תביעת שיפוי בגין תיקונים בדירה בעקבות פיצוץ בצנרת התביעה הוגשה, לטענת התובעת, מכוח ביטוח "על-פי הלוואה מס' 811050019 שלקחה בזמנו מהנתבעת" (סעיף 3 לתביעה), ובה ציינה, כי פנייתה לבנק לתשלום סך 17,500 ₪ לא נענתה. 3. בתאריך 20/01/2009 הוגשה תביעה מתוקנת לה צורפה "כלל" כנתבעת נוספת, על אותו סכום תביעה. בניגוד לתביעה הראשונה, שם טענה התובעת, כי על-אף פנייתה לבנק לא נשלח אליה שמאי לצורך בחינת הנזקים, דבר שאילץ אותה, לטענתה, להתחיל בביצוע התיקונים לבדה. בתביעה המתוקנת תיקנה גרסתה וציינה, כי שמאי נשלח לאחר שבוע ימים, וכי הלה אישר לה תיקונים בעלות של 20,000 ₪. עוד טענה התובעת בתביעתה המתוקנת, כי פנייתה לנתבעת (כנראה כוונתה לבנק), לתשלום הסך של 17,500 ₪ (ולא 20,000 ₪ כפי שהשמאי אישר לה לטענתה), לא נענתה. מסעיף 5 לתביעה המתוקנת עולה במשתמע, כי מדובר באירוע "מלפני כ-6 שנים", משמע בסביבות שנת 2003. יצוין שבתביעתה הראשונה שהוגשה ב-21/01/2008 לא ציינה תאריך התרחשות הנזק, ואף לא תאריך משוער. 4. עוד בטרם הוגשו שתי התביעות הנ"ל, פנתה התובעת, באמצעות עו"ד רובין, בתאריך 04/07/2007, במכתב התראה לבנק, בו דרשה לשפותה בסכום של 17,500 ₪ בגין התיקונים שביצעה בדירתה, וזאת מכוח פוליסת הביטוח לדירה. הגנת "כלל": 5. "כלל" הגישה שני כתבי הגנה, הראשון ב-18/02/2009, והשני ב-16/11/2009. הראשון, עוד בטרם הוגש ע"י התובעת כתב תביעה מתוקן בשנית (הוגש ב-09/02/2011, ועליו ידובר בהמשך). בהגנתה הראשונה ציינה "כלל", כי בהיעדר מידע, אין לה אלא להתכחש לטענות התובעת באופן כללי. בהגנתה השניה העלתה "כלל" טענת התיישנות, בהתייחס לטענת התובעת, כי הקבלות בדבר עלויות התיקונים שביצעה בדירתה הועברו לבנק לפני כ-6 שנים. משכך, טענה "כלל", כי מאחר וחלפו 6 שנים, הרי שהתביעה, שהינה תביעה לתגמולי ביטוח, התיישנה. לגופו של עניין, כפרה "כלל" בטענות התובעת לעניין זכותה לפיצוי, ולגובה הפיצוי, וציינה, כי לתביעה לא צורף שום מסמך מהותי שיש בו כדי לתמוך בטענות התובעת; אם-כי ציינה כי על-פי רישומה אכן פנתה אליה התובעת בשנת 2003 בעניין נזקי מים, ושמאי מטעם כלל ביקר בדירתה ואף שולם לה פיצוי בגין הנזק. משכך, משערת "כלל", כי מדובר באותו נזק משנת 2003. בהגנתה השלישית שהוגשה ב-22/03/2011, התייחסה כלל לתביעה המתוקנת בשנית, שהוגשה תחת תיק 49069-05-10 (להלן: "התביעה לצו מניעה"). בהגנתה זו שבה כלל וטענה להיעדר יריבות ולהתיישנות התביעה בחלוף 3 שנים ממועד התרחשות הנזק הנטען. מלבד טענות אלו, הועלו בהגנתה הכחשות כלליות לשאר הנטען בתביעה. 