התאונה ארעה עת הניסאן והמשאית נסעו בכביש 4 אחד מול השני כאשר לפתע סטה הניסאן לנתיב נסיעת המשאית והתנגש בה חזיתית. בגין כך הוגש כתב אישום כנגד עלאא והוא הורשע על פיו. אין חלוק כיום כי סטיית עלאא מנתיב נסיעתו, כפי שהוא מאשר אף בעדותו, הייתה בשל העובדה כי נרדם. 4. בזמן אירוע התאונה נהג במשאית מר מיכאל טורצקי (להלן: "מיכאל"). 5. במסגרת ת"א 7225-08-08 תובע מחמוד את הנזקים הישירים שנגרמו לרכב הניסאן. הנתבעים בתביעה זו הם עלאא, מיכאל ומעבידתו שירות לחקלאי צדוק בע"מ (להלן: "צדוק"). עוד תבע מחמוד במקור את סוכן הביטוח שערך את הביטוח לניסאן ואת חברת הביטו שביטחה את הניסאן בביטוח חובה, בטענה כי ביקש לערוך לניסאן ביטוח מקיף, אך בהסכמה התביעה כנגדם נדחתה ללא צו להוצאות. 6. בת"א 31945-12-09 תובעת צדוק את עלאא בתור המזיק שגרם לנזק, מעבידו מחמוד באחריות ישירה ושילוחית בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה ואת כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") אשר ביטחה את המשאית בזמן אירוע התאונה בביטוח מקיף בטענה כי הלה שילמה תגמולי ביטוח בחסר. מחמוד שיגר הודעה לצד ג' כנגד עלאא על אחריות בתאונה ואילו כלל שיגרה הודעה לצד ג' כנגד עלאא ומעבידו מחמוד על אחריותם הנזיקת לנזקי צדוק הנטענים. 7. בת"א 1900-07-09 תובעת כלל את עלאא ואת מחמוד בתביעת שיבוב על הכספים ששילמה כתגמולי ביטוח לחברת צדוק. בתביעה זו שיגר מחמוד הודעה לצד ג' כנגד עלאא על אחריותו הנזיקית לאירוע התאונה. 8. ביום 13/6/13 וביום 17/6/13 נשמעו ראיות בתיק כאשר העידו לפניי מחמוד, מיכאל עד ראיה שהיה שנסע בשמאית לצד מיכאל, קצין בטיחות של חברת צדוק, מנהלת החשבונות של חברת צדוק וכן השמאים שהגישו חוות דעת מטעם כלל וצדוק. בתום שמיעת הראיות נשמעו סיכומי הצדדים בעל-פה, למעט עלאא שביקש לסכם בכתב. סיכומיו הוגשו ביום 18.6.2013. 9. הפלוגתאות הדרושות להכרעה בתיק זה הן כדלקמן: א. האם יש לייחס למיכאל אשם תורם לאירוע התאונה. ב. האם יש להטיל על מחמוד, מעבידו של עלאא, אחריות כלשהי לנזק שנגרם, בין אם אחריות ישירה ובין אם אחריות שילוחית בדגש על טענתו כי נהיגת עלאא בניסאן הייתה ללא רשות. ג. מה היקף הנזקים שנגרם לחברת צדוק בהקשר זה בהתייחס לשאלה האם צדוק הקטינה את נזקיה. דיון והכרעה: אשם תורם מצד מיכאל: 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי לנכון לייחס אשם תורם כלשהו למיכאל. 11. מיכאל העיד לפניי כי בטרם אירעה התאונה הבחין ברכב הניסאן מבצבץ אחרי רכב משא שנסע לפניו אל תוך נתיב נסיעת המשאית וחוזר לנתיב נסיעתו. לאחר מכן, כשהייתה המשאית כבר קרובה לרכב הניסאן, סטה שוב רכב הניסאן, הפעם בסטייה חדה, כשמיכאל הבחין כי גופו של נהג רכב הניסאן עלאא שמוט לצד שמאל וראשו נשען על החלון. מיכאל ניסה להיצמד לקו המפריד בין שני הנתיבים במחשבה כי הניסאן יעבור בשוליים הימניים בין המעקה למשאית. 