שגרמו לתאונה. התובע לא הגיש תביעה כנגד חברת כוח האדם והדגיש בדיון כי ראה עצמו עובד אוסם. חרף זאת שיגרה אוסם הודעת צד שלישי כנגד לפיד וכנגד חצי חינם. טענת הנתבעות והצדדים השלישיים הנתבעות והצדדים השלישיים מכחישים את התאונה. לטענתם, אין כל ראיה או עד שיתמכו בגרסת התובע. הם מוסיפים כי בבית-החולים ובמל"ל נרשם במפורש שהתובע לא נחבל בגבו, וכי גם במהלך המשפט שינה התובע גרסתו מספר פעמים. הנתבעות והצדדים השלישיים מוסיפים כי ממילא אין אחריות למי מהם שכן התובע היה מיומן בעבודתו וידע שיש מדף מעליו טרם התרומם, וכי גם אם תקבע אחריות יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי. במקביל מטיל כל צד את האחריות על האחרים. העדים מטעם התובע העידו התובע בעצמו וד"ר ביקלס, מומחה בתחום הבטיחות. מטעם הנתבעת 2-1 העידו מר סעדי סלים, מומחה בטיחות וגב' שרית אלימלך, חשבת שכר באוסם. מטעם הנתבעות 4-3 העיד מר נחום לוי, עוזר מנהלת משאבי אנוש בחצי חינם (החל מינואר 2006) ומטעם הצדדים השלישיים 1 ו-4 העיד מר דוד מסיקה, מנכ"ל לפיד. דיון ומסקנות לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות מצאתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו. התובע לא העמיד גרסה אחת קוהרנטית והתרשמתי כי גרסתו שהתפתחה עם הזמן שונתה כדי להתאים לממצאים הרפואיים ולחוות הדעת הבטיחותית מטעמו. עדות התובע עדות יחידה עדותו של התובע בנוגע לתאונה היא עדות יחידה. הוא לא זימן עדים שיתמכו בטענה כי התלונן על חבלה בגב, אף שבמקום היו עובדים נוספים, ואין איש שיעיד כי התלונן בזמן אמת על חבלה. העובדה שלא הציג עדים לתמיכה בגרסתו פועלת לחובת התובע (ע"א 465/88 הבנק למסחר נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 [1991]; ע"א 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' בני רושקנסקי [2006]) - אם כי יודגש שהערה זו נכונה לכל בעלי הדין שכן גם הנתבעים והצד שלישי לא הציגו עדים רלוונטיים לאירוע, אף, שלמשל, במקום התאונה נכח גורם מטעם אוסם. עם זאת, נזכור כי נטל ההוכחה הוא על התובע. עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי וקבלת גרסתו מחייבת אפוא סיוע והנמקה (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). התובע מבקש למצוע סיוע זה במסמכים הרפואיים ובעובדה שכשנה אחרי התאונה זוהה שבר ישן בחוליות הגבD7-8 אותו הוא מייחס לתאונה. אלא שבחינת המסמכים הרפואיים מעלה כי אינם תומכים בהכרח בגרסת התובע ואף סותרים אותה, בעיקר משום שהטענה לחבלה בגב הועלתה לראשונה כשנה לאחר האירוע ורק אחרי שכבר אובחן השבר בחוליות הגב. הרישומים הרפואיים סתירה מרכזית לגרסת התובע נמצאת במסמכי המיון מיום האירוע בהם לא נזכר כי התובע נחבל בגבו, ואף נרשם במפורש "במהלך עבודה כאבים בגב ... באופן פתאומי. ללא סיפור של נפילה או חבלה". בבדיקה אובחנו אמנם "רגישות ממוקמת בגובה