שימושים שאינם שימושים חקלאיים במבנים שהקימה במשק, ללא הסכמת התובע וללא אישורו, וכי חלק מהמבנים נבנו שלא כדין. 5. ביום 1.5.13 הגיעו הצדדים בתיק זה להסכמה כדלקמן: יינתן פסק דין כספי לפיו תחויב הנתבעת בתשלום הסך של 297,835 ₪ אשר יישא ריבית והצמדה מיום 2.2.07. הוסכם שייפסקו השימושים החורגים במבנים 1,2,3,4,5,6,9 בהתאם למפה המסומנת ת/4, במועד שייקבע על ידי בית המשפט. בית המשפט יכריע בשאלת ההוצאות ונושא התשלומים. גזרת המחלוקת בנושא ההריסה מתייחסת למבנים המסומנים בת/4 - 2,3,4,5,6, ו- ¾ מ-9. כן הוסכם כי במסגרת הסיכומים שיוגשו ניתן יהיה לצרף היתרים מלאים שניתנו במהלך השנים בהתייחס למבנים בחלקה זו. 6. התובע עותר בסיכומיו להורות על הריסת המבנים לאלתר, שכן, לטענתו, מדובר במבנים שיועדו להריסה עוד משנת 1984. התובע מפנה לבקשה להיתר להקמת לול שהוגשה על-ידי בעלה המנוח של הנתבעת בשנת 1983 ואושרה מטעמו בשנת 1984 - וזאת כנגד הריסת המבנים 2, 3, 4, 5, 6 וכ- ¾ ממבנה 9 (מוצג ת/5). עוד הוא מפנה להיתר מיום 22.5.89 בו אושרה הקמת בית שני לבן ממשיך (ת/7) כאשר מבנים מס' 2,3,4,5,9, מסומנים בו להריסה. לטענת התובע, על יסוד המפורט בהיתרים אלו, ומשלא הוצגו על-ידי הנתבעת 1 תוכניות או היתרים מאוחרים יותר, יש להורות על הריסתם של המבנים. 7. אשר לשימושים החורגים מבקש התובע להורות על פינוי השימושים החורגים לאלתר. לטענתו, התביעה בתיק זה הוגשה בחודש פברואר 2007 בהסתמך על דו"ח הפיקוח משנת 2005 ומאז המשיכה הנתבעת 1 לבצע את השימושים החורגים במקרקעין חרף ידיעתה על התנגדות התובע. בנסיבות אלו, לשיטתו, אין מדובר בדרישה לא סבירה להפסקה מיידית של השימוש. לכך הוסיף התובע כי מתן ארכה להפסקת השימושים החורגים יהא בה שליחת מסר לא ראוי לציבור לפיו "חוטא יצא נשכר". 8. התובע מבקש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ראויים בהתאם לתקנות 511-512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לגישתו, בעת קביעת גבוה הסכום שייפסק יש להתחשב בשנים הרבות שחלפו ממועד עריכת דו"ח הפיקוח בשנת 2005, עת נודע לתובע על השימושים החורגים שמבצעת הנתבעת 1 במקרקעין. בהקשר זה, לעמדתו, יש להתחשב במשאבים הרבים שנאלץ להוציא בניסיון להביא להפסקת השימוש, הבאים לידי ביטוי בשליחת מפקחים למקרקעין, טיפול משפטי, התקשרות עם מודד לעריכת תשריטים ועם שמאי לעריכת שומה לקביעת תשלום דמי השימוש הראויים. 9. אשר לפריסת התשלומים טוען התובע כי ניתן לחלק את התשלום בסך של 297,835 ₪ לכל היותר ל- 12 תשלומים שווים נושאי ריבית חלוקה בחובם. 10. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את הסעד להריסת המבנים, זולת חלק ממבנה 9 שהינו המבנה היחידי שסומן להריסה בבקשה שהוגשה על ידה בשנת 1989. לטענתה, החלק הארי של המבנים נשוא התביעה מצויים במקרקעין עוד משנות ה- 50 וה- 60 והוקמו בהתאם להיתרי בניה או בהסכמת המינהל או חברת רסקו. בהקשר זה מפרטת הנתבעת 1 כי מבנה 1 נבנה על-פי היתר מיום 21.5.89; מבנה 6 נבנה על-פי היתר מיום 25.10.53; מבנה 7 נבנה על-פי היתר מיום 25.9.67 והוקם