12. לבסוף בלם מיכאל בלימת חירום, אך ההתנגשות המצערת אירעה בכל זאת. מיכאל הסביר כי באותו שלב לא ירד לשוליים מאחר וחשש כי המשאית תתהפך ובכך יסכן את חייו וחיי הנוסע עמו. 13. לעניות דעתי לא דבק בהתנהגות מיכאל אשם עצמי כלשהו. אם היה בולם ומגיע לעצירה מוחלטת בטרם ההתנגשות התאונה לא הייתה נמנעת. כך גם אין מקום לסברה שהיה עליו לסטות ימינה ושמאלה בכדי למנוע את התאונה תוך שהוא פותח דרך מילוט לרכב הניסאן. 14. מרגע שעלאא נרדם תוך כדי נהיגה מסלול נסיעת רכב הניסאן הפך לבלתי צפוי ולא ניתן לגרוס כי פעולה זו או אחרת הייתה מונעת את התאונה. טענה כזו הינה בבחינת חוכמה בדיעבד. 15. יתרה מכך, אין לדרוש כי המשאית תסטה לשוליים ובכך מיכאל יסכן את עצמו. עיון בתמונות מעלה כי אין המדובר בשוליים סלולים באספלט באופן מלא ויש ממש בטענת מיכאל שסטייה לשוליים מסכנת את המשאית והיושבים בה בהתהפכות. 16. לא מצאתי אף שמיכאל נסע במהירות בלתי סבירה או כי מהירות נסיעתו תרמה לאירוע התאונה. 17. על פי העדויות שהונחו לפניי מיכאל בלם בלימת חירום לפני התאונה. זאת אני למד מסימני הבלימה שנמצאו על הכביש. בנוסף מיכאל צפר בטרם התאונה בניסיון למנוע אותה כעולה מעדויות נהגים אחרים השזורות בתיק המשטרה. כל אלה מלמדים על התנהגות זהירה מצד מיכאל. אחריות מחמוד: 18. מחמוד טוען להגנתו כי נהיגת עלאא ברכב הניסאן הייתה ללא רשות. לטענתו, רק עובד בשם שאדי היה מוסמך לנהוג. להזכיר, הקבוצה אשר נשלחה על ידי מחמוד לעבוד בנתניה ביום התאונה מנתה את שאדי, עלאא ובנו המנוח של מחמוד אשר היה קטין ולא החזיק ברישיון נהיגה. בנו של מחמוד קיפח את חייו בתאונה. 19. בנוסף העיד לפניי מחמוד כי מי שנהג ביציאה מהכפר באותו בוקר היה שאדי, אולם עדות זו נוגדת את עדות שאדי במשטרה לפיה הוא לא נהג באותו יום מאחר והיה פסול מלנהוג. 20. כמו כן, מחמוד מסר כי לא אסר על עלאא לנהוג באופן מפורש. לכן אינני מקבל את טענת מחמוד להעדר רשות. משכך, מתייתר הצורך לדון בטענה האם תורת הרשות הראשונית חלה בתביעות לנזקי רכוש. לעניות דעתי גם אם לא הייתה רשות ותורת הרשות הראשונית לא חלה, עדיין יש מקום להטיל אחריות ישירה על מחמוד כפי שיפורט להלן. 21. אוסיף עוד כי, הנטל להוכחת הטענה כי הנהיגה הייתה ללא רשות היא על הטוען אותה, קרי: מחמוד, והוא בעצמו מודה כי לא הודיע לעלאא שאסור לו לנהוג (עמ' 16). יתרה מכך, היה על מחמוד להביא לעדות מטעמו את שאדי בשים לב שהנטל מוטל עליו, אולם משלא הובאה עדותו פועלת לחובתו החזקה לפיה אילו הובאה עדות זו היה שאדי מעיד לחובתו של מחמוד ומחזק את טענת עלאא. זאת ועוד, מהעמיד המעביד לרשות עובדיו רכב והוא לא אסר על בעלי הרישיון מהם לנהוג ברכב אזי תהיה זו הנחה סבירה כי הוא מרשה למי מהם שמחזיק רישיון ברכב לנהוג. עובד כזה אינו יכול להניח באופן סביר כי חל איסור עליו לנהוג ברכב. במקרה כזה יש לראות ברשות כרשות מכללא. 