T8-9 ללא הגבלה בכיפוף או יישור" אך צילום רנטגן שנעשה פוענח "ללא עדות לשבר או פריקה". סביר כי אדם שפונה למיון בעקבות חבלה מייחס חשיבות למקור הפגיעה וטורח להבהיר לרופאיו כי נחבל וכי אין מדובר בכאב סתם. במקרה הנוכחי לא נרשמה תלונה על חבלה ואף נרשם מפורשות כי הכאב הוא "פתאומי" "ללא סיפר של נפילה או חבלה". התרשמתי כי התובע הינו אדם סביר, דובר עברית, שאינו נופל בהבנתו וכישוריו מאדם אחר, ולא עלה בידו להסביר את הרישום במסמכי המיון. התובע טען אמנם בחקירתו כי התלונן על חבלה וכי צוות המיון לא רשם את תלונתו, אלא שטענה זו אינה סבירה שכן מדובר בפרט חשוב ביותר לאבחון הרפואי וקשה לקבל כי הצוות הרפואי רשם על דעת עצמו אבחנה שגויה כה מפורטת. יתרה מכך, גם במועדים מאוחרים יותר נרשם מפי התובע שמדובר ב"גב תפוס" ולא נרשם כי התובע נפגע מחבלה. כך, בבדיקת רופא תעסוקתי מ-27/2/05 (ארבעה ימים אחרי הארוע) בה נרשם כי "תוך כדי סידור סחורה, נתפס הגב". כך בטופס התביעה למל"ל מ-22/5/05 (כשלושה חודשים אחרי הארוע), עליו חתום התובע, ובו נרשם "הנ"ל עובד כסדרן סחורה, תוך כדי סידור סחורה נתפס לנ"ל הגב, כאבים חזקים". וגרסה דומה נרשמה בהודעת חברת כוח האדם למבטחת על התאונה. עולה אפוא כי בזמן אמת התלונן התובע על כאב פתאומי וגב תפוס, ולא התלונן על חבלה בגבו. תיאור התאונה והפגיעה ממדף שמעליו אינם נזכרים במסמכים הרפואיים אף לא ברמז. ב-25/4/04, כחודשיים אחרי האירוע, פנה התובע למיון והתלונן על "כאבי גב תחתון מזה 10 ימים. החמרה בימים האחרונים". בוצעה בדיקת CT בה זוהה זוהה בלט דיסק בחוליות L4-5. גם בפניה זו אין כל אזכור לחבלה. יודגש כי אין כל אפשרות שהתובע נפגע מהמדף שמעליו בחוליות הגב התחתון וגם על פי תיאוריו והצילומים שהגיש הוא נחבל בחלק המרכזי-עליון של הגב. ב-3/5/05, כחודשיים וחצי אחרי האירוע, התלונן התובע לראשונה על חבלה כלשהי בגב ונרשם כי "נחבל ממוט ברזל שהיה מאחוריו" (רישומים אצל רופאת המשפחה ד"ר לברן ואצל הרופא התעסוקתי ד"ר בלוך). לא נרשם כי התובע נפגע מ"מדף" ותלונות התובע באותה עת התרכזו בגב התחתון בלבד, דבר שעשוי להתאים לפגיעה ממוט ברזל. לשון אחר: תלונת התובע על חבלה מ"מוט הברזל" היתה קשורה לכאביו בגב התחתון ולא לחוליות הגב העליון שלכאורה נפגעו מהמדף. בנובמבר 2005 נבדק התובע על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי במסגרת תביעתו לקבלת פיצוי בעקבות התאונה. גם כאן התלונן התובע על "כאבים בגב תחתון, צד שמאל חלק אמצעי. מגבלה בתנועה". לא נרשמה תלונה על כאבים או פגיעה בגב עליון ולא נרשם כי התובע נחבל בגבו ממדף או מכל גורם אחר. הוועדה מצאה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. ב-9/5/06 - כ-14.5 חודשים אחרי האירוע - פנה התובע למיון בשל כאבים בבית החזה. בדיקת CT בעמ"ש גבי זיהתה קו שבר ישן בחוליות D7-8 ופריצת דיסק בחוליות D8-9. רק