בהסכמת המינהל; מבנה 8 נבנה על-פי היתר מיום 22.5.89; מבנה 9 נבנה על-פי היתר מיום 19.12.66 ואף התובע מודה כי מבנה זה הוקם בהסכמתו בסעיף 7 לתצהירו של מר עמית גילת ובדו"ח הפיקוח מיום 28.4.05; מבנים 3 ו-4 הוקמו על ידי חברת רסקו בשנת 1952 עוד בטרם כניסתה של הנתבעת 1 למקרקעין, כתימוכין מפנה הנתבעת 1 לתוספת לחוזה שנחתם בין "קרן היסוד בע"מ" לבינה ובעלה המנוח, מר פייגנבאום אברהם ז"ל, ואשר במסגרתו מופיעים המבנים; מבנים 2 ו- 5 הוקמו באישור התובע, והם מופיעים בתשריטים שעל בסיסם ניתנו היתרי הבניה למבנים 1, 7 ו-9. עוד היא מציינת כי התובע בעצמו אישר כי כלל המבנים למעט מבנה 9 אינם מיועדים להריסה, כאשר חתם על הסכמתו לבקשת הנתבעת להקמת "בית חדש לבן ממשיך" (ת/7). הנתבעת מדגישה כי במפה המצורפת לבקשה זו רק מבנה 9 מסומן להריסה, ואלו יתר המבנים אינם מסומנים כך. 11. אשר לשימושים החורגים מבקשת הנתבעת 1 ליתן לה ארכה בת 12 חודשים להפסקת השימוש, על מנת לאפשר לה להכשיר את הפעילות במבנים, או לחילופין לאפשר לה התארגנות ראויה לקראת הפינוי. בנוסף מבקשת הנתבעת 1 להתחשב במצבה הבריאותי הקשה ובהיותה ניצולת שואה בת 88. 12. כמו כן מבקשת הנתבעת 1 שלא להטיל עליה הוצאות מאחר וטרם התקיימה ישיבת הוכחות בתיק זה, והצדדים הגיעו להסכמות ביניהם בנוגע למרבית מרכיבי התביעה. עוד היא מבקשת כי תינתן הדעת למאמצים שהשקיעה להוכחת קיומם של היתרי הבניה למבנים שחלקם הוצאו בשנות ה- 50 וה- 60. 13. אשר לפריסת התשלומים מבקשת הנתבעת 1 להתחשב בהסכמתה לסיים את התיק ביחס לסעד הכספי מבלי להידרש להליך הוכחות ולחקירת השמאי, ובשל כך יש לאפשר לה פריסה סבירה של סכום פסק הדין ל- 48 תשלומים. דיון 14. המפקח יוסף חברוני מטעם התובע ציין בדו"ח הפיקוח שערך מיום 21.6.05, כי בביקורו במקום ביום 15.6.05 נמצאו המבנים שסומנו 1,2,3,4,5,6,9 בתשריט מס' 3111, וכך תוארו המבנים (נספח ג' לכתב התביעה) בצירוף שטחיהם כפי שצויינו בחוות הדעת של השמאית דליה אביבה (נספח ט' לכתב התביעה): א. מבנה 1 פועל כבית מלאכה לדלתות ייחודיות ולמערכות יוקרה בע"מ וכן מחסן עצים, בשטח של 1,030 מ"ר. מבנה זו מאושר על-פי תוכנית בניה מיום 15.5.84. ב. מבנה 2 פועל כמחסן עץ ובית מלאכה "שיר וצפריר" רצפות פרקט בשטח של 435 מ"ר. למבנה לא נמצא אישור בניה והוא מיועד להריסה על-פי תוכנית מיום 15.5.84. ג. מבנה 3 משמש כמחסן בשטח של 70 מ"ר המיועד להריסה על-פי תוכנית מיום 15.5.84. ד. מבנה 4 פועל כבית מלאכה "מירון" מכשור ומערכות בשטח של 40 מ"ר. המבנה נמצא כמיועד להריסה על-פי תוכנית מיום 15.5.84. ה. מבנה 5 פועל כמחסן שנמצא כמיועד להריסה על-פי תוכנית מיום 15.5.84. ו. מבנה 6 הינו מבנה מגורים אשר מיועד להריסה על-פי תוכנית מיום 15.5.84. ז. מבנה 7 משמש כמבנה מגורים שנמצא מאושר על-פי היתר מיום 14.9.67. ח. מבנה 8 אף הוא משמש כמבנה מגורים שנמצא לגביו אישור מיום 26.2.89. ט. במבנה 9 פועלים מחסנים סגורים ומושכרים לאחרים בשטח של 435 מ"ר. נמצא כי על-פי תוכניות שונות הבניין מיועד להריסה. 