לבית המשפט הוגשה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. אין מחלוקת בשאלת החבות והמחלוקות שבין הצדדים הינן בהתייחס לגובה הנכות התפקודית, לנזקיו של התובע בעקבות התאונה ובשאלת הסכומים שיש לנכות בשל תשלומי המל"ל. עמדתי לתת את פסק הדין בנובמבר 2011, עת זימנתי את הצדדים להשלמת טיעון בנושא ניכויי המל"ל אך לבקשת ב"כ התובע, והואיל ומרשו הוזמן לבדיקה חוזרת במל"ל, עוכבו ההליכים במשך כשנתיים, במהלכן ניתנו החלטות על ידי וועדה רפואית, וועדת ערר ובית הדין לעבודה. בסופו של יום, נותרה קביעת המל"ל כפי שהייתה, ללא שינוי. הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת אקטוארית מעודכנת, כך שהיום אפשר להשלים את מלאכת פסק הדין. כתב התביעה התובע הוא יליד 1951, נשוי ואב לשניים. על פי כתב התביעה, הוא אקדמאי, מחנך ספורט במקצועו וכיום עובד בתור מטפל בחברת "מטב", הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 8/8/06, עת נהג ברכב ורכב אחר פגע בו בחוזקה. נטען כי כתוצאה מהתאונה, התובע נחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בראש, בפנים, בצוואר, בחזה ובגב. התובע פונה לבי"ח ושוחרר עם המלצות למנוחה והמשך תהליך החלמה על פי הוראות הרופאים. על פי כתב התביעה, במשך תקופת ההחלמה וגם לאחריה, התובע סבל מכאבי ראש, סחרחורות, בחילות, חולשה, עייפות, הגבלה ורגישות בתנועות הצוואר, בעמוד השדרה, נימול בידיים, כאבים והגבלת תנועת הכתפיים, תופעות אשר מנעו ממנו לבצע פעולות יום יומיות. עוד נטען, כי מאז התאונה התובע סובל מנדודי שינה, רעד בידיים, בהלה מרעש בלמים, קדרות, דכדוך ומועקה, אובדן שמחת חיים, שינה קלה, סף גירוי נמוך, עצבנות, חוסר סבלנות, נטיה לכעס, מצב רוח ירוד, פחד מחושך ונטייה לניתוק חברתי. עוד על פי כתב התביעה, כתוצאה מן התאונה, התובע נפגע קשות ברמת תפקודו ונכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית בשיעור ניכר. כן נטען, כי התובע נזקק בעבר ויזקק גם בעתיד לעזרת הזולת, כי הוא הפסיד שכר בעבר ויפסיד גם בעתיד וכי נשא ויישא בהוצאות רפואיות, בהוצאות נסיעה וכי נגרמו לו כאב וסבל רבים. הנכות הרפואית ביהמ"ש מינה מומחים רפואיים בשני תחומים: בתחום האורתופדי ובתחום הנפשי. בחוות דעתו מיום 22/2/08, כותב ד"ר א. רוזנטל, אשר מונה על ידי בית המשפט כמומחה בתחום האורתופדי, כי בבדיקתו הרפואית של התובע נמצאה רגישות במישוש הרקמות הרכות הפרא ספינליות, בעמוד שדרה צווארי עם הגבלה קלה בתנועת הצוואר. כן מצא ד"ר רוזנטל כי בבדיקת כתף שמאל, לא אובחנו סימני דלדול שרירי או הגבלת תנועה. במישוש דווח על רגישות פרק SC ועל כאב בעת הנעת הכתף. לאור זאת, ונוכח ממצאי בדיקות אובייקטיביות ובהעדר תיעוד רפואי קודם, העריך ד"ר רוזנטל, כי החבלה בתאונת הדרכים גרמה להופעת כאבים וסבל שסביר להניח כי לא היו מופיעים באותה עת אצל