6. מאידך, הבנק הגיש כתב הגנה אחד (בתאריך 08/09/2011) והוא התייחס לשתי התביעות (בשני התיקים המאוחדים) כתביעה אחת. בהגנתו טען הבנק, כי רק החל מחודש 10/2005 ואילך הפסיקה התובעת את הפירעון החודשי של הלוואת המשכנתא, וזאת בניגוד לטענת התובעת עצמה, כי מאז חודש 01/2003 אין היא משלמת החזרי המשכנתא. בעקבות כך פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל נגד התובעת בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (תיק 0250514-08-3) למימוש המשכנתא על הדירה, והתובעת אכן פונתה מהדירה מ-07/09/2010, אך במסגרת ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים חזרה להתגורר בדירה בתאריך 13/02/2011. מעבר לכך התכחש הבנק לכלל טענות התובעת, ובכלל זה הנזקים הנטענים, והטענה, כי המקרה מכוסה על-פי הפוליסה. התביעה לצו מניעה: 7. כאמור, התובעת הגישה ב-30/05/2010 תביעה נוספת, נגד הבנק בלבד, למתן סעד של צו מניעה קבוע האוסר על הבנק לפתוח בהליכי מימוש המשכנתא למכירת הדירה. העובדות והטענות שבבסיס תביעה זו זהים הם לטענות שיועלו בתביעה המתוקנת בשלישית, כפי שאתייחס אליהן בהמשך. התביעה המתוקנת בשנית: 8. בתאריך 09/02/2011 הוגשה תביעה מתוקנת בשלישית, תחת שני התיקים המאוחדים, כאשר הנתבעים הם הבנק וכלל. הפעם סכום התביעה הועמד על 88,420 ₪, תוך שהתובעת זונחת את הסעד של צו מניעה. התובעת טענה בתביעתה, כי במסגרת הלוואת משכנתא שקיבלה מאת הבנק בשנת 1986, יחד עם בעלה ממנו התגרשה מאוחר יותר, בשנת 1994, לשם רכישת הדירה, הדירה גם בוטחה ע"י "כלל". הפעם טענה התובעת, כי בחודש 01/2003 אירע בדירה פיצוץ צנרת אשר גרם לנזקים, ובעקבות כך פנתה לבנק בתביעה לפיצוי מכוח הפוליסה. לאחר מכן נשלח ע"י "כלל" שמאי אשר אמד את הנזקים לדירה ב-20,000 ₪; ובניכוי השתתפות עצמית בסך 2,000 ₪, סכום הפיצוי המגיע לתובעת עמד על 18,000 ₪. לטענת התובעת, הבהיר לה נציג הבנק, כי היא רשאית לתקן את הנזקים בעצמה ולהמציא אסמכתאות על ביצוע התיקונים, וכך פעלה. כן נאמר לה, כי היא אמורה לקבל את הפיצוי תוך 45 ימים. מאחר ויתרת המשכנתא לסילוק מלא עמדה אותם ימים על 15,000 ₪, פקידת הבנק הציעה לתובעת לסלקה במלואה כנגד תגמולי הביטוח הצפויים להתקבל. על סמך דברים אלה הפסיקה התובעת תשלומי המשכנתא החודשיים, אותם שילמה עד למועד זה באופן סדיר. 9. לטענת התובעת, מאז ההסכמות הנ"ל, בתחילת 2003, ועד לחודש 02/2006, לא קיבלה כל התראה מאת הבנק בדבר פיגור כלשהו בתשלומי המשכנתא החודשיים, והיא הופתעה לקבל התראה ראשונה בחודש 06/2006 מהבנק בדבר פיגורים בתשלומי המשכנתא. מיד עם קבלת ההתראה לראשונה, פנתה התובעת לסניף הבנק בנצרת עלית, לפקידה בשם ורד לב, וביקשה לקבל עותק מחוות-דעת השמאי שנשלח בזמנו לדירתה, וביקשה לברר מה עלה בגורל תגמולי הביטוח. בהמשך החלה בינה לבין הבנק סדרת התכתבויות באמצעות בא-כוחה דאז, עו"ד יעקב רובין. משהתכתבויות אלו לא הביאו לסיום הפרשה, הוגשה תביעתה, הקטנה, של התובעת, לראשונה, ב-21/01/2008, כמצוין לעיל. 10. רק ב-01/12/2008 פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל נגד התובעת למימוש המשכנתא, כאשר היתרה לסילוק עמדה על כ-47,000 ₪ (ר' גם הצהרת ב"כ הבנק בדיון מ-05/05/2011), והתובעת פונתה מדירתה בחודש 03/2010. מאוחר יותר הגיעו הצדדים להסדר לפיו התובעת חזרה להתגורר בדירה, כנגד תשלומים חודשיים מוסכמים (ר' פרוטוקול דיון מ-13/02/2011). 