האם רכש הנתבע זכויות בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 ? זוהי השאלה לפתחו של תיק זה. רקע עובדתי 1. אביו של הנתבע חתם ביום 19.3.00 בתר נזקק הזכאי לדירה בדיור הציבורי על חוזה שכירות בנוגע לדירה נשוא התביעה עם התובעת. ביום 6.5.2006 נפטר האב. פניית הנתבע לוועדה העליונה של משרד השיכון להכרה בו כדייר ממשיך נדחתה בהחלטה מספטמבר 2007 מהנימוקים הבאים: "לא גר בדירה עם הדייר החוזי ז"ל 3 שנים לפני פטירתו לפי ביקורי מעגל כמו-כן ממש השתתפות בשכר דירה בתקופה זו בגין מגורים ושכירת דירה בשוק החופשי בתקופה הרלוונטית" (ר' נספח ו' לתצהירה של חנה הראל מטעם התובעת). בממוש ההשתתפות בשכר דירה הכוונה לכך כי הנתבע, אשר סובל ממחלה פסיכיאטרית ומאושפז מדי פעם בבתי חולים לחולי נפש, הופנה לשיקום פסיכיאטרי בקהילה בתחילת שנת 2005 ובמסגרת זו שהה בהוסטל. בזמן שהותו בהוסטל היה הנתבע זכאי לקבל ואכן קיבל סיוע בדיור לפי הסדר בין משרד השיכון למשרד הבריאות כאשר כספי הסיוע הועברו ישירות להוסטל. המחלוקת 2. לטענת התובעת יש מקום להורות על פינויו של הנתבע מהדירה נשוא התביעה שכן לא התגורר עם אביו בפרק הזמן הנדרש בהתאם לחוק, עובר לפטירתו. לטענת הנתבע הוכח כי התגורר עם האב במהלך התקופה הרלוונטית. תשתית משפטית 3. על פי סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי "דייר ממשיך" הוא ""בן זוגו של זכאי שנפטר...לרבות הידוע בצבור כבן זוגו וכן ילדו...ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי...". בנוסחו המקורי של סעיף 3 נקבע כי "א. נפטר זכאי...יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית עם קרובו...ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין. ב. הוראות סעיף זה יחולו על הדייר הממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי...וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים". הוראת סעיף 3 האמורה תוקנה בשנת 2009 ואולם לנוכח הוראת המעבר שנקבעה בתיקון ובשים לב למועד פטירת האב, 2006, ממשיכה לחול בענייננו הוראת סעיף 3 האמורה בתוספת אחת: דרישת מגורים רציפה בת ארבע שנים לפחות "עם זכאי או כדייר ממשיך" (ר' סעיף 70(ב) לתיקון, ס"ח תשס"ט 2203 מיום 23.7.09, בעמ' 216). דיון 4. המחלוקת בעניינו היא האם התגורר הנתבע עם אביו ב-4 השנים שקדמו לפטירתו. הביטוי "מגורים" לעניין רכישת זכויות של דייר ממשיך פורש בפסיקה באופן שאינו דורש נוכחות פיסית רצופה בדירה במשך כל התקופה הרלוונטית. נקבע כי היעדרויות ארעיות, אף לתקופות ממושכות כגון אשפוז מטעמים רפואיים או שירות חובה בצה"ל אין בהם כדי לפגום בהתקיימות התנאי של מגורים עם הזכאי, כאשר ברור כי בסופה של אותה היעדרות ישוב הטוען לזכויות של דייר ממשיך לדירה (ר' ע"א 2054/01 (מחוזי-ת"א) "עמידר" נ. ואחניש סוליקה; עת"מ (ת"א) 1525/02 שושנה קגן נ. חברת עמידר; ת"א (פ"ת) 3455/04 "עמידר" נ. שי). עם זאת, נקבע כי הגם שלא נדרשת נוכחות פיסית רצופה "על הטוען להיותו "דייר ממשיך" הנטל להוכיח היותו קשור לדירה במירב החזקות הפיזיות" (ר' ע"א 6184/05 (מחוזי -י-ם) משה זריהן נ. "עמידר", פיסקה 16). 