לאחר אבחון זה העלה התובע לראשונה את הטענה כי נחבל בגבו ממדף שנה קודם לכן. הרישום הראשון הוא בהפניה לרפואה תעסוקתית מיום 12/6/06 ונרשם כי "בעת יישור גב לאחר כיפוף נפגע ממדף מעליו", ובהמשך חזר הרישום על עצמו והתובע התלונן, לסירוגין, על כאבים בעמ"ש גבי וכן (בעיקר) על כאבים בעמ"ש המתני, כתוצאה מפריצת הדיסק שם. קשה אפוא למצוא במסמכים הרפואיים תמיכה לגרסת התובע, שכן בזמן אמת ולמשך שנה כלל לא התלונן על חבלה בגב העליון ובפועל אף נרשם כי לא נחבל. רק לאחר שזוהו השבר והפריצה בחוליות הגב העליון הושמעה גרסתו כי נפגע ממדף שמעליו בעת שסידר ארגזי סחורה. כפי שנראה, גם גרסתו זו השתנתה במשך הזמן בהתאם לנסיבות ולהתפתחות ההליך המשפטי. השינויי בגרסת התובע בתצהיריו ובעדותו גרסתו הראשונה של התובע - כפי שנפרשה בכתב התביעה, בתצהיר נסיבות מ-12/7/07 ובתצהיר תשובות לשאלון מ-16/6/08 - הייתה כי העביר ארגזי סירופ שהגיעו מאוסם לתוך המדפים במחסן חצי חינם, וכי בעת יציאתו מהמדף נחבל בגבו מהמדף שמעליו. כך נרשם, למשל, בתצהיר התשובות לשאלון: "שעה שפרקתי ארגז ברזל גדול ובו ארגזי סירופים של 2 ליטר ... למדפים נמוכים ועמוקים (בעומק של כמטר), לשם העברת הארגזים למדף הייתי צריך להתכופף, במהלך הפריקה, בעת יציאתי מעומק המדף, קיבלתי חבטה מהמדף העליון". ניתן דעתנו כי בגרסה זו בה התובע מעביר ארגזי סירופ מכלוב הברזל אל המדף לא נטען שבעת ההתרוממות והיציאה החוצה מן המדף הוא מחזיק בידיו ארגז כלשהו. דבר זה סביר שכן אם מכניסים את הארגזים למדף סביר כי יוצאים ממנו בידיים ריקות. ב-29/7/09 הגיש התובע תצהיר עדות ראשי ובו שונתה הגרסה. כלוב הברזל בחצר נשכח והתובע טען כי העביר את ארגזי המשקה מהמדף שבמחסן לתוך מדפי החנות ולפיכך בעת שהתרומם הרים ארגז משקה במשקל 12 ק"ג כדי להוציאו מהמדף ולהעבירו לחנות. וכאמור בתצהירו: "היה עלי לפרוק ארגז קרטון המכיל בקבוקי סירופ מהמחסן למדפי החנות. בעודי מתכופף אל תוך המדף התחתון על מנת להרים את ארגז הקרטון המכיל בקבוקי סירופ הנדרש, לציין כי הארגז היה מצוי בעומק המדף. עת הרמתי את הארגז השוקל כ-12 קילו, ובכוונתי לצאת עימו, נחבטתי במדף העליון אשר נמצא מעלי, ונפלתי עם הארגז על המדף שעליו אני עומד". מדובר בשינוי מהותי ביותר בגרסת התובע, ובחינת הראיות מעלה חשש כי השינוי אינו מקרי. התובע הגיש חוות דעת בטיחותית של ד"ר אליעזר ביקלס, מיום 5/8/09, ובה ייחס המומחה אחריות לנתבעים משום שהורו לתובע להרים ארגז כבד בתוך מדף בזווית המנוגדת לתקנות. חוות הדעת עוסקת רובה ככולה במשקל הארגז (12 ק"ג), בזווית ההרמה, בעומק המדף ובמרחק הארגז משפת המדף, ומסקנת המומחה היא כי "היה על מעבידיו של התובע לדאוג שהארגזים יחילו לא יותר מ-6 בקבוקים או שהארגזים הכבדים יונחו בסמוך לשפת המדף...". חוות הדעת אינה מייחסת לנתבעים אחריות רק בשל כך שהתובע התכופף לתוך מדף ולמעשה ניתן להבין