22. במקרה זה קמה אחריות שילוחית של מחמוד בשים לב לכך שעלאא ביצע עוולה במהלך עבודתו למען המעביד (ראה סעיף 13 לפקודת הנזיקין). 23. בנוסף קמה אחריות ישירה של המעביד מחמוד. המעביד שלח קבוצה של עובדים לנתניה לעבודה מעייפת כפי שהעיד שאדי במשטרה. באותו יום שאדי היה עייף, כפי שהעיד במשטרה, ואף ישן ברכב בזמן התאונה. גם עלאא היה עייף ונרדם על ההגה. מחמוד לא העיד לפני כי הדריך והנחה את עובדיו מהם הנוהלים במצב כזה ולא הורה להם לבצע עצירות בדרך או לא לנהוג במצב של עייפות. מחמוד העיד לפני כי שוחח עם עלאא ערב התאונה וסיכם עמו שיעבוד איתו למחרת. למעט כך לא שוחח מחמוד עם עלאא על בכל נושא אחר ומן הסתם לא הדריך אותו או הנחה אותו הנחיה כלשהי באשר לנהיגה ברכב. 24. לכן אני קובע כי מחמוד אחראי הן באחריות שילוחית והן באחריות ישירה לנזקים הנטענים והנובעים מהתאונה. כמובן גם עלאא אחראי מאחר ונרדם על ההגה בעת אירוע התאונה וגרם לה. אחריותם של שני אלה היא ביחד ולחוד. 25. חלוקת האחריות הפנימית בין עלאא לבין מחמוד צריכה להיות לדעתי 40% על מחמוד ו-60% על עלאא כאשר חלוקה זו תחול ביחסים הפנימיים ביניהם ואילו כלפי הניזוקים, התובעים, האחריות היא ביחד ולחוד. התביעה בת"א 7225-08-08: 26. בשים לב לאמור לעיל תביעתו של מחמוד לנזקי הרכוש שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה תתקבל אך ורק כנגד עלאא. כנגד מיכאל דין התביעה להידחות גם בשל העדר אשם תורם וגם בשל העובדה שאם היה אשם תורם כלשהו מדובר בטענת הגנה בלבד אשר אינה מקימה זכות תביעה למזיק. 27. בכתב התביעה נתבע על ידי מחמוד ערך הרכב על פי חוות דעת שמאי בסך 54,196 ₪, אולם מהראיות שמחמוד צירף בעצמו עולה כי כחודשיים לפני התאונה הוא רכש את הרכב בסך של 30,000 ₪. לכן אני מעדיף את זיכרון הדברים על פני חוות דעת המומחה שהגיש ואפסוק את נזקיו בהתאם לשווי זה. להזכיר כי מטרת דיני הנזיקין היא להשיב את המצב לקדמותו ולא לגרום להתעשרות הניזוק. 28. בנוסף תובע מחמוד בתביעתו סך של 7,100 ₪, הפסדים בגין שימוש ברכב חילופי לאחר התאונה. ראש נזק לא הוכח ולא הובאה ולו קבלה אחת על תשלום הוצאה זו ולכן דין התביעה בראש נזק להידחות. 29. בשים לב לכך, אני מחייב את עלאא לשלם למחמוד בתביעה זו סך של 18,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/4/08 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף יישא עלאא בהוצאות מחמוד בסך של 5,000 ₪ הכוללים בחובם את ההוצאה בגין עריכת חוות דעת שמאית. התביעה בת"א 1900-07-09: 30. מדובר בתביעת השיבוב שהגישה כלל. אין חולק בין הצדדים כי כלל שילמה לצדוק סך של 158,021 ₪. בנוסף נתבע שכר טרחת השמאי בסך 4,191 ₪. 