תביעה הנוגעת לשיפוצים אשר נערכו בנכס

תביעה הנוגעת לשיפוצים אשר נערכו בנכס מקרקעין בעכו והידוע כחלקה 65 בגוש 18002 רקע והליכים בתיק התובעת הינה הבעלים של הנכס. הנתבעים מס' 1-3 (להלן- הנתבעים) מתגוררים ביחידה מס' 1 בנכס (להלן-דירת שלבי) בה מחזיק הנתבע מס' 1 בזכויות דיירות מוגנת מכוח הסכם עם התובעת מיום 18.8.68. ביום 18.10.99 הוציאה עיריית עכו התראה בגין מבנה מסוכן על הנכס (להלן- התראת עיריית עכו). לטענת התובעת, התיקונים הנדרשים בנכס בוצעו במהלך שנת 2004. ביום 21.12.05 הוציאה התובעת הודעת חיוב לנתבע 1 בגין העבודות בו נזכרו הנתונים הבאים: עלות כלל העבודות שבוצעו בנכס - 102,670.16 ₪. שיעור ההשתתפות של הנתבעים בעבודות המיוחסות לדירה - 50%. הסכום אותו על הנתבעים לשלם (כולל מע"מ) - 14,261.06 ₪. על סמך הודעה זו הוגשה התביעה בתיק ת"א 24332/06 ביום 24.12.06. ביום 10.8.08 הגישה התובעת תביעה נוספת הנוגעת לעבודות בנכס, בת"א 13464-07-08 כנגד שכני הנתבעים, ה"ה סואעד, המחזיקים ביחידה מס' 4 בנכס (להלן- דירת סואעד). במסגרת כתב התביעה בת"א 13464-07-08 דרשה התובעת את פינוי ה"ה סואעד וסעד כספי בסך 60,852 ₪ על פי הפירוט הבא: סך של 8,347.60 ₪ בגין תיקונים שבוצעו בשנת 1999 (ושעל פי ניסוח כתב התביעה, אינם קשורים להתראת עיריית עכו). מסכום זה יש לקזז סך של 7,000 ₪ על פי כתב התביעה. סך של 19,391.06 ₪ בגין העבודות שבוצעו עקב התראת עיריית עכו בשלהי שנת 2003 (על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה, מדובר בעבודות הנ"ל שככל הנראה בוצעו למעשה בשנת 2004). חוב דמי שכירות משנת 2003. בהחלטת בית המשפט בת"א 13464-07-08 מיום 10.05.09, מונה מומחה מטעם בית משפט - המהנדס רונן שטרנברג, לבדיקת העבודות שבוצעו בנכס. חוות דעת המומחה הוגשה ביום 28.07.09, כאשר חוות דעת זו התייחסה אך ורק לטענות התובעת כנגד ה"ה סואעד (הנתבעים בת"א 13464-07-08). בחוות הדעת נקבעו הדברים הבאים: בנוגע לעבודות משנת 1999 - עלות העבודה שהמומחה אישר כי בוצעה בנכס הועמד על ידו על סך של 6,757.38 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה כלל עבודות טיח, צבע ותמיכת תקרות. בנוגע לעבודות משנת 2004 - עלות העבודה שהמומחה אישר כי בוצעה בנכס הועמד על ידו על סך של 14,733.88 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה כלל עבודות בטון יצוק באתר, מתקני תברואה, טיח, צביעה ותיקון סדקים. בהחלטה מיום 3.12.09 בת"א 13464-07-08 הותר לתובעת לשלוח למומחה שאלות הבהרה, כאשר התשובות לשאלות הללו הוגשו לתיק בית המשפט ביום 24.2.10. בתשובותיו לשאלות ההבהרה אישר המומחה עבודות נוספות בהיקף כספי של 2493.05 ₪ בגין עבודות לפי חשבון סופי מיום 29.2.04. בהחלטת כבוד השופטת מישורי מיום 9.3.10 הוחלט על איחוד הדיון בת"א 24332/06 ביחד עם התביעה בתיק ת"א 13464-07-08. התיק המאוחד המשיך להתנהל בעצלתיים ועבר עוד שני מותבים עד שנותב לדיון