11. התובעת טענה, כי לאחר שקיבלה, לבקשתה, מאת הבנק נתוני סילוק המשכנתא, הופתעה לגלות, כי בוצעו תשלומים חודשיים ע"ח הלוואת המשכנתא בתקופה משנת 2003 עד שנת 2006, אף שהיא בעצמה הפסיקה את התשלומים בהסתמך על אותן הסכמות עם הבנק. 12. נזקיה הנטענים של התובעת פורטו בסעיף 30 לתביעתה, המתוקנת בשלישית והם: עלות השיפוצים בדירה נכון לשנת 2003 - 18,720 ₪. הצמדות, ריביות, הוצאות פינוי והוצאות משפט - 30,000 ₪. דמי שכירות, לתקופה של 7 חודשים - 7,700 ₪. הוצאות הובלה, פינוי - 2,000 ₪. טרדה, בטלה, והוצאות משפט - 10,000 ₪. עוגמת נפש עקב פינוי וניהול המשפט - 20,000 ₪. 84,420 ₪. טענת התיישנות: 13. כאמור, "כלל" טענה להתיישנות התביעה בחלוף יותר מ-3 שנים מיום מקרה הביטוח הנטען, וזאת מכוח סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981. התובעת טענה, כי יש לדחות טענת ההתיישנות משזו לא הועלתה ע"י כלל בהזדמנות הראשונה, היינו במסגרת כתב ההגנה הראשון שהוגש על ידה. כלל טענה בסיכומיה, כי טענת ההתיישנות אכן הועלתה בהזדמנות הראשונה, וזאת במסגרת בקשתה לביטול פסק-הדין שניתן בהיעדר, כמפורט בסעיף 11 לאותה בקשה. אין בידי לקבל טענת כלל. טענת ההתיישנות לא הועלתה על ידה בהזדמנות הראשונה. ההזדמנות הראשונה הייתה עת הגישה כלל כתב הגנתה הראשון בתאריך 18/02/2009, ואילו בקשתה הנ"ל הוגשה ב-14/09/2009. בהגנתה זו לא העלתה כלל טענת התיישנות. ייתכן וגם התובעת תרמה, בהתנסחותה המעורפלת בתביעתה המתוקנת בדבר תאריך האירוע, לאי-העלאת טענת ההתיישנות ע"י כלל כבר בעת הגשת הגנתה לראשונה. עם זאת, כל ספק בעניין זה יפעל לטובת התובעת, מה גם שכלל לא העלתה טיעון זה. משכך, טענת ההתיישנות נדחית, ואפנה לדון בתביעה לגופה. חו"ד השמאי עומר סרחאן - ת/1: 14. להוכחת עלויות השיפוצים הנטענים, הוגשה מטעם התובעת חו"ד שמאי, סרחאן, אשר אמד גובה הפיצוי בגין העבודות שבוצעו בדירה, בעקבות הפיצוץ בצנרת, בסכום של כ-16,000 ש"ח, לפני מע"מ. חוות-דעת השמאי מטעם התובעת חסרת כל משקל. היא נערכה כ-7 שנים לאחר אירוע המקרה הנטען, מבוססת בעיקרה על דברי התובעת. קביעת המומחה, כי ניתן להבחין בשיפוצים שבוצעו לפני 7 שנים אינה מבוססת. מה גם, שבחקירתו הנגדית אישר, כי לא הוצגה לעיונו שום ראיה בעניין הפיצוץ בצנרת והתיקונים שבוצעו בדירה (עמ' 18, ש' 12-11). בבואו לשום את עלויות השיפוצים, התייחס המומחה לנזקים באופן כללי, ללא פירוט כל חלק וחלק בעבודות השיפוצים, וללא ביצוע מדידות של שטחי הריצוף, לדוגמא, אורך