ממקום התאונה התובעת פונתה באמבולנס כאשר היא סובלת מפגיעה רב מערכתית בחלקי גופה השונים לרבות חבלת ראש. עם קבלתה לחדר המיון התובעת הייתה בהכרה אולם בהמשך פיתחה שוק המורגי ובבדיקת CT התגלה קרע ודימום מהעורק האילאוקוליק. התובעת הועברה באופן דחוף לחדר ניתוח שם בוצעה חסימה לעורק המדמם. מאחר ונמצא דימום בכמות בינונית בחלל הבטן בוצעה גם כריתה של 20 ס"מ מהמעי הדק והשקה קצה אל קצה. בנוסף בוצעה כריתת של ציסטה שחלתית משמאל וכן נמצא קרע קטן בטחול שלא הצריך כריתה. בדיקות נוספות במכשיר ה - CT הדגימו שברים בחוליות C5 ו - L5בעמוד השדרה ושברים באגן שטופלו שמרנית וכן שבר בקרסול שמאל בו בוצע ניתוח לקיבוע פנימי ורגלה גובסה. התובעת הועברה מורדמת ומונשמת ליחידה לטיפול נמרץ, שם שהתה במשך שבועיים. 4. ביום 15.5.08 אושפזה התובעת להמשך טיפול שיקומי בבית החולים לוינשטיין עד ליום 2.9.08. מתצהירה של התובעת (ראה: ת/1) עולה כי במרבית תקופת אשפוזה בבית לוינשטיין היא הייתה מרותקת לכיסא גלגלים ולא יכלה לדרוך על רגלה. ביום 10.6.08 עברה התובעת ניתוח להוצאת בורג מהקרסול, וזמן קצר לפני סיום אשפוזה היא החלה להתהלך בעזרת קביים בהם היא משתמשת בקושי רב עד היום. לטענת התובעת במהלך אשפוזה החלה לסבול גם מהפרעות קשות בראיה, סחרחורות ורעד בלתי פוסק בידיים. 5. תאונת הדרכים הנדונה הוכרה כאמור ע"י המל"ל כתאונת עבודה ולתובעת נקבעו נכויות כדלקמן: מיום 15.07.08 עד יום 30.09.08 - 100% נכות, מיום 1.10.98 עד יום 31.8.10 - 95% נכות. והחל מיום 1.9.10 נקבעה לתובעת נכות צמיתה בגובה של 59.92%. הועדה הרפואית של המל"ל החליטה להפעיל את תקנה 15 וכך נכותה הצמיתה של התובעת הגיעה לכ -89.88%. 6. לאור הסכמה אליה הגיעו הצדדים מונו מומחים רפואיים בתחום הכירורגי (פרופ' קראוס) ובתחום האורטופדי (פרופ' רופמן) אשר קבעו לתובעת נכויות, כדלקמן: 51.4% נכות אורתופדית ו - 19% נכות כירורגית. לפי החלטת בית המשפט מיום 12.9.12 הנכויות האורתופדיות והכירורגיות יקבעו בהתאם לחוות הדעת של המומחים שמונו ע"י ביהמ"ש, קרי פרופ' רופמן ופרופ' קראוס. שונה המצב ביחס לקביעת הנכות בתחומים האחרים בהם טענה התובעת לנכות. הנכות בתחומים הפלסטי, הנוירולוגי והעיניים תקבע בהתאם להחלטתה של הועדה הרפואית של המל"ל וזאת בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 6ב' לתקנות הפלת"ד. הועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובעת את הנכויות הנוספת הבאות: נכות פלסטית: 5%, נכות נוירולוגית: 5, נכות בעיינים: 10% + 5%. לאור כל האמור, עומדת נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת על 70% לצמיתות. במקרה שלפניי, לאור חוות הדעת שהובאו לעיוני, העדויות שנשמעו (ראה: עמ' 14 וכן עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 9.6.13) וכן החלטתה של הועדה הרפואית של המל"ל, אני סבור כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 65%. בקביעה זו לקחתי בחשבון כי חלק מהנכויות הינן