ממנה כי אם התובע לא היה נדרש להרים משקל כלשהו או אם המשקל היה נמוך יותר אין כל אחריות לנתבעות [עמ' 5 לחוות הדעת, עמ' 33-34 לחקירתו]. הואיל וחוות הדעת אינה מייחסת אחריות לנתבעות לפי גרסתו הראשונית של התובע מתעורר החשד כי שינוי הגרסה והוספת הטענה כי התובע נשא בידיו ארגז כבד נעשו במטרה להתאימם לחוות הדעת הבטיחותית. לשון אחר: כדי להטיל אחריות הוספה הטענה שהתובע נשא בידיו ארגז במשקל 12 ק"ג. אלא שטענה זו לא התאימה לגרסתו הראשונית שבה העביר ארגזים לתוך המדפים שכן על פי גרסה זו לא היתה כל סיבה שיוציא ארגז מלא החוצה מהמדף, ולכן שונתה גם הגרסה בנוגע לפעולותיו ונטען כי בכלל היה אמור לסדר סחורה בחנות ולכן הוציא ארגז מלא מן המדף התחתון. גם אם נניח שהתובע השמיט את הארגז מן הגרסה הראשונית בטעות, קשה לקבל ששינוי ברור ששינוי תיאור פעולותיו הוא מיקרי ונעשה בתום-לב. די בשינוי זה בין תצהירי התובע כדי לטיל צל כבד על אמינות הגרסה, והנה בחקירתו בבית-המשפט שינה התובע שוב את גרסתו והשמיע גרסה שלישית. בתחילת עדותו חזר התובע לגרסה הראשונית - שכנראה היתה האמיתית ותאמה את פעולותיו באותו יום - והעיד כי העביר ארגזי סירופ מכלוב ברזל לתוך במחסן. אלא שאז נדרש התובע להסביר מדוע נדרש להוציא ארגז מן המדף שכן הארגזים הוכנסו לתוכו, ואז העלה טענה חדשה ולפיה "אני הוצאתי ארגז שהיה חצי מלא, לא הוצאתי ארגז מלא, ויצאתי איתו חזרה. ברגע שהגעתי לסדר את הסחורה נכנסתי, ראיתי שיש חצי ארגז" [עמ' 22, 18]. גרסה זו בדבר קיומו של ארגז "חצי מלא" היא גרסה כבושה שנשמעה לראשונה בבית-המשפט רק לאחר שהתובע עומת עם חוסר ההגיון שבגרסתו המקורית [חקירתו בעמ' 21-22]. קשה לתת בה אמון ולייחס לה משקל כלשהו, בוודאי כשהיא באה על רקע שינוי גרסאות קודם ולאחר שהתובע עומת עם חוסר ההגיון שבגרסתו. לתובע ניתנה אמנם אפשרות להסביר את השוני בין הגרסאות אולם לא עלה בידו לספק הסבר כלשהו. הוא לא יכול ידע להסביר מדוע טען בתצהיר העדות הראשית כי הרים ארגז מלא במשקל 12 ק"ג, הוא לא נימק מדוע לא טען בשום שלב עד לחקירתו כי הרים ארגז חצי מלא, והוא גם לא הצליח להבהיר את השינוי בגרסה בנוגע להעברת הארגזים מהמחסן או אליו. ההסבר היחיד שניתן היה "אין לי תשובה למה זה לא כתוב. יכול להיות התפספס" [עמ' 22, 1] ובהמשך "מבחינתי זו לא גרסה הפוכה" [עמ' 22, 18]. קשה אפוא לתת אמון בעדות התובע שהשמיע שלוש גרסאות שונות, שהתפתחו עם הזמן והותאמו כדי לייצר אחריות לנתבעות. תחילה טען שהכניס ארגזים למדף וכלל לא הזכיר שהרים ארגז. בהמשך טען כי הרים ארגז מלא ובהתאם לכך שונתה הגירסה ולפתע העביר ארגזים מן המחסן לחנות. בחקירתו הושמעה גרסה שלישית ולפיה הכניס ארגזים למחסן אך ביקש להוציא ארגז חצי מלא, שמעולם לא הוזכר קודם לכן. חוסר הקוהרנטיות מעורר חוסר אמון ואינו מאפשר קבלת עדותו, שהיא עדות יחידה במשפט אזרחי בנוגע לאירוע ונסיבותיו. חווד