דיני עבודה בטמרה | עוֹרך דין רונן פרידמן

זקוקים לעורך דין דיני עבודה בטמרה ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה בטמרה להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה בטמרה מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה בטמרה, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה טמרה ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה בטמרה, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) תביעה של עובד בטמרה לביטול פיטורים## מדובר בתביעה למתן צו הקובע כי פיטוריו של התובע בטלים, וכי התובע ימשיך בתפקידו כמנהל מרכז יום לקשישים בטמרה, ותשלום פיצויים לתובע בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש ב הסכום של 100,000 ₪. הנאשם הוא עמותה המפעילה מרכז יום לקשישים בטמרה במשך כ- 15 שנה. התובע הינו עובד סוציאלי במקצועו, שעבד אצל הנתבעת החל מיום 16.6.99, כ- 15 שנים כמנהל מרכז יום לקשישים, עד ליום 30 בספטמבר 2014, מועד פיטוריו. ביום 30.3.09 השיב התובע לנתבע כי קיבל הוצאות רכב מתחילת עבודתו, וגם קודם לכן במסגרת עבודתו בעיריית טמרה, וכי סוכם בין הצדדים בתחילת דרכו. מעבודתו כי ישולם לו ביטוח רכב ודמי טסט. ביום 21.4.09 כתב התובע לנתבעת במכתב בטענה כי בישיבה ביום 7.4.09 התקיימה פגישה בלשכת ראש העיר בנוכחות חברי העמותה והוחלט לפתוח דף חדש ביחסים בין הצדדים ופועלים יחד לרווחת תושבי טמרה. מתחילת שנת 2015, על רקע כישלונה של הנתבעת בהפעלת המרכז, עיריית טמרה השתלטה על הפעלת המרכז וקלטה את עובדי המקום, ועל כן, לא תהיה כל בעיה לקלוט את התובע כרגע מנהל מרכז. פיטוריו של התובע מנוגדים לחוק הגנת העובדים (חשיפת עבירות והפרת טוהר המידות או מינהל תקין) התשנ"ז -1997, מכיוון שהוא דיווח לרמת המפקח על פעילויות המרכז והתערבות הנתבעת בעבודתו המקצועית. גם המפקח המחוזי וגם מנהל משרד הרווחה בעיריית טמרה הסתפקו בתפקודו המקצועי של התובע כמנהל המרכז, ולא מצאו בסיס לטענות הנתבעת בכל הנוגע להתנהגות כושלת של התובע. עם זאת, לאור העובדה כי הפעלת המרכז עברה לעיריית טמרה בשנת 1/15, שקלטה את עובדי המרכז, והתובעת לא כללה את העירייה בתביעתה, בית המשפט אינו יכול לאכוף יחסי עובד מעביד. בין התובע לעיריית טמרה. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לאור כל האמור לעיל אנו ממליצים לעיריית טמרה לשקול בחיוב להחזיר את התובע לתפקידו ולהעסיק אותו כמנהל המרכז. ##(ב) תביעה בגין פגמים בהליך שימוע בטמרה## התובעת החלה את עבודתה בטמרה ביום 21 בפברואר 1994, עד ליום 31 במרץ 2001, הייתה התובעת עובדת עיריית טמרה. לטענת התובעת, מתחילת עבודתה בעמותה הנהלת העמותה החלה להטריד אותה בדרכים שונות והכל במטרה להביא להתפטרותה. התובעת מציינת כי במשך תקופה ארוכה היא לא קיבלה משכורת ואף לא הונפקו תלושי שכר - תופעה שהסתיימה, לטענתה, רק בשל פנייתה לבית משפט זה בתביעת שכר. התובעת האמורה לקחה חלק בדיון, ומהרישום שהיא עצמה ביצעה נראה כי "היה לה יום לפני הוועדה, וניתנה לה הזדמנות מלאה להשיב לטענות שהועלו כלפיה, והיא אכן התייחסה אליהם אחת על ידי אחד. גם אם היו ליקויים ביישום הליכי השימוע לתובעת, ליקויים אלה לא פגעו באופן מהותי בזכויותיה להביא את עניינה בפני הנהלת העמותה, והעובדה שהתובעת בחרה לקחת חלק בדיון, למרות העובדה שבית המשפט אינו יכול להגיע, מעידה על הסכמה. השימוע באופן זה, וכאשר התוצאה אינה תואמת את ציפיותיה, היא לא יכולה להחזיר את הגלגל לאחור. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## כך גם - בענייננו, התובע אינו זכאי לפיצוי נוסף מעבר לפיצויי הפיטורים להם זכאי עובד שפוטר מעבודתו. ##(ג) תביעה של עובד מדינה בטמרה להכרה בוותק## התובע עבד בעיריית טמרה, בשנים 1997-2006, בדירוג מנהלי. בשנים אלו - בשנת 2009 - ובעודו עובד במגזר הפרטי, כאמור, קיבל התובע תואר אקדמי. עם כניסתו לשירות המדינה אושר התובע לסגת ותק לתקופת עבודתו בבנק מסד בהתאם לנסמן 24.445 (א) משנת 2000. עם זאת, התובע לא אושר לסגת הוותק בגין תקופת עבודתו ב עיריית טמרה, בטענה שהוא לא. התביעה הוגשה ביום 1.11.2015, במסגרתה עתר התובע לסעדים כספיים, המגיעים לו - לדעתו - ממעסיקו, מדינת ישראל בשל "ותק גורר", מתקופת עבודה קודמת, אשר המדינה לא הכירה, כאשר התובע התקבל לעבודה. אם התובע, העובד אצל הנתבעת בדירוג MHR, רשאי לגרור את הוותק שצבר במהלך עבודתו בעיריית טמרה בדירוג המינהלי; זה הוסכם בכתב. תובע היה זכאי לדירוג רק לאחר סיום שירותו בעיריית טמרה, שכן הוא דורג שם רק בדירוג המינהלי וסיים תואר אקדמי, מה שמקנה לו דירוג בדירוג החייאה רק כאשר עבד. במגזר הפרטי. לאור הוראות הסכמי החייאה, שפורסמו בהודעת נשם ומשתקפות נאמנה בהוראות התקשיר - התובע אינו רשאי לנכות ותק מתקופת עבודתו בעיריית טמרה, בדירוג מנהלי, תמורת תפקיד שהתקבל בשירות שירות המדינה בין שני התפקידים. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## על כן התובע אפילו לא עמד - בנוסף לכל המשכיות - בתנאי, שהוא עובד שהועבר במקום העבודה הקודם מדירוג שאינו אקדמי, לדירוג החייאה, כנדרש בצו בזק. , שיצר את הזכאות לוותק ראשית, בדירוג אחר. ##(ד) מכרז לאיוש משרה בטמרה## נושא התביעה שלפנינו הוא מכרז שפרסמה עיריית טמרה למילוי תפקידי מדריכים לקידום בני נוער, בהיקף של 50% מכל תפקיד. אין חולק למעשה כי יש לבטל את החלטת ועדת הבדיקה מיום 30/4/19 לאור הטענות שהועלו בדבר עמידת הנתבעים בתנאי הסף 4-2: הנאשם 2 בדבר דרישת הניסיון, הנאשם. לתאריך 3 לא היה תאריך רלוונטי, 19/2/19, ל -4 אין תואר ראשון בתחומי החינוך הנדרשים. עוד הועלה בהליך כי גם לתובע 2, שלא זכה, לא היה ההשכלה הנדרשת. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## בנסיבות העניין, נוכח העובדה שהנתבעים 4-2 הועסקו כחודש וחצי ולאור לוח הזמנים הקבוע והקצר המפורט לעיל, איננו מוצאים צו להפסקת העבודה באופן מיידי, וזה ייעשה כנדרש ולא יאוחר מיום 6/8/19. ##(ה) זכות שימוע לעובד בטמרה## בתביעה זו התובע מבקש מבית המשפט להורות על משרד החינוך להחזירו לתפקיד המפקח הטכנולוגי - רכז ומרכז המגזר הערבי, במשרד החינוך אותו מילא לאחר הזכייה במכרז, החל מ 1 / 1/04 עד 8/04. על מנת להתחיל בעבודתו כמפקח, הגיש התובע, שעד אז שימש כמנהל בית ספר בעיר טמרה ובבעלות העירייה, הגיש בקשה להתפטר מתפקידו כמנהל. ביום 23.1.04 אישרה עיריית טמרה את יציאתו של התובע לצה"ל, לתקופה שבין 1 בינואר 2004 ליום 31 באוגוסט 2004. עוד צוין במכתב זה כי לאור העובדה שהתובע בחר באופן חד צדדי לחזור לתפקידו החל מיום 1/9/04, בתפקיד מנהל בית הספר בעיר טמרה ולא להתייצב לעבודה כמפקח, משרד החינוך רואה אותו מתפטר. טענות התובע כי לא ניתן לו שימוע, על רקע השתלשלות האירועים שתוארו לעיל, מעוררות יותר ממה שיהיה, בכל מקרה, צו מוצדק כאשר הרשות הציבורית מתכוונת לקבל החלטה בעניינו של העובד. אולם, בענייננו, התובע עשה את עצמו, הנושא הובא בפני הגורמים המוסמכים במשרד החינוך, והוא יצר עובדות בשטח, ורק בדיעבד הוא ביקש להכשיר את פעולתו, וכשזו לא עבודה, הוא טוען כי זכות הטיעון שלו נפגעה. עם זאת, גם אם נקבל את הטענה בדבר זכותו לשימוע, זכות המצטמצמת בנסיבות העניין, הרי שלמעשה ההתכתבות עמו במהלך חודשיים לאחר פתיחת שנת הלימודים, במהלכם לא הצעה לאייש מחדש את תפקידו עד לקבלת החלטה נוספת על ידי משרד החינוך. על הזכות לשימוע בו היה מחויב לו משרד החינוך, בנסיבות העניין. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## על סמך כל האמור לעיל אנו מורים על דחיית תביעת התובע. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק בטמרה חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון בטמרה ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק בטמרה נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה בטמרה בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה בטמרה, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות.