פלסטיות (חלקן גם ע"י פרופ' קראוס) ועל כן אין להן משמעות תפקודית. מכאן אעבור להיקף הנזק. הפסד השתכרות לעבר: 7. לטענת התובעת עקב פגיעתה בתאונה, היא הייתה מאושפזת תקופה ממושכת ונזקקה למספר ניתוחים שהצריכו תקופת החלמה ארוכה. לאחר שחרורה מהאשפוז היא הייתה במעקב וטיפול רפואי אינטנסיבי וממושך וסבלה ממגבלות קשות בניידותה ובתפקודה. הרופאה התעסוקתית אישרה לתובעת לאחר תקופה ממושכת לחזור לעבודה בהיקף 4 שעות בלבד, ללא לחץ רב, ללא הרמת משאות כבדים, ללא הליכה, עמידה ממושכת וללא עליה על מדרגות וכן הליכה, עמידה וישיבה לסירוגין לפרקי זמן שווים. בהתאם לכך, בחודש 12/09 חזרה התובעת לעבוד בספרייה בעיריית יבנה, אולם היא נאלצה לטענתה לצמצם את היקף עבודתה באופן משמעותי והיא חזרה לעבוד בספרייה במשרה חלקית בלבד. 8. לטענת הנתבעת בניגוד לתחזיות הקודרות, שהושמעו בעבר התובעת לא פוטרה מעבודתה, אלא להיפך חזרה והשתלבה בעבודה עם כל מגבלותיה, ויש להניח שתמשיך כך עד גיל הפנסיה. התובעת גם נוהגת ברכב, מתהלכת על רגליה באופן עצמאי, ומתפקדת יפה. על כן חישוב נזקיה איננו יכול להתעלם מעובדות אלה. הנתבעת טוענת כי שכרה העכשווי של התובעת מהווה 61% משכרה המשוערך של התובעת לפני התאונה. לפיכך יוצא שהתובעת מפסידה בפועל 39% משכרה בלבד. 9. שקלתי את הראיות, טענות הצדדים והמסמכים והגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות חלה ירידה בשכר התובעת, בהתאם למסמך מהמל"ל, בשיעור 43% (ראה נספח ז/ לת/1). בסיס השכר של התובעת נקבע בהתאם לתלושי השכר וחישובי המל"ל ועמד על שכר ממוצע ברוטו של 6,634 ₪ המשוערכים להיום עם הפרשי הצמדה בלבד לסך של 7,806 ₪ . לפיכך נחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר כדלקמן: מיום 14.4.08 ועד ליום 1.12.09 (19.5 חודשים) - הפסד מלא. מיום 1.12.09 ועד ליום כתיבת פס"ד (48 חודשים) - הפסד של 43%. (7,024 ₪ (השכר נטו) X 19.5 חודשים) + (7,024₪ X 43%X 48 חודשים)= 281,943 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד 10. עובר לתאונה ובמשך שנים רבות עבדה התובעת כאמור בתור מידענית-ספרנית בספרייה בעיריית יבנה. לטענת התובעת עבודתה כרוכה הן במאמץ פיזי, כאשר תפקידה דורש ישיבה ועמידה ממושכת, ניידות בספרייה, הרמת ספרים, הוצאתם והחזרתם וסידורם על המדפים, אך גם מאמץ "שכלי" וקוגנטיבי ניכר שכן תפקידה דורש רמה גבוהה של ריכוז, ניהול, ארגון ולוגיסטיקה וכרוך ביצירת קשרים וביחסי אנוש עם תלמידים, מורים, ספקים וגורמים אחרים. בנסיבות אלה, לאור המגבלות הפיזיות ובעיקר המגבלות האורתופדיות הקשות מהן היא סובלת וכן המגבלות הנוירולוגיות והקוגנטיביות, במיוחד כאבי הראש, ההפרעות בזיכרון, הפרעות הקשב והריכוז, חוסר הסבלנות, סף הגירוי הנמוך והעצבנות וכן הפרעות הראיה המקשות עליה בקריאה, צפייה ובעבודה ממושכת מול צג המחשב, מתקשה התובעת בביצוע עבודתה באופן ניכר. לטענתה מעבידתה, עיריית יבנה, התגייסה לאחר התאונה לסייע בשיקומה, אולם היא הפחיתה את היקף משרתה וחזרה לעבודה במשרה חלקית בלבד. התובעת מתקשה לטענתה בביצוע עבודתה בהיקף זה וספק אם תצליח להתמיד בה, אפילו בהיקף מוגבל, לאורך זמן . לאור האמור התובעת סבורה כי יש לעמיד נכותה התפקודית על שיעור 80% וכך לגבי הפגיעה בכושר השתכרותה העתידי. 