דעתו של ד"ר לווינקוף מטעם הנתבעות ד"ר משה לווינקוף, מומחה רפואי מטעם הנתבעות, אישר כי נמצאו שברים בחוליות D8-9 וציין כי: "אין ספק כי המקרה הנדון הינו לא ברור לגמרי, אך בהעדר תיעוד על חבלה אחרת העשויה לגרום לשברים בחוליות D8, D9 לא נותר אלא לקשרם לתאונה הנדונה, אלא אם כן יעלו ממצאים חדשים". התובע מוצא בדברים אלו אישור לקיומה של התאונה וחיזוק לתביעתו. אינני מקבל את פירושו של התובע. ד"ר לווינקוף הניח כי התאונה ארעה בהתאם לסיפורו של התובע, וגם אז הסתייג מן הגרסה בשל הרישומים הרפואיים. משהוטל ספק בגרסת התובע ובעצם קיומה של תאונה לא ניתן לראות בדבריו של ד"ר לווינקוף שנסמכו על אותה גרסה כמאשרים אותה. סיכום ומסקנות במאי 2006 זוהו בגבו של התובע שתי חוליות שבורות עם שברים ישנים. התובע טוען כי השברים ארעו כשנה קודם לכן כשהתרומם בין שני מדפים ואז נחבל בגבו העליון, ומכאן תביעתו. אלא שברישומים הרפואיים מזמן אמת לא נרשם כי התובע נחבל, ובפועל נרשם במפורש ובמספר רישומים נפרדים שאין סיפור של חבלה. הטענה בדבר חבלה ממדף נטענה לראשונה רק לאחר איתור השברים. יתרה מכך, התובע הציג שלוש גרסאות שונות בנוגע לתאונה, כשגרסתו משתנה עם השינויים בתיק. תחילה טען שהכניס ארגזים למדף ולא הזכיר שהרים ארגז. בהמשך טען כי הרים ארגז מלא - כנדרש בחוות הדעת הבטיחותית מטעמו - ובהתאם לכך שונתה הגירסה ונטען כי העביר ארגזים מן המחסן לחנות. בחקירתו הושמעה גרסה שלישית ולפיה הכניס ארגזים למחסן אך ביקש להוציא ארגז חצי מלא, שמעולם לא הוזכר קודם לכן. חוסר קוהרנטיות זה מצטרף למסמכים הרפואיים ויחדיו הם מעוררים חוסר אמון ואינם מאפשרים קבלת את עדות התובע, שהיא עדות יחידה במשפט אזרחי, בנוגע לאירוע ונסיבותיו. המסקנה היא שהתובע לא הוכיח את גרסתו ואת קיומו של האירוע המהווה את עילת התביעה, ולפיכך דין תביעתו להידחות. התייחסות קצרה לשאלת האחריות התיאורטית דין התביעה להידחות משום שאירוע התאונה כלל לא הוכח. עם זאת, למעלה מן הצורך ולשלמות התמונה בלבד, אתייחס בקצרה גם לשאלת האחריות התיאורטית לוּ היתה מתקבלת גרסת התובע כי נפגע כשהרים ארגז חצי מלא. אפתח ואומר כי לפי חוות הדעת הבטיחותית מטעמו היה מתקשה התובע להוכיח אחריות. חוות הדעת הסתמכה על הטענה כי התובע הרים ארגז במשקל 12 ק"ג, ועל פי קביעת המומחה מטעם התובע, ד"ר ביקלס, ניתן היה להרים עד 7 ק"ג, שהם כששה בקבוקים. הואיל וגם התובע אינו טוען כי הרים ארגז מלא, והואיל ואין ראיה לגבי מספר הבקבוקים בארגז הפתוח ומשקלם, יש קושי בהטלת אחריות לפי חוות הדעת. עם זאת אני מקבל את הנחתו של ד"ר ביקלס כי גם הרמת ארגז במשקל קל יותר עלולה לגרום לפגיעה [עמ' 34, 1], ולוּ הייתי מקבל את גרסת התובע הייתי מייחס אחריות לאוסם, פוטר את חצי חינם ואת חברת כוחה האדם מאחריות ומייחס לתובע אשם תורם בשיעור 25%. אחריות אוסם: אוסם היא ששימשה במעבידתו בפועל של