הצנרת שהוחלפה, שטחי הריצוף, וכיו"ב. חקירה נגדית לתובעת (ע"י ב"כ הנתבע 1, הבנק): 15. עדותה הראשית של התובעת ניתנה בתצהיר, סומן ת/2, ואין היא אלא חזרה על טענותיה כפי שפורטו לעיל. בחקירתה הנגדית התכחשה התובעת לאמיתות הרישומים של תשלומי המשכנתא שהונפקו ע"י הבנק, אלה הוגשו וסומנו נ/1. באשר לראיות לגבי הפיצוץ שאירע בצנרת ועלויות התיקונים שבוצעו על-ידה, לטענתה, לא הוגשו מסמכים כלשהם, ולטענתה לא חשבה לשמור על מסמכים, לרבות קבלות בגין רכישות במזומן של מוצרים לצורך ביצוע השיפוצים. לגבי תאריך מדויק של אירוע הפיצוץ בצנרת, השיבה התובעת, שאין היא זוכרת, אם-כי זכור לה שזה היה בחורף 2003, בין חודש ינואר למרץ (עמ' 24, ש' 25, ש' 31). כן אין היא זוכרת את שמה של פקידת הבנק אליה פנתה, ואשר טיפלה בתביעתה. עוד טענה התובעת, בחקירתה הנגדית, כי הוזמן על ידה שמאי שפרטיו נמסרו לה ע"י פקידת הבנק, וכי מסרה את השומה לבנק, מבלי לשמור אצלה עותק. התובעת נשאלה מדוע לא פנתה לבנק, או לחברת הביטוח, כדי לקבל עותק מהמסמכים, והשיבה, כי משראתה שלא יצרו איתה קשר בחלוף חודשיים-שלושה, האמינה שהעניין הוסדר, בכל הקשור לסילוק יתרת המשכנתא (עמ' 25, ש' 18 עד 23), אחרת, תוהה התובעת, מדוע שתפסיק תשלומי המשכנתא אשר שולמו על ידה כסדרם משך כ-20 שנה. לטענתה, רק במחצית שנת 2006 קיבלה התראה ראשונה מהבנק בגין פיגורים בתשלומי המשכנתא. 16. תשובותיה של התובעת בכל הקשור לנסיבות פנייתה לבנק, כנטען על-ידה, בעקבות הפיצוץ בצנרת, הסיכום עם פקיד הבנק, וכו', היו מבולבלות, ולרוב אינן קוהרנטיות. כך מצאו הדברים ביטויים בחקירתה הנגדית: "ש: אני רוצה שתבהירי לנו ולבית המשפט, מי האיש שפנית אליו בבנק בזמנו, כדי להפעיל את הפוליסה שלטענתך אמר לך שאת צפויה לקבל 20,000 ₪ בניכוי 2,000 ₪. מה הפרטים שלו? מי זה הפקיד? ת: הייתה לי רטיבות בקיר עצמו. אבא שלי המליץ לי להגיע לבנק. ש: מה שם הפקיד? ת: שום פקיד. הבאתי את אבא שלי. ש: אבא שלך אמר לך שהשיפוץ 20,000 ₪ ? מי הפקיד שאמר לך שאת צפויה לקבל 20,000 ש"ח פיצוי? ת: לא דובר על כסף. לפי החשבוניות והייתה השתתפות, זה פלוס זה, מינוס זה. ש: איזה חשבוניות ? ת: חשבונית עלויות לפי אישור השמאי. השמאי אישר לי מנקודה לנקודה. ברגע שזה העלויות, לפי חשבונית מס, הייתי צריכה לקבל זיכוי אחרי ניכוי השתתפות עצמית. ש: אין לך חשבונית? ת: אין לי העתק, אבל הגשתי חשבונית. ש: פנית לקבל העתק מהחשבוניות? ת: אני ניגשתי לשופינג בניין באזור תעשיה ב' בנצרת עלית והם אמרו שאם יהיה צורך להעיד, הם יעידו. הם זוכרים שקניתי. אבל אמרו שלא יכולים לחפש חשבונית כי זה היה ידני ואינו זוכר באיזה חשבוניות רשומה החשבונית שלי. מה אני יכולה לעשות?". (עמ' 26, ש' 5 עד 22, ההדגשות שלי - ס"י). 