בפני המותב הנוכחי. בדיון מיום 8.4.13 הצהירו הצדדים כך: "אנו מסכימים לכך שחוות דעתו של אינג' רונן שטרנברג אשר ניתנה ביום 28/7/09 כולל תשובותיו לשאלות הבהרה מיום 23/2/10, תחייב את הצדדים במסגרת ההליכים המאוחדים בתיקים אלו." באותו דיון נקבע כי הצדדים (לשני התיקים המאוחדים) יגישו בתוך 14 ימים הודעה מוסכמת בדבר "החלק היחסי של כל אחד מהנתבעים ביחס לחוב הנתבע", ויגישו סיכומי טענות. הודעה מוסכמת בדבר חלוקת החוב לא הוגשה. ביחד עם סיכומי טענות התובעת, הוגש גם הסכם פשרה בין התובעת לבין ה"ה סואעד בת"א 13464-07-08 לפיו חויבו ה"ה סואעד בתשלום סך של 7,267.84 ₪ והוצאות משפט על פי פסיקת בית המשפט. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 26.5.13 וה"ה סואעד חויבו בסך של 1,200 ₪+מע"מ בגין הוצאות התובעת. תמצית טענות התובעת המומחה מטעם בית המשפט בדק את הנכס נשוא שתי התביעות שאוחדו בתיק זה, כאשר הצדדים הסכימו כי חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו יהיו מחייבות במסגרת ההליכים המאוחדים. נוהל התובעת בזמנים הרלוונטיים היה ליחס את עלות העבודות בנכס לכל אחת מן היחידות על פי מס' החדרים בהם מחזיק כל דייר. הנתבעים מחזיקים בדירה בה 3.5 חדרים כאשר הנכס כולל 2 יחידות נוספות: הראשונה, בת חדר אחד, בבעלות התובעת והשניה בבעלות ה"ה סואעד בת 2.5 חדרים. לאור קביעות המומחה מטעם בית המשפט, עלות העבודות משנת 1999 הינה 7,875.38 ₪ ובתוספת דמי ניהול בשיעור 15% ומע"מ שילמה התובעת סך של 9,267.56 ₪ (נכון ליום 28.7.99) ועלות העבודות משנת 2003-2004 הינה 17,476.68 ₪ ובתוספת דמי ניהול בשיעור 12% ומע"מ שילמה התובעת סך של 19,754.57 (נכון ליום 8.7.04). מתוך העבודות משנת 1999, סך של 1,761.22 נוגע לעבודות שבוצעו בדירת ה"ה סואעד ולכן יש להפחיתו מן הסכום לתשלום שחל על הנתבעים. לאחר חישוב כל הנתונים, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 1,742.39 ₪ בגין העבודות משנת 1999, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 28.7.99. מתוך העבודות משנת 2004, על הנתבעים לשלם סך של 4,938.65 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 8.7.04. תמצית טענות הנתבעים כל העבודות שבוצעו בנכס בוצעו אך ורק בדירת סואעד, לדרישת ה"ה סואעד. לנתבעים לא היתה כל נגיעה לעבודות. לא בוצעו כל תיקונים ביחידה בה מחזיקים הנתבעים. התיקונים בוצעו אך ורק בדירת ה"ה סואעד. על כן מדובר בתיקונים שעל פי ס' 68(ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן- החוק). חובת התשלום בגינם מוטלת על ה"ה סואעד בלבד. בכל מקרה לא בוצעה פניה לנתבעים כדרישת הסיפא לס' 68(ב) הנ"ל. התביעה בת"א 24332/06 הוגשה בגין העבודות משנת 2004 בלבד, לעומת התביעה בת"א 13464-07-08 שהוגשה כנגד ה"ה סואעד, אשר הוגשה הן בגין העבודות משנת 1999 והן בגין העבודות משנת 2004. מאחר שכתב התביעה בת"א 24332/06 אינו מתייחס לעבודות