תביעה בסדר דין מהיר לתשלום חוב בסך של 40,896 ₪ בגין מוצרי חשמל שרכש הנתבע מן התובעת עד לשנת 2002. טענות התובעת התובעת - חברה בע"מ העוסקת במכירת מוצרי חשמל שונים, טוענת בכתב התביעה כי בתחילת שנות האלפיים או בסמוך לכך, החל הנתבע, שהינו קבלן לעבודות חשמל, לרכוש ממנה מוצרי חשמל שונים והתחייב לשלם תמורת הסחורה מיד עם קבלתה לפי תעודות משלוח וחשבוניות שהנפיקה לו. בתחילת ההתקשרות בין הצדדים הנתבע אכן שילם לתובעת את סכום החשבוניות שהונפקו לו, אך בשלב מאוחר יותר החל לפגר בתשלומים וחלק מן הצ'קים שמשך לפקודת התובעת לא נפרעו. בגין 3 צ'קים כאלה פתחה התובעת תיק הוצאה לפועל נגד הנתבע (05-00563-06-7), שם נגבו סכומי כסף שהופחתו מיתרת חובו של הנתבע לתובעת. על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, נותר הנתבע חייב לה סך של 28,365 ₪, שבתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה (11.9.2008) עומד על סך של 35,725 ₪. בנוסף לכך תובעת התובעת סך של 171 ₪ בגין אגרת פתיחת תיק ההוצאה לפועל ופיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין טרדה, טרחה בזבוז זמן והתרוצצויות. בכתב התביעה ציינה התובעת כי כל סכום שהיא תגבה בהמשך בתיק ההוצאה לפועל, יופחת מסכום התביעה. על פי הודעת ב"כ התובעת, שלא נסתרה, מאז הוגשה התביעה גבתה התובעת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל סך נוסף של 2,703 ₪, אותם יש להפחית מסכום התביעה. טענות הנתבע הנתבע טוען בכתב ההגנה כי התובעת הגישה את תביעתה בשיהוי ניכר ותוך גרימת נזק ראייתי. לגופו של עניין מודה הנתבע כי הוא רכש מן התובעת מוצרים עד לשנת 2000 וכי "למיטב זכרונו" הוא פרע את מלוא חובו "עד הגרוש האחרון" והוא איננו חייב לתובעת דבר. הנתבע טוען כי הסכומים המפורטים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת הוכנו על דעת התובעת בלבד, ללא תיעוד וראיות מהימנות המאפשרות לנתבע לבדוק את אמינות הרישום ואת יתרת חובו האמיתית, וזאת מתוך כוונה של התובעת לגבות ממנו כספים שלא כדין. עוד טוען הנתבע כי הוא ביצע בשליחות התובעת עבודות חשמל אצל 3 מלקוחותיה, בעלות כוללת של 51,356 ש"ח, כאשר התקבולים עבור אותן עבודות הועברו ישירות לתובעת ועל כן, יש לקזז סכום זה מסכום התביעה. הנתבע טוען כי תביעת התובעת לתשלום אגרת ההוצאה לפועל בסך של 171 ₪ מהווה גבייה בכפל. כמו כן הוא מכחיש את הנזקים להם טוענת התובעת ואת דרישתה לתשלום פיצויים. תגובת התובעת לטענת הקיזוז התובעת מאשרת כי בשנת 2001 הוסכם על הצדדים כי הנתבע יבצע עבודות חשמל בשמה אצל לקוחותיה, כאשר היא תספק את הסחורה ללקוח הקצה והנתבע יבצע את עבודות ההתקנה על בסיס תשלום יומי, כאשר התשלום ישולם ישירות מהלקוח לתובעת ובמקביל היא תקזז את עלות העבודה מחובו של הנתבע כלפיה. התובעת טוענת כי הסכמה זו באה על רקע פניותיו של הנתבע אליה בבקשה לסיוע, לאחר שנקלע למצוקה כלכלית ונראה היה כי לא יוכל לעמוד בתשלומים הדחויים כלפיה. בפועל ביצע הנתבע עבודות בהיקף של 15 ימי עבודה אצל שלושה לקוחות - מוני כהן, אמיר מונק ומשרד ב"כ התובעת. לטענת התובעת הנתבע קיבל את מלוא התשלום בגין עבודות אלה ובשנת 2003, במסגרת ביצוע גמר חשבון ולאחר שכבר שולמו לנתבע סכומי ניכרים במזומן עבור אותן עבודות שביצע, קיזזה התובעת מחובו סך של 9,599 ₪ המהווים את תשלום מלוא התמורה עבור עבודות אלה. בעניין זה מפנה התובעת לחשבונית מס (זיכוי) מיום 31.12.2003 ולרישום המתאים בכרטסת הנהלת החשבונות. בסיכומו של דבר, לטענת התובעת, החוב הנתבע הינו לאחר קיזוז מלוא התמורה המגיעה לנתבע עבור ביצוע אותן עבודות. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בכל חומר הראיות ובסיכומי הצדדים ולאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. על פי תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. אין חולק כי במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה רכש הנתבע מן התובעת מוצרי חשמל. התובעת תמכה את תביעתה בכרטסת הנהלת חשבונות מלאה ביחס לתקופת המסחר בין הצדדים ובחשבוניות המהוות את חומר הגלם לרשום באותה כרטסת. הכחשתו של הנתבע בכתב ההגנה את האמור בכרטסת התובעת ואת סכומי החוב המופיעים בה, הינה הכחשה בעלמא שאיננה מפרטת מה שגוי במסמכים אלה ומהם הסכומים הנכונים לגישתו. גם בעדותו בבית המשפט, לא ידע הנתבע לספק את הנתונים הנכונים לשיטתו ומשנשאל בעניין החשבונות, השיב כי אשתו היא מנהלת החשבונות הבקיאה בהתחשבנות וכי "אני יודע לעבוד ומעבר לזה לא יודע כלום" (עמ' 24 שורות 25-26 לפרוטוקול). יצוין כי הנתבע נמנע מלזמן את אשתו כעדה מטעמו וזאת יש לזקוף לחובתו. כך או אחרת, במסגרת הדיון חזר בו הנתבע מהכחשת האמור בכרטסת התובעת ואישר כי הטענה היחידה שיש בפיו, היא טענת הקיזוז בגין העבודות שביצע עבור התובעת. כך בעמ' 21 שורות 6-12 לפרוטוקול: " ש: אתה טוען שהיו בינך לבין מגה זוהר יחסי מסחר במהלך כמה שנים, רכשת ציוד. ת:כן. ש: אתה מודה שהיה חוב אתה רק אומר שביצעת עבודות והחוב קוזז ואין יותר חוב. ת: נכון ש: סה"כ מדובר בשלוש עבודות שביצעת. ת: נקלעתי לחובות ולכן הוא ביקש ממני לעשות את העבודות לגמור את החוב ודובר בשלוש עבודות. ש: למעשה אתה לא טוען שספרי הנח"ש לא נכונים בקשר לרכוש שלקחת או שסיפקו לך אתה רק אומר שלא קיזזו לך את העבודות שעשית. ת: נכון. " נותרה, אפוא, טענת הקיזוז שהעלה הנתבע. גם טענה זו דינה להידחות, וזאת מן הנימוקים שלהלן: טענת הקיזוז שהעלה הנתבע לא פורטה כדבעי ובאופן מספק והנתבע אף לא היה עקבי בכל הנוגע לסכום שלטענתו היה צריך לקזז מחובו לתובעת. בכתב ההגנה הוא טען לסכום של 51,350 ₪, בעדותו בעמ' 29 לפרוטוקול הוא טען תחילה לסכום של "40,000 ₪ ומשהו, משהו כזה, 38,000 ש"ח, משהו כזה". לאחר מכן, כשאומת עם הסכום לו טען קודם לכן בכתבי טענותיו (31,350 ₪) הוא השיב "זאת האמת בוודאות", משנתבקש שוב לבדוק מהו הסכום השיב "44,000 ₪ זה לא הסכום, זה פחות מזה, החישוב יצא טעות והדפיסו את זה בבית המשפט. אני מתקן, זה כן נכון". משנשאל שוב לסכום המדויק השיב "זכרתי מעל 30,000 ₪ אבל לא זכרתי כולל מע"מ או לא כולל מע"מ". וכשנשאל אם הסכומים כוללים מע"מ בחר שלא להשיב לשאלה. זאת ועוד, סבורני כי אין לייחס משקל של ממש לחשבונות הפרופורמה עליהם מבסס הנתבע את טענתו: הסכומים המופיעים בחשבונות אלה גבוהים מסכום שהתקבל אצל התובעת מאותם לקוחות. כך למשל, על פי חשבונית מס שצורפה לתצהיר מנהל התובעת, עלות העבודה שבוצעה בביתו של מוני כהן עמדה על סך של 29,200 ₪ כולל מע"מ, כאשר בחשבון