מחשבון מיסים עיפרון ומחברת
תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד בטמרה חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד בטמרה. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים בטמרה מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים.
יד כותבת שיק
(7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים בטמרה מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד בטמרה לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון
צל אל אדם מפוטר מאחורי דלת ואדם שמחזיק את הראש
(9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה.
פיטורים של אדם במשרד
(10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין הטמרה מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור טמרה יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים בטמרה. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה בטמרה - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה בטמרה - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

תביעה בגין ביצוע עבודות בניה בטמרה

בתביעה כספית לתשלום סך של 78,540 ש"ח בגין ביצוע עבודות בניה בטמרה נתוני רקע: אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 20.9.1997 נחתם הסכם בין התובע, מר עומר מטר, לבין הנתבעת 2, חברת ח.מ.נ. עבודות בנין ופתוח והובלות בע"מ (להלן - "הנתבעת"), לביצוע עבודות בניה בפרויקט להקמת מעון יום לחינוך מיוחד עבור הנתבעת 1, עיריית טמרה (להלן - "העירייה"), וזאת לאחר שהנתבעת זכתה במכרז של העירייה מס' 8/96 לבניית הפרויקט (להלן - "הפרויקט"). במקביל לחתימת ההסכם חתמה הנתבעת על המחאת זכות אשר לפיה המחתה כל סכום המגיע לה מהעירייה בגין הפרויקט לטובת התובע, והלה המציא את המחאת הזכות לעירייה (להלן - "המחאת הזכות"). אשר למערכת היחסים הכספיים שבין התובע לבין הנתבעת, הרי שהדבר הוסדר בהסכם אשר נחתם ביניהם ולפיו התחייב התובע לשלם לנתבעת סך של 300,000 ש"ח בצירוף מע"מ. על אף שהפרויקט אכן בוצע עד תום, הצדדים מצאו את עצמם מנהלים בגינו שלושה הליכים משפטיים שונים, כמפורט להלן: האחד - במסגרת ת.א. 4090/00 (שלום עכו) שהינה תביעה של הנתבעת כנגד העירייה לתשלום סכומים שונים המגיעים לה בגין ביצוע הפרויקט; השני - במסגרת ת.א. 2632/01 (שלום עכו) במסגרת תביעה אשר הוגשה על ידי הנתבעת כנגד העירייה וכנגד התובע לתשלום סכומים ופיצויים בקשר לפרויקט; השלישי - היא התביעה שלפניי. עיקר טענות הצדדים וגדר המחלוקת: בגדר התביעה דנן טוען התובע, כי נותרה יתרת חוב בגין הפרויקט שלא שולמה לו על ידי העירייה בסך של 51,000 ש"ח (נומינלי), ואשר הועברה לחשבון הנתבעת - בניגוד גמור להמחאת הזכות שיש בידיה (להלן- "הסכום שבמחלוקת"). לפיכך טוען התובע, כי על העירייה לשלם לו סכום זה לנוכח ביצוע העבודות ומכוח המחאת הזכות שבנדון. אשר לנתבעת טוען התובע, כי עליה לשלם סכום זה מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט, משום שברור היה על פי המחאת הזכות וההסכם אשר נחתם בין הצדדים, כי כל הכספים המגיעים מאת העירייה בגין הפרויקט שבנדון הם כספים המגיעים לו ולא לנתבעת. במענה לטענות אלה העלו הנתבעות שתי טענות מקדמיות: התיישנות ומעשה בית