נטען כי הועדה הרפואית לא בדקה מסמכים רפואיים עדכניים המשקפים מצב עדכני

נטען עי הועדה לא בדקה מסמכים רפואיים עדכניים המשקפים את מצבו העדכני של המערער. ג. לא ניתן להבין, מפרוטוקול הועדה, מדוע קבעה למערער רק 10% ומדוע קבעה כי הוא סובל משיתוק חלקי בצורה בינונית. ד. הועדה לא פירטה ולא נימקה מדוע לא הפעילה את תקנה 15. 4. להלן, בתמצית, טענות ב"כ המשיב: א. הועדה קיימה את הוראות פסק הדין ולאחר שעיינה במסמך של ד"ר סיגל, החליטה לשנות קביעתה הקודמת ולקבוע כי החולשה ברגל ימין קשורה לתאונה. כן החליטה הועדה לבטל את קביעתה הקודמת בדבר מצב קודם. ב. לענין טענת המערער באשר לכך שהועדה לא התייחסה למסמכים רפואיים עדכניים - מדובר בענין שלא עלה בפסק הדין ולכן לא היתה צריכה הועדה לבצעו. מה גם שאם בידי המערער מסמכים עדכניים המלמדים על החמרת מצב, הוא רשאי להגיש תביעה להחמרת מצב ולא לצפות שהועדה, אשר התכנסה כדי לקיים את הוראות פסק דין, תידרש למסמכים העדכניים אשר לא נכללו בפסק הדין. ג. לענין טענת המערער באשר לגובה הנכות שקבעה לו הועדה - מדובר בענין רפואי המצוי בתחום סמכותה הבלעדית של הועדה, מה גם שמדובר בטענות שאינן קשורות לפסק הדין, שהרי גם הועדה בישיבתה הקודמת קבעה למערער 10% נכות והוא לא הלין על כך, אלא טען כנגד החלטתה לנכות את מלוא אחוזים אלו בגין מצב קודם. ד. לענין תקנה 15 - הועדה דנה בענין וקבעה שאין להפעילה כי המערער מסוגל לעבודתו. ה. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, אשר פעלה בהתאם לפסק הדין ולכן יש לדחות את הערעור. 5. דיון והכרעה א. על פי ההלכה הפסוקה, משמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה, על פי הוראות פסק דין, מוגבלת הוועדה בעבודתה להוראות פסק הדין בלבד. ולענין זה ראה דב"ע נא/29-1 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ד,160,162 (1992). ב. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי היא עיינה בפסק הדין ובמסמך של ד"ר סיגל וכן רשמה את תלונות המערער. הועדה רשמה כי:"הועדה עיינה בפסק הדין וכן במכתבו של ד"ר סיגל מיום 12/2/12 בו צויין שנושא הנירופתיה הסכרתית נשלל ב -EMG מ - 4/06 ועל כן נראה כי החולשה ברגל ימין קשורה לתאונה נדונה ואין מקום לנכות נכות על מצב קודם". הועדה אף דנה בהפעלת תקנה 15 וקבעה כי "אין מקום להפעלת התקנה מסוגל לעבוד". בהתאם למסקנתה של הועדה היא קבעה למערער 10% לפי סעיף 32(4)אII. ג. הנה כי כן, מהשוואת פסק הדין לפרוטוקול הועדה עולה כי האחרונה קיימה, במדוייק אחר הוראות פסק הדין, עת עיינה במסמך של ד"ר סיגל (מסמך מיום 12/2/12) ועת שקלה במנומק, על רקע מסמך זה "האם יש מקום לשנות את קביעתה בנוגע ל"מצב קודם שאינו קשור בתאונה הנדונה". הועדה, כאמור, לא רק ששקלה האם יש באותו מסמך כדי לשנות את קביעתה, בנוגע למצב קודם, אלא שהחליטה שאכן, על סמך האמור באותו מסמך, אין מקום לנכות מצב קודם ובהתאם לכך קבעה למערער את אותם 10%. 6. מהאמור לעיל עולה כי חרף טענות המערער וכפי שטען, בצדק, ב"כ המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ועל כן לא נותר לי אלא לדחות את הערעור. אין צו להוצאות. 7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד.רפואהמסמכיםועדה רפואית