הפרופורמה עליו מסתמך הנתבע, עלות העבודה הינה בסך כולל של 44,600 ₪. חשבונות הפרופורמה עליהם מסתמך הנתבע כוללים תשלום עבור העבודה ועבור הסחורה, כאשר הנתבע הודה בעדותו בבית המשפט כי מי שסיפק את הסחורה ללקוחות הייתה התובעת (עמ' 33 שורה 22 עד עמ' 34 שורה 1). הנתבע לא סתר את טענת התובעת כי התשלום שהגיע לו עבור אותן עבודות, היה צריך להיות מחושב על בסיס שכר עבודה יומי. משכך, אין באותם חשבונות הפרופורמה כדי להעיד על הסכום שהגיע לנתבע עבור העבודות שביצע. הנתבע לא הציג כל מסמך כגון חשבונית מס או דרישה לתשלום ששלח לתובעת עבור ביצוע אותן עבודות. כאמור, כל מערכת החשבונות כולל חשבונות הפרופורמה עליהם נסמך הנתבע, נערכו, לטענתו, על ידי אשתו, אותה כאמור הוא נמנע מלזמן כעדה. זאת ועוד, טענת הנתבע ולפיה התובעת לא ביצעה קיזוז עבור עבודתו, נסתרה במסמכי שהגישה התובעת. על פי הכרטסת שהציגה התובעת וחשבונית התומכת בכך (נספחים ו' ו- ח' לתצהיר מטעם התובעת), קיזזה התובעת בסוף שנת 2003 סך של 9,599 ₪ מחובו של הנתבע. משנשאל הנתבע מדוע, אם כן, טען כי לא בוצע קיזוז בכרטסת, הוא השיב - "אשתי מנהלת חשבונות ולפי הבדיקה שלה, היא זיהתה וראתה את זה. אני יודע לעבוד ומעבר לזה לא יודע כלום" (עמ' 24 שורות 21-26 לפרוטוקול). באשר לסכום הקיזוז - הנתבע לא סתר את טענת התובעת ולפיה דובר בעבודה בהיקף של 15 ימים ובהתחשב בשכר העבודה היומי עליו העיד הנתבע בבית המשפט (כ- 400 ₪ ליום, ראה עמ' 31 שורות 19-21 לפרוטוקול), מתיישב הסכום שקוזז על ידי התובעת עם הגיונם של דברים. זאת ועוד, טענת הנתבע כי חובו כלפי התובעת סולק עם קיזוז התמורה המגיעה לו עבור העבודות שביצע בשנת 2001, איננה מתיישבת עם העובדה שלאחר מועד זה הוא המשיך למסור לתובעת שיקים על חשבון חובו. על יסוד האמור לעיל, דין טענת הקיזוז שהעלה הנתבע להידחות. על כן וכאמור - משלא סתר הנתבע את גובה החוב הנתבע, אשר מגובה בראיות שהציגה התובעת, על הנתבע לשלם לתובעת את סכום החוב כשהוא משוערך נכון למועד הגשת התביעה, היינו - סך של 35,725 ₪, בניכוי 2,703 ₪ שתקבלו בידי התובעת לאחר הגשת התביעה ובסה"כ - סך של 33,022 ₪. בנוסף לכך, זכאית התובעת לפיצוי בסך של 171 ₪ בגין החזר האגרה ששילמה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, כאשר הנתבע לא סתר את טענתה כי לא הצליחה לגבות ממנו סכום זה במסגרת תיק ההוצאה לפועל. מנגד ובהתחשב במועד בו הוגשה התביעה ביחס למועד היווצרות החוב ובכך שהסכומים המשולמים לתובעת משוערכים, אינני רואה לנכון לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי נוסף. סיכום על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 33,022 ₪ בתוספת סך של 171 ₪ והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (11.9.2008) ועד למועד התשלום בפועל. החזר אגרה ששולמה בתיק זה: - סך של 511 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.9.2008 ועד למועד התשלום בפועל. - סך של 561 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.2.13 ועד למועד התשלום בפועל. 3. שכ"ט עו"ד התובעת בסך כולל של 6,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. סדר דין מהירחובמוצרחשמלמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)