התובע. על כן, מעריך ד"ר רוזנטל את נכותו של התובע בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (5) א' לתקנות הביטוח הלאומי בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. ד"ר רוזנטל מציין, כי מצבו הרפואי של התובע הוא יציב וכי אם יזקק לטיפולים רפואיים, הרי המדובר הוא בכאלה שניתן לקבל במסגרת הרפואה הציבורית והם כלולים בסל הבריאות. ד"ר רוזנטל אישר שהתובע היה בתקופת "אי כושר" כמניין ימי המחלה שאישרו לו הרופאים המטפלים. מומחה נוסף מטעם בית המשפט הוא ד"ר דני פישר אשר ערך חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי מיום 17.1.08. ד"ר פישר סוקר את הטיפולים הנפשיים אשר קיבל התובע מאז נפגע בתאונה ומוסר כי לא קיימת עדות להפרעה נפשית או לתלונות נפשיות עובר לתאונה. ד"ר פישר התרשם כי קיימת אצל התובע תסמונת פוסט טראומתית קלה ובעקבות כך, הוא מעריך את נכותו הנפשית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה בשיעור של 5%. כן מציין המומחה, כי במשך שנה מיום התאונה, נכותו של התובע היתה בשיעור של 10%. לאור האמור לעיל, יש לקבוע את נכותו הרפואית של התובע לשיעור של 14.5%. ראיות התובע מטעם התובע הוגשו שני תצהירים, תצהירו של התובע עצמו ותצהירה של אשתו. בתצהיר העדות הראשית מטעמו מפרט התובע את הרקע המשפחתי שלו ואת פגיעתו בתאונה. על פי האמור בתצהיר, התובע נפגע בכל חלקי גופו וסבל מכאבים רבים וחולשה כללית והוא חוזר, למעשה, על הנטען בכתב התביעה לעניין הפגיעה והמחושים השונים. מוסיף התובע ומצהיר כי לפני התאונה עבד בשני מקומות עבודה, "מטב" ו"משמרות", אך אחרי התאונה מצבו הגופני והנפשי לא אפשר לו להמשיך לעבוד בשני מקומות עבודה ולכן, הפסיק לעבוד בחב' "משמרות". על פי גירסת התובע, לפני התאונה היה פעיל מאוד ועזר בכל פעילות הבית ואילו כיום, הוא אינו עושה כן, מתקשה בהרמת מסעות, בהפעלת כח ועוד, כך שכל הנטל מוטל על כתפיה של אשתו. התובע מצהיר כי אין לו עוד סבלות לשוחח ולטפל באמו המתגוררת עמו וכי הוא הפך לאדם מתוח ועצבני עם התפרצויות זעם ובכי, כי הוא רב עם אשתו, אינו מארח חברים ובני משפחה, הפך לאדם לא חברותי ומסוגר, הסובל גם מנדודי שינה וסיוטים. עוד מוסר התובע בתצהירו, כי קרה פעם שאף נהג באלימות פיזית כלפי אשתו וזאת בשל התאונה. לעניין תפקודו בעבודה מצהיר התובע, כי הוא מתקשה מאוד בכך בשל הכאבים הגופניים ומתעייף מהר, ואין לו סבלנות לעבודה זו והוא מתאפק והכל מעצבן אותו. הוא ביקש גם לעזוב את העבודה ב"מטב", אך הואיל ומאוד אוהבים אותו שם הם הלכו לקראתו בכך שהורידו לו עבודות שלא יכול לבצע, כמו קניות וניקיון, העלו לו את השכר, הוסיפו לו כסף לנסיעות והתירו לו לעבוד בשבת, כך שיוכל לעבוד פחות שעות במהלך השבוע, שכן שכר עבודה בשבת גבוה יותר. התובע מצהיר כי הפסיד בכל חודש סכום של 1,000 ₪ בשל הפסקת העבודה בחב' "משמרות" וכי