31. בתביעה זו נתבעים עלאא ומחמוד. בשים לב לכך, אני מחייב את עלאא ומחמוד, הנתבעים בתביעה זו, לשלם, ביחד ולחוד, סך של 162,212 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/7/08 ועד התשלום המלא בפועל. חלוקת האחריות הפנימית בין שני נתבעים אלו היא כפי שקבעתי לעיל. 32. בתביעה זו מחמוד שלח הודעת צד ג' כנגד צדדי ג' שונים. בשים לב לכך, אני קובע כי דין ההודעה לצד ג' כנגד עלאא בלבד להתקבל במובן זה שעלאא ישפה את מחמוד בגין כל סכום שייאלץ לשלם לתובעת כלל מעבר לחלקו הנזיקי שהוא 40%. ההודעה כנגד יתר צדדי ג', שהם מיכאל וצדוק, נדחית. 33. בנוסף אני מחייב את עלאא ואת מחמוד בהוצאות כלל בסך של 20,000 ₪. התביעה בת"א 31945-12-09: 34. בתביעה זו נתבעו ראשי נזק שונים אשר על חלקם טוענים הנתבעים שאין הצדקה לשלם לצדוק. להלן אתייחס לראשי נזק השנויים במחלוקת בין הצדדים. אובדן סולר: 35. צדוק טוענת בכתב תביעתה כי כתוצאה מהתאונה ניזוק מיכל הסולר של המשאית וסולר נשפך ממנו. מיכאל וקצין הבטיחות של צדוק העידו לפניי כי בטרם יציאת המשאית לאותה נסיעה מיכל הסולר מולא כאשר שווי הסולר שמולא עומד על סך של 3,296 ₪. 36. מחמוד חולק על העובדה כי מיכל הסולר ניזוק בתאונה וכי תכולתו נשפכה על הכביש, אולם לדעתי מדובר בטענה שאין בה ממש. צילום שהוגש על ידי מחמוד עצמו (ת/2) מראה כי מיכל הסולר שנמצא מתחת לקבינה בין הגלגל הקדמי לגלגל האמצעי ניזוק. בנוסף דו"ח בוחן המשטרה ועדות קצין הבטיחות של צדוק מעלים כי על הכביש נשפך סולר בכמויות ניכרות. טענת מחמוד כי מדובר בסולר שמקורו מרכב הניסאן אינה סבירה בעיניי, שכן גם אם נשפך סולר מרכב הניסאן הרי מדובר בכמויות זניחות לעומת כמויות הסולר שהיו במיכל המשאית. 37. בנוסף הטענה כי המסמך שצורף על ידי צדוק ולפיו מולא סולר למשאית כשעה לאחר התאונה אינה בבחינת הוכחה נדחית על ידי. בנושא השעה צדוק סיפקה הסבר סביר לפיו השעון במתקן לא היה מכויל ועל כן לא ניתן בשל סיבה זו לדחות את האמור במסמך. רכישת סט מדבקות: 38. בנושא זה התביעה הוכחה כדבעי. הוכח כי הקבינה של המשאית נצבעה מחדש בעקבות התאונה ועל כן לא היה מנוס מהחלפת המדבקות כתוצאה מהתאונה. על כן יש לאשר את עלות המדבקות בסך של 3,162.5 ₪ במלואו. רכישת צמיג וחישוק: 39. ראש נזק זה נתבע מאחר והמשטרה תפסה כראיה את הצמיג והחישוק של המשאית. 