17. לטענת התובעת, באותה תקופה יתרת הלוואת המשכנתא עמדה על 15,500 ₪, ועל-כן הפסיקה את התשלומים מאחר והפיצוי בגין הפיצוץ בצנרת והתיקונים שבוצעו בעקבות כך, אמור היה להגיע לכ-20,000 ₪, סכום שהיה בו כדי לכסות את יתרת המשכנתא והותר (עמ' 28, ש' 14-13). התובעת התעקשה להכחיש, כי המשיכה לשלם את תשלומי המשכנתא לאחר ובעקבות אותו סיכום, וזאת בניגוד למה שעולה מתדפיס הבנק נ/1 (עמ' 28, ש' 20), ומשהאמינה כי יתרת המשכנתא מסולקת (עמ' 28, ש' 27). התובעת טענה, כי מיד עם קבלת ההתראה על חוב המשכנתא בשנת 2006 פנתה לעו"ד רובין, והלה שלח לבנק מכתב (צורף כנספח ג' לתצהירה). במכתבו מציין עו"ד רובין, בשם התובעת, דרישה כספית לתשלום סך 17,500 ₪, בגין עלויות תיקון ושיפוצים שבוצעו בעקבות הפיצוץ בצנרת בביתה, ותו לא. אין הוא מזכיר דבר וחצי דבר באשר לסיכום עם אותה פקידת בנק בדבר סילוק יתרת המשכנתא כנגד תגמולי הביטוח הצפויים להתקבל. אף שהתובעת סיפרה, לטענתה, לעו"ד רובין על הפיצוץ בצנרת, תמוה הדבר שבפנייתו לבנק לא צוין מועד הפיצוץ הנטען. לתובעת לא היה הסבר לכך. ההיגיון אומר כי עו"ד רובין קיבל את המידע הדרוש מאת התובעת, והתובעת אף מאשרת זאת (עמ' 30, ש' 4). משכך, היעדר כל אזכור לאותן הסכמות עם הבנק בדבר קיזוז יתרת המשכנתא כנגד תגמולי הביטוח פועל לחובת התובעת, ומלמדנו, כי סיכום מעין זה לא היה. יתרה מזאת, במכתב עו"ד רובין אין כל מחאה על עצם קיום חוב המשכנתא, או הסתייגות ולו מחלק כלשהו של החוב שבפיגור. לשאלה מדוע לא הוצג על ידה כל מסמך המעיד על הפיצוץ בצנרת, השיבה, כי הייתה צריכה להגיש את חשבונית המקור ודוח השמאי המקורי לבנק (עמ' 32, ש' 5-3). הסבר זה אינו מניח את הדעת. התובעת הייתה מודעת לצורך בשמירת אסמכתאות לתיקונים אותם מבצעת, וסביר להניח, כי אילו אכן בוצעו על ידה תיקונים כלשהם, הייתה מציגה ולוּ עותק של החשבוניות והקבלות. כך השיבה בעניין זה: "ש: אותו פועל נתן לך קבלה? ת: כן, בלי חשבונית לא הייתי מביאה עובד, כי ידעתי שהבנק ידרוש חשבוניות. ידעתי את הקריטריונים שדרשו ממני. לפי הנחיות. הייתי כבר אחרי הנחית הבנק לדעת מה לעשות". (עמ' 35, ש' 21-23). חקירה נגדית לתובעת (ע"י ב"כ הנתבעת 2 - חב' לביטוח): 18. התובעת מאשרת, כי עת שפנתה לבנק בעניין הפיצוץ בצנרת קיבלה מהבנק פרטי החברה שהיה עליה לפנות אליה לשם ביצוע התיקונים - "ש.ח.ר" שמה (עמ' 32, ש' 23 עד 31). בחקירתה הנגדית ניסתה התובעת להתחמק ממתן תשובות ישירות על התיקונים שבוצעו, ובפרט מי ביצע את התיקונים, כמו גם בכל התביעות שהגישה, לא ציינה, כי התיקונים, ולכל הפחות חלק מהם, בוצעו ע"י אותה חברת "ש.ח.