הפסיד בעבר לפחות 100,000 ₪ ובעתיד יגרם לו הפסד שכר בסכום של 200,000 ₪. כמו כן הצהיר התובע, כי נהג לבצע עבודות פרטיות והרוויח סכום של 350 - 500 ₪ בחודש בעבודות אלה. לעניין הוצאות רפואיות מצהיר התובע, כי לצורך טיפולים בחו"ל הוא הוציא ויוציא סך של 50,000 ₪. תצהיר נוסף הוא, כאמור, תצהירה של אשתו התובע, אשר חוזרת על דברי בעלה לעניין הרקע המשפחתי והפגיעה בתאונה, על עזיבתו את חב' "משמרות". למעשה, אשת התובע חוזרת על דברי בעלה לעניין תפקודו הגופני והנפשי לפני התאונה ולאחריה, ואין צורך לחזור על הדברים. לעניין הטיפולים הרפואיים נוקבת אשת התובע בסכומים של 25,000 ₪ ולא 50,000 ₪ כגרסת התובע בתצהירו. מטעם התובע הוגש תיק מוצגים אליו צורפו, לענייננו, תיעוד רפואי, הוצאות עבור טיפולים, חוות הדעת הרפואיות, מסמכי הוועדה הרפואית של מל"ל, אישור תשלומי מל"ל ותלושי שכר. תלושי שכר נוספים של התובע הוצגו בהודעה מאוחרת יותר שהוגשה לתיק בית המשפט. ראיות הנתבעת מטעם הנתבעת הוגש תיק מוצגים אשר, על פי ההודעה אשר צורפה אליו, הוא כולל את המסמכים הבאים: תצהיר חוקר שיוגש בתום ראיות התובע, תעודת עובד ציבור מהמל"ל לעניין רציפות ביטוח, תיעוד רפואי, תיק רפואי מקופ"ח שיוזמן לחוות דעת אקטוארית. אציין, כי תצהיר חוקר לא הוגש בשום שלב של הדיונים בתיק וטענתו של ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי הוגשו תצהירי חוקר בקלטת, אינה מובנת לי. כמו כן, הזמינה הנתבעת לעדות את הגב' עינת פרידמן שהיא מנהלת אזור באר שבע והנגב של עמותת מטב. עיקר עדותה הוא כדלקמן: השכר המשולם למטפל הוא לפי שעה וקיים תעריף לשעה; השכר אשר משולם לתובע הוא בתעריף גבוה, אחד מהגבוהים בסניף; על התובע לא היו תלונות, הוא נחשב כמטפל טוב וקיים מחסור במטפלים גברים; העמותה נוהגת לבצע בדיקות על מנת לדעת אם המטפלים עובדים כראוי וזאת בהתאם להנחיות הביטוח הלאומי. "מטב" מרוצים מעבודתו של התובע ואין עליו תלונות והוא נחשב לעובד מסור; עבודתו של המטפל כוללת קנית תרופות , סידורים, לצאת לטייל, ביקור בקופת חולים ובמקרה שמדובר באדם סיעודי, לנקות את סביבתו, לקלח אותו, להכין לו אוכל, כאשר לעיתים משולבת אישה לצורך הבישול; אם אדם מתקבל כמטפל פרוש הדבר, שהוא יכול לעשות כל העבודות הדרושות למטופל; העדה לא שמעה שהתובע ביקש לעבוד פחות או בקשות לגבי אופי העבודה; היו מקרים בהם התובע חרג במספר שעות והיא ביקשה ממנו להפחית; העדה לא זכרה פניה של התובע שהוא מבקש לעבוד פחות כי אין לו כח. בהתאם להחלטתי בדיון מיום 18/11/10, הגישה העדה עינב פרידמן, באמצעות בא כח הנתבעת, מכתב אליו צורפה טבלה והיא ציינה במכתב, כי לאחר בדיקה שערכה, התובע לא ביקש הקלות בעבודה. עוד פרטה גב' פרידמן במכתבה, כפי שנתבקשה במהלך הדיון, כי התובע ביצע את העבודות הבאות: מקלחות, החלפת טיטול, ליווי לקופ"ח ועריכת קניות. כן הבהירה