כלשהן פרט לעבודות משנת 2004, כל טענה בדבר עבודות אחרות הינה הרחבת חזית אסורה. לו היתה מובאת התייחסות לעבודות משנת 1999 בכתב התביעה, היו הנתבעים מעלים טענת התיישנות כנגדה. בכל הנוגע לאופן חלוקת החוב בין הדיירים, אין לקבל את החלוקה המוצעת על ידי התובעת, על פי מספר החדרים בדירה (על פיה הנתבעים חבים בשיעור של 50%), אלא יש להחיל את החלוקה הקבועה בדיני המקרקעין, קרי חלוקה על פי שטח (על פיה הנתבעים חבים בשיעור של 47.1%). כדי לחייב את הנתבעים בתשלום חלק מן התיקונים שבוצעו בנכס על פי ס' 68(ד) לחוק יש להוכיח לא רק כי התיקונים בוצעו בפועל, אלא כי מדובר בתיקונים נדרשים בהתאם לס' 68(א) לחוק ולתקנות הגנת הדייר (החזקת הבית ותיקונים), תשל"א-1971. הנטל להוכחת האמור מוטל על בעל הבית, נטל בו התובעת לא עמדה. התראת עיריית עכו אינה מפרטת מהן העבודות לביצוע למניעת הסכנה ולכן אינה מהווה ראיה לצורך בביצוע העבודות הנטענות. אין חולק כי כל העבודות שלא אושרו על ידי המומחה מטעם בית המשפט נדחו מן התביעה. בנוגע לעבודות משנת 1999, מעבר לכך שמדובר בהרחבת חזית, העבודות שאושרו בחוות הדעת מטעם בית המשפט הינן עבודות שבוצעו בדירת סואעד בלבד (עבודות טיח ועבודות תמיכת קירות בסך ) או בעבודות שלא אומתו (עבודות צבע). בכל מקרה הסכום שאושר בגין עבודות אלו הינו 2,480.24 ₪. בנוגע לעבודות משנת 2004, חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אישרה את העבודות הבאות: עבודות בטון, עבודות צביעה ועבודות כלליות בסך 7,839.65 ₪ שכולן עבודות שבוצעו בדירת סואעד בלבד. לכל היותר, עבודות מתקני תברואה ועבודות טיח בסך 4,807.23 ₪, הן העבודות היחידות בגינן יש לבצע חלוקה בין דיירי הנכס. בתשובות לשאלות ההבהרה אישר המומחה גם עבודות בטון יצוק ועבודות נגרות אומן ומסגרות פלדה בסך 2493.05 ₪ אשר נוגעות למדרגות המובילות לקומה של דירת סואעד ומשכך אינן נוגעות לנתבעים. הדרישה לחייב את הנתבעים ב-"דמי טיפול" בגין ביצוע העבודות הינה דרישה משוללת יסוד בחוק ועל כן יש לדחותה. ככל שייפסקו לחובתם סכומים כלשהם, אין להוסיף להם הפרשי ריבית והצמדה. לאור העובדה שדרישתה הראשונה של התובעת בגין העבודות הנדונות, שהיתה בסך למעלה מ-36,000 ₪, הצטמקה לכדי ששית בלבד, יש לקבוע כי ההתגוננות של הנתבעים כנגד התביעה היתה מוצדקת ואף הכרחית יש לחייב את התובעת לשאת בעלויות הגנתם, ללא קשר לתוצאות ההליך. דיון והכרעה דין התביעה להתקבל באופן חלקי. מדובר בהליך משפטי המתנהל מאז שנת 2006 (אז הוגשה התביעה בת"א 24332/06). כשבע שנים עברו מאז פתיחת התיק וכחמש שנים מאז הגשת התביעה בת"א 13464-07-08. לאחר שהתביעות הללו התנהלו בעצלתיים במשך מספר שנים ובפני מספר מותבים, בשנה הנוכחית הצליחו הצדדים להגיע להסכמות דיוניות ואף להסכם פשרה בין התובעת לבין ה"ה סואעד. ההתנהלות בחודשים האחרונים מלמדת כי ניתן היה להביא סכסוך זה לפתרון מוקדם הרבה יותר וחבל שהדבר נגרר במשך מספר