ר". כך העידה בחקירתה הנגדית לשאלות ב"כ הנתבעת 2: "ש: מתי הגיעו? ת: אחרי יומיים או שלושה. ש: הגיעו מחברת, שאני אומרת לך שזה שחר. ת: שמאי הגיע, לראות מה הנזק, לראות מה צריכים, איזה עובד צריכים לשלוח. ש: אני אומרת לך שזה לא שמאי כי לא התקשרת לשמאי. מה קרה אחרי זה? ת: אישרו לי שכן צריך לשפץ. ש: שיבואו לתקן ? אמרו שיבואו לתקן. ת: כן, ואמרו לי שאני יכולה לתקן מטעמי כי העלויות שלהם יקרות יותר. ש: את יכולת לקבל מהחברה הזו תיקון בלי לשלם, נכון? ת: הייתה אופציה כזו. ש: למה לא בחרת באופציה הזו? ת: כי אמרו שהתיקונים יקרים יותר ושעדיף לי לתקן על חשבוני ולהגיש חשבונית. ש: אין דבר כזה שהתיקונים שלהם יעלו יקר יותר. יכולת לקבל תיקון כי נציגים שלהם היו אצלך ורצו לתקן לך זאת בלי שתשלמי. ת: לא, הם רצו תשלום, ולכן העלויות היו עניין של מה עדיף. ש: הם רצו אולי תשלום על העבודה הנוספת שרצית. הם לא רצו תשלום על הפתרון הנקודתי של הבעיה. כל הדברים שאת עושה מעבר והשמאי שלך אישר שעשית מעבר, את השירותים והמטבח, על זה את כן צריכה לשלם, נכון? ת: לא. ברגע שהנציג מהם הגיע, אם זה השמאי, ואישר שצריך לתקן, הוא אישר לי נקודתי. לאחר התיקון ראינו שמערכת המים לא מתנהלת כמו שצריך, זה כמו דלק, לא הייתה אספקת מים כמו שצריך במטבח, אז הבנו שהחדשה עם הישנה המחוברת לא טובה, אז הוא אישר לי את השאר. ש: זאת אומרת, החברה הזו עשתה את התיקון הנקודתי. ת: נכון. ש: למה לא כתבת זאת בתצהירך? ת: אני לא יודעת מה הם רוצים? אני לא יודעת מה חשוב להם שאציין". (עמ' 33, ש' 2 עד 27, ההדגשות שלי - ס"י). 19. עדות זו מלמדת, כי אכן, נציגי "ש.ח.ר" הגיעו לביתה של התובעת לאחר יומיים-שלושה, ועמדו על הנזקים, ואף ביצעו את התיקונים, אלא שככל הנראה התובעת ראתה לנכון להרחיב את היקף השיפוצים בדירתה, ומשום כך ביצעה עבודות נוספות על חשבונה. עדות זו גם מחזקת את הרושם בדבר ניסיון התובעת לייחס עלויות נוספות בגין שיפוצים שביצעה בדירתה לנזק שנגרם כתוצאה מפיצוץ בצנרת. טענתה כי היא לא נזקקה לשירותי חברת "ש.ח.ר", כי הם "יקרים יותר", אינה מתקבלת על הדעת. תיקונים מאושרים ע"י "ש.ח.ר" מבוצעים מן הסתם ללא תשלום. התייחסותה, אם כן, לעלויות היקרות של ש.ח.ר, כנראה בקשר להיקף שיפוצים שלא אושרו ושלא היו מכוסים ע"י "כלל". 20. מיד בהמשך חקירתה העלתה התובעת גרסה אחרת וטענה, כי רק שמאי ביקר בדירתה, וכשציין את סכום העלויות העדיפה לבצע את התיקונים בעצמה ועל חשבונה, וכי חב' ש.ח.ר לא ביצעה שום תיקון אצלה: "ש: שחר הגיעו אלייך ואמרו לך שתקני להם צינור? זה לא נכון. הם באים עם כל הציוד שלהם. אולי קנית צינור בשביל המשך השיפוץ. בשביל מה ששחר עשו, באו עם הציוד שלהם וביצעו תיקון כי כך הם עובדים ולא לקחו ממך כסף. ת: אני לא זוכרת במדויק. אני מנסה להיזכר. אני זוכרת שהשמאי היה, לא חברת שחר. שחר קוראים להם? לא הם היו. היה מטעמם שמאי שהיה צריך לאשר לי את השיפוץ הזה והוא כן אישר לי וכשאמרו שהעלויות יהיו X כסף ובאופן פרטי יהיה זול, בחרתי לעשות זאת דרכי, כי אמרתי שאבא שלי יביא לי עובדים זולים יותר ואקנה חומרים בזול יותר ויהיה אטרקטיבי יותר לכיס שלי וגם לשלהם. ש: שחר ביצעו אצלכם תיקון נקודתי. ת: לא. ש: באו אלייך מאותה חברה ותיקנה משהו? ת: לא תיקנו כלום". (עמ' 34, ש' 6 עד 17). העדות הנ"ל גם סותרת גרסת התובעת בכתב התביעה המקורי, שם ציינה: "...