דין. לטענתן, התביעה התיישנה משום שהעבודות הסתיימו בשנת 1999 והחשבון הסופי בגינן אושר ביום 15.3.1999, ובהתאם לאמור הזכאות לתשלום כל יתרה שנותרה בגין הפרויקט קמה לתובע בתום שנה ממועד אישור החשבון הסופי, קרי ביום 15.3.2000. בשים לב למועדים אלה ולעובדה כי התביעה דנן הוגשה בחודש 6/2007, ברור כי התביעה התיישנה משום שחלפו יותר מ-7 שנים מאז נולדה עילת התביעה. בנוסף לכך טוענות הנתבעות, כי פסק הדין בהליך אשר התנהל בין אותם צדדים ממש במסגרת ת.א. 2632/01 בפני כב' השופט זיאד סאלח, יוצר השתק בשל מעשה בית דין משום שפסק הדין מתייחס ל"ביצוע העבודות וההתחשבנות בין הצדדים". לגופו של עניין, הנתבעות אינן מכחישות את הטענה כי הסכום שבמחלוקת הוא בגין יתרת חוב המתחייבת מהעירייה לאור סיום ביצוע הפרויקט, אך לטענתן סכום זה שולם לידי הנתבעת, ולא לידי התובע, לנוכח ביטול המחאת הזכות. עוד טוענת העירייה, כי חלק מהסכום שבמחלוקת שולם לצדדי ג' ישירות, נושים או ספקי חומרים של התובע, בסכום מצטבר של 29,892 ש"ח כמפורט בתצהירו של מנהל החשבונות מטעם העיריה, ולכן יש לקזז סכום זה מהסכום שבמחלוקת. מכל מקום, העירייה עותרת בהודעה שלה לצד ג' לחייב את הנתבעת בשיפוי מלא בגין כל סכום בו תחויב על ידי בית המשפט כלפי התובע, אם התביעה נגדה תתקבל. דיון והכרעה: בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע, מר איברהים ערמוש, מנהל החשבונות של העירייה, ומר חוסיין חיג'אזי, מנהל הנתבעת. לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי את טענותיהם, אני מוצאת כי התביעה אכן התיישנה כלפי העירייה, אך לא כלפי הנתבעת, זאת משום שעילת התביעה כנגד העירייה נוצרה, לכל המאוחר, בתום שנת הבדק, היינו ביום 15.3.2000, ואילו התביעה הוגשה ביום 25.6.2007 - לאחר חלוף 7 שנים מאותו מועד. ערה אני אומנם למכתבו של עו"ד מג'דוב מיום 14/10/01, ב"כ העירייה באותם זמנים, המופנה לב"כ התובע בקשר לסכום שבמחלוקת, אך עיון מדוקדק באותו מכתב מעלה שאין בו הודאה בזכותו של התובע לקבל את הסכום שבמחלוקת, ולכן אין לראות במכתב האמור משום הודאה בזכות המחדשת את מרוץ ההתיישנות. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה נגד העירייה מחמת התיישנות. שונה הוא המצב בכל הנוגע לנתבעת. עילת התביעה כנגד הנתבעת נסמכת על עשיית עושר ולא במשפט, ומתוקף כך היא נוצרה והתגבשה עם העברת הסכום שבמחלוקת (כולו או חלקו) מהעירייה לנתבעת. הגם שהצדדים לא הציגו בפניי אסמכתאות המעידות על מועד העברת הסכום שבמחלוקת לחשבון הנתבעת, ברם, מנהל החשבונות של העירייה מסר במהלך עדותו בפניי, כי הסכום שבמחלוקת יחד עם סכומים נוספים שנפסקו לטובת הנתבעת בתיק א' 4090/00 שולמו לנתבעת במועדים שונים בין השנים 2005-2006. לפיכך אני דוחה את טענת ההתיישנות ביחס לנתבעת, משום שלא חלפו 7 שנים ממועד התשלום ועד להגשת התביעה. אשר לטענה בדבר מעשה בית דין, הרי שטענה זו כמו קודמתה דינה להידחות. עיינתי בכתבי הטענות ובתצהירים שהוגשו לתיק א' 2632/01, ולא מצאתי כי מי מהצדדים בקש להעלות טיעון כלשהו ביחס לסכום שבמחלוקת בצורה המחייבת הכרעה של בית המשפט. אומנם ישנה התייחסות קצרה לכך בחקירות הנגדיות, אך לא באופן שהעמיד להכרעת בית המשפט שאלה כלשהי שקשורה בסכום שבמחלוקת. בהתאם לכך, גם בית המשפט (כב' השופט סאלח) לא נדרש