שנים, שכן לא ברור איזו תועלת הביא הזמן שחלף. לאחר הקדמה זו, יש לגשת לפרטי התביעה. א. חיוב הנתבעים בעלות העבודות ושיעור השתתפותם בהתאם לדרישת התובעת, ברור כי היא רואה בתיקונים שביצעה במבנה כתיקונים על פי סעיף 68(א) לחוק, אשר על פי ס' 68(ד) לחוק - עלותם מתחלקת באופן שווה בין הצדדים. גם התובעת סבורה שעלויות תיקונים שבוצעו בתוך דירת סואעד או בתוך הדירה השלישית בנכס (דירת התובעת) אינן צריכות לחול על הנתבעים. עלויות אלו צריכות לחול על הדייר בדירה בה בוצעו, בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק. לעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה אילו עבודות קשורות רק לדירת סואעד ואילו קשורות לחלקים המשותפים בנכס. כטענת הנתבעים, אכן אין די בהוכחת עצם ביצוע התיקונים על מנת להביא לחיוב הדייר בחלקו על פי ס' 68(א) ו-(ד) לחוק. ראו לעניין זה ת"א (של' -חי') 5100-09-08‏ ‏ קדושים - ורדי בע"מ נ' עירית חיפה ( 17.4.12), בס' 19: "על מנת להיכנס לדלת אמותיו של סעיף 68(א) לחוק, לא די שהתובעת תוכיח כי ביצעה עבודות מסוג התיקונים המפורטים בתקנות הגנת הדייר, אלא עליה להוכיח כי עבודות אלה היו דרושות להחזקת המבנה במצב תקין וראוי לשימוש. ודוק, המחוקק כרך בין חובת התיקון לבין מצב המושכר. לא כל תיקון שבוצע על ידי בעל הבית נכלל בגדרו של סעיף 68(א),אף אם הוא עונה לכאורה על סוג התיקונים שפורטו בתקנות הגנת הדייר, אלא רק תיקון שהינו הכרחי לצורך החזקת המושכר במצב תקין וראוי לשימוש...". כלומר, על מנת לחייב את הנתבעים בעלות עבודות שבוצעו בנכס, יש לבחון אם מדובר בעבודות שהיו דרושות להחזקת המבנה במצב תקין וראוי לשימוש. כאמור לעיל, ניתן לחייב את הנתבעים אך ורק בתיקונים שבוצעו ברכוש המשותף בנכס. לעניין שיעור השתתפותם של הנתבעים בעבודות, קיימת מחלוקת האם יש לקבוע את החלוקה לפי מס' חדרים (שיטה זו מובילה לשיעור חיוב של 50%) או לפי שטח (שיטה זו מובילה לשיעור חיוב של 47%). לטעמי, יש לקבוע את חלקם היחסי של הנתבעים בחוב בהתאם לשטח דירתם. לא הובאה בפניי כל ראיה בדבר זכות התובעת לבצע חלוקה בהתאם למספר החדרים בדירה. לפיכך, יש להחיל את המנגנון הקבוע בחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 (סעיפים 57-58). אציין כי לאור עלויות התיקון הנמוכות, באופן יחסי, וההבדלים המזעריים הנובעים משיטת החלוקה בפועל, זאת אף לשיטת התובעת (סעיף 5 ב לסיכומי התשובה) ממילא אין למחלוקת זו משמעות מעשית בנסיבות דנן. העבודות משנת 1999 ייאמר כבר עתה כי בעניין זה הנני מקבלת את עמדת הנתבעים. כתב התביעה בת"א 24332/06 אינו מזכיר ולו ברמז קיומן של עבודות בנכס בשנת 1999. זאת על אף שעבודות אלו נזכרו בכתב התביעה בת"א 13464-07-08. עוד יש לציין כי התובעת לא כללה מסמכים המעידים על ביצוע העבודות משנת 1999 לא בכתב התביעה בת"א 24332/06 ולא בכתב התביעה בת"א 13464-07-08. על אף שידוע כי החשבון הסופי משנת 1999 הועבר