העדה הבהרות נוספות לעניין אופן חישוב שעות עבודה בשבת. הנכות התפקודית טוען ב"כ התובע בסיכומיו, כי נוכח תפקודו הלקוי של התובע מאז התאונה, יש לקבוע את נכותו התפקודית לשיעור של 24%. את הדבר מנמק ב"כ התובע בכך שהתובע סובל מכאבים עזים ובלתי פוסקים בכתף שמאל, הוא מוגבל בהפעלת הכתף ובידו השמאלת הדומיננטית, הוא מתקשה בעבודה כמטפל בקשישים, סובל ממצב נפשי קשה כמופיע בתצהירו של התובע, דבר אשר גם מקשה עליו בעבודתו עם קשישים, התובע פוחד מנהיגה, נמנע מלבקר את ילדיו ונכדיו הגרים באזור המרכז, אינו מטפל כראוי באמו, אינו עושה קניות בבית ומסתייע בבני המשפחה של הקשישים כדי לבצע את התפקידים, נמנע משיחות אישיות עם הקשישים, תפוקתו של התובע בעבודה ירדה. טוען ב"כ התובע כי לצורך קביעת הנכות התפקודית, על ביהמ"ש להביא בחשבון מה הוא מקצועו ומהי עבודתו של התובע ובמקרה הזה, פגיעתו של התובע בגוף ובנפש, מצדיקים קביעת נכות תפקודית בשיעור של 24%. מנגד טוענת הנתבעת, כי תפקודו של התובע לא נפגע וכי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע כתוצאה מן התאונה, היא בשיעור של 14.5%. שכרו של התובע עלה בהדרגה מאז התאונה ומספר שעות העבודה גם הוא עלה באופן משמעותי, דבר אשר גם קיבל ביטוי בהשתכרותו של התובע. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין הנכות התפקודית, מצאתי כי אין מקום לקבוע כי לתובע נכות תפקודית אשר עולה על נכותו הרפואית. אין ספק כי התובע נפגע בתאונה באופן שיש בו כדי להקשות עליו את התפקוד, ובעיקר הדברים קשורים בהפעלת כתף ויד שמאל. עסקינן בתובע אשר עובד בעבודה פיזית שאינה מן הקלות, הכרוכה במאמצים גופניים, גם עם יד שמאל וכתף שמאל, שהרי טיפול בקשישים כולל הרמתם, רחיצתם במקלחת, החלפת טיטולים, נשיאת שקיות בעת הקניות ועוד. הגם שהתובע העיד על עצמו, כי חלק מן הפעולות אינם מבוצעות עוד על ידו, הרי מעדותה של הגב' פרידמן, כמו גם מהמכתב המשלים אשר הגישה לביהמ"ש, למדנו כי התובע כן ממשיך בביצוע אותן הפעולות. אני סבור, כי מגבלותיו של התובע בכתף, יש בהן כדי להקשות עליו את פעילותו היום יומית, גם אם הדבר לא בא לידי ביטוי ברור בהפסד שכר עד כה. לא מן הנמנע שככל שיתקדם התובע בגילו, תקשה עליו הפגיעה בכתף יותר ויותר וכי הדבר יבוא לידי ביטוי בהפרעות בתפקוד בעבודה, כמו גם בפגיעה בשכר. הוא הדין לגבי הנכות בתחום הנפשי, אשר נקבעה בשיעור של 5%. לא מונחות בפני ראיות לכך, פרט לדבריו של התובע, כי הנכות בתחום זה הפריע לו בתפקוד בעבר באופן ששכרו נפגע. יחד עם זאת, ברי כי הטיפול בקשישים דורש סבלנות רבה ומתן תשומת לב מרבית בהשגחה ובטיפול בהם ולכן, לא מן הנמנע, שככל שגילו של התובע יתקדם, תהא לנכות רפואית זו גם השפעה על תפקודו של התובע. לעניין טענותיו של התובע בדבר חוסר תפקוד בתחום המשפחתי והחברתי, לחץ ועצבים, רוגז עד כדי הכאת אשתו, חוסר