15. התובע כאמור מסתמך על הבקשה להיתר "הקמת לול לפטמים" שנערכה על-ידי בעלה המנוח של הנתבעת 1 ביום 12.5.83, ואושרה על-ידי המינהל בחתימתו ביום 15.5.84 (ת/5, וצילום מוגדל ת/6). עיון בתשריט שצורף לבקשה מלמד כי המבנים שסומנו בת/4 כמבנים 2, 3, 4, 5, 6 וחלק ממבנה 9, נצבעו על גבי התשריט ת/5 בצבע צהוב, אשר על-פי המקרא מסמן שטחים המיועדים להריסה. במסגרת בקשה זו התבקשה הקמתו של מבנה מס' 1 ואין חולק כי הקמת מבנה זה אושרה. עוד מפנה התובע להיתר בניה מיום 22.5.89 "לבניית בית מגורים שני לבן ממשיך-הריסת לולים וסככה במגרש". בתשריט שצורף להיתר מסומנים מבנים 2,3,4,5 ו-9 כמיועדים להריסה. הנתבעת 1, לעומתו, מסתמכת על הבקשה להיתר "הקמת בית חדש לבן ממשיך" שנערכה על-ידה ביום 10.2.88, ואושרה על-ידי התובע בחתימתו ביום 26.2.89 (ת/7 וצילום מוגדל ת/8). מן התשריט שצורף לבקשה ניתן לראות כי רק חלקו השני של מבנה 9 נצבע בצבע צהוב המסמן מבנה המיועד להריסה, בעוד שהמבנים 4, 5, 6 וחלקו הראשון של מבנה 9 מופיעים בתשריט אך אינם צבועים כלל. עוד עולה מעיון בתשריט זה כי חלק זניח ממבנה 2 מופיע בו ואילו מבנה 3 אינו משורטט על גביו כלל. 16. מר גילת נציג התובע, הסביר בעדותו כי בתיק המינהל היו מצויות שלוש תוכניות. תוכנית משנת 1967 להתאמה לתוספת בניה בבית המגורים; תוכנית שנערכה ביום 12.5.83 להקמת לול שאושרה על-ידי המינהל ביום 15.5.84 (ת/4 והתשריט ת/6); ובקשה לבניית בית לבן ממשיך משנת 1989 (ת/7 והתשריט ת/8 (עמ' 31, 33 לפרוטוקול). 17. בהמשך עדותו התבקש מר גילת להבהיר את משמעות השוני בין התוכניות האחרונות שאושרו על-ידי המינהל כאשר על גבי התוכנית המוקדמת מסומנים המבנים 2, 3, 4, 5, 6 וחלק ממבנה 9 כמיועדים להריסה ואילו בתשריט הבקשה מיום 10.2.88 מסומן חלק אחר של מבנה 9 בלבד כמיועד להריסה. על כך השיב כי "מבחינה זו כל המבנים שהיו להריסה לא היו אמורים להיות בשטח, התעלמות מהתוכנית השנייה לא עשו אותם כשרים. הדרך היחידה להכשיר אותם, זה מה שאני יודע. מבנה שסומן להריסה, הדרך היחידה שיכול להיות חוקי מחדש, לסמן מחדש באדום ולבקש אותו, אחרת זה מבנה שלא צריך להיות בשטח" (עמ' 33 לפרוטוקול). שאלה דומה הופנתה לבנה של הנתבעת 1, מר גבריאל פיינגבאום, ולתשובתו אביו המנוח סיפר לו כי הסדיר את הוצאת ההיתרים הדרושים למבנים לאחר הוצאת ההיתר משנת 1984, אך ציין כי במועד הוצאות ההיתרים בשנת 1984 ובשנת 1989 לא היה במשק (עמ' 34, 35 לפרוטוקול). היתר שכזה לא הוצג לי על ידי הנתבעת על אף ארכה שניתנה להצגת היתרי הבניה. 18. איני סבורה כי חתימתו של התובע על התשריט (ת/7) מלמדת כי התובע חזר בו מדרישתו להריסת המבנים. שוכנעתי כי התובע נעתר לבקשת בעלה המנוח של הנתבעת להקמת לול הפטמים כנגד הריסת מבנים 2, 3, 4, 5, 6 וחלק ממבנה 9, ובהמשך בחלוף כחמש שנים אישר את בקשת הנתבעת 1 להקמת בית מגורים לבן ממשיך כנגד הריסת חלקו השני של מבנה 9, מתוך הנחה שהמבנים שסומנו על גבי התשריט של הבקשה משנת 1984 נהרסו. הנתבעת לא טענה ואף לא הציגה ראיה כלשהיא כי פנתה לתובע והסבירה לו כי היא חוזרת בה מהסכמתה להריסת המבנים