למומחה, הוא לא נכלל בתיק בית המשפט. בסיכומי התשובה טענה התובעת כי גם העבודות משנת 1999 נכללו בסעיפים 6-7 לכתב התביעה. אולם, סעיפים אלה מתייחסים אך ורק להתראת עיריית עכו בדבר מבנה מסוכן מיום 18.10.99 ולעבודות משנת 2004 שבאו בעקבותיה, לא לעבודות משנת 1999 אשר כפי העולה מהחשבון שהוצג למומחה, בוצעו לכל המאוחר ביום 31.1.99. כאשר אוחדו התיקים, הפכה חוות הדעת של מומחה בית המשפט לחלק מתיק בית המשפט בת"א 24332/06. מאחר וחוות דעת המומחה מתייחסת במפורש לעבודות משנת 1999, עם האיחוד, יכולה היתה התובעת לתקן את כתב התביעה מבלי צורך לקבל את רשות בית המשפט, בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. למצער, היתה התובעת רשאית לבקש תיקון כתב תביעתה בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי. התובעת לא עשתה זאת או זאת, כך שנותרה עם כתב תביעה שאינו נוקב בעבודות משנת 1999 כעילת תביעה. אמנם הצדדים הסכימו בדיון מיום 8.4.13 שחוות דעת המומחה (כולל תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו) "תחייב את הצדדים במסגרת ההליכים המאוחדים בתיקים אלו". אולם, אין לראות בהסכמה זו אלא קבלת חוות הדעת כבסיס עובדתי לניהול תיק זה, לא הסכמה להתנער מכל טענה משפטית בנוגע לתוכן חוות הדעת. יש לציין כי גם בשלב זה היתה יכולה התובעת לפעול לתיקון כתב התביעה בת"א 24332/06 אך לא עשתה כן. משכך יש לדחות את טענות התובעת, ככל שאלו מתייחסות לעבודות שבוצעו בשנת 1999. למעלה מן הצורך, מבחינת חוות דעת המומחה, ברור כי חלק גדול מן העבודות להן טוענת התובעת בנוגע לעבודות משנת 1999 כלל לא אושרו. המומחה אישר עבודות בסך כולל של 6,757.38 ₪ כולל מע"מ, כאשר על פי הפירוט והתמונות בחוות הדעת נראה כי רוב העבודות שאושרו מתייחסות לעבודות שבוצעו בתוך דירת סואעד ולכן אין להטיל את עלותן על הנתבעים. מתוך העבודות שאושרו, רק העבודות הבאות אינן מתייחסות לתיקונים שבוצעו בתוך דירת סואעד: 09.04.070 פיגום חיצוני לביצוע עבודות בחזית המבנה(חלק מעבודות טיח) 761.88 ₪ 11.02.020 צביעת קירות חוץ... 797.04 ₪ סך הכל (ללא מע"מ) 1,558.92 ₪ לטענת התובעת, בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה ששלחה אליו, אישר גם את העבודות של הריסת הקרניז סביב הגג בעלות של 1,117 ₪. אולם מתשובת המומחה ברור כי לא אישר עבודה זו כאשר קבע "כיום לא נותרו סימנים המעידים על ביצוע עבודה זו". התובעת מנסה להיבנות על כך שהמומחה קבע כך -"בתשובה לשאלתך- העלות כפי שרשומה בחשבון הסופי מתאריך 31.1.99 בסך 1,117 ₪, סבירה". אין לראות בכך אישור של המומחה לביצוע העבודה. המומחה קבע כי לא הוכח שהעבודות בוצעו ולכן מדובר בעבודות שלא אישר. לעניין דמי הניהול, כפי שיובהר להלן, אין לחייב את הנתבעים בתשלום דמי הניהול שלא הוכחו במסמכים ולא נזכרו בחוות דעת המומחה. אשר על כן, בנוגע לעבודות משנת 1999, לכל היותר הוכח כי יש לחייב את הנתבעים בסך של 