5. בענייננו אביו של הנתבע נפטר כאמור במאי 2006. האם הוכח כי הנתבע התגורר עם אביו ב-4 השנים שקדמו לפטירתו? אינני סבורה כן. הנתבע שהה החל מינואר 2005 ולפחות עד לפטירת אביו במאי 2006 במסגרת שיקומית לפגועי נפש בקהילה, בעקבות שחרורו מאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי בו שהה מאוגוסט 2004 ועד ינואר 2005 (ר' סעיף 7 לתצהירו). על פי עדותה של הגב' טלי מודריק, סמנכל"ית חברת קידום שיקומיים העוסקת בשיקום נפגעי נפש בקהילה, מספקת החברה למשתקמים עזרה בשכירת דירות כאשר עיקר התשלום עבור שכר הדירה ממומן לעדותה על ידי משרד השיכון (ר' עמ' 15, שורות 15-6; עמ' 14, שורות 21-18). העדה העידה כי מימון משרד השיכון עניינו אך לשכירת הדירות ולא קשור למסגרת התעסוקתית/ חברתית בה שוהים המשתקמים במהלך היום. עוד העידה כי שכירת הדירה אינה מהווה תנאי להשתתפות בתכנית השיקומית במהלך היום, וכי אותם משתקמים שביקשו לשכור דירות באופן עצמאי מצדדי ג' ולא באמצעות החברה שבניהולה, קיבלו אותו סיוע כספי עצמו ממשרד השיכון (ר' עמ' 15, שורות 30-18). העדתה של הגב' מודריק נתבקשה לאחר שהסתיים שלב ההוכחות. בהחלטה מיום 5.8.12 בה נתקבלה הבקשה קבעתי ככל שיבקש הנתבע להשלים ראיותיו בעקבות זאת, אתיר זאת. הנתבע לא ביקש להשלים את ראיותיו או לסתור את עדותה של הגב' מודריק. מעדותה של הגב' מודריק עולה כי הנתבע שהה בתכנית המשלבת מגורים במימון משרד השיכון החל מינואר 2005. מחוזי השכירות עם הנתבע שצורפו לבקשה להעיד את הגב' מודריק ואשר אליהם התייחסה העדה בעדותה, עולה כי סך כל תקופת שכירות המתאפשרת במסגרת הפרוייקט השיקומי היא 119 חודש (ר' סעיף 6ג להסכמים). אמנם ב"כ הנתבע טען כנגד קבלתם של מסמכים אלו בסיכומיו, ואולם משבחר הנתבע שלא להשלים ראיותיו בעקבות עדותה של הגב' מודריק, אין בידי לקבל טענה זו. מהסכמי השכירות המתייחסים לשנים 2005 ו-2006 עולה כי הגם שמדובר בתקופת שכירות מוגבלת בזמן, מדובר בתקופה בעלת פוטנציאל ממושך, כאשר כאמור שכירות זו אינה הכרחית לצורך השתתפות בתכנית השיקום. אף כאן לא סיפק הנתבע הסבר בעקבות עדותה של הגב' מודריק מדוע בחר להשתלב באותו חלק של התכנית הכולל מגורים וקבלת סיוע להם, כאשר לכאורה התגורר באותה עת לטענתו עם אביו. בעניין זריהן קבע בית המשפט העליון כי די בקבלת סיוע בשכר דירה מכספי צבור לאסיר משוחרר כמו גם בהצהרה על מגורים בכתובת אחרת, כדי לשלול מאסיר משוחרר זכויות להן לכאורה היה זכאי מכח חוק הדיור הציבורי (ר' רע"א 3798/07 זריהן נ. "עמידר"). בענייננו אמנם מדובר בפגוע נפש ואולם הרציונל ולפיו קבלת סיוע לצורך מגורים מהמדינה אינו עולה בקנה אחד עם קביעה ולפיה התגורר מקבל הסיוע בתקופה הרלוונטית בדירה אחרת, יפה גם כאן. 6. לעדות הנתבע על אף שהייתו בהוסטל, נהג במהלך הימים להגיע אל הדירה נשוא התביעה מדי יום ואף לישון שם. לעדותו סייע לאביו שהיה במצב פיזי קשה בהיותו חולה לב הן ברכישת מצרכים והן בשהייה עימו (ר' עמ' 5, שורות 3-1). ארוע התקף לב של האב נזכר אף בביקור המעגל שנערך בנכס בפברואר 2002 (ר' נספח ה' לתצהיר מטעם התובעת). הנתבע העיד כי הוא ואביו שאבו עדוד ותמיכה האחד ממשנהו בכל הנוגע למצבם (ר' שם). בתמיכה לעובדת מגוריו בדירה זימן הנתבע לעדות את אחד השכנים המתגוררים בבנין נשוא התביעה ואשר נתן אף תצהיר