40. קצין הבטיחות של צדוק העיד לפניי כי משטרת ישראל החתימה אותו על מסמך לפיו הוא לא ידרוש ראיה זו בחזרה והוא מוותר על כל טענה בעניין זה. יחד עם זאת, לא ניתן לדעתי לגלגל נזק זה על שכמי המזיקים. לעניות דעתי דרישת משטרת ישראל כי קצין הבטיחות יחתום על מסמך כגון זה הינה דרישה בלתי חוקית לכאורה. במידה ולצדוק יש טענה בעניין זה, עליה להפנות דרישה זו רק למשטרת ישראל בלבד. על כן מעשי משטרת ישראל ניתקו כל קשר סיבתי בין אובדן הצמיג שנטלה המשטרה לבין התאונה נשוא התביעה. 41. אמנם תפיסת הצמיג באופן מידי הצריכה את צדוק לרכוש צמיג וחישוק חליפיים באופן מידי על מנת להחזיר את המשאית למצב תקין כאשר ידוע שהחזרת תפוס או מוצג, במידה והיו מוחזרים, היו נעשים לאחר זמן ארוך בתום משפט התעבורה. יחד עם זאת, אילו צדוק פעלה להחזרת התפוס בשלב יותר מאוחר, הנזק שנגרם לה היה בא על תיקונו ולא ניתן לדרוש נזק זה מהמזיקים. הפסד הכנסות: 42. צדוק טוענת כי בשל השבתת המשאית ל-34 ימים יש לפצותה בסך של 102,034 ₪. לצורך כך צירפה צדוק דו"ח הכנסות של המשאית הספציפית 3 חודשים עובר לאירוע התאונה. בנוסף צורפה חוות דעת של רואה חשבון שלמה דרין לפיה הכנסה יומית ממוצעת ליום עבודה עומדת על סך של 3,036 ₪. 43. אולם לעניות דעתי צדוק לא הוכיחה את תביעתה כדבעי וכנדרש כפי שיפורט להלן. 44. אין חולק כי צדוק מחזיקה צי משאיות ואינה מחזיקה במשאית בודדת נשוא כתב התביעה. על כן, שומה היה על צדוק להביא ראיות נוספות שיראו כי אף אחת מהמשאיות הנוספות הקיימות בצי המשאיות לא ביצעה את העבודה במקום המשאית נשוא התביעה. בעדותה של מנהלת החשבונות לפניי אף ציינה כי צדוק מחזיקה מספר משאיות אשר תפקידן למלא אחר חוסרים כגון משאיות שמושבתות לצורך תיקון או טיפול שוטף. צדוק לא הראתה כי אותן משאיות ביצעו עבודות אחרות ולא כיסו על העבודה שהמשאית נשוא כתב התביעה הייתה אמורה לבצע. 45. יתרה מכך, לא הוצגו בפניי דו"חות פיננסיים של צדוק אשר יראו ויצביעו כי חלה ירידה במחזור ההכנסות בתקופה בה הייתה המשאית מושבתת לעומת התקופה הקודמת לתאונה או בתקופה מקבילה בשנה שעברה. 46. מעדות גב' זהבה גינצבורג עולה כי מי שמקבל את ההזמנות מהלקוחות השונים היה זה סדרן החברה. בנוסף סדרן החברה קובע את סידור העבודה למשאיות השונות מדי יום ביומו. ב"כ צדוק טען לפניי כי הפיצוי הנדרש בראש נזק זה הוא בגין עבודות שהוזמנו, אך צדוק לא יכלה לקבלן בשל השבתת אותה משאית. יחד עם זאת, צדוק בחרה שלא להביא כל עדות, לא מטעם הסדרן ולא מטעם לקוחות, אשר תאשש את טענתו לפיה לקוחות מסוימים הזמינו עבודות אך נדחו בשל החוסר באותה משאית. 