הנ"ל. לפיכך, הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כאילו התובע חזר בו מדרישתו להריסת המבנים וכאילו הוא הסתפק בהריסת חלק ממבנה 9 בלבד. יודגש בעניין זה כי הקמת מבנה 1 הותנתה בהריסת המבנים הנ"ל ולא הוצגה בפני כל גירסה מדוע יוותר התובע על דרישתו זו כאשר מבנה 1 עומד על תילו. זאת ועוד, אין חולק כי היתר הבניה מיום 22.5.89 חייב את הנתבעת להרוס את מרבית המבנים וגם בבקשה להקמת מבנה 1, לול הפטמים, התחייבה הנתבעת להרוס את כל המבנים הנ"ל. אין חולק כי הקמתו של מבנה 1 אושרה לבסוף והמבנה הוקם על ידה. הנתבעת לא הציגה בפני כל ראיה לפיה ביקשה לשנות את תנאי ההריסה שנקבעו על ידי הוועדה המקומית וכי בקשתה זו אושרה. העובדה כי התובע אינו חתום על תשריט הבקשה אינה מעלה ואינה מורידה מהתחיבותה המפורשת של הנתבעת להרוס מבנים אלו. מוצג ת/7 עליו נסמכת התובעת הינו בקשה להיתר בניה שהגישה הנתבעת בשנת 1988. בקשה זו לא אושרה על ידי רשויות התכנון (או לפחות לא הובאה בפני אסמכתא כי ניתן אישור לבקשה). על כן העובדה כי התובע חתם על בקשה זו אינה מהווה מתרס כנגד התחייבות הנתבעת להרוס מבנים אלו. התובע כמנהל המקרקעין בעבור בעלת הקרקע רשאי לדרוש מהנתבעת למלא אחר התחייבותה בפניו ובפני רשויות התכנון להרוס מבנים אלו. 19. לאור האמור אני מקבלת את טענות התובע כי יש להורות על הריסת המבנים הנ"ל, גם אם כולם או חלקם נבנו בשעתו כדין. על הנתבעת להרוס מבנים אלו תוך 3 חודשים. 20. בעניין פרק הזמן להפסקת השימוש הלא חקלאי במבנה 1 אשר נבנה כדין, יש להפנות לפס"ד בע"א 3244-12-12 אונגר נ. מינהל מקרקעי ישראל ואח' שם קבע כב' בית המשפט המחוזי בעניין דומה כי תינתן ארכה של שנה להפסקת השימוש הלא החקלאי. איני סבורה כי נסיבותיה של הנתבעת שונות. במבנים הנוספים אותם על הנתבעת להרוס, יש להפסיק השימושים החורגים עד למועד ההריסה. 21. אשר לפריסת התשלומים - נוכח הסכמת הנתבעת לסיים את המחלוקת הכספית ובנסיבותיה האישיות יש לאפשר לה לשלם את החיוב בפריסה מירבית ב-48 תשלומים. 22. סוף דבר ניתן בזאת צו מניעה קבוע המורה לנתבעת 1 ו/או מי מטעמה, להפסיק את כל השימושים החורגים הנעשים על ידה במבנה 1 בהתאם למפה המסומנת ת/4. הצו יכנס לתוקפו בתוך 12 חודשים מהיום על מנת לאפשר לנתבעת 1, ככל שתימצא לנכון וניתן יהיה לעשות כן, לפעול להכשרת המבנים והסדרת השימושים בתקופה האמורה. ניתן בזאת צו עשה לפיו על הנתבעת 1 להרוס את המבנים המסומנים 2,3,4,5,6, במפה ת/4 וזאת תוך 3 חודשים מהיום. ניתן בזאת צו להתאמת המבנה המסומן 9 במפה ת/4 להיתרי הבניה וזאת תוך 3 חודשים מהיום. ניתן בזאת צו מניעה קבוע המורה לנתבעת 1 ו/או מי מטעמה, להפסיק את כל השימושים החורגים הנעשים על ידה במבנים המסומנים 2,3,4,5,6 ו- 9 בהתאם למפה ת/4, וזאת תוך 3 חודשים מהיום. אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 297,835 ₪ אשר יישא ריבית והצמדה מיום 2.2.07. תשלום זה ישולם על ידי הנתבעת ב- 48 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.11.13 ומדי 1 לכל חודש. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. שימוש חקלאיחקלאותמבנה