11. הנתבעת בסיכומיה מתייחסת לטענתה של התובעת כי היא עלולה להיפלט מעבודתה לאור נכויותיה וטוענת כי כדי להוכיח את סיכויי היפלטותה מעבודה הייתה התובעת יכולה לזמן לעדות את מעסיקיה. מאחר ולא עשתה כן אין אלא להסיק כי אף אחד ממעסיקיה לא חשב אפילו לרגע להפסיק את עבודתה. מעסיקיה מאד מרוצים מתפקודה בעבודה, והיו שמחים אם תמשיך לעבוד כך עד גיל הפנסיה שלה. לאור כל האמור הנתבעת סבורה כי הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת נמוכה בהרבה משיעור נכותה התפקודית המשוקללת. 12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את העדויות (ראה: עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 9.6.13 ואילך), התרשמתי והנני נותן אמון בעדות התובעת (ראו עמ' 11-26), הנתמכת במסמכים ובחוות הדעת ובעדותו של בעלה מר עמיר (עמ' 27 ואילך), כי קיימת יריבה משמעותית בכושר תפקודה בבית ובכושר עבודתה והשתכרותה מחוץ לבית ובשים לב לנכויות המשמעותיות של התובעת ולעובדה כי לא לעולם חוסן, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק פיצוי בראש נזק זה, עד לגיל 67, לפי הנכות התפקודית שנקבעה לתובעת, קרי לפי 65% נכות ובהתאם יחושבו הפיצויים בראש נזק זה: 7,024 ₪ (השכר נטו) X 35% נכות X 120.106 מקדם היוון - הורדות סוציאליות = 548,400 ₪. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים 13. לטענת התובעת החישוב בראש נזק זה צריך להביא בחשבון לא רק את השכר הממשי שהפסידה אלא גם התנאים הסוציאליים המתווספים לו. לנכותה של התובעת ולפגיעה בכושר עבודתה נודעת השפעה ישירה צפויה על פנסיה עתידית פוטנציאלית ועל זכויות סוציאליות אחרות להן הייתה זכאית אלמלא פגיעתה בתאונה. הנתבעת טוענת כי הפסד זכויות סוציאליות אפשר וצריך להוכיח ע"י הבאת מצב החשבון בקרן הפנסיה, והבאת עדות של מומחה או של מישהו מקרן הפנסיה, שיראה: האם בכלל עשויה התאונה לגרום לפגיעה בזכויות. מאחר וההפרשה החודשית לקרן הפנסיה נפגעה לטענת הנתבעת בסך של 485 ₪ לחודש ומאחר וההפרשה הזו הייתה חלק משכר הברוטו של התובעת, שהפגיעה בו כבר נלקחה בחשבון, בהפסדי שכר בעבר ובעתיד, היא איננה יכולה להיספר שוב. בהעדר תשתית עובדתית כלשהי הנתבעת סבורי כי ההפסד של התובעת בראש נזק זה הוא לא יותר מ 34,000 ₪ 14. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתחשב בגילה, נכותה המשמעותית ויכולת השתכרותה העתידית של התובעת הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לה בראש נזק זה סכום של גלובאלי בסך של 330,000 ₪ (כ 85% מהחישוב האריתמטי). עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד 15. לטענת התובעת לאחר התאונה ובמשך כל תקופת אשפוזה הממושכת היא הייתה מרותקת למיטה ומוגבלת באופן ניכר בתפקודה ובניידותה. היא לא הייתה מסוגלת לדאוג באופן עצמאי אף לצרכיה הבסיסיים כגון הלבשה, רחצה וכיוצא באלה ובכל אותה תקופה, נזקקה התובעת לעזרה צמודה מהזולת בכל הפעולות הפשוטות היומיומיות ובני משפחתה, סעדו אותה ונרתמו לעזרתה בזמן שהותה בבית החולים באופן יומיומי (ראה: עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 9.6.13). גם לאחר שחרורה של התובעת מביה"ח ובתקופת החלמתה, המשיכה התובעת להזדקק לטענתה לעזרה צמודה מבני משפחתה, עזרה שבהחלט חרגה מהעזרה המקובלת והמצופה בין בני משפחה. לטענת התובעת כתוצאה מהתאונה נעדר בעלה של התובעת מעבודתו בבנק אוצר החייל לצורך שהייה עמה בתקופות אשפוזה הממושכות כאמור וליוויה לטיפולים הרפואיים השונים אליהם נזקקה. ימי היעדרותו מהעבודה באותה תקופה שולמו לו על חשבון ימי המחלה והחופשה המגיעים לו. כמו כן, עקב התאונה ולאור נכות התובעת אשר לא מסוגלת עוד לבצע את רוב עבודות משק הבית, עבודות אותן נהגה לבצע בעצמה עובר לתאונה, היא נאלצה לטענתה להעסיק עוזרת בית (ראה: עמ' 18 - 19 לפרוטוקול הדיון מיום 9.6.13). 16. הנתבעת מתנגדת לסכום אותו דורשת התובעת וטוענת כי גם כאן מוטל על התובעת הנטל להוכיח כראוי את הנזק המיוחד - עזרת צד ג' שקיבלה, לטענתה. התובעת לא צירפה ראיות על תשלומים שנעשו לכאורה לעוזרת הבית, לא צורף פירוט חודשי, לא נעשו רישומים על מועדי העסקת העוזרת, ולא נעשה לגבי העוזרת דיווח לביטוח לאומי, כמתחייב בחוק. וגם לא נאמר, מהו שכר שעה של העוזרת. לא יתכן שכל התשלומים יהיו במזומן, בלי רישומים, בלי פירוט, ואח"כ יוגש חשבון מנופח, אשר על פיו אמור להיקבע הפיצוי. 17. לאחר שבחנתי את המסמכים וכן את העדויות שנשמעו לפני, אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר אירוע התאונה נזקקה התובעת לעזרה מוגברת. התובעת אמנם נעזרה לרוב בבני משפחתה אך אין בכך למנוע זכותה לפיצוי בגין ראש הנזק עזרת צד שלישי לעבר, מאחר שאין זה מחובת בני המשפחה לסייע בפעולות עזרה מעבר לשגרת היום (ראה: ע"א 177/98 עוז נ' ד"ר לזרוס, פ"ד נב(3) 193) ככלל, על המזיק לפצות בגין עזרה זו, אף אם אין הניזוק משלם בעדה. כבר נפסק לא אחת על ידי בית המשפט שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחויב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם (ראה: ע"א 5774/95 - יצחק שכטר ואח' נ' אלה כץ .תק-על 97(3), 919 וכן ראה: ת"א 1042/04 עבד אלגני אחמד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תק-מח 2008(2), 12888 ,עמ' 12898). המצב מקבל משנה תוקף בענייננו שכן התובעת טענה כי העסיקה גם עזרה בתשלום. טענה זו נתמכה בעדותו של בעלה של התובעת (ראה: עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 9.6.13). לאור האמור, לאחר שבחנתי את העדויות ולאחר שלקחתי בחשבון את נכותה התפקודית המשמעותית של התובעת הנני מורה כי יש לפצות את התובעת עבור עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך גלובאלי של 350,000 ₪. הוצאות רפואיות 18. לטענת התובעת בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נגרמו לה הוצאות רפואיות רבות בין היתר עקב רכישת תרופות ומשככי כאבים, יעוץ רפואי, רכישת אביזרים רפואיים ואביזרי עזר למיניהם, הוצאות שאינן נכללות בסל הבריאות. הנתבעת מתנגדת לדרישות התובעת וטוענת כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה. לטענתה של הנתבעת הוצאות בעבר הן נזק מיוחד, אותן צריך ואפשר להוכיח, ואם לא הוכח כנראה לא היה. זאת ועוד, כאשר מדובר בתאונת עבודה, כמו בענייננו, זכאי התובע להחזר כל הוצאותיו על תרופות, טיפולים ועזרים רפואיים. תובע שנפגע בתאונת עבודה, הטוען כי נגרמה לו הוצאה רפואית כלשהי, צריך להוכיח כי שילם אותה מכיסו וכן כי פנה למל"ל, והמל"ל סירב להחזיר לו. בהעדר הוכחה כי התובעת הוציאה הוצאה רפואית כלשהי, שהמל"ל סירב להחזיר לה - אין לפסוק אגורה. 19. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שלקחתי בחשבון את בנסיבות המקרה, סוג הפגיעה, האשפוז הארוך, הטיפולים הרפואיים (ראה: עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 9.6.13), הנכות הצמיתה ותקופת ההחלמה מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובאלי בסך של 40,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות. הוצאות ניידות 20. לטענת התובעת בעקבות התאונה נגרמו לתובעת ובני משפחתה הוצאות נסיעה מוגברות. במשך תקופת אשפוזה הממושכת של התובעת, בני משפחתה סעדו אותה וביקרו אותה ושהו עמה באופן יומיומי בבי"ח וכתוצאה מכך הם נאלצו להגיע ממקום מגוריהם לבי"ח אסף הרופא ובי"ח לוינשטיין ברעננה. כמו כן, בתקופה בה הותר לתובעת לצאת מביה"ח בסופי השבוע, הם הסיעו אותה לבית ובחזרה לבי"ח. מדובר בנסיעות מרובות הכרוכות בהוצאות ניכרות. כמו כן, לבני משפחתה של התובעת נגרמו הוצאות בגין החניית הרכב, בזמן שביקרו אותה בבי"ח וכן הוצאות נלוות, כגון הוצאות עבור קנית אוכל ושתייה בזמן שהותם הממושכת עמה בבתי החולים בתקופות אשפוזה. לטענת התובעת גם לאחר שחרורה מבי"ח ובשל המגבלות הקשות בניידותה של התובעת, כאשר היא לא הייתה מסוגלת להתהלך באופן עצמאי ולא הייתה מסוגלת להשתמש בתחבורה ציבורית, היא נדרשה להסעות פרטיות במוניות ועקב כך נגרמו לה הוצאות נסיעה ניכרות, בין היתר, הוצאות הכרוכות בטיפולים הרפואיים להם נזקקה בבי"ח אסף הרופא ותל השומר בתל אביב, במכון פינסקר ברחובות ובקופת חולים. 21. הנתבעת מקבלת את טענת התובעת כי בתקופת האשפוז ואחריו היו הוצאות נסיעה מוגברות למשפחה. עם זאת, הנתבעת מתנגדת להיקף הסכום אותו דורשת התובעת עבור ראש נזק זה וטוענת כי מי שרוצה לקבל פיצוי בסכום גדול מהסביר, יתכבד ויציג פירוט של הנסיעות בעבר, חישובי מרחקים ועלויות, וכו'. 