תמיכה מטעמו. העד, מר שריקי סלומון, העיד כי הנתבע התגורר עם אביו וסייע לו ברכישת מצרכים וניקיונות (ר' עמ' 7, שורה 33 - עמ' 8, שורה 1). יצויין כי הדירה נשוא התביעה היא דירת חדר והנתבע וגם אחיו העידו כי הנתבע נהג לישון בדירה על גבי מזרון שנפרש על הרצפה (ר' עמ' 6, שורות 11-10; עמ' 11, שורה 34- עמ' 12, שורה 2). הגב' מודריק שזומנה כאמור לעדות על ידי התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי הנתבע "... היה יוצא בסופי שבוע מדי פעם לדירת אביו" (ר' עמ' 16, שורה 15). 7. אין בידי לקבל את טענת התובעת ולפיה עדותו של מר שריקי היא "עדות מוזמנת". מדובר בעד נייטרלי לחלוטין, אדם לא צעיר המתגורר אצל בתו בבניין. נכון אמנם כי עד זה כשנשאל לא ידע לציין את שמו הפרטי של האב, על אף שהעיד כי נהג מדי פעם להיכנס לבקור בדירתו (ר' עמ' 8, שורות 17-9). ואולם דוקא בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי אין המדובר בעדות מוזמנת. עדותו היתה מהימנה עלי. עם זאת, גם אם נהג הנתבע לצאת בתדירות גבוהה בהרבה מזו הנזכרת בעדותה של הגב' מודריק, ויצויין בהקשר זה כי הנתבע לא זימן לעדות גורם כלשהוא מההוסטל ולעדותו לא עשה כן לאחר שהגורמים הרלוונטיים הפסיקו לעבוד במקום ונבצר ממנו להשיגם (ר' עמ' 6, שורות 20-19), עדיין סבורה אני כי אין לראותו כמי שהתגורר בדירה לנוכח הסיוע אותו קיבל ונסיבותיו כמפורט לעיל. 8. לתצהירה של הגב' חנה הראל המשמשת בתפקיד מנהלת חברת "עמידר" באזור ירושלים, צורף תדפיס מרשם האוכלוסין ממנו עולה כי הנתבע שינה את כתובתו במשרד הפנים לכתובת הדירה נשוא התביעה רק בראשית שנת 2007. הנתבע העיד כי כך עשה לנוכח חששו של האב בעודו בחיים מפני רישום כלשהוא שילמד כי הנתבע מתגורר עימו. זהו ההסבר אותו נתנו הנתבע וגם אחיו לכך שבביקורי המעגל שנערכו בנכס בין השנים 2006-2000 (ר' סעיף 9 לתצהיר הגב' הראל על נספחו) מופיע האב כמתגורר יחיד בדירה (ר' עמ' 5, שורות 34-26; עמ' 11, שורות 11-3). כך אף בבקשת הנחה של האב שצורפה לתצהיר מטעם התובעת ואשר בה הוא מציין כי הוא מתגורר בדירה בגפו. אמנם משקלן הראייתי של התרשומות על ביקורי המעגל הוא נמוך בנסיבות התיק שבפני לאחר שרכזי השטח החתומים על בקורי המעגל לא זומנו לעדות, כך שלא ברור האם אכן בפועל נעשתה בדיקה של מספר המתגוררים בדירה ומכל מקום הנתבע וגם אחיו העידו כי האב בשל חששותיו פעל להסוות את שהות הנתבע בדירה. עם זאת, אין ראייה לכך כי הנתבע התגורר עם אביו בשנים שקדמו למעבר לדירה (ור' בעניין זה דו"ח העובדת הסוציאלית שצורף כנספח לתצהיר התובעת), או כי נכנס להתגורר יחד עימו לדירה. אין המדובר בדירה בה התגורר הנתבע מזה שנים ואשר עקב שנוי נסיבות נאלץ לעוזבה לפרק זמן כזה או אחר. לנוכח כל האמור, אינני סבורה כי ניתן לראות בנתבע כמי שמקיים את דרישת החוק בדבר מגורים עם הזכאי לצורך רכישת מעמד כדייר ממשיך. אני מורה איפוא על פינויו של הנתבע מהדירה, בתוך 6 חודשים מהמצאת פסק דין זה. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות. ב"כ התובעת ביקש רשות לפיצול סעדים במסגרת כתב התביעה לצורך הגשת תביעה כספית לקבלת דמי שימוש וחזר על כך בסיכומיו. אני נעתרת לבקשה. שאלות משפטיותדייר מוגן (הגנת הדייר)