47. ההלכה הפסוקה קבעה שניזוק התובע פיצויים, חייב להוכיח את נזקו לרבות שווי הנזק. מוטל עליו הנטל לבסס תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי. באותם המקרים שבהם לנוכח טבעו ואופיו של הנזק אפשר להביא נתונים מדויקים על הניזוק לעשות כן ומשנכשל בכך לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, לאחר שהובאו הנתונים שניתן היה להביא, אין להכשיל את תביעתו של הניזוק ודי לו שיביא את אותם נתונים אשר אפשר באופן סביר להביאם תוך מתן אפשרות לבית המשפט לפסוק ולהעריך את הנזק על דרך האומדנא (ראה ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, בעמ' 806-807; ע"א 53/80 קיבוץ שניר קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' יעקב שרייטר, פ"ד לז(3) 189). 48. במקרה המונח לפניי צדוק מנעה ראיות אשר הייתה אמורה על נקלה להציג בפניי. מדובר בראיות אשר באופן סביר נמצאות בהישג ידה, אך מטעמים השמורים עמה לא הציגה בפני ביהמ"ש. על מנת שביהמ"ש יפסוק על דרך האומדנא הוא אמור בתחילה להשתכנע כי נגרם נזק לניזוק, אך הוא אינו יכול להעריכו במדויק. צדוק לא עברה את המשוכה הראשונה על מנת להוכיח בפני ביהמ"ש כי סבלה נזק בראש נזק זה והתרשמותי היא כי היא כלל לא סבלה נזק בגין הפסדי הכנסה כתוצאה מהשבתת אותה משאית. להזכיר כי צדוק מבקשת לפצותה בראש נזק זה בכ-100,000 ₪ כאשר היא מבקשת לגלגל את אותו נזק על שכמם של אנשים פרטיים בסכומים נכבדים ועל כן עליה להתכבד ולהציג את הראיות הרלבנטיות המאששות את טענתה. משכשלה להציג את אותן ראיות, דין תביעתה בראש נזק להידחות. עלויות גרירה ושירותי מנוף: 49. הן כלל והן מחמוד ועלאא חולקים על העלות בגין ראש נזק זה וטוענים כי הדרישה בשל כך המסתכמת בסך של כ-34,000 ש"חינה מוגזמת ומופרזת. בנוסף טוענים אלו כי לא היה כל צורך בהזמנת שני מנופים וניתן היה להסתפק במנוף אחד. 50. אולם כל הטענות במישור זה דינן להידחות. בשל הצורך לפנות את כביש מס' 4 באופן מידי לאור דרישת המשטרה, ובשים לב לכך כי במקום נוצרו פקקי תנועה בשל חסימת הכביש, לא היה זמן ולא היה מקום לדרוש מצדוק לבצע סקר שוק ולהזמין את ההצעה הנמוכה ביותר לצורך ביצוע העבודה. השמאי מטעם כלל אף מאשר כי כאשר מדובר במקרים בהם הזמנת המנוף נעשית בדחיפות ולצורך ביצוע עבודה במידי הדבר מייקר את העלויות ועל כן לדעתי הערכתו לפיה עלות מנוף אחד בסך של 11,000 ₪ אינה רלוונטית בענייננו. 51. לא ניתן אף לגרוס כי הזמנת מנוף נוסף הייתה מיותרת. קצין הבטיחות של צדוק הסביר בעדותו מדוע היה צורך בהזמנת שני מנופים בשים לב לאופי בו היו הגורר, הנגרר ורכב הניסאן לכודים אחד בשני. שמאי כלל לא היה בשטח ביום התאונה ואינו יכול לחוות דעתו אם השימוש שנעשה בשני מנופים היה מוצדק, אם לאו. בשים לב לכך, אני מקבל את ההוצאה הנתבעת בגין השימוש במנופים במלואה. הפחתה בגין בלאי חלקים: 52. שמאי כלל בעת שהעריך את הנזק הישיר שנגרם למשאית הפחית בחוות דעתו סך של 19,987 ₪ בשים לב לכך שהחלפים שהיה צריך להחליף כתוצאה מהתאונה היו עם בלאי מסוים. 