1,558.92 ₪ * 50% (חלוקה בין הדיירים)* 50% (חלוקה לפי ס' 68(ד) לחוק) = 389.73 ₪ (בתוספת מע"מ). מעבר לכך שלא ניתן להטיל חיוב זה על הנתבעים, הן לאור התיישנות התביעה והן משום שמדובר בהרחבת חזית אסורה, הרי שגם לא הוכח כל צורך בביצוע העבודות הללו. על פי חוות הדעת, החשבון הסופי בגין ביצוע העבודות הינו מיום 31.1.99. קרי העבודות בוצעו בינואר 1999 לכל המאוחר. מנגד, התראת עיריית עכו, עליה מסתמכת התובעת להוכחת הצורך בעבודות נשוא תביעה זו, הינה מיום 18.10.99. לכן לא ניתן לקשר בין ההתראה האמורה לעבודות משנת 1999, ולא הובאה בפני בית המשפט ראיה אחרת כלשהי להוכחת הצורך בעבודות. אשר על כן, נדחות טענות התובעת ככל שהן נוגעות לעבודות משנת 1999 מאחר ומדובר בהרחבת חזית אסורה, בטענות שהתיישנו ומאחר שלא הוכח הצורך בעבודות אשר מחיל את חובת התשלום על הנתבעים, בהתאם לסעיף 68 לחוק ובהתאם לתקנות. העבודות משנת 2004 לעניין העבודות משנת 2004, הרי שלאור ההסכמות בדיון מיום 8.4.13, על הנתבעים לשלם את כל העבודות שאושרו על ידי המומחה ומתייחסות לדירתם או לשטח המשותף, ככל שיוכח כי מדובר בעבודות הדרושות להחזקת המבנה במצב תקין וראוי לשימוש. על מנת לבחון מהן העבודות בגינן ניתן לחייב את הנתבעים יש לבחון את כל העבודות שאושרו על ידי המומחה, מה הצורך בביצוען והאם יש לנתבעים חלק בחובה לשלם עבורן כפי שיפורט להלן. במסגרת הכותרת "עבודות בטון יצוק באתר" אושרו בחוות הדעת שני פריטים - תיקון תקרות בטון (02.05.0301) ורשתות פלדה מרותכות (02.07.0301) בסך של 3,666.65 ₪. מן התמונות והפירוט בחוות הדעת ברור כי מדובר בעבודות שבוצעו בתוך דירת סואעד ולכן אין להטיל עלותן על הנתבעים. במסגרת הכותרת "מתקני תברואה" אושרו עבודות בנוגע ל-"ניקוז מי גשם" (סעיף 07.17 בחוות הדעת) בסך של 1,192.78 ₪. למעשה, הנתבעים לא העלו טענות ספציפיות כנגד חיוב זה. מדובר בעבודות המוגדרות במפורש בתקנות (סעיף ה(2) לתוספת). מאחר שמדובר בעבודות שנועדו למנוע הצפת הגג ורטיבות בקירות החיצוניים, שניהם מוגדרים כרכוש משותף, אין חולק על הצורך בעבודות הללו ויש לחייב את הנתבעים בגינן. במסגרת הכותרת "עבודות טיח" (09.02.0010) אושרו עבודות טיח בקירות חוץ בסך של 3,614.45 ₪. גם כאן, הנתבעים לא העלו טענות ספציפיות כנגד חיוב זה. מאחר שמדובר בעבודות המוכרות על ידי התקנות (סעיף ג(1) לתוספת) ומאחר שטיוח מחדש של קירות חיצוניים הינה עבודה אשר עלולה למנוע נפילת טיח והסכנות שנוצרות מכך, הרי שאין ספק כי מדובר בעבודה נדרשת ויש לחייב את הנתבעים בדינה. במסגרת הכותרת "עבודות צביעה" אושרה עבודה של "סיוד תקרות וקירות בדירות" (11.01.0010) בסך של 2,827.40 ₪. מאחר שהמומחה כלל לא בדק את דירת שלבי, אלא רק את הדירות בקומה השנייה של הבית, ברור כי אין מדובר בחיוב שיש להטילו על הנתבעים. במסגרת הכותרת "כללי" אושרה עבודה של תיקון סדקים (25.02.0060) כאשר המומחה קבע כי "לא אותרו סדקים בתוך הדירה". לאור קביעת המומחה ברור כי מדובר בעבודה שבוצעה בתוך דירת סואעד ואין להטיל עלותה על הנתבעים. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, אישר המומחה עוד שתי עבודות שבוצעו לחיזוק וביסוס המדרגות בנכס בסך של 2,493.05 ₪. בנוגע לעבודות אלו טוענים הנתבעים כי מאחר והמדרגות משמשות רק את הקומה שמעליהם, כלומר את ה"ה סואעד בלבד, אין להטיל עליהם את עלות העבודות. אולם מאחר וקבוע בדין כי חדרי מדרגות הינם רכוש משותף (ראו סעיף 52 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), מאחר שמדובר בעבודות המוכרות על ידי התקנות (סעיפים ד(1) ו-(2) לתוספת) ומאחר שמדובר בעבודות שנועדו למנוע נזק שייגרם לכל משתמש ברכוש המשותף, אין ספק בדבר הצורך בהן. על כן יש לחייב את הנתבעים בגין עבודות אלו. לסיכום, מבין העבודות שאושרו לתשלום על ידי המומחה, העבודות בגינן יש לחייב את הנתבעים הינן בסך של 7,300.28 ₪, ובצירוף מע"מ מדובר בסך של 8,505 ₪ במעוגל . דרישת התובעת לחייב את הנתבעים ב-"דמי ניהול" בשיעור 12% מן העבודות, דינה להידחות. התובעת טוענת כי שילמה 12% דמי ניהול בגין העבודות, אך הדבר אינו מופיע בחוות דעת המומחה, אינו מופיע בחשבון הסופי שצורף לכתב התביעה ולא קיימת בתיק חשבונית המראה כי דמי ניהול אכן שולמו. מאחר והתשלום האמור לא הוכח כלל, ומאחר ונוהל העבודה על יסודו מבססת התובעת את הדרישה צורף לראשונה לסיכומי התשובה ולא ברורה תכליתו כמקור לחיוב הנתבעים , אין להטיל על הנתבעים כל חיוב בגין דרישה זו. לעניין שערוך הסכומים, אכן כטענת התובעת יש לשערך את הסכומים בהתאם לדין. התובעת טוענת כי יש לשערך את הסכומים מיום 8.7.04. אולם מן המסמכים שהגישה התובעת, נראה התשלום בגין העבודות הושלם לאחר מכן. כך, האישור לתשלום ניתן על ידי מנהל מרחב ר"פ חיפה והצפון, מר טולדנו אלי, ביום 29.8.04. על כן יש לשערך את הסכומים החל מיום 29.8.04. סך כל העבודות, בשערוך ליום מתן פסק הדין הינו 13,090 ₪ במעוגל. מאחר שכל העבודות האמורות הינן עבודות שבוצעו ברכוש המשותף, יש לחלקן בהתאם לחלוקה על פי החלק היחסי של שטח הנכס ולייחס לדירת הנתבעים 47% מן הסכום הנ"ל ואת הסכום האמור לחלק בשווה בין התובעת לנתבעים, בהתאם לסעיף 68(ד) לחוק. כלומר, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 3,076 ₪ במעוגל, נכון ליום מתן פסק הדין. בשים לב להפרשים בין הסכומים אותם דרשה התובעת בכתב התביעה לבין הסכום שנפסק (המהווה כ 15% מן התביעה, נומינלית), ברור כי ניהול הגנת הנתבעים בהליך זה היה מוצדק, ראוי ומחויב המציאות. נוכח התוצאה, יישאו הנתבעים בהוצאות ושכר טרחת התובעת בגין ניהול ההליך בסך כולל של 500 ₪. סוף דבר- הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סכום כולל של 3576 ₪ לא יאוחר מיום 15.9.13. לאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד ביצוע התשלום בפועל. לצדדים נתונה זכות ערעור כחוק. שיפוצניקשיפוצים