הנתבעת לא טרחה לשלוח שמאי ולא התייחסה לבקשת התובע..."; בתביעתה המתוקנת כמו גם בתביעתה לצו מניעה שינתה גרסתה וציינה, כי שמאי הגיע לאחר המתנה של שבוע ימים. עדות גב' נורמה ביצר - עה/1: 21. מטעם הבנק לא הוגשו תצהירים ולא העידו עדים כלשהם. גב' ביצר הגישה תצהיר עדות ראשית (נ/3) והעידה מטעם כלל, בהיותה פקידת תביעות. בתצהירה ציינה, כי בעקבות התביעה הקטנה שהוגשה לראשונה בשנת 2008, בדקה ומצאה, כי על-פי הרישומים בחברת הביטוח, אכן חברת ש.ח.ר נשלחה לטפל בפיצוץ צנרת בדירתה של התובעת, אלא שלא ניתן היה לברר אם מדובר באותו אירוע נשוא התביעה, וזאת בשל חלוף כ-5 שנים. עוד ציינה בתצהירה, כי לא הוגשה לחברת הביטוח כל תביעה או בקשה להפעיל את פוליסת הביטוח. כפי שגב' ביצר העידה, והדברים מקובלים והגיוניים, אין היא יכולה להתייחס ואין היא יכולה להעיד לעניין טענות התובעת כלפי הבנק, ובכלל זה התשלומים ששילמה התובעת לבנק. 22. מחקירתה הנגדית עולה, כי הבדיקה שביצעה הייתה מול חברת ש.ח.ר, הפרטים נמסרו לה מחברת ש.ח.ר, אך לא ניתן היה לאתר מסמכים רלוונטיים בשל חלוף השנים. העדה ציינה, כי שוחחה עם פקידה מחברת ש.ח.ר בשם נעמה קוסטריאנו, אשר מסר לה את הפרטים בטלפון, וכי הרישומים בחברת ש.ח.ר אינם אלא רישום בדבר הקריאה של התובעת מלפני שנים רבות (עמ' 37, ש' 2 עד 19). בהמשך חקירתה הנגדית מתברר, כי אותה קריאה שלגביה קיים רישום ב-ש.ח.ר הייתה מלפני שנת 2003 (עמ' 39, ש' 22). לסיכום: 23. גרסתה של התובעת מעלה סתירות פנימיות רבות היורדות לשורש העניין, אינה עקבית, ובחלקה אף אינה עומדת במבחן ההיגיון. אני מאמין לתובעת, כי אכן היה פיצוץ בצנרת שבדירתה, וכי בעקבות כך פנתה לבנק, אלא שתביעתה טופלה מכאן ואילך ע"י חברת ש.ח.ר שהיא זרועה של כלל. תיקונים אכן בוצעו בדירתה, בכפוף לתנאי הביטוח, ובגינם התובעת לא שילמה דבר. גם אם היו לתובעת טענות לעניין היקף הכיסוי הביטוחי, באשר לשאר העלויות שנשאה בהן, הרי שבעניין זה התובעת לא עמדה בנטל הבאת הראיה ובנטל ההוכחה והשכנוע. לא מתקבל על הדעת, כי חברת הביטוח העבירה סכום כלשהו לבנק, והדבר לא מצא ביטויו בספרי הבנק. זוהי האשמה חמורה כלפי הבנק ופקידיו, שאין לה כל תימוכין. 24. לאור המקובץ, דין התביעה להידחות. בנסיבות, ובהתחשב בנסיבותיה האישיות החריגות של התובעת ראיתי להשית עליה הוצאות משפט מתונות. התובעת תשא בהוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל של 2,000 ₪, לכל אחד משני הנתבעים, וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין. זכות ערעור תוך 45 ימים.נזקי מיםשיפויפיצוץ בצנרת