53. בע"א 292 ,273/80 משה מדינה ואח' נ' שלמה כהן ו-3 אח', פ"ד לז(2) 29 התייחס בית משפט העליון לסוגיה זו שם דובר על מתן פיצוי לניזוק אשר כתוצאה ממעשה רשלני של המזיק, התמוטט קיר בבית ישן, והעבודה שנדרשה הינה תיקון הקיר. 54. לדידו של כב' השופט בך, קביעת הפיצוי הינה, בדרך כלל, קלה יותר, כאשר נגרם אבדן טוטאלי של הרכוש עקב מעשה העוולה, מאשר במקרים בהם הנזק הוא חלקי בלבד. כב' השופט בך מביא לדוגמא את המקרה השכיח של מכונית הנפגעת עקב תאונה שנגרמה ברשלנות:"אם הנזק שנגרם למכונית הוא חמור, עד כדי כך שלא ניתן לתקנו, אזי הפיצוי, המגיע לניזוק, שווה למחיר, שעל הניזוק לשלם כדי לרכוש מכונית מאותו סוג ומאותו מודל. אם הייתה זו מכונית משומשת ישנה, לא יעלה על הדעת, כי יוטל על הנתבע לשלם לתובע סכום, אשר יאפשר לו רכישת מכונית חדשה, שערכה עולה בהרבה על ערך המכונית שנפגעה". 55 מאידך גיסא: "אם הנזק שנגרם למכונית הוא קל יחסית, וניתן לתקן את הרכב על-ידי החלפת חלקים מסוימים בו, ולא ניתן להשתמש לשם כך בחלקי חילוף ישנים ומשומשים, אזי מן הדין הוא לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התיקון במלואן. אפילו אם ישיג הניזוק על-ידי כך את היתרון של החלפת אותם חלקים ישנים במכוניתו בחדשים". 56. במקרה זה הופחת בלאי על החלקים שניזוקו דבר שנעשה לא כדין. לא הוכח כי קיימים חלקים תחליפיים משומשים. לכן יש לפסק לצדוק את ההפחתה שביצע השמאי מטעמה. התוצאה בתביעת צדוק: 57. בשים לב לאמור לעיל דין תביעת ההפרשים שהגישה צדוק כלפי כלל להתקבל ואני מחייב את כלל לשלם לצדוק סך של 65,149.75 ₪ (הכוללים הפרש בגין הפחתת בלא, אובדן דלק רכישת סט מדבקות, ועלויות גרירת רכב) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום אירוע התאונה 17/4/08 ועד התשלום המלא בפועל. לא מצאתי לנכון לחייב את כלל בנזקים עקיפים מאחר ועל צדוק מוטל הנטל הראשוני להוכיח כי אלו מכוסים במסגרת הפוליסה וכי הם נופלים להגדרת "מקרה הביטוח". 58. בנוסף אני מחייב את מחמוד ועלאא, ביחד ולחוד, לשלם לצדוק סך של 86,316.75 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום אירוע התאונה ועד התשלום המלא בפועל. חלוקת האחריות הפנימית בין מחמוד לעלאא היא כפי שקבעתי לעיל. 59. כלל שיגרה הודעה לצד ג' כנגד מחמוד ועלאא. דין ההודעה לצד ג' להתקבל כך שאני קובע שכל סכום בו תישא כלל כלפי צדוק, לרבות הוצאות משפט, יהיו מחמוד ועלאא חייבים לשפותה באופן מלא. 60. דין הודעתו של מחמוד כלפי עלאא להתקבל במובן זה שכל סכום בו מחמוד יישא כלפי צדוק מעבר לחלקו הנזיקי 40% יהיה עלאא חייב לשפותו. 61. בנוסף אני מחייב את הנתבעים בתביעה זו, ביחד ולחוד, בהוצאות צדוק בסך של 15,000 ₪. 62. אני מחייב את צדדי ג', ביחד ולחוד, בכל אחת מההודעות שהתקבלו, בהוצאות משפט בסך של 8,000 ₪. משאיתתאונת משאית