22. שקלתי את טענות הצדדים. לאור העובדה כי התובעת לא סיפקה קבלות לכל סכום הנזק הנטען על ידה יש לאמוד את הסכום האופן גלובאלי. אני סבור כי הסכום המתאים לפיצוי עבור ראש נזק זה הינו 50,000 ₪ באומדן גלובאלי. הוצאות נוספות 23. לטענת התובעת מלבד כל ההוצאות שפורטו ובעקבות פגיעתה בתאונה נגרמו לה הוצאות שונות נוספות כגון רכישת מכשיר משולב הכולל פקסימיליה, מדפסת ומכונת צילום לרכוש לצורך העתקה ומשלוח מסמכים רפואיים ומסמכים אחרים לגורמים שונים כגון קו"ח, רופאים ומומחים. הוצאות רבות נגרמו לתובעת ולבני משפחתה הוצאות מוגברות עבור שיחות ותקשורת בטלפונים הסלולאריים, במיוחד בתקופות אשפוזה הממושכות בבתי החולים. על כן נאלצו לטענתה היא ובני משפחה ליטול הלוואות רבות, כולל משכנתא נוספת על הבית ונגרמו להם הוצאות שונות למימון ההלוואות, כמו עמלות וריביות וזאת לכיסוי הגירעון הכספי שנוצר בשל הפסדי השכר שנגרמו לתובעת בתקופת היעדרותה הממושכת מהעבודה ויתר ההוצאות שנגרמו להם. 24. הנתבעת מתנגדת מכל וכל לטענות התובעת וטוענת כי התובעת לא הוכיחה כל נזק. הלוואות אינן נזק. הן תוצאה של הפסדי השכר (עליהן מחושב כבר פיצוי בסעיף המתאים), ושל התנהלות כלכלית כזו או אחרת, שאין לה קשר הכרחי לתאונה שלפנינו. גם אנשים בריאים מאד נוטלים משכנתאות, ומשלמים אותן במשך השנים. 25. בחנתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי בנסיבות יש לפצות את התובעת בסכום גלובאלי של 10,000 ₪ עבור הוצאות נוספות. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 26. כאמור התובעת אושפזה למשך 142 ימים בגין התאונה ונכותה הרפואית הינה בשיעור של 70%. לפיכך מגיע לה פיצוי בסך של 163,640 ₪ בראש נזק זה. ניכויים תשלומים תכופים: 27. התובעת קיבלה שני תשלומים תכופים (ראה: נ/4) כדלקמן: ביום 15.1.09 תשלום על סך 22,540 ₪ המשוערכים להיום עם הפרשי הצמדה בלבד לסך של 25,497 ₪. ביום 12.11.09 תשלום על סך של 50,000 ₪ המשוערכים להיום עם הפרשי הצמדה בלבד לסך של 54,689 ₪. סה"כ תשלומים תכופים לניכויי משוערכים: 80,186 ₪. תגמולי מל"ל: 28. חוות דעת אקטוארית על תגמולי המל"ל מיום 16.10.13 הוגשה על סכום של 1,197,313 ₪. ב"כ התובעת קיבל את חוות הדעת וויתר על חקירת המומחה האקטוארי. לסכום זה יש להוסיף דמי פגיעה משוערכים להיום עם הפרשי הצמדה בלבד בסך של 15,043.15 ₪. סה"כ תגמולי מל"ל לניכויי 1,212,356 ₪. 29. בסיכום סכום הפיצויים יעמוד כדלקמן: הפסד שכר לעבר 281,943 ₪. הפסד שכר לעתיד 548,400 ₪. הפסדי פנסיה 330,000 ₪ עזרת צד ג' 350,000 ₪. הוצאות רפואיות 40,000 ₪ הוצאות לניידות 50,000 ₪ הוצאות נוספות 10,000 ₪ נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 163,640 ₪ סה"כ 1,773,983 ₪ התוצאה: 30. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 561,627 ₪ (הסכום הנקוב בסעיף 29 בניכויי הסכום הנקוב בסעיף 28 לעיל), כאשר מסכום זה יש לנכות את השתלומים התכופים (סעיף 27 לעיל), בצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד על היתרה, בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כדין. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מגן דוד אדוםאמבולנספינוי