להכרעה בסוגיה זו במסגרת פסק הדין אשר ניתן על ידו. לגופו של עניין - הנתבעת אינה מכחישה דבר קבלת הסכום שבמחלוקת מאת העירייה וטוענת כי סכום זה הועבר אליה לאחר שהמחאת הזכות בוטלה. לעומת זאת, התובע טוען כי המחאת הזכות מעולם לא בוטלה, וככל שקיימת אסמכתא המעידה על כך הרי שהוא מעולם לא חתם עליה ולא אישר אותה. לטעמי אין כל צורך להידרש לתוקפה של המחאת הזכות. בין אם המחאת הזכות בוטלה ובין אם לאו, הנתבעת לא היתה רשאית לקבל את הסכום שבמחלוקת. התמורה שהנתבעת זכאית היתה לקבל בגין הפרויקט דנן היא אותה תמורה שצוינה בהסכם שנחתם בינה לבין התובע בסך של 300,000 ש"ח בצירוף מע"מ - ללא קשר לחשבונות המאושרים על ידי העירייה. לפי אותו הסכם, התובע הוא זה שזכאי לקבל מאת העירייה את הסכומים המאושרים על ידה, ולא הנתבעת. כיוון שכך הנתבעת לא היתה זכאית לקבל לידיה את הסכום שבמחלוקת. מסקנה זו מתחדדת על רקע העובדה, כי במסגרת התביעה שהנתבעת הגישה כנגד התובע בתיק א' 2632/01 (וכנגד העירייה אשר נמחקה בשלב מאוחר יותר) היא תבעה תשלום כל סכום המגיע לה ממנו בגין הפרויקט שבנדון מכוח ההסכם אשר חתמה עמו, כאשר הסכום שבמחלוקת אינו מוזכר ואינו נכלל בתביעתה. לפיכך ברור שמלכתחילה הנתבעת לא ראתה את עצמה כמי שזכאית לקבל את הסכום שבמחלוקת, שאם לא כן יש להניח כי היתה כורכת אותו בתביעה הנ"ל. מכל מקום, הנתבעת לא עמדה בנטל הבסיסי ביותר להוכיח כי המחאת הזכות אכן בוטלה, מתי בוטלה, ומה היו הסיבות שהניעו את התובע להסכים למהלך כזה. ויודגש, באופן תמוה למדי שתי הנתבעות בתיק בחרו משום מה שלא להגיש מסמך כלשהו המלמד על ביטול המחאת הזכות. יתרה מזאת, מנהל החשבונות מטעם העירייה אינו טוען באופן מפורש בתצהירו כי המחאת הזכות בוטלה, אלא טוען שחוסר המעש מצד התובע יצר כלפיה מצג לפיו המחאת הזכות בוטלה או פקעה! די באלה כדי לדחות את הטענה בדבר ביטול המחאת הזכות. זה המקום להעיר, כי לא נעלמה מעיניי התנגדות הנתבעת לכל הרחבת חזית בקשר להתכחשות התובע לביטול המחאת הזכות. אין כאן כל הרחבת חזית, אך העיקר לעניינו היא המסקנה, כי הנתבעת היא זו שנושאת בנטל להוכיח את הטענה בדבר ביטול המחאת הזכות, כמי שמעלה טענה זו, וכמי שטענה זו מקדמת את ענייניה - ובנטל זה היא לא עמדה. יוצא אפוא כי הנתבעת לא היתה זכאית לקבל את הסכום שבמחלוקת, ועם העברתו לידיה היא התעשרה שלא כדין על חשבון התובע, שזכאי היה לקבלו בגין העבודות שבוצעו על ידו. בנסיבות אלה, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת. יחד עם זאת, ועל מנת שגם התובע לא ייצא כמי שהתעשר שלא כדין, יש לנכות מהסכומים שבמחלוקת את הסך של 29,892 ש"ח אשר שולם על ידי העירייה בין לידי התובע ובין לידי נושי התובע או ספקים ובעלי מקצוע עמם התקשר, וזאת לפי המסמכים אשר צורפו על ידי העירייה, שעליהם התובע לא בקש לחלוק. אחרית דבר: אני דוחה את התביעה נגד העירייה, הנתבעת 1. התובע ישלם הוצאות לעירייה בסך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ. אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעת 2 בחלקה, ומחייבת אותה לשלם לתובע סך של 21,108 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ וכל סכום ששולם בגין אגרה כשהוא משוערך נכון להיום. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיני עבודה