התובע, היא זו שנתנה לו את הוראות העבודה, היא זו שפיקחה עליו, והיא זו שסיפקה את ציוד העבודה ובפועל - גם אם בעקיפין - היא זו ששילמה את שכרו. ניתן לראות באוסם כמעבידת התובע. כידוע מעביד חב חובת הזהירות כלפי עובדו, ובכלל זה עליו לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום או בתהליך העבודה וכן ליידע את עובדיו בדבר סיכונים קיימים, להדריכם, לפקח עליהם ולספק להם אמצעי הגנה וציוד נאות שיצמצם את הסיכונים (ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 211 [1980]; ע"א 3463/95 מדינת ישראל נ' דרעי, פ"ד נ(3) 433 [1996]). במקרה הנוכחי התובע טען כי לא עבר הדרכת בטיחות [עמ' 27, 1-3] ואוסם לא הראתה כי התובע עבר הדרכה שכזו. אני מקבל את טענת אוסם כי התכופפות לתוך מדף היא אירוע יום-יומי שההדרכה שיש לספק לגביו היא מנימיאלית, ברם משעה שידעה כי העובדים נדרשים להוציא משקל כבד מתוך המדפים היה עליה להדריך אותם בדרכי ההרמה הבטוחות ולספק להם אמצעים להרמה בטוחה, למשל אמצעי למשיכת הארגז החוצה מהמדף ואז הרמתו שלא בזווית. אוסם לא הנהיגה אפוא שיטת עבודה בטוחה, לא נקטה אמצעי בטיחות שיכלו למנוע את אירוע התאונה ולא קיימה פיקוח נאות על כללי הזהירות הנדרשים. בנסיבות אלו יש להטיל אחריות על אוסם כמעביד. אחריות חצי חינם: חצי חינם היא בעלת המקרקעין. אין חולק כי בעלות זו מטילה עליה אחריות מושגית, ברם היא לא נתנה הוראות לתובע ולא העסיקה אותו. הואיל ולא נטען, וגם לא הוכח, כי המדפים מהם נפגע התובע (לטענתו) אינם תקניים או כי במקרקעין עצמם חל פגם כלשהו שגרם לתאונה, אין מקום להטיל על חצי חינם אחריות כלשהי. אחריות חברת כוח האדם: הן התובע, הן חברת כוח האדם והן אוסם הסכימו כי מי שנתן לתובע הוראות היתה אוסם וכי חברת כוח האדם שימשה כמעביד פורמאלי בלבד. התובע עצמו הבהיר כי ראה עצמו עובד אוסם. בהתאם לדין חברת כוח האדם אינה פטורה משהשגחה על תנאיהם של עובדים שהיא מספקת למעבידים, אולם במקרה זה לא מצאתי כל פגם בהתנהלותה. לפיכך אין עליה רשלנות. אשם תורם: הפעולה שביצע התובע היא פעולה יום-יומית. התובע היה ער למדף שמעליו. גם אם תתקבל גרסתו, הרי שמדובר בטעות שלו בשיקול הדעת ובהערכת המרחק. בנסיבות אלו היה מקום לייחס לו אחריות בשיעור 25%. סוף דבר התובע לא הוכיח את תביעתו. המסמכים הרפואיים והשינוי בגרסאות מעוררים ספק רב בכל הנוגע לאמינותו ומובילים למסקנה כי טענותיו בנוגע לפגיעה הותאמו למצב העובדתי והרפואי ונועדו ליצור אחריות. בפועל לא הוכח כלל שנפגע כשיצא ממדף כשהוא נושא משקל כלשהו. אינני נותן אמון בעדותו ולכן התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעות בסך 15,000 ₪ לכל צד. שולחת הודעות הצד השלישי תשא בהוצאות הצד השלישי 1 ו-4 בסך 10,000 ₪ ובהוצאות הצד השלישי 2-3 בסך 5,000 ₪. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבנזקי גוףתאונת עבודה