סבלנות לקשישים המטופלים, חוסר שינה בלילות וכל הטענות האחרות אשר נרשמו מפי התובע לעיל, הרי סבור אני כי הדברים עמדו לנגד עיני המומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר פישר, ויש באחוזי הנכות שנקבעו לתובע בתחום הפסיכיאטרי משום התאמה למצבו הנפשי של התובע כיום. ראינו, כי לא נתקבלה כל תלונה כנגד התובע והתובע עצמו לא ביקש כל הקלה בשל קשיי תפקוד, לא בתחום הנפשי וגם לא בתחום הגופני. אשר על כן, מצאתי, כי יש לקבוע שלתובע קיימת נכות תפקודית בשיעור של 14.5%. עתה יש לדון בנזקיו של התובע בעקבות התאונה. נזקיו של התובע הפסד שכר בעבר טוען התובע, כי בעקבות התאונה היה בתקופת אי כושר של 63 ימים ועל כך אין מחלוקת וקיים אישור של הביטוח הלאומי לכך. גם המומחה הרפואי, ד"ר רוזנטל אישר תקופת אי כושר זו. שכרו של התובע בתקופת התאונה עמד על סכום של כ- 4,600 ₪ (משני מקומות העבודה). על כן, זכאי הוא לפיצוי בסך של 13,172 ₪ (לפי חישוב של 22 ימי עבודה בחודש). לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית, כך שסכום הפיצוי בראש נזק זה עומד כיום על סך של 18,474 ₪. התובע טוען, ללא כל חישוב ופירוט, כי נגרם לו נזק בגין הפסד שכר בעבר בסך של 100,000 ₪. סכום זה לא פורט ולא הוסבר, לא בתצהירו של התובע וגם לא בסיכומים מטעמו. במסגרת הסיכומים, נדרש סכום של 35,000 ₪, משוערך להיום, וזאת מעבר לפיצוי בגין תקופת אי הכושר. החישוב נעשה לפי הפסד של 20%, ללא כל הסבר מדוע. ההלכה היא, כי הפסד שכר בעבר יש להוכיח בפועל, באמצעות תלושים, טופסי 106, בעדים או בדרכים אחרות. התובע אינו רשאי להסתפק בהצהרות ואמירות כלליות ובחישובים בלתי מוסברים ולא מבוססים. אם רצה התובע לבסס את טענתו בדבר הפסדי שכר נוספים, עליו היה להפנות לתלושי השכר, לערוך ממוצעים של משכורות והפסדים ובכך להוכיח את תביעתו בראש נזק זה. התובע לא עשה כן ולא רק זאת, אלא כי עיון בתלושי השכר מעלה כי שכרו של התובע עלה מאז התאונה, באופן הדרגתי ועד היום. לא אוכל לקבל את הסברו של התובע כי השכר עלה בעקבות התאונה ובשל התחשבות מעסיקו, עמותת "מטב", בהעלאת השכר לשעה, תוספת נסיעות ומתן אפשרות לעבוד בשבת. פרט לאמירתו של התובע, אין לנו כל ראיה לעניין זה, אלא ההיפך הוא הנכון. במכתבה של גב' פרידמן מיום 9/12/10 אשר הוגש בעקבות הדיון ביום 18/11/10, נרשם מפורשות, כי התובע לא פנה לקבל הקלות כלשהן ולא התלונן על קשיים בעבודה. טענה נוספת בפי התובע והיא, כי בעקבות התאונה , הוא הפסיק לעבוד בחברת "משמרות", במסגרתה שכרו החודשי היה בסך 1,000 ₪. לעניין זה נטען על ידי הנתבעת, כי המדובר הוא בשינוי חזית, שכן התובע לא טען בכתב התביעה שנאלץ להפסיק לעבוד במקום עבודה מסוים בעקבות התאונה. אכן טענה זו של התובע אינה מוזכרת בכתב התביעה ורק משום כך, היה מקום לדחות את הטענה. ואולם, גם לגופו של עניין, דין הטענה להידחות. אינני סבור, כי עלה בידי התובע להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הפסקת העבודה באותה חברה נבעה דווקא מקשיי תפקוד שלו בעקבות התאונה. בחקירתו הנגדית הודה התובע, כי חזר לעבודה בנובמבר 2006 וכי בשנת 2007 המשיך לעבוד גם בחברת "מטב" וגם בחברת "משמרות" (עמוד 7 שורות 9-12 לפרוטוקול). בשנת 2007, עבד התובע תקופה קצרה גם בחברה נוספת. מעיון בטופס הרציפות בעבודה מטעם המל"ל, ניתן גם ללמוד על כך שהתובע עבד בחברת "משמרות" רק תקופה קצרה לפני התאונה. סבורני, כי בנסיבות אלה, לא די בטענות אלה של התובע כי הפסיק לעבוד ב"משמרות" בעקבות התאונה כדי להוות ראיה מספקת, במאזן ההסתברות, כי כך הדבר. טענה נוספת בפי התובע והיא, כי נהג לבצע עבודות פרטיות אצל המטופלים בהם נהג לטפל במסגרת "מטב" וכי הייתה לו הכנסה של 350 עד 500 ₪ לחודש בגין עבודה פרטית זו. פרט לאמירה של התובע, אין בפני כל ראיה לכך שלתובע הייתה הכנסה פרטית נוספת. הייתה בידי התובע אפשרות להביא עדים אשר יעידו על כך, כגון: המטופלים או בני משפחתם. אךמסיבות השמורות עמו בלבד, נמנע התובע מלהציג ראיה כאמור. הימנעות כזו מלהציג ראיה, תפעל לחובתו של התובע. התוצאה היא, כי פרט להפסד השתכרות בתקופת אי כושר, לא עלה בידי התובע להוכיח כי נגרם לו הפסד שכר נוסף בעבר. הפסד שכר בעתיד גם אם לא נגרם לתובע הפסד שכר משמעותי בעבר, וגם אם שכרו עלה מאז התאונה ועד היום, אין פירוש הדבר כי כושר השתכרותו לא נפגע והרי ההלכה היא, כי בבוא בית המשפט לקבוע פיצוי בגין הפסד שכר בעתיד, יתייחס בית המשפט להפסד כושר ההשתכרות עד לתום תקופת העבודה הצפויה, בעת היציאה לגמלאות. כאמור, עבודתו של התובע היא עבודה קשה, עבודה פיזית, הדורשת מאמץ גופני לא מבוטל, לרבות בכתף וביד שמאל, כמו גם תעצומות נפש במהלך טפול באנשים סיעודיים. אין בליבי ספק, כי בעתיד, כושרו של התובע להשתכר את מלוא השכר אשר הוא משתכר היום, עלול להפגע. בנסיבות אלה, ראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד כושר עבודתו בעתיד ולערוך את חישוב הפיצוי על פי אחוזי נכותו התפקודית. שכרו של התובע עומד על סך של כ- 6,000 ₪. התובע לא ביקש לעדכן נתונים למרות שחלפו למעלה משנתיים לאחר שהגיש סיכומיו (כאמור, פסק הדין עוכב בשל הליכים חדשים במל"ל). על כן, הפסד ההשתכרות שלו עד לגיל פרישה לפנסיה, לאחר היוון, עומד על סך של 48,417 ₪. כאב וסבל בהתאם לנתוניו של התובע ואחוזי הנכות בשיעור של 14.5%, הפיצוי לתובע בגין ראש נזק זה, עומד היום על סך של 21,823 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד התובע טוען, כי נשא בעבר בהוצאות רפואיות לצורך טיפולים בחו"ל. אין ראיות ממשיות לכך. יחד עם זאת, לא מן הנמנע כי התובע נשא בעבר בהוצאות רפואיות ובהוצאות נסיעה כאלה ואחרות וכי הוא ישא בהוצאות מסוג זה גם בעתיד. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי רוב רובם של הטיפולים הרפואיים ממומנים במסגרת ביטוח הבריאות, כפי שגם ציין זאת המומחה מטעם ביהמ"ש. על דרך האומדנה, יש לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסכום של 8,000 ₪ הן לעבר והן לעתיד. עזרת הזולת על פי תצהירי התובע ואשתו, נזקק התובע לעזרת בני משפחה לאחר התאונה, עזרה אשר חרגה מהעזרה הרגילה והמקובלת. נוכח אחוזי הנכות שנקבעו לתובע ובעיקר בתחום האורטופדי, לא מן הנמנע כי התובע יזקק גם לעזרה בעתיד בשל הקושי שילך ויגבר לביצוע עבודות הבית הרגילות. יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה, בסכום של 20,000 ₪. אובדן תשלומי פנסיה ראש נזק זה לא פורט ולא הוכח, לכן לא אפסוק פיצוי בגינו. ניכוי מל"ל התובע טען בסיכומיו כי הוא חולק על חוות הדעת שהאקטוארית שהוגשה אותה עת מטעם הנתבעת, הואיל ולא נעשתה הפחתה של קצבאות הזקנה להן יהיה התובע זכאי בעתיד. וענה זו דינה להידחות. התובע לא מצא לנכון להציג את חישוביו הוא, לא על דרך של הגשת חוות דעת אקטוארית מטעמו וגם לא על ידי עריכת חישוב כזה או אחר. הוא גם לא ביקש לחקור את עורך חוות הדעת. על כן, טענה זו נדחית. עוד טען התובע כי היות והפגיעה כתף לא הוכרה מפורשות על ידי המומחה מטעם בית המשפט, אין לנכות ניכויי מל"ל בגובה 10% (נכות בגין פגיעה הכתף). לכן, כך נטען, יש להפחית 40% מהסכום האקטוארי - 46,000 ₪. גם טענה זו יש לדחות. ראשית, קיים צדק בטענת הנתבעת לפיה המדובר הוא בקביעה של מחלקת נכות מעבודה וכי לכן, אין נפקא מינה אם מצא המומחה לנכון לייחס נכות זו או אחרת לתאונה אם לאו, שכן וועדת המל"ל קבעה כי יש קשר סיבתי בין התשלום שהיא משלמת לתובע לתאונה. חברת ביטוח נדרשת להשיב למל"ל את הסכומים שזה שילם וישלם לתובע בגין תאונה. אין תובע זכאי לכפל פיצוי ואין להשית על חברת ביטוח לשלם פעמיים, פעם אחת לתובע ופעם שניה למל"ל (ראה א. ריבלין תאונת הדרכים, תחולת החוק, בדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית, ע' 1019). שנית, גם המל"ל לא קבע לתובע נכות רפואית בגין הפגיעה בכתף ולכן, התובע לא מקבל על כך תשלומים מן המל"ל. לאור האמור, טענתו זו של התובע נדחית. בהתאם לחוות דעת האקטוארית המעודכנת, יש לנכות מסכום הפיצוי לתובע סך של 142,502 ₪. סוף דבר סכום נזקיו של התובע עומד סך של 116,714 ₪. לאור סכום ניכויי המל"ל, תביעתו של התובע נבלעת בתשלומים שקבל ויקבל מהמל"ל. התובע זכאי ל-25% מנזקו. הנתבעת לא טענה דבר בעניין זה בסיכומיה ויש לראותה כמסכימה לתשלום 25% כאמור. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 29,178 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט ששילם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% (כולל מע"מ), לחישוב מהסכום של 29,178 ₪. זכות ערעור